פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7841/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7841/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת פסלות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"ח 1043/06 מיום 17.9.2007 שניתנה על ידי כבוד השופטים: ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב וי' שנלר תאריך הישיבה: ‏ז' תשרי, תשס"ח (19.09.07) בשם המערער: עו"ד שחר מנדלמן בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הרכב השופטים: ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב וי' שנלר) מיום 17.9.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בתפ"ח 1043/06. 1. נגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה מתחת לגיל 14 לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי הנטען בכתב האישום, ביצע המערער מעשים מגונים בביתו (להלן: המתלוננת) בין השנים 1995 עד 1996. התיק נקבע להוכחות לחודש נובמבר 2006 ומאז נדחה מספר פעמים. ביום 27.6.2007 נשלח לשופטת ס' רוטלוי, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מכתב מטעם עובדת סוציאלית, שהיא אף אחת מעדות התביעה בתיק (להלן: העדה), אשר טיפלה במתלוננת מספר שנים. במכתב, אשר העתק ממנו נשלח גם להרכב השופטים, ציינה העדה כי הדחיות הרבות בשמיעת המשפט מזיקות למתלוננת ומעכבות את שיקומה הנפשי. בהתחשב בכך, ביקשה העדה כי השופטת רוטלוי תקבע בהקדם האפשרי מועד קרוב לדיוני ההוכחות, על מנת לאפשר את שיקומה המהיר של המתלוננת. חשיבות רבה לענייננו יש לדברים שכתבה העדה בפתח מכתבה, באשר לרקע הטיפולי של המתלוננת. בדברים אלו צוין כי המתלוננת החלה את הטיפול במרפאה בעקבות הפרעות אכילה, ובמקביל לטיפול שקיבל אחיה, בנו של המערער (להלן: האח). לפי האמור במכתב, הטיפול באח החל לאחר התעללות מינית שעבר על ידי המערער. וכך כתבה העדה במכתב: "[המתלוננת]... מוכרת במרפאתנו מאז נובמבר 2003, עקב הפרעות אכילה שבגינן פנתה האם לטיפול עבור בתה. באותה עת טופל אחיה במרפאה עקב התעללות מינית שעבר ע"י האב" [ההדגשות הוספו – ד' ב']. כאמור לעיל, העתק ממכתבה של העדה נשלח אף להרכב השופטים. בהמשך לכך, ביום 18.7.2007 קבע ההרכב כי התיק יקבע לשמיעה בפניו בהקדם האפשרי. הרכב השופטים לא ציין כי הגיע להחלטתו בעקבות האמור במכתב, אך הובהר בה כי הבסיס להקדמת הדיון הינו מצוקתה של המתלוננת. וזהו נוסח ההחלטה לעניין זה: "אף שתיק זה אמור היה להתנהל מעתה בפני מותב אחר, החלטנו, בשל מצוקתה של המתלוננת, ובאין מותב אחר, לקובעו בפנינו מיד לאחר הפגרה.. וזאת, במקום תיק פשע חמור אחר..". כבר עתה יובהר, כי אין בענייננו כל עוררין כי מכתבה של העדה לא הגיע לידיעת בא-כוח המערער, אלא בעקבות פנייתו לבא-כוח המשיבה ביום 5.8.2007, לאחר שסבר כי יתכן שלידיעת בית המשפט הגיע מידע בדבר מצבה הנפשי של המתלוננת. בעקבות השתלשלות העניינים, ולאחר שנודע לו בדבר תוכנו של המכתב, פנה הסניגור ביום 15.8.2007 לבית המשפט בבקשה לקביעת דיון דחוף בו תידון בקשתו לפסול את הרכב השופטים מלדון בתיק. ביום 2.9.2007, לאחר שנתקיימה בפני בית המשפט ישיבת תזכורת בה נידונה בקשה נוספת של הסניגור לדחות את מועד הדיון בתיק, קבע בית המשפט כי בקשת הפסילה תוגש לו בכתב, והיא אכן הוגשה ביום 6.9.2007. 2. בבקשת הפסלות טען הסניגור כי המידע שנמסר לבית המשפט בדבר התעללות מינית שעבר האח בידי המערער, הינו מידע לא מבוסס אשר מציג את המערער כעבריין מין סדרתי, מבלי שיש למידע כל נגיעה לכתב האישום שהוגש נגדו. לפי הטענה, את המידע מסר לבית המשפט איש מקצוע, הוא נוגע כביכול לדפוס התנהגותו של המערער, ויש בו כדי להשפיע על מידת המהימנות שבית המשפט עשוי לייחס למערער. בהתחשב בכך, טען הסניגור כי על בית המשפט לפסול עצמו מלדון בתיק בשל היחשפותו לאמור במכתב. היחשפותו של בית המשפט לראיה שלילית זו יצרה, לפי הטענה, חשש ממשי למשוא פנים המתבטא בכך שבית המשפט לא יוכל להתעלם מהדברים שמסרה העדה לעניין מהימנותו של המערער. זאת ועוד; עדות לכך שבית המשפט ייחס למכתבה של העדה מידה גבוהה של מהימנות, כטענת הסניגור, הינה עצם החלטת ההרכב לקבוע את התיק לשמיעה בהקדם, החלטה שבאה לאחר שהמכתב הגיע לידיעת ההרכב. מנגד, המשיבה טענה כי לא נוצרו נסיבות המצדיקת את פסילת הרכב השופטים. המשיבה ציינה כי אף שראוי היה כי הדברים שנכתבו במכתב לא היו מובאים לידי בית המשפט, אין הדבר מקים עילת פסלות. לעניין זה טענה המשיבה כי הרכב השופטים הינו מקצועי דיו והוא יוכל להתעלם מהמידע השלילי ולהכריע בעניינו של המערער אך על בסיס חומר הראיות שיובא בפניו. 