אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ. צדוק לוי פירסק

פסק-דין בתיק ע"א 7842/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7842/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון המערערת: אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ ג ד המשיבים: 1. צדוק לוי פירסק ואח' 2. נדב סולווי 3. יניב גולן 4. דוד לר 5. ד"ר אסף רוזנטל 6. בנימין מאיר 7. מנדל ברקו 8. יורם הופמן 9. יגאל ויינר 10. פרופ' אלון טל 11. ליסט סלע 12. דני סלע 13. לימור אמגר 14. אורן אברהם ואח' 15. אליאור אלון 16. רונן מור 17. אודליה פלדמן בראון 18. טליה דולב 19. חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ 20. יוסף פלד 21. צבי זמיר 22. אייל כהן 23. דוד שרן 24. אורי לוברני 25. מתי גרוסינגר 26. משה מור 27. עמוס לוריא 28. איתן פדן 29. צחי חבושה 30. שחר שהרבני 31. מדינת ישראל ו- משרד האוצר 32. בינמין נתניהו 33. מיכל עבאדי- בוינג'ו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"צ 49319-12-14 מיום 9.8.2016 שניתנה על ידי כב' השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: ג' בשבט התשע"ז (30.01.2017) בשם המערערת: עו"ד אלי בן ארי; עו"ד תמי גנות בשם המשיבים 13-1: עו"ד אסף פינק; עו"ד חגי קלעי; עו"ד אוהד רוזן; עו"ד חיה ארז בשם המשיבים 14-18: בשם המשיבים 30-19: בשם המשיבים 33-31: עו"ד עינת בן משה עו"ד אהרון מיכאלי; עו"ד מיכל סלע; עו"ד יום טוב כלפון עו"ד יעל מימון פסק-דין השופט י' דנציגר: מהם המבחנים שבהם נדרש לעמוד צד המבקש להצטרף להליך של תובענה ייצוגית במעמד של "ידיד בית משפט"? – זוהי השאלה הניצבת להכרעתנו בערעור זה. רקע 1. ביום 3.12.2014 התרחש אירוע דליפת נפט גולמי מקו צינור הנפט המופעל על ידי חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ (להלן: קצא"א), בסמוך ליישוב באר אורה שבערבה. במהלך האירוע זרמו כחמישה מיליון ליטרים של נפט גולמי במורד נחל "רחם" ונחל "עברונה" והרס כבד נגרם לשמורת הטבע "עברונה", על החי והצומח שבה. אין חולק כי אירוע זה גרם לאסון אקולוגי וסביבתי רחב מימדים. 2. בעקבות אירוע הדליפה הוגשו לבתי משפט מחוזיים שונים ארבע בקשות לאישור תובענות כייצוגיות. ביום 29.4.2015 הורה בית משפט זה (הנשיאה מ' נאור) על איחוד הדיון בהם, לפי סעיף 7(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות), לפני בית המשפט המחוזי באר-שבע. בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי באר-שבע, בהחלטתו מיום 6.12.2015, על מחיקת שתיים מבקשות האישור, ועל המשך בירורן של שתיים: הראשונה – ת"צ 49313-12-14 – הוגשה על ידי המשיבים 13-1 כתובעים מייצגים, וקבוצת הנפגעים בה כוללת את תושבי הישובים הסמוכים לאירוע הדליפה; תושבי העיר אילת; אזרחים אשר היו מצויים באזורים אלו בעת האירוע; ואזרחים שטיילו במקום. והשנייה – ת"צ 42918-12-14 – הוגשה על ידי המשיבים 18-14 כתובעים מייצגים, וקבוצת הנפגעים בה כוללת את תושבי היישוב באר אורה בלבד. בית המשפט נימק את החלטתו זו בכך שקיים צורך לייחד בקשת אישור תובענה כייצוגית לעניינם של תושבי באר אורה בלבד, נוכח קירבתם למקום הדליפה, וההנחה כי שיעור הנזק שנגרם להם הוא הגבוה ביותר. יצוין כי המשיבים בבקשות האישור הם קצא"א ונושאי המשרה בה (להלן: קצא"א); משרד האוצר; ראש הממשלה; והחשבת הכללית במשרד האוצר (להלן יכונו יחדיו: המדינה). 3. ביום 3.5.2016 הגישה עמותת אדם טבע ודין (להלן: המערערת) לבית המשפט המחוזי בקשה להצטרף להליך כ"ידידת בית משפט", בטענה כי צירופה יסייע לבית המשפט להכריע בתיק באופן הוגן ויעיל. המערערת הסבירה, כי צירופה יסייע באומדן הנזק שנגרם כתוצאה מהדליפה, וזאת באמצעות הגשת חוות דעת מומחה מטעמה, אשר תציג את היקף הנזק שנגרם באמצעות יישום מודל אמריקאי ייחודי המכונה BOSCEM (Basic Oil Spill Cost Estimation Model). מודל זה פוּתח, לטענת המערערת, על מנת להעריך את הנזק שנגרם בהיבטים האקולוגיים והחברתיים, ובאמצעותו ניתן לכמת את הנזק שנגרם לכלל הציבור (להלן: חוות הדעת). 4. בהחלטתו מיום 9.8.2016 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ר' ברקאי) את בקשתה של המערערת. בית המשפט קבע כי תרומתה להליך תסתכם בעיקר בצירוף חוות הדעת, אלא שלא ברור מהו הערך המוסף הגלום בחוות דעת זו, ובמה היא עדיפה על פני חוות דעת המומחים שהוגשו מטעם הצדדים. בית המשפט הדגיש כי המערערת לא חפצה להציג עמדה עקרונית לפניו, אלא רק להגיש חוות דעת באשר להיקף הנזק בנסיבות הקונקרטיות של ההליך דנא, ועל כן המקרה אינו נופל לגדר המקרים המצדיקים הענקת מעמד של "ידיד בית משפט". בית המשפט הטעים כי התובעים המייצגים בתיק משקפים קשת רחבה של נפגעים, ולכן אין חשש ממשי כי הדיון בשאלת הנזק לא יהיה דיון מלא ומעמיק. לבסוף, נקבע כי צירופה של המערערת להליך והגשת חוות דעת מטעמה עלולים להוביל ל"אנדרלמוסיה דיונית", שכן הדבר יחייב מתן אפשרות לכל הצדדים להגיש חוות דעת נגדיות, וכן יצריך קיומן של חקירות. מכאן הערעור שלפנינו. תמצית טענות הצדדים 5. המערערת טוענת כי בית המשפט המחוזי קבע את החלטתו על יסוד הדין הכללי וההלכות העוסקות באפשרות להצטרף להליכים שיפוטיים במעמד "ידיד בית משפט", אך בלי להתייחס לכך שקיימת בסעיף 15(א) לחוק תובענות ייצוגיות הוראה ספציפית בדבר האפשרות של ארגון להצטרף לדיונים בהליך הייצוגי. סעיף זה מתיר את השתתפותו של צד להליך אם מצא כי הדבר דרוש לשם ניהולה היעיל וההוגן של התובענה הייצוגית, וכן לשם הגנה על עניינם של חברי הקבוצה. המערערת טוענת כי סעיף זה מעיד על מגמת המחוקק להרחבת זכות העמידה וזכות ההשתתפות בתובענה ייצוגית, למי שעניינו ועיסוקו בהגנה על הנושאים הנדונים בתובענה. מעבר לכך, נטען כי אך לאחרונה תוקן סעיף זה, באופן שמלמד אף הוא על רצונו של המחוקק להרחיב את מעגלי המשתתפים הפוטנציאליים בהליך הייצוגי. עוד טוענת המערערת, כי ישנה תועלת רבה בהגשת חוות הדעת מטעמה, שכן לא הונחה לפני בית המשפט המחוזי חוות דעת דומה, אלא רק שתי חוות דעת בנושאי אקולוגיה ובריאות הציבור. במצב דברים זה, צירופה לדיונים יאפשר לבית המשפט לאמוד בצורה טובה יותר את הנזק, הן מבחינת היקפו והן מבחינת אופיו. לבסוף טוענת המערערת, כי לא צפויה כל פגיעה בהליך הדיוני כתוצאה מצירופה להליך, שכן בקשתה מגיעה בשלב מוקדם של ההליך ועוד לפני שהתקיים דיון כלשהו לגופו של עניין. 