רחל סבג נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון רע"פ 7845/98 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערער: רחל סבג נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: ח' באדר התשנ"ט (24.2.99) בשם המערער: עו"ד עמאר פואד בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי פסק-דין זוהי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע.פ. 793/98), אשר קיבל את ערעור המדינה כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (ת.פ. 4652/96) וגזר על המבקשת שלש שנים מאסר, מתוכן שנה ומחצה לריצוי בפועל ושנה ומחצה על תנאי; וזאת - במקום 24 חדשים מאסר שמתוכם 6 חדשים לריצוי בעבודות שירות והיתרה על תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח ושנה בפיקוח קצין מבחן, שגזר עליה בית משפט השלום. בבסיס הרשעתה של המבקשת שני אישומים של גניבה ממעבידתה, חברת אפעל מתכת בע"מ (להלן: החברה), בתקופה שבה שימשה אצלה כמנהלת חשבונות. כמפורט בכתב האישום, זייפה המערערת במהלך השנים 1990-1993 עשרות שיקים של החברה; וגנבה ממנה בדרך זו סכום כולל של כ- 386,000 ש"ח. המבקשת הודתה באשמתה, הביעה חרטה ובקשה לאפשר לה להחזיר חלק מהסכומים שגנבה משכר עבודתה בעתיד, לאחר שהתברר כי מכספי הגניבה לא נותר ברשותה כלום. בינתיים המערערת התגרשה מבעלה והיא עושה מאמצים לשקם את חייה - כשעמה בנה בן החמש - לצידו של חבר לחיים. שירות המבחן המליץ להתסתפק בהטלת מאסר לתקופה קצרה לריצוי בעבודות שירות; וזאת - תוך הדגשה, כי המבקשת למדה את ליקחה ודי בעונש כזה כדי לשמש לה גורם מרתיע לעתיד. בית משפט השלום אימץ את המלצת שירות המבחן. ברם, בית המשפט המחוזי סבר כי בהתחשב בהיקף הגניבה וביסודות המעילה באמון והמירמה המאפיינים אותה, מן הדין היה להחמיר עימה ולגזור עליה עונש מאסר ממשי לתקופה משמעותית כפי שעשה. ב"כ של המבקשת מיקד את טיעונו בעובדה, שהגשת כתב האישום נגד מרשתו השתהתה במשך כשלש שנים, על אף שהיא הודתה באשמתה מיד עם הפתיחה בחקירת המשטרה. לשיטתו, כליאתה של המבקשת עתה, כרוכה בגרימת נזק בל ישוער לבנה בן החמש; בעוד שאילו הוגש כתב האישום במועדו, היתה מרצה עונש זה מבלי שהדבר יפגע בבן, שנולד סמוך לאחר שהפרשה התגלתה. אכן, השיהוי שחל בהגשת כתב האישום מחמיר את השלכותיו של עונש המאסר שעל המבקשת לרצות בפועל. ברם, העונש כשלעצמו אינו חמור כלל ועיקר בהתחשב בהיקפה של הגניבה ובמאפייניה; והדעת נותנת, כי בין השיקולים לקולה ששיוה לנגד עיניו בית המשפט המחוזי שעה שגזר את העונש, היה גם השיהוי האמור. במצב דברים זה, לא מצאנו בהחמרת העונש על ידי בית המשפט המחוזי, עילה המצדיקה מתן רשות לערעור שני והבקשה נדחית. ניתנה היום, ט' באדר תשנ"ט (24.2.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98078450.H03