פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7844/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7844/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דין וגזר דין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.6.09 ומיום 8.7.09 בת"פ 7123/08 שניתנו על ידי השופט כ' סעב תאריך הישיבה: י"א בסיון התש"ע (24.5.10) בשם המערער: עו"ד סמי פייסל בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רק והליכים א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סעב) בת"פ 7123/08 מיום 8.7.09, בו הורשע המערער (יליד 1969) בשני אישומים; באחד הורשע בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים; ובשני הורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין והתעללות בקטין. הושת על המערער מאסר בן 62 חודשים, מהם 50 חודשים בפועל מיום מעצרו, והיתרה על תנאי לשלוש שנים, וכן פיצוי למתלוננים – אשתו וילדיו – בסך 10,000 ₪. על פי האישום הראשון הרבה המערער להכות את אשתו מאז נישואיהם ב-1996, וזאת באמצעות צינור אינסטלציה ובאגרופים; ספציפית תוארו שישה אירועי אלימות מ-2004 ו- ,2008-2007 ומתוכם נגרמו בארבעה מקרים חבלות של ממש. באישום השני תוארו מקרים רבים ומפורטים של הכאת ילדיו הקטינים של המערער, לרבות כיבוי סיגריה באיזור המפשעה של בתו בהיותה כבת 4.5 שנים. ב. בית המשפט קמא פירט את הראיות וניתח אותן. אשר לאישום הראשון, לצד עדות המתלוננת באו ראיות חיזוק מאת העובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה ומן המקלט לנשים מוכות, תיעוד חבלות במתלוננת, דו"חות שוטרים בדבר סימני חבלה, וכן עדות אם המתלוננת והקטינים. בית המשפט ראה את עדות המתלוננת כמהימנה, וכן קבע כי היו לה חיזוקים על-ידי עדים ניטרליים, וכי על פי ההלכה שנתגבשה כבישת עדות על-ידי נפגעת אלימות במשפחה, אינה פוגעת מהותית במשקלה. זאת - נוכח הנסיבות המיוחדות של התלבטות קשה, במצב המשפחתי העדין, עד להגשת תלונה. נאמר, כי שתיקת המתלוננת היתה "רועמת, כואבת מאוד, ונבעה משיקוליה... של כורח המציאות, צורכי הקיום והרצון לשמור על המסגרת המשפחתית". השינוי בא באירוע קשה במיוחד בלילה שבין 21 ל-22 באפריל 2008. נדחו גם טענות המערער באשר להיעדר רישום לסימני אלימות בחלק מן האירועים, ובקשר לאי קבלת טיפול רפואי על-ידי המתלוננת. האירועים, כך נאמר, הוכחו כראוי. ג. הוא הדין באשר לאישום השני, שלאחר בחינת הראיות קיבל לגביו בית המשפט קמא את עדות הקטינה בפני חוקרת הילדים, ולא קיבל טענות באשר ל"זיהום" החקירה, וגם לא באשר לזכירת כיבוי הסיגריה במפשעת הקטינה על-ידיה; והוא הדין לחקירת הבן הקטין על-ידי חוקרת הילדים. בית המשפט מנה את ראיות הסיוע לעדויות הקטינים; הוא לא התרשם לטובה מעדות המערער, שנתגלו בה סתירות אשר אף הסניגוריה הודתה בהן. ד. בהודעת הערעור ובפנינו נטען, כי בית המשפט קמא לא התייחס לסתירות בגירסאות המתלוננת ובעדותה, ובין השאר בכך שהמתלוננת לא הזכירה בתלונותיה לשירותי הרווחה תלונות רפואיות באשר לאירועים שונים של אלימות כנטען, וכך לא קיבלה טיפול. ועל כן נטען, כי מגמת המתלוננת היא להפליל את המערער. כך גם לגבי פרשת הכאתה הנטענת בצינור, שלא נמצא תחילה כלל ואחר כך נמצא לפתע. נאמר, כי גם השיהוי הניכר בתלונות אינו מוסבר הגיונית, שהרי אם פחדה המתלוננת בעבר מן המערער ובני משפחתו, מה נשתנה היום הזה מכל הימים שהחליטה להתלונן. אשר לקטינים, הטענה המרכזית לגבי הקטינה היא כיצד יכולה ילדה בת תשע וחצי שנים לזכור את פרטי פרשת הכויה בסיגריה אחרי חמש וחצי שנים, שרק אז הועלתה התלונה. לגבי הקטין נטען, כי מן החקירה עולה שהוא לא זכר דברים רבים. נטען בפנינו גם, כי אם יזוכה המערער ולוא מחלק מן האירועים, יהא בכך כדי להשפיע על גזר הדין. ה. בא כוח המדינה טען, כי כויה מכוונת באיבר מין לילדה בת ארבע וחצי היא אירוע טראומטי, שללא ספק עשוי להיחרת בזכרונה לשנים רבות. גם באשר לשאר הנושאים, בית המשפט קמא – כנטען – קבע קביעת מהימנות כלליות לגבי המתלוננת, ודחה את גירסת המערער, וזאת, גם בנושא הצינור והכאת המתלוננת בו, שלמרבה המזל נמנעו בעניין זה תוצאות חמורות יותר. עוד נאמר, כי העונש