6. המשיבים 13-1, הם כאמור התובעים המייצגים בת"צ 49313-12-14, מצטרפים לערעור, וסבורים כי יש לאפשר למערערת להצטרף להליך כ"ידידת בית משפט". המשיבים 13-1 טוענים כי עסקינן בתובענה ייצוגית חלוצית וראשונה מסוגה, הכוללת מספר ראשי נזק אשר חלקם טרם נדונו בישראל, ועל כן יש לאפשר את השתתפותה של המערערת בהליך, אשר תוכל לתרום להעמקת הדיון. מעבר לכך, המשיבים 13-1 סבורים כי קיימת חשיבות יתרה להגשת חוות דעתה של המערערת, הבוחנת את הנזק הלכאורי שנגרם לפי מודל ה-BOSCEM, כיוון שיש בה כדי לכמת בצורה טובה יותר את הנזק הלכאורי שנגרם. המשיבים 18-14, הם התובעים המייצגים בת"צ 42918-12-14, מסכימים גם הם לצירופה של המערערת להליך, וטוענים כי השתתפותה יסייע לבירור יעיל וצודק יותר של היקף הנזק שנגרם כתוצאה מאירוע הדליפה. 7. קצא"א טוענת ראשית, כי ערעור על החלטה בדבר צירוף בעלי דין להליך הוא ערעור ברשות, ומשלא הגישה המערערת בקשת רשות ערעור, דין הערעור להידחות על הסף. מעבר לכך, נטען כי אין מקום להורות על צירופה של המערערת גם נוכח העובדה שבקשתה הוגשה באיחור רב, כשנה וחצי לאחר שהוגשו בקשות האישור, וחודשים רבים לאחר שבית המשפט המחוזי נדרש לשאלת זהות הצדדים ובאי כוחם המטפלים בתיק. בנוסף, נטען כי המערערת כלל אינה מבקשת לשקף לבית המשפט שיקולים עקרוניים הנוגעים להליך, אלא מבקשת לכמת בצורה שונה את הנזק שנגרם כתוצאה מאירוע הדליפה, ועל כן בקשתה אינה ממלאת את התנאים הנדרשים לצורך צירוף "ידיד בית משפט". יתר על כן, נטען כי אין תועלת ממשית בהגשת חוות הדעת מטעם המערערת, זאת לאחר שהוגשו שבע חוות דעת מקיפות מטעם הצדדים, ויש בהן די. לבסוף, קצא"א טוענת כי אין מקום להחיל את סעיף 15(א) לחוק תובענות ייצוגיות בעניין דנא, בין היתר מכיוון שסעיף זה מעניק לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת, ושיקול דעת כאמור הופעל ממילא. 8. המדינה טוענת כי המערערת אינה מבקשת להשמיע את עמדתה בשאלות העולות מבקשות האישור אשר הוגשו, אלא היא מבקשת דה-פקטו לשנות את בקשות האישור, ולתבוע בהן נזקים אחרים, בכסות של הצטרפות להליך. מעבר לכך, נטען כי צירופה יסרבל את ההליך, בייחוד נוכח השלב בו הוא נמצא. לעניין זה מטעימה המדינה, כי בקשות האישור הוגשו כבר בשנת 2014 ואילו בקשתה של המערערת להצטרף להליך הוגשה רק בחודש מאי 2016. לבסוף, נטען כי המערערת מבקשת לבסס באמצעות חוות הדעת נזק "חברתי-ציבורי", אשר נגרם לציבור כולו, אלא שמדובר בנזק שאינו בר תביעה בתובענה ייצוגית. דיון והכרעה 9. בפתח הדברים ייאמר כי קצא"א העלתה טענה באשר לסיווגו של ההליך דנן, כאשר לשיטתה אין למערערת זכות ערעור במקרה הנדון. אין ממש בטענה זו, שכן החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הצטרפותה של המערערת להליך כ"ידיד בית משפט" הכריעה וסיימה את ההתדיינות מנקודת מבטה של המערערת בנוגע לסוגיה זו, ועל כן מהווה היא פסק דין, שהערעור עליו לבית משפט זה הינו בזכות (ראו למשל: רע"א 3118/16 בלס נ' בלס, פסקה 1 (15.6.2016). כן ראו בהחלטות רשמי בית משפט זה: בש"א 9742/06 לשכת עורכי הדין בישראל נ' לב, פסקה 2 (8.3.2007); ע"א 3906/07 אחים טופז יהלומים ע"י טופז מרבי נ' בנק הפועלים בע''מ, פסקה 6 (4.11.2007); ע"א 8481/14 אפרידר, החברה לפיתוח ישראל בע"מ נ' פריצקי, פסקה 6 (26.2.2016). כן ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 104-103 (מהדורה שלישית, 2012)). נוכח האמור יש לבחון את הערעור לגופו. 10. כאמור, השאלה המרכזית הניצבת לפנינו היא שאלת הצטרפותה של המערערת להליך הייצוגי במעמד הדומה במהותו למעמד של "ידיד בית משפט". על מנת להכריע בשאלה זו, נבחן תחילה את מסלול ההצטרפות להליך כ"ידיד בית משפט" יציר הפסיקה, ולאחר מכן נבחן את מסלול ההצטרפות הייחודי להליך הייצוגי אשר קבוע בסעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות. משאנו עוסקים בבקשתו של ארגון להשתתף בהליך ייצוגי, הדיון שלהלן יעסוק גם בנושא צירופם של ארגונים להליך הייצוגי, בשים לב למאפיינים המיוחדים של ארגונים והגדרתם בהליכי תובענות ייצוגיות, ונוכח החשיבות שבשילובם בתובענות כאלה, כחלק מהגשמת המטרות שבבסיס התובענה הייצוגית. מוסד "ידיד בית משפט" יציר הפסיקה 11. מוסד "ידיד בית משפט" (Amicus Curiae) קיים בשיטות משפט שונות מזה שנים רבות. "ידיד בית משפט" הוא "אמצעי פרוצדורלי דרכו רשאי צד, שאינו אחד המתדיינים הפורמליים בהליך השיפוטי, להציג עובדות המצויות בידו או להציג את עמדתו בפני בית המשפט כדי לעזור לו במילוי מלאכתו השיפוטית" (ראו: ישראל דורון ומנאל תותרי-ג'ובראן "לידתו והתפתחותו של 'ידיד בית-משפט' ישראלי" עלי משפט ה 65, 66 (2006) (להלן: דורון ותותרי-ג'ובראן)). מוסד "ידיד בית משפט" הוכר לראשונה בשיטת המשפט הישראלית במ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529 (1999) (להלן: הלכת קוזלי). הלכת קוזלי קבעה, בין היתר, כי לבית המשפט נתונה הסמכות להורות על צירופו של צד כ"ידיד בית משפט", אף מבלי לקבל את הסכמת הצדדים הפורמליים להליך, וכי בבואו להכריע בשאלת הצירוף עליו להביא בחשבון את השיקולים הבאים (שאינם מהווים רשימה סגורה): מידת תרומתו הפוטנציאלית של המבקש להצטרף ושל העמדה המוצעת על ידו להליך; מהות המבקש להצטרף; מומחיותו של המבקש וניסיונו; הייצוג שמעניק המבקש לאינטרס שבגינו הוא מבקש להצטרף להליך; סוג ההליך והפרוצדורה הנוהגת בו; זהות הצדדים להליך עצמו; השלב בו מצוי ההליך; ומהותה של הסוגיה העומדת להכרעה (הלכת קוזלי, עמ' 555. ראו גם: דנ"פ 9384/01 אל נסאסרה נ' לשכת עורכי-הדין בישראל, הוועד המרכזי, פ"ד נט(4) 637, 656 (2004); בג"ץ 769/02 הועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נז(6) 285, 287 (2003); דורון ותותרי-ג'ובראן, עמ' 79-77). 