3. ביום 16.9.2007 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הפסלות, וביום 17.9.2007 נתן את הנמקותיו. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי אין במידע שהובא בפניו כדי להביא לפסילתו. בית המשפט הבהיר כי מדובר בראיה אשר קשורה ברקע המשפחתי של המתלוננת, והיא איננה רלוונטית לתיק. עוד הדגיש בית המשפט כי אין במכתב האמור כדי להשפיע על התייחסותו אל מי מן הצדדים. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, וביום 19.9.2007 טענו בפניי בעלי הדין, תוך שהם חוזרים בפירוט על הטענות שהועלו בפני בית המשפט קמא. 4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הערעור. המכתב ששלחה העדה, העובדת הסוציאלית המטפלת במתלוננת, לא היה צריך להגיע לידיעתו של בית המשפט כפי שהדבר נעשה. במכתב נמסרה לבית המשפט ראיה שלילית הנוגעת למערער, ומשתמע ממנו כי התעלל הוא מינית בבנו, אחיה של המתלוננת. אלא שהתשתית העובדתית לקביעה זו אינה ברורה, ומכל מקום אין בה כל נגיעה להליך המתנהל נגד המערער. אמת, אין חולק כי המכתב נשלח בתום לב, ומתוך דאגתה הכנה של העדה לתהליך ההחלמה הנפשי של המתלוננת. עם זאת, מן הראוי היה לעמוד על זכויותיו של המערער ולהימנע ממסירתו של מידע לא קביל הנוגע לו. במקרים חריגים יתכן ותקום עילה לפסילת בית המשפט אך בשל העובדה כי מידע כזה נמסר לו. אולם, נסיבות כאמור הינן נדירות. כפי שנקבע בפסיקת בית משפט זה, על דרך הכלל אין בחשיפת מידע לא קביל אודות נאשם כדי להביא לפסילת בית המשפט. הנחת המוצא היא כי בית המשפט ידע להתעלם מהמידע הלא קביל, בהתחשב במקצועיותו של בית המשפט וביכולתו לבחון את הראיות המובאות בפניו באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים (ראו: ע"פ 2473/07 אבוטבול נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007); ע"פ 10698/06 אליאב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006) 298-299)). בנסיבות העניין הגעתי למסקנה כי על אף הפגם שנפל במסירת המידע האמור לבית המשפט, ידע הוא להתעלם ממנו ולדון בתיק על סמך התשתית העובדתית שתובא בפניו, ועל פיה בלבד. העדה אשר מסרה את המכתב לבית המשפט צפויה להעיד בפני בית המשפט, יש להניח כי היא תחקר על ידי הסניגור, ובית המשפט יוכל להתייחס לעדותה בלבד, תוך התעלמות מהמכתב. אין לומר כי הליך הקדמת הדיון יגרום למשוא פנים מצד שופטי ההרכב או לחשש ממשי למשוא פנים. מסקנה זו נלמדת אף מהחלטת בית המשפט קמא שלא לפסול עצמו. בהחלטה זו הבהיר בית המשפט כי הוא פתוח לשכנוע ואין הוא רואה בדברים שנמסרו במכתב כל נגיעה לעניינו של המערער, והם היוו אך ורק זרז לקיום הדיון. בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי הרכב השופטים ידע להתעלם מהמידע הלא מבוסס שנמסר לו במכתבה של העדה, ומשכך לא מצאתי עילה לפסילתו. בהמשך לדברים אלה, רואה אני להדגיש כי המקרה שלפניי מדגים את הבעייתיות אשר נוצרת במצבים בהם גורם מקצועי, אשר אינו צד להליך, פונה במישרין לבית המשפט. אין עוררין שבענייננו פעלה העובדת הסוציאלית בכוונה טובה בעיניה, אך במעשיה טעתה. ראוי היה כי מידע מסוג זה ימסר לבית המשפט לפי סדרי הדין המקובלים, ומכיוון שמדובר בהעדת עדת תביעה ניתן היה להגיש בקשה להקדמת הדיון באמצעות הפרקליטות ולקבל את תגובת הסניגור לאותה בקשה. יש להצטער על כך שלא ננקטה דרך זו, אך כאמור, אין בפגם זה כדי לפסול את ההרכב מלשבת בדין. בהתחשב באמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ניתן היום, ח' בתשרי התשס"ח (20.09.07). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07078410_N02.doc יג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il