איסי יבדייב נ. מדינת ישראל

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7840/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד המערער: איסי יבדייב נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 31.10.99 בת"פ 912/99 שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל ור' יפה-כ"ץ תאריך הישיבה: י"ד בטבת התש"ס (23.12.99) בשם המערער: עו"ד שמואל זילברמן בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות פסק-דין השופטת ד' דורנר: המערער הואשם בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בביצוע עבירות של אינוס, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, וזאת כלפי אישתו. על-פי כתב-האישום, עבירות אלו בוצעו מספר רב של פעמים תוך שימוש בכוח ותוך איום על האשה באקדח ובסכין. לאחר שהמערער הסכים להתגרש מאשתו, ומתוך רצון לחסוך מן האשה מסירת עדות בבית-המשפט, הסכימה המדינה להסדר-טיעון, שבגידרו הוגש כנגד המערער כתב-אישום מתוקן, ואשר בו הואשם אך בביצוע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. המדינה אף ביקשה להטיל על המערער עונש של שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות-שירות, מאסר על-תנאי על-פי שיקול דעת בית-המשפט וכן חיוב בתשלום פיצויים לאשה בסך 10,000 ש"ח. המערער הודה בכתב-האישום המתוקן כמוסכם. ברם, בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא יהושע פלפל והשופטים ניל הנדל ורויטל יפה-כ"ץ) סירב לאמץ את העונש שהוסכם עליו במסגרת הסדר-הטיעון, וזאת לנוכח חומרתן הרבה של העבירות שבהן הודה המערער. בית-המשפט המחוזי גזר איפוא על המערער עונש של ארבע וחצי שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, ואף חייב אותו בתשלום פיצויים לאשה על-פי המוסכם בהסדר-הטיעון. בערעורו כנגד חומרת העונש ביקש המערער כי נטיל עליו את העונש המוסכם בהסדר הטיעון, ולמיצער, כי נקל באופן משמעותי בעונש המאסר לריצוי בפועל שנגזר עליו. ערעור זה בדין יסודו. אכן, הסמכות לגזירת העונש היא בידי בית-המשפט לבדו. ברם, אין בית-המשפט יכול להתעלם מהסדר-הטיעון שהושג בין הנאשם לבין המדינה. על-כן, בעת גזירת דינו של הנאשם, על בית-המשפט לתת דעתו לתמורה שנתן הנאשם אל מול העונש שהוצע, ואף לתת משקל לכך שהמדינה הסכימה להסדר-הטיעון. בנוסף, על בית-המשפט להתחשב בכך שהנאשם מילא את חלקו על-פי הסדר-הטיעון ובכך שינה את מצבו לרעה. במקרה שלפנינו, בית-המשפט המחוזי סבר כי העונש שהוסכם עליו בגדרי הסדר-הטיעון סוטה באופן קיצוני מן העונש הראוי. לכך אני מסכימה. עם זאת, לא ניתן משקל מספיק לעצם עריכת הסדר-הטיעון ואף לשיקולים המצויים ביסודו. בנסיבות אלה הגענו לכלל דעה כי יש לקבל את הערעור ולהעמיד את עונשו של המערער על 30 חודשי מאסר, מתוכם 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי. שאר חלקי גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי יעמדו בעינם. המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום ראשון, 9.1.2000 עד לשעה 10:00. ניתן היום, י"ד בטבת תש"ס (23.12.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99078400.L03