12. בעבר, שימש מוסד "ידיד בית משפט" להצגת עמדה ניטרלית על ידי צדדים אובייקטיבים בלבד, ואולם במרוצת השנים התפתח מוסד זה כך שגופים שונים, המייצגים אינטרסים של קבוצות שונות בחברה, וכן גופים החורטים על דגלם הגנה על זכויות אדם ואזרח, החלו להשתמש בו על מנת לקדם את מטרותיהם. ואכן, מחקרים שנערכו בנושא גילו כי אחד מהגורמים המרכזיים שהביאו להתפתחות מוסד "ידיד בית משפט" הוא עלייתם של הארגונים מהמגזר השלישי, אשר חשיבותם בעיצוב המציאות החברתית הביאה גם לעליית פועלם בעולם המשפטי. כך נמצא, כי רובן המכריע של בקשות ההצטרפות כ"ידיד בית משפט" הוגשו על ידי ארגונים אלו, שהינם עמותות וארגונים שונים הפועלים ללא מטרות רווח ולהם מומחיות משפטית-חברתית גבוהה (ראו: ישראל (איסי) דורון, מנאל תותרי-ג'ובראן, גיא אנוש וטל רגב "עשור ל'ידיד בית-המשפט': ניתוח אמפירי של החלטות בתי-המשפט" עיוני משפט לד 667, 687-686 (2011)). ארגונים אלה משתמשים במוסד "ידיד בית משפט" כמנוף לקידום זכויותיהם של הקבוצות והאינטרסים אותם הם מייצגים, ולקידום עמדות עקרוניות החורגות לעיתים מהסכסוך הפרטני שמתברר. המלומד רוזן-צבי מייחס את התפתחות מוסד "ידיד בית משפט" למגמה כללית המקדשת ומקדמת את זכות ההשתתפות בהליך המשפטי. לשיטתו, זכות זו התעצמה עם המעבר מגישה אדברסרית קלאסית, אשר תפסה את ההליך המשפטי כמאבק בין שני צדדים בלבד, תובע ונתבע, לגישה הרואה את ההליך המשפטי כבעל השפעה על קבוצות רבות בחברה. מגמה זו הביאה, אם כן, להרחבת זכות ההשתתפות של צדדים שלישיים בהליך המשפטי, לרבות אותם ארגונים המייצגים אינטרסים ציבוריים רחבים, המממשים את זכות ההשתתפות בהליך המשפטי בין היתר באמצעות הצטרפות כ"ידיד בית משפט" (יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 102-101 (2015) (להלן: רוזן-צבי)). 13. הגם שהפסיקה לא הובילה לכדי יצירת הסדר חקיקתי אחד וכולל המעגן את מעמדו של "ידיד בית משפט" בשיטת המשפט הישראלית, קיימים מספר הסדרים חקיקתיים ספציפיים המעגנים אותו בחוק, ואשר מאפשרים את צירופו של אדם או גוף להליך, כמעין "ידיד בית משפט". כך למשל, סעיף 10 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996, מאפשר לצרף להליך ארגון העוסק בזכויות נשים, עובד שעלול להיפגע מהתובענה או ארגון עובדים יציג או ארגון עובדים אחר. בדומה, סעיף 13 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, מאפשר לצרף להליך ארגון העוסק בזכויותיו של מי שאסור להפלותו לפי חוק זה. דוגמה נוספת היא סעיף 16(א) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, אשר מאפשר לצרף להליך ארגון לקוחות ורשות ציבורית, בנוגע לביטול או לשינוי תנאי מקפח בחוזה אחיד (להסדרים אלו ואחרים, ראו: אלון קלמנט צירוף צדדים זרים להליך המשפטי 171, 223, ה"ש 134 (ספר שלמה לוין, 2013); דורון ותותרי-ג'ובראן, עמ' 94-91). הוראה סטטוטורית נוספת הרלבנטית לענייננו היא תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), המסמיכה את בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון, לצרף צד "זר" להליך שצירופו דרוש לשם הכרעה יעילה ושלמה בתיק (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 154-153 (מהדורה שתים עשרה, 2015)). סעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות – ההסדרה הספציפית של מוסד "ידיד בית משפט" בהליכי תובענות ייצוגיות 14. סעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות הוא אחד מאותם הסדרים חקיקתיים ספציפיים המכירים באפשרות השתתפותו של צד בהליך הייצוגי כמעין "ידיד בית משפט". באמצעות סעיף זה התווה המחוקק את הדרך שבאמצעותה יכול צד, שאינו צד ישיר להליך, להשתתף בהליך הייצוגי. הסעיף קובע כי בקשת הצטרפות שכזו יכול שתוגש על ידי חבר הקבוצה המיוצגת, רשות ציבורית או ארגון. כן קובע הסעיף את התנאים לבחינת הבקשה, ואת סמכותו של בית המשפט לעצב את אופן והיקף השתתפותו בדיונים של המבקש להצטרף. יצוין כי גם בארצות הברית מוכרת אפשרות השתתפותם של "ידידי בית משפט" (ה-amicus curiae) בהליך הייצוגי. לבתי המשפט בארצות הברית קיימת סמכות טבועה לקבל עמדה (brief) של amici בהליך הייצוגי, ולעיתים הם אף יעודדו הגשת עמדות אלה. זאת, אף של-amici אין זכות עמידה כצד להליך, ואף לא ניתנת לו האפשרות לערער על החלטה הדוחה את עמדתו (ראו: Alba Conte & Herbert B. Newberg, Newberg On Class Actions §13:22 and §13:25 (William B. Rubenstein ed., 5th ed. 2011). על חשיבותו של ה-amici בהליך הייצוגי, ראו למשל: Deborah L. Rhode, Class Conflicts in Class Actions, 34 Stan. L. Rev. 1183, 1221-1223 (1982)). וכך קובע סעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות: השתתפות בדיונים (תיקון מס' 10) תשע"ו-2016 "15. (א) בית המשפט רשאי להתיר לחבר קבוצה שבשמה מנוהלת תובענה ייצוגית, וכן לרשות ציבורית הפועלת לקידום מטרה ציבורית בקשר לענין שבו עוסקת התובענה הייצוגית או לארגון הפועל לקידום מטרה כאמור, אשר אינם התובע המייצג, להשתתף בדיונים בתובענה הייצוגית, אם מצא כי הדבר דרוש לשם ניהולה היעיל וההוגן של התובענה הייצוגית, וכן, לענין חבר קבוצה – לשם הגנה על ענינו של אותו חבר קבוצה, ולענין רשות ציבורית או ארגון – לשם הגנה על ענינם של חברי הקבוצה. (ב) נעתר בית המשפט לבקשה להשתתף בדיונים כאמור בסעיף קטן (א), רשאי הוא ליתן הוראות בדבר אופן ההשתתפות כאמור. (ג) הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם לענין השתתפות בדיונים בבקשה לאישור". 