שהושת מתאים, מה גם שלמערער עבר פלילי. הכרעה ו. לאחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לערעור. אשר להכרעת הדין, ברי כי היא מושתתת על קביעות מהימנות וניתוח מקיף של הראיות. אין צורך להכביר מלים על כך, והדבר בא לידי ביטוי לא אחת בפסיקה, שתלונה על עבירות במשפחה יכול שתוגש לאחר תקופה ממושכת, נוכח הנסיבות המיוחדות בתוך המשפחה, כך על דרך הכלל, וכך בחברה שמרנית בפרט. הקושי הנפשי של פריצת המעגל הסגור, הפנימי, של המשפחה והסביבה אל עבר הרשויות, המחירים האישיים והחברתיים הכרוכים בכך, שלעיתים הם כבדים - כל אלה הם שיקולים קשים, הכרוכים בהתלבטות רבה בטרם הגשת תלונה, ועל כן מתייחסים בכגון דא לעדות כבושה באופן שאינו כ"שיגרה". בית המשפט קמא ציטט את שנאמר בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), מפי השופטת פרוקצ'יה, כי "... במסגרת המשפחה ... מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא עניין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה, הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה". אוסיף, כי במקרה דנא גם מדובר בבת זוג שבמקורה אינה בת המקום והארץ, והקושי מתעצם. ז. לגופם של דברים, עיינו בחומר ובטענות ולא ראינו להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שקבע בית המשפט קמא; כך, בין השאר, באשר לנושא הכאת המתלוננת בצינור, וכך בנושא כיבוי הסיגריה במפשעת הקטינה, שהוא על פניו סוג של טראומה אשר קשה כאמור להלום שכחה לגביו. איננו נעתרים איפוא לערעור באשר להרשעה. ח. אשר לעונש, לאחר עיון לא מצאנו מקום להתערבותנו אף בו. המערער עמד, בטרם תיק זה, שמונה פעמים בפני בתי המשפט, זאת מאז 1994. חלק מן העבירות עניינן כניסה לישראל שלא כחוק, לרבות התחזות לאדם אחר, אך חלקם האחר עבירות רכוש, תגרה ושיבוש הליכי משפט. הוא אף ריצה מאסרים בפועל. העבירות הנוכחיות – גילויי אלימות כלפי רעייתו וילדיו – הן מאלה שהענישה עליהן מחייבת גמול והרתעה. כפי שציין בצדק בית המשפט קמא, בית משפט זה התריע על כך עוד בעבר בע"פ 2157/92 פדידה נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 81, 84 שם נאמר מפי המשנה לנשיא אלון: "תופעה זו של אלימות בתוך המשפחה היתה לנגע שפשט בחברה, ויש לעוקרו על-ידי עונשים הולמים, למען ישמע וירא המערער ולמען ישמעו ויראו עבריינים בכוח אחרים. בכגון דא יש להחמיר בדינו של הנאשם, הן מתוך הבעת שאט נפש והוקעת מעשיו והן מתוך מגמה של הרתעה. אכן, תגמול כנקמה אינו מידה בין מידות הענישה; אך כאשר מדובר בענישה של מעשה פשע חמור, כגון זה שלפנינו, יש שמצוי גם מצוי בדרכי הענישה ובמטרותיה, בין היתר, שיקול התגמול בתור הבעת סלידה ושאט נפש ממעשה העבירה, אשר מעוות את דמותה התרבותית הבסיסית של חברה אנושית ... וחומרת הענישה היא ביטוי להוקעת המעשה ולסלידה הימנו". ראו לעניין זה גם ע"פ 6758/07 הנזכר. הכאת ילדים באמצעי ענישה הוגדרה כ"פסולה מכול וכול, והיא שריד לתפיסה חברתית חינוכית שאבד עליה כלח. הילד אינו רכוש הורהו. אסור כי ישמש שק אגרוף, שבו יכול ההורה לחבוט כרצונו, כך גם באשר ההורה מאמין בתום-לב שמפעיל הוא את חובתו וזכותו לחינוך ילדו" (ע"פ 4596/48 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 145, 185, מפי השופטת - כתארה אז – ביניש). נוסיף: הנוקט אלימות כפי שנחשפה בתיק זה כלפי רעייתו וילדיו יורד לשפל המדרגה המוסרי, לבד מהיותו מצוי ברף גבוה של פליליות; אין כמותם, בודאי הילדים, חסרי ישע - והעושה שימוש בכוחו הפיסי הרב יותר ובשליטתו כלפיהם בהפעלת אלימות, חוטא להם וחוטא לחברה. בראיה ערכית, חלפו הזמנים שבהם יכול היה הגבר לראות עצמו אדון לבני הבית, ונטל חרות לעצמו להחפיצם ולהפכם לשק חבטות; לא כל שכן, כשהמדובר במעשה מעין כיבוי הסיגריה במפשעת ילדה קטנה, המעיד על אכזריות רבה. איננו סבורים איפוא כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער, ולא ראינו להתערב בעונש. ט. סוף דבר, איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, כ' בסיון תש"ע (2.6.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09078440_T01.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il