15. כאמור, סעיף 15(א) לחוק מתווה מספר מבחנים בהם נדרש המבקש להצטרף להליך הייצוגי לעמוד, על מנת שיותר לו להשתתף בהליך הייצוגי. מבחנים אלו משתנים בשים לב למיהות המבקש להצטרף להליך – חבר קבוצה, רשות ציבורית או "ארגון". מקריאת הסעיף, ניתן לזקק ולקבוע כי החוק קובע שלושה מבחנים מצטברים כדלקמן: (1) מבחן הזיקה לתובענה סעיף 15(א) לחוק קובע נוסחת קשר בין המבקש להצטרף להליך לבין התובענה הייצוגית עצמה. כך, הסעיף קובע כי כאשר מדובר באדם פרטי שמבקש להצטרף להליך, עליו להיות חבר הקבוצה המיוצגת, דהיינו בעל עילת תביעה אישית. כאשר מדובר ברשות ציבורית או בארגון, עליהם להוכיח כי הם פועלים לקידום מטרה ציבורית הקשורה לעניין שבו עוסקת התובענה הייצוגית. הנה כי כן, לפי מבחן זה נדרש המבקש להוכיח זיקה כלשהי לתובענה עצמה או לנושא התובענה. לשם בחינת הזיקה יבחן בית המשפט את מהות הגוף המבקש להצטרף (חבר קבוצה, רשות ציבורית או ארגון), והאם פעילותו קשורה לסוגיה הנדונה במסגרת ההליך הייצוגי. כאשר מדובר בחבר קבוצה, הזיקה נובעת מעצם החברות בקבוצה. כאשר מדובר ברשות ציבורית או בארגון, הרי שנדרשת בחינה מעמיקה יותר. יש להניח כי ככל שהסוגיה הנדונה מצויה בליבת עיסוקו של הגוף, אזי מומחיותו; נסיונו; והעובדה כי הוא השקיע בעבר משאבים לצורך טיפול ועיסוק בנושא התובענה, מלמדים על זיקה בין אותו הגוף לבין התובענה. בהקשר זה יצוין, כי "רשות ציבורית", במובנה לפי חוק תובענות ייצוגיות, היא כל אחד משלושת הגופים המנויים בתוספת הראשונה לחוק: נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות; הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים; והנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. עוד יצוין כי "ארגון" הוא ארגון כהגדרתו בסעיף 2 לחוק – כפי שיפורט בהרחבה להלן. (2) מבחן התרומה להליך סעיף 15(א) לחוק קובע כי צירוף חבר הקבוצה, רשות ציבורית או ארגון נדרש לצורך ניהול התובענה הייצוגית ביעילות ובהוגנות. מבחן זה נועד לבחון האם צירוף הצד הנוסף לדיונים בהליך יועיל להליך, ויתרום להכרעה צודקת יותר בסיומו. בהקשר זה ניתן לעמוד על מספר שיקולים, שיכולים ללמד על תרומתו הפוטנציאלית ותועלתו להליך של המבקש להצטרף. כך למשל, כאשר מדובר ברשות ציבורית או בארגון, תרומתם להליך עשויה להיגזר ממומחיותם ומניסיונם בתחום. התועלת להליך תיגזר גם משיקולים חיצוניים למבקש: כך למשל, ככל שביכולתם של מייצגי הקבוצה, קרי התובעים המייצגים ובאי כוחם המייצגים, לייצג בצורה מיטבית את חברי הקבוצה הנפגעת, כך הצורך בצירופו של המבקש להליך הייצוגי פוחת, ולהיפך. ניתן לדמות זאת למעין "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שקיים צד ישיר להליך, המייצג את האינטרס של הקבוצה באופן יעיל והוגן, אזי יטה בית המשפט להסתפק בו, ובקשת ההצטרפות יכול שתידחה. ואולם ככל שיצליח המבקש לשכנע כי צירופו נדרש לשם ניהולה היעיל וההוגן של התובענה הייצוגית, וכי תנאי זה אינו מתגשם במלואו באמצעות מייצגי הקבוצה, כך יגדלו הסיכויים לצירופו כצד להליך. כאשר המבקש להצטרף להליך הוא חבר קבוצה, הרי שניתן לחשוב על פרמטרים נוספים ושונים שלאורם תיבחן תרומתו הפוטנציאלית להליך, ובהם הפגיעה שנגרמה לו והידע שהוא מביא עמו להליך כתוצאה ממנה (זאת, אף שיש לזכור כי הרעיון העומד בבסיס התובענה הייצוגית הוא ויתור על עקרון ההשתתפות של חברי הקבוצה הנפגעת בניהול ההליך הייצוגי עצמו, על מנת לקדם יעילות דיונית והצלחת ההליך (ראו: רוזן-צבי, עמ' 102)). שיקול נוסף שיש להביאו בחשבון הוא השלב בו מצוי ההליך הייצוגי בעת שהגיש המבקש את בקשת ההצטרפות. ככל שבקשת ההצטרפות תוגש לבית המשפט בשלב מתקדם של ההליך, ויהיה בצירופו של המבקש כדי להאריך ולסרבל את ההליך, או לפגוע ביעילותו, אזי הנטייה תהיה לדחיית הבקשה. (3) מבחן ההגנה על עניינם של חברי הקבוצה סעיף 15(א) לחוק קובע כי צירוף חבר הקבוצה להליך יוּתר רק כאשר מהלך זה נדרש לצורך הגנה על עניינו הפרטני כחבר הקבוצה; ואילו צירוף של ארגון או של רשות ציבורית להליך יוּתר רק כאשר מהלך זה נדרש לשם הגנה על עניינם של חברי הקבוצה המיוצגת. תנאי מהותי זה מלמד על רצונו של המחוקק ליצור קשרי גומלין בין האפשרות להשתתף בהליך הייצוגי, לבין האינטרסים הממשיים של הקבוצה הנפגעת. כמובן, שהיכולת של המבקש להצטרף להגן על עניינו שלו או על עניינם של חברי הקבוצה תלויה אף היא, בין היתר, במומחיותו; בניסיונו; ובמשאבים העומדים לרשותו. כך גם ככל שהגוף (ארגון או רשות ציבורית) קרוב יותר בעיסוקו היומיומי לנושא התובענה, הוא עשוי להיות קשוב יותר לחברי הקבוצה ולפגיעה שנגרמה להם, ובכך גוברת יכולתו לשמש כ"קול" עבורם. גם תנאי זה אינו נבחן במנותק ממייצגי הקבוצה, וגם במסגרת תנאי זה פועלת מעין "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שיוכיחו מייצגי הקבוצה כי יש ביכולתם להגן באופן מלא על חברי הקבוצה והאינטרסים שלהם, אזי יפחת הצורך בצירופו של הגוף לשם הגנה על עניינם של חברי הקבוצה. ואילו אם יימצא כי יש ביכולתו של הגוף לתרום תרומה משמעותית להגנה על חברי הקבוצה, ותרומה זו אינה באה לידי ביטוי על ידי מייצגי הקבוצה, כך ייטו הסיכויים לטובת צירופו של הגוף להליך. ויובהר. ייתכן מצב בו מייצגי הקבוצה יעמדו בתנאי הייצוג אותם הם נדרשים למלא, ובמבט כולל הם יימצאו כמתאימים לייצג את הקבוצה. ואולם ביחס לאינטרס או היבט מסוים, יצליח הגוף להוכיח כי הוא אינו מיוצג על ידי מייצגי הקבוצה באופן מספק, ואינטרס זה יזכה להגנה מלאה רק מקום בו יורה בית המשפט על צירוף הגוף. כמובן שבית המשפט נדרש לבחון האם אינטרס זה חשוב ומהותי בהליך, באופן המצדיק את צירוף הגוף, על כל הכרוך בכך. 15. הנה כי כן, סעיף 15(א) לחוק קובע שלושה מבחנים מצטברים בהם נדרש המבקש להצטרף להליך הייצוגי לעמוד, על מנת שיוּתר לו להשתתף בהליך הייצוגי: זיקה לתובענה; תרומה להליך; והגנה על עניינם של חברי הקבוצה (במקרה של ארגון או רשות) או על עניינו של חבר הקבוצה הפרטני. במסגרת תנאים אלו, נדרש בית המשפט לבחון שיקולים שונים הקשורים למבקש עצמו, כמו גם שיקולים החיצוניים לו, לרבות שיקולים הנבחנים במסגרת בקשת הצטרפות כ"ידיד בית משפט" יציר הפסיקה. ראוי להדגיש כי רשימת השיקולים אותה נדרש בית המשפט לבחון במסגרת התנאים הקבועים בסעיף 15(א) לחוק אינה מהווה רשימה סגורה, ועל בית המשפט לשקול את השיקולים הרלבנטיים בהתאם למקרה שלפניו ולנסיבותיו. מבקש להצטרף להליך (חבר קבוצה, רשות ציבורית או ארגון) אשר יצלח את שלושת התנאים המצטברים דלעיל, יכול להיות מצורף להליך הייצוגי ולהשתתף בו. בהקשר זה נתון לבית המשפט שיקול דעת, וסמכותו בעניין היא סמכות שברשות. בית המשפט יקבע את אופן ההשתתפות והיקפה, לרבות באילו שלבים של ניהול התובענה הייצוגית יוכל המבקש להשתתף; באילו סוגיות יוכל הוא להביע את עמדתו; ואילו מסמכים יוכל להציג לבית המשפט. בהקשר זה רצוי לציין עוד את הוראת סעיף 22(ג)(2) לחוק, לפיה בית המשפט רשאי, במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק גמול לארגון שהצטרף להליך הייצוגי והשתתף בו לפי הוראות סעיף 15 לחוק, אם מצא שהדבר מוצדק לאור הטרחה שטרח והתרומה שתרם בהשתתפותו בדיונים כאמור. 16. כאמור לעיל, יישומו של סעיף 15(א) לחוק בכל מקרה ומקרה תלוי במיהותו של המבקש להצטרף להליך. במקרה דנן, משאנו עוסקים בבקשה שהוגשה על ידי ארגון המבקש להצטרף להליך הייצוגי כ"ידיד בית משפט", נראה כי יש מקום לייחד דיון קצר בעניין הגדרת המונח "ארגון" לפי חוק תובענות ייצוגיות, ובעניין תפקידם של ארגונים בחוק תובענות ייצוגיות, ובחלקם במימוש התפישה הרואה את ההליך הייצוגי לא רק ככלי דיוני לניהול תובענות בעלות מספר רב של נפגעים, אלא גם ככלי שדרכו ניתן להשפיע באופן רחב יותר על סוגיות חברתיות-ציבוריות. תפקידם של ארגונים בהגשמת יעודה של התובענה הייצוגית ככלי לשינוי חברתי 17. חוק תובענות ייצוגיות מאפשר, בכפוף להתקיימותם של תנאים מסוימים, את שילובם של ארגונים בהליכי תובענות ייצוגיות. המחוקק ביקש לאפשר את שילובם בהליכים מתוך תפישה הרואה בתובענה הייצוגית לא רק כלי דיוני שונה לניהול תביעות, אלא גם כלי לקידום אינטרסים חברתיים-ציבוריים. עיון בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, מגלה כי צירופם של הארגונים נועד, בין השאר, על מנת לעודד הגשת תובענות ייצוגיות שיילחמו בעוולות בעלות השלכות חברתיות-ציבוריות. דברי ההסבר הטעימו כי התובענה הייצוגית תכלול גם: "חידושים מעבר להסדרים הקיימים כיום בחוקים המיוחדים, וביניהם: חיזוק מעמדם של ארגונים ציבוריים וגופים ציבוריים (בעיקר רשויות פיקוח) להגיש תובענות ייצוגיות ולהיות מעורבים בניהולן, במטרה לעודד הגשת יותר תובענות ייצוגיות בנושאים חברתיים-ציבוריים ולאו דווקא על ידי גורמים המונעים על ידי כוונות רווח". 18. יחד עם זאת, כניסתם של ארגונים בשערי חוק תובענות ייצוגיות מתוחמת ומוגבלת באמצעות מספר חסמים דיוניים. תחילה, נדרש הארגון לעמוד בתנאים המנויים בסעיף ההגדרות, הוא סעיף 2 לחוק, הקובע כך: "'ארגון' – תאגיד, למעט תאגיד שהוקם על פי דין, או הקדש, הקיים ופועל באופן סדיר וממשי במשך שנה לפחות לקידום מטרה ציבורית, אחת או יותר, ושנכסיו והכנסותיו משמשים להשגת המטרות הציבוריות בלבד, ובלבד שפעילותו אינה מטעם מפלגה או גוף פוליטי אחר או בזיקה למפלגה או לגוף כאמור או לשם קידום מטרותיהם". באמצעות סעיף זה מבקש המחוקק "לפתוח את השער להגשת תובענות ייצוגיות אך ורק לארגונים פעילים שהוכיחו את עצמם בתחום פעילותם, אשר אופיים הוא ציבורי במובהק, ואשר לא התאגדו אך ורק לצורך הגשת התובענה הייצוגית" (רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך - פורום נשים דתיות, פסקה 36 לחוות דעתי (9.12.2015) (להלן: עניין קול ברמה)). 19. ארגון שעומד בהגדרה לפי סעיף 2 לחוק תובענות ייצוגיות, יוכל למלא בהליך הייצוגי שלושה תפקידים עיקריים (לגביהם קבע המחוקק במפורש כי ארגון יכול למלאם) : (א) ארגון כתובע מייצג – ארגון יכול לשמש כתובע מייצג הן מכוח סעיף 4(א)(1) לחוק, מקום בו קיימת לו עילת תביעה אישית, והן מכוח סעיף 4(א)(3) לחוק, הקובע כי ארגון יכול להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית גם כאשר הוא אינו בעל עילת תביעה אישית, וזאת בתנאי שהתובענה עוסקת בתחום הנכלל באחת ממטרותיו, ובתנאי שהוכיח כי קיים קושי להגיש את הבקשה בידי תובע בעל עילת תביעה אישית (ראו בהרחבה: עניין קול ברמה, פסקאות 41-30 לחוות דעתי). (ב) ארגון כמעין "ידיד בית משפט" – כאמור לעיל, סעיף 15 לחוק מאפשר לארגון להצטרף להליך הייצוגי, כצד שמעמדו כמעין מעמד של "ידיד בית משפט", בכפוף להתקיימותם של התנאים עליהם עמדנו לעיל. (ג) ארגון כמתנגד להסדר פשרה – סעיף 18(ד) לחוק קובע כי ארגון רשאי להגיש לבית המשפט, בתוך 45 ימים מיום פרסום ההודעה על הגשת בקשה לאישור הסדר פשרה, את התנגדותו להסדר הפשרה (על חשיבותו של ארגון כמתנגד להסדר פשרה, ראו את מאמרו של בא-כוח המשיבים 13-1, אסף פינק "תובענות ייצוגיות ככלי לשינוי חברתי" מעשי משפט ו 157, 170-169 (2014) (להלן: פינק). ראו גם עמודים 171-166 לעניין תפקידים נוספים אותם יכול ארגון למלא בהליך הייצוגי). 20. אכן, אין חולק כי לארגונים קיים תפקיד חשוב במימוש חזונה של התובענה הייצוגית ככלי להגשמת אינטרסים חברתיים וציבוריים. ישנם ארגונים בעלי המשאבים; המומחיות; הניסיון ומעל כל זאת – הרצון הטוב, לקדם טיפול בנושאים שונים בעלי השלכות על המרחב החברתי-ציבורי, הסובלים מתת-אכיפה. ראוי להוסיף ולציין, כי עובר לתיקון חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10), התשע"ו-2016 (להלן: תיקון החוק) הייתה מוטלת על ארגונים המבקשים להצטרף להליך הייצוגי דרישה לפיה עליהם לקבל את אישורו של שר המשפטים להכרה בהם, וזאת הן בסעיף 15(א) לחוק והן בסעיף 18(ד) לחוק. ואולם התיקון לחוק הסיר מגבלה זו, ועתה ארגונים אינם נדרשים עוד לקבל את אישורו זה של שר המשפטים. בדברי ההסבר לתיקון החוק נכתב כי "מוצע לקבוע כי כל ארגון הפועל לקידום מטרה ציבורית בקשר לעניין שבו עוסקת התובענה יוכל להגיש התנגדות כאמור אף ללא צורך בקבלת היתר משר המשפטים [...] במקביל, מוצע למחוק את הדרישה לאישור השר לגבי ארגון כאמור גם כשמדובר באפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה להשתתף בדיוני התובענה (סעיף 15(א))". נראה מובן, כי גם באמצעות הסרת מחסום דיוני זה, הביע המחוקק את גישתו שלפיה יש להקל על דרכם של ארגונים בדרך להשתתפות בהליך הייצוגי. 21. חשיבות שילובם של הארגונים בהליך הייצוגי זכתה להתייחסות לא מעטה גם בפסיקה ובכתיבה האקדמית (ראו למשל את מאמרו של פינק וכן את מאמרו של סטיבן גולדשטיין "הערות על חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006" עלי משפט ו 7, 21-16 (2007)). בעניין קול ברמה, שם נבחנה בקשתו של ארגון לשמש כתובע מייצג לפי סעיף 4(א)(3) לחוק, עמדה השופטת ד' ברק-ארז על חשיבות השתתפותם של ארגונים בהליך הייצוגי, ועל הצורך בהצבת רף שאינו גבוה מדי בהוכחת הקושי באיתור תובע מייצג בעל עילת תביעה אישית: "ככלל, ההכרה בכוחם של ארגונים להגיש תובענות ייצוגיות היא מן החידושים של חוק תובענות ייצוגיות [...] וראוי שלא להציב חסמים גבוהים מדי בהקשר זה, באופן שיחזיר אותנו לגישה שנהגה קודם לחקיקתו" (פסקה 2). השופט א' רובינשטיין (כתוארו דאז) התייחס בע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ, פסקה יא (4.9.2014) (להלן: עניין פריניר) לחשיבותם של הארגונים במימוש החזון של התובענה הייצוגית ככלי לקידום אינטרסים ציבוריים: "אכן, ישנו דיסוננס מסוים, לא מבוטל, בין הרכיב הציבורי של התובענות הייצוגיות לבין הרכיב הכלכלי הכרוך בהן ומהוה קטר להן. כשלעצמי הייתי מתקשה לחיות בשלום ערכית עם צרימה זו, שהרי ישנה – כאמור – ציפיה ואפשרות למאבקים צרכניים, למשל מעמותות ללא כוונת רווח..." דברים אלו נאמרו כביקורת מסוימת על הקושי במימוש אותו החזון החברתי-ציבורי, נוכח העובדה שמרביתן המכריע של התובענות הייצוגיות מוגשות על ידי עורכי דין פרטיים, המוּנעים ככלל מתוך אינטרס כלכלי, בעוד ששחקנים אחרים ממעטים למלא את התפקיד שייעד להם המחוקק. ביקורת נוספת בנושא זה, שהובעה בהקשר אחר, הייתה זו של השופטת א' חיות במאמרה "התובענה הייצוגית ככלי לאכיפה אזרחית-ציבורית" משפט ועסקים יט 935, 941-940 (2016). השופטת א' חיות הביעה את אכזבתה מהנתונים האמפיריים (שהובאו במסגרת מחקרם האמפירי של אלון קלמנט, קרן וינשל-מרגל, יפעת טרבולוס ורוני אבישר-שדה "תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית" (מחלקת המחקר של הרשות השופטת ובית ספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי, 2014)), לפיהם שלוש הרשויות הציבוריות שזכו למעמד של "מבקש ציבורי" בחוק תובענות ייצוגיות, לא הגישו כל בקשה לאישור תובענה ייצוגית בתחומיהן, במשך כל התקופה הנבחנת (2012-2006). יצוין עוד, בהקשר זה, כי מתוך כלל בקשות האישור שהוגשו בפרק זמן זה, רק 0.7% מהן הוגשו על ידי ארגונים. ביקורות אלה מתייחסות אמנם לאספקטים שונים של ההליך הייצוגי ושל שחקניו, ואולם הן מתאחדות בנקודה אחת והיא השאיפה כי השחקנים החברתיים-ציבוריים יממשו את התפקיד שייעד להם המחוקק, בין אם כיוזמי תובענות ייצוגיות ראויות ובין אם כמפעילי מנגנוני בקרה ופיקוח עליהן. 22. כאמור, ארגון העומד בסעיף ההגדרות של חוק תובענות ייצוגיות יכול להשתלב בהליך הייצוגי בשלוש דרכים עיקריות: כתובע מייצג; כמעין "ידיד בית משפט"; וכמתנגד להסדר פשרה. בהקשר זה, מובן כי נקודת המבט השיפוטית ביחס לבקשתו של ארגון לקבל מעמד בהליך הייצוגי, משתנה בהתאם לתפקיד שאותו הוא מבקש למלא. כך, ההתייחסות לארגון המבקש לשמש כתובע מייצג בהליך מכוח סעיף 4(א)(3) לחוק, מצריכה לבחון האם "קיים קושי" להגיש את הבקשה בידי אדם בעל עילת תביעה אישית. בעניין זה הבעתי בעבר עמדה שלפיה "גישתי העקרונית היא שיש לנקוט גישה מצמצמת וזהירה בשאלת פרשנות סעיף 4(א)(3) לחוק", וזאת בין היתר בשל החשש מפני הגדלת היקף התופעה של הגשת תביעות סרק (ראו בעניין קול ברמה, פסקה 32, אך השוו לחוות הדעת של חברותיי השופטות א' חיות ו-ד' ברק-ארז, שם). לעומת זאת, כאשר מדובר בבקשתו של ארגון להצטרף להליך התובענה הייצוגית במעמד של "ידיד בית משפט" מכוח סעיף 15(א) לחוק, הרי לשיטתי ישנה חשיבות רבה להשתתפותו של ארגון כמעין "ידיד בית משפט" בהליך הייצוגי, ועל כן הגישה הראויה לבחינת בקשה מסוג זו צריכה להיות גישה רחבה יותר. ודוק, מעמד של "ידיד בית משפט" הוא מעמד טבעי לארגונים, לנוכח התפתחותו של מוסד זה וההיסטוריה הפסיקתית שלו, עליה עמדתי לעיל. זאת ועוד, דומני כי החשש שהתעורר ביחס למתן מעמד לארגונים כתובעים מייצגים ללא עילת תביעה אישית, אינו מתעורר כך במקום בו עסקינן בצירוף ארגונים להליך במעמד של מעין "ידידי בית משפט". מן הכלל אל הפרט 23. בית המשפט המחוזי בחן את בקשתה של המערערת להצטרף להליך באמצעות מסלול "ידיד בית משפט" יציר הפסיקה. בית המשפט בחן את השיקולים השונים, וקבע כי בנסיבות הענין אין מקום להורות על צירופה להליך. ההליך שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי לצורך בחינת בקשת ההצטרפות מעורר אמנם מספר סוגיות דיוניות, כגון אופן הגשת הבקשה מצד המערערת, ומועד כניסתו לתוקף של התיקון לסעיף 15(א) לחוק והשלכותיו על בקשתה. על כל פנים, אינני מוצא מקום להתעכב על סוגיות אלה, וסבורני כי יש מקום לבחון עתה את בקשתה של המערערת להצטרף להליך באופן מהותי, בשים לב לדרך שבה יש לפרש לטעמי את הוראת סעיף 15(א) לחוק. 24. אקדים ואומר, כי לשיטתי יש מקום לקבל את הערעור, ולהורות על צירופה של המערערת להליך עצמו. יחד עם זאת, במישור אופן ההשתתפות בהליך, דומני שאין מקום להורות על צירוף חוות הדעת מטעמה להליך בשלב זה. 25. עמידתה של המערערת בסעיף ההגדרות שבחוק; המערערת, אגודת "אדם טבע ודין" – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, הינה עמותה רשומה שהוקמה על פי דין, והפועלת מזה כ-25 שנים. היא נוסדה למטרת הגנה על איכות הסביבה בישראל, והיא גוף בלתי תלוי, הממומן על ידי תרומות ופועל ללא מטרת רווח. בין מטרותיה ותחומי פעילותה העיקריים: שמירה על משאבי הטבע, ובכללם על שמורות טבע; מניעת מפגעים כגון זיהום אוויר, מים וקרקע; וכן מניעת פגיעה בבריאות הציבור, ברווחתו ובביטחונו כתוצאה מפעילות הפוגמת באיכות הסביבה. עוד ראוי לציין את המעמד הסטטוטורי המיוחד לו זכתה המערערת בחקיקה בתחום איכות הסביבה. כך למשל, סעיף 20כה לחוק המים, התשי"ט-1959 קובע כי המערערת היא אחד מבין הגופים הציבוריים והמקצועיים הרשאים להגיש קובלנה לבית המשפט. כך גם החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992, הכיר במערערת כאחד הגופים המנויים בתוספת, שביכולתם להגיש תובענה לפי חוק זה. אם כן, נוכח האמור, נראה שאין חולק שהמערערת מקיימת אחר התנאים המנויים בסעיף זה, ויש לראות בה כ"ארגון" לפי סעיף ההגדרות. יוסף וייאמר, כי המשיבים בערעור דנן, לא חלקו על העובדה כי המערערת מקיימת את התנאים שקבועים בסעיף 2 לחוק, ודי היה אף בכך. 26. מבחן הזיקה לתובענה; ההליך הייצוגי הנדון לפנינו נולד לאחר אירוע של זיהום סביבתי רחב היקף ובעל השפעות רבות ושונות, ואף זכה לתהודה רבה בתקשורת. היקפו ואופיו של הנזק שנגרם כתוצאה מאירוע הדליפה עוד ייבחן במסגרת ההליך, ואולם נדמה שלא ניתן להפריז בנזק הגדול שנגרם למערכות האקולוגיות שבאזור. כאמור, אין חולק כי פעילותה ומטרותיה של המערערת – אשר חרתה על דגלה להביא לשינוי בסדר היום הסביבתי והחברתי בישראל – מקיימת זיקה ברורה לנושא התובענה ולנזק הלכאורי שנגרם לחברי הקבוצה. ניסיונה הרב של המערערת בתחום ההגנה על איכות הסביבה בישראל ופעילותה הענפה ורבת השנים בתחום זה, בהחלט מעידים על הניסיון והמומחיות העומדים לה. נוכח כל זאת, סבורני כי המערערת צולחת מבחן זה. 27. מבחן התרומה להליך; המשיבים 18-1 הניחו לפני בית המשפט חוות דעת אקולוגית; חוות דעת מטעם מומחה לבריאות הציבור; וחוות דעת בנושאי זיהום אוויר וירידת ערך של נכסים בישוב באר אורה. המערערת לעומת זאת מבקשת להניח לפני בית המשפט חוות דעת העוסקת בפגיעה החברתית-ציבורית הנלווית לנזק האקולוגי שנגרם, זאת באמצעות שימוש במודלים כלכליים שונים. המערערת סבורה, כמו גם המשיבים 18-1, כי חוות דעת זו מציגה היבטים שונים ורלבנטיים של הנזק, מאלו שהובאו בחוות הדעת מטעם המשיבים, ועל כן יש בה תרומה ממשית ומשמעותית לכימות הנזק. בית המשפט המחוזי קבע כי הגשת חוות דעת זו "עלולה ליצור אנדרלמוסיה דיונית", שכן הדבר יצריך מתן אפשרות לצדדים להגיש חוות דעת נגדיות, וכן ניהול חקירות. נראה אפוא, כי בית המשפט מצא שצירוף חוות הדעת מטעם המערערת תפגום ביעילותו של ההליך ותיצור עיכוב בהתקדמות בירור התובענה, וזאת בשים לב לכך שחלפה כשנה וחצי ממועד פתיחת הליכי בקשות האישור ועד להגשת בקשת ההצטרפות. סבורני כי אין מקום להתערב בקביעה זו של בית המשפט המחוזי. המסקנה היא, לכאורה, שהמערערת אינה עומדת במבחן זה בכל הנוגע לבקשתה בעניין הגשת חוות הדעת. אף על פי כן, סבורני כי נוכח חשיבותו הציבורית של ההליך הייצוגי שלפנינו, ונוכח האפשרות שהמערערת עשויה לתרום תרומה משמעותית ביותר להליך בעצם השתתפותה בו – אף בלי קשר להצגת חוות הדעת בשלב דיוני זה – ובשים לב לפעילותה הענפה בתחום ולמשאבים העומדים לה, דומני כי עשויה להיות תרומה בצירופה להליך ללא הגשת חוות הדעת מטעמה בשלב דיוני זה (ראו בהקשר זה: ת"צ (מרכז) 2211-09-14 עמותת "טבקה – צדק ושיוויון ליוצאי אתיופיה" (ע"ר) נ' טמנו (2.12.2015)). כאמור, לפנינו שתי בקשות לאישור תובענות כייצוגיות שהוגשו בעקבות אירוע רחב היקף ובעל השלכות רבות על חברי הקבוצה הנפגעת ועל האזור כולו. ייתכן כי מורכבויות הנובעות מהיקף אירוע הדליפה לא התעוררו בשלב המקדמי בו מצויות בקשות האישור, ואולם ייתכן כי בעתיד, ולצורך בירור היקפו ואופיו של הנזק לאשורו, המערערת תוכל לתרום תרומה ממשית ומשמעותית להליך אשר תעלה על ההשלכות הדיוניות שתהיינה לכך. אשר על כן, נראה כי המערערת עומדת בתנאי זה בכל הקשור לעצם השתתפותה בהליך (במנותק משאלת הגשת חוות הדעת בשלב דיוני זה). 28. מבחן ההגנה על חברי הקבוצה; כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי די במשיבים 18-1 כדי לייצג את האינטרסים של קבוצות הנפגעים, וכי חוות הדעת שהוגשו מטעמם מספקות תמונה מלאה ביחס להיקף הנזק. הווה אומר, בית המשפט מצא כי הסוגיות אותן מבקשת המערערת להעלות באמצעות חוות דעתה, מקבלות ביטוי הולם ומספק על ידי הצדדים הישירים להליך, ואין בצירופה כדי לתרום להגנה על חברי הקבוצה. יצוין, כי לפני בית המשפט הונחו חוות הדעת השונות, והוא זכה להתרשם מהן באופן ישיר ובלתי אמצעי, כמו גם ממייצגי הקבוצה עצמם. משהפעיל בית המשפט את שיקול דעתו ומצא כי צירופה של חוות דעתה של המערערת להליך בשלב דיוני זה לא תוסיף בהכרח להגנה על חברי הקבוצה, אינני סבור שיש מקום להתערבותנו בהכרעה זו. יחד עם זאת, ובדומה לקביעתי בנוגע להתקיימות מבחן התרומה להליך, דומני כי השתתפותה של המערערת בהליך עשויה לתרום להגנה על חברי הקבוצה, בלי קשר להגשת חוות הדעת. כמו כן, ייתכן כי בית המשפט יסבור כי בשלב דיוני מתקדם יותר של ההליך (דהיינו: אם וככל שהבקשה לאישור התובענה הייצוגית תאושר, בשלב הדיון העיקרי, לצורך שומת הנזק), יהיה לאפשר את הגשת חוות הדעת, ואז הוא יוכל לקבלה. הדבר נתון כמובן לשיקול דעתו הרחב של בית המשפט. בהקשר זה יוזכר, כי השלב הדיוני בו מצויה התובענה דנן לא נועד לדון בשאלת שומת הנזק הקונקרטי שנגרם, אלא עניינו בהוכחת נזק לכאורי בלבד (ראו סעיף 4(ב) לחוק, וכן ראו: רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, פסקה 41 וההפניות שם (11.4.2013)). 29. המסקנה הנלמדת מיישומם של המבחנים על נסיבות המקרה הנדון היא שיש מקום לצירופה של המערערת להליך מכוח סעיף 15(א) לחוק, אך אופן ההשתתפות בהליך לא יכלול את הגשת חוות הדעת בשלב דיוני זה. 30. בשולי הדברים מצאתי להעיר כי ייתכן ומתעוררת שאלה באשר ליחס שבין סעיף 15 לחוק לבין מוסד "ידיד בית משפט" שהוכר בדין הכללי. דהיינו, האם ניתן להורות על צירופו של גוף להליך הייצוגי מכוח מוסד "ידיד בית משפט" יציר הפסיקה, מקום בו צירופו אינו מתאפשר מכוח סעיף 15 לחוק? כך למשל, ניתן לחשוב על ארגון שיבקש להציג עמדה עקרונית בעלת חשיבות רבה לחברה, הנוגעת במהותה לסוגיה הנדונה בהליך, אך הוא אינו עומד בתנאים המנויים בסעיף 15(א) לחוק, מכיוון שעמדתו מנוגדת לעמדת הקבוצה המיוצגת. אין זה מובן מאליו שיש לסגור את הדלת בפניו של ארגון מסוג זה בכל הנוגע להשתתפות בהליך. על כל פנים, מששאלה זו אינה מתעוררת ביחס למקרה דנן, איני מוצא לנכון להכריע בה, ואציע לחבריי להותירה לעת מצוא. 31. עוד בשולי הדברים יצוין, כי באשר לטענתה של המדינה כי הנזק ה"חברתי-ציבורי" הנלווה לנזק האקולוגי שנגרם כתוצאה מאירוע הדליפה, אינו בגדר נזק אישי שניתן לבררו במסגרת תובענה ייצוגית; טענה זו אין מקומה להתברר לפנינו בהליך זה, והיא תוכרע, בבוא העת, על-ידי בית המשפט המחוזי. סיכומם של דברים 32. סעיף 15(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע שלושה מבחנים מצטברים בהם נדרש לעמוד המבקש להצטרף להליך הייצוגי במעמד של מעין "ידיד בית משפט": מבחן הזיקה לתובענה; מבחן התרומה להליך; ומבחן ההגנה על עניינם של חברי הקבוצה. במקרה דנן, וכפי שהוסבר לעיל, המערערת צולחת את מבחנים אלו. לפיכך, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, באופן שבו המערערת תוכל להשתתף בדיונים ולהשמיע את טיעוניה בהליך המתנהל לפני בית המשפט המחוזי. לצד זאת, ההחלטה בדבר אופן והיקף השתתפותה של המערערת בהליך נתונה להחלטת בית המשפט המחוזי. משכך, לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט שלא להתיר את הגשת חוות הדעת מטעם המערערת בשלב דיוני זה. 33. בנסיבות העניין, ונוכח התוצאה אליה הגעתי, אציע לחבריי שלא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ברון: אני מצטרפת בהסכמה לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט י' דנציגר ומנימוקיו. אוסיף דברים לעניין מדיניות שיפוטית המקדמת הגשה ובירור של תובענות ייצוגיות שגלומה בהן חשיבות חברתית או ציבורית מיוחדת. חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק) חולל מהפכה מבחינת אכיפה אזרחית – בראש ובראשונה בתחום הגנת הצרכן. כידוע, כוחו של ההליך הייצוגי טמון במנגנון הייחודי שנקבע בחוק, המאפשר ליחיד לנהל תביעה בשם קבוצה של נפגעים אחרים. בעולם הצרכני, צירוף תביעות כאמור מביא לצמצום משמעותי של פערי הכוחות בין הגופים הכלכליים רבי העצמה מן העבר האחד, לבין הצרכן האחד שהנזק שנגרם לו אינו מצדיק ניהול תביעה בודדת, מהעבר השני. בחלוף למעלה מעשור מעת חקיקתו של החוק, נראה כי בכל הנוגע לתחום הצרכני, הסיכוי לזכייה בגמול (לתובע המייצג) ובשכר טרחה (לבא הכוח המייצג), מהווים תמריץ של ממש להגשת בקשות לאישור תובענות כייצוגיות. חלקן תובענות ראויות, התורמות לאכיפה יעילה של החוק ולהרתעת אותם גופים בעלי עוצמה מניצול מעמדם לרעה; אחרות הן תובענות סרק – שכל תכליתן הפעלת לחץ על הנתבע, בעל הכיס העמוק, להגיע לפשרה (ראו גם: אסתר חיות "התובענה הייצוגית ככלי לאכיפה אזרחית-ציבורית" משפט ועסקים י"ט 935, 938 (2016)). ואולם פרט לעילת התביעה מכוח דיני הגנת הצרכן, חוק תובענות ייצוגיות מאפשר הגשה וניהול של תובענה ייצוגית בשורה של עילות תביעה נוספות – ובהן תביעות כלכליות בתחום ההגבלים עסקיים, ענייני בנקאות, ביטוח, ניירות ערך, ועוד; ותביעות בנושאים בעלי אופי ציבורי, כדוגמת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, איסור אפליה במוצרים ובשירותים והגנה על איכות הסביבה (ראו רשימה שבתוספת השנייה לחוק). דא עקא שדווקא בתחומים שבהם נודעת חשיבות ציבורית מיוחדת לשיפור האכיפה ולקידום ההרתעה מפני הפרת החוק, לא פעם אין די בציפייה לגמול או לשכר טרחה כדי לתמרץ הגשתן של תובענות ייצוגיות ראויות – וזאת בשל קיומם של "חסמי שוק" מסוגים שונים. אחד החסמים הנפוצים טמון במומחיות המיוחדת הדרושה לניהול ההליך בעילות מסוימות, ובמורכבות ההתדיינות המשפטית שמחייבת את התובע המייצג ואת בא כוחו להשקעה ניכרת של משאבי זמן וכסף – ולמעשה לנטילת סיכון רב שמא מאמציהם ירדו לטמיון. הדבר נפוץ במיוחד בתביעות בעלות אופי כלכלי. כך, למשל, הפרשה הידועה שעניינה הטעייה בתשקיף שבו הוצעו ניירות הערך של חברת רייכרט תעשיות בע"מ לציבור, ראשיתה בשנת 1995 בהגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית מכוח חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (ת.א. (מחוזי ת"א) 1134/95, 1314/95), ואחריתה 17 שנים מאוחר יותר – עם אישורו של הסדר פשרה בתביעה הייצוגית ופסיקת גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבאי כוחו (ע"א 2016/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (23.5.2012)). חסם שוק מסוג אחר נעוץ בטעמים חברתיים – למשל רתיעה מצד נשים חרדיות לעמוד בחזית המאבק להגברת השוויון המגדרי בקהילה החרדית, בשל חשש מפגיעה במעמדן בקהילה (ראו: דברי חברי השופט י' דנציגר ב-רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות, בפסקה 45 (9.12.2015)). גודלה של הקבוצה אף הוא נתון רלוונטי במניין התמריצים לניהול תובענה ייצוגית. שלא כתביעות צרכניות שהן המוניות מטבען, תביעות הנסובות למשל על פגיעה בזכויות של אנשים בעלי מוגבלות הן מצומצמות בהיקפן – ופעמים רבות יכול שייתפסו כבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. חוק תובענות ייצוגיות מקנה כלים להתמודד עם חסמי השוק הנפוצים בתחום התובענות הייצוגיות. בין היתר, החוק מאפשר לבית המשפט להורות על החלפת התובע המייצג או בא כוחו (סעיף 8(ג) לחוק); ובמקרים מתאימים לאשר את ניהול ההליך על ידי רשות ציבורית או ארגון, הגם שאינם בעלי עילת תביעה אישית נגד הגוף הנתבע (סעיף 4(א) לחוק). החוק אף הורה על הקמת קרן למימון תובענות ייצוגיות שיש חשיבות ציבורית וחברתית בניהולן (סעיף 27 לחוק). ובנוסף, החוק מאפשר "לרשות ציבורית הפועלת לקידום מטרה ציבורית בקשר לענין שבו עוסקת התובענה הייצוגית או לארגון הפועל לקידום מטרה כאמור, אשר אינם התובע המייצג, להשתתף בדיונים בתובענה הייצוגית, אם מצא כי הדבר דרוש לשם ניהולה היעיל וההוגן של התובענה הייצוגית..." (סעיף 15(א) לחוק, שבו עסקינן). שומה אפוא על בית משפט לעשות שימוש מושכל בארגז הכלים שהעמיד לרשותו המחוקק במסגרת חוק תובענות ייצוגיות, וכן בכלי של פסיקת גמול ושכר טרחה, על מנת להתגבר על כשלי השוק האינהרנטיים לתחום הייצוגי. כל זאת, מתוך מדיניות שמטרתה לקדם הגשה ובירור של תובענות ייצוגיות שיש בצידן ערך חברתי או ציבורי מיוחד. ההליך הייצוגי נושא הערעור שלפנינו עניינו באסון סביבתי רחב היקף, שנגרם כתוצאה מדליפה של כחמישה מיליון ליטרים של נפט גולמי אל נחלי "רחם" ו"עברונה". חשיבותו הציבורית של הליך מסוג זה היא ברורה; וכחברי אף אני סבורה שהשתתפותה של המערערת, שחרתה על דגלה לפעול למען שמירה על איכות הסביבה ומשאבי הטבע של ישראל, צפויה לתרום לבירור ההליך. אשר לצירוף חוות הדעת מטעם המערערת לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, אף בעניין זה דעתי כדעתו של חברי – כי בנסיבות המקרה אין מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית לגבי אופן ניהול ההליך, ואין להתערב בהחלטתה שלא להתיר בשלב זה את הגשת המסמך. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ז' בתשרי התשע"ח (‏27.9.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16078420_W08.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il