פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 784/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 784/15 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותרים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלוני 4. משרד הרווחה והשירותים החברתיים עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים בשם העותרים: עו"ד סוזן ווייס, עו"ד ניצן כספי שילוני בשם המשיב 3: עו"ד ברוך בן יוסף בשם המשיב 4: עו"ד רות גורדין בשם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד רפי רכס פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. עניינה של העתירה שבפנינו הוא בהסדרי הראיה שבין העותרת 1 (להלן: האם) לבין שני בניה הקטינים, העותר 2, קטין כבן 14 וחצי, והעותר 3, קטין כבן 10 וחצי (להלן יחד: הקטינים), וזאת לרקע סכסוך בינה לבין בעלה לשעבר, המשיב 2, אבי ילדיה (להלן: האב). הפרטים הנוגעים לעניין יובאו כאן אך בקצרה, לנוכח ההסכמה שהושגה בין הצדדים, כמפורט בהמשך. לזוג בת קטינה נוספת שהיא כבת 12 וחצי (להלן: הקטינה). הסכסוך בין האם לאב נדון בבית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין האזורי), אשר הורה ביום 4.3.2014 כי הקטינים והקטינה יעברו למשמורת האב וכי האם תהיה רשאית לבקר אותם בבית שמש (העיר שבה הקטינים מתגוררים עם האב) במתכונת המבוססת על תיאום עם האב, ומבלי שהוסדרו לאם פגישות קבועות עם הקטינים. האם ערערה לבית הדין הרבני הגדול על פסק דינו של בית הדין האזורי, וכן ביקשה לעכב את ביצוע העברת המשמורת על הקטינה. ביום 6.4.2014 הורה כבוד הדיין צ' אלגרבלי על עיכוב העברת הקטינה למשמורת עם האב עד להחלטה אחרת. האם ביקשה במספר הזדמנויות כי ייקבעו הסדרי ראייה זמניים בינה לבין הקטינים, אך בקשה זו לא התקבלה בידי בית הדין הרבני הגדול. במסגרת העתירה, ביקשה האם כי ייקבעו הסדרי ראיה חדשים בינה לבין הקטינים, ותבוטל החלטתו של בית הדין הרבני האזורי. 2. ביום 2.2.2015 הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לעתירה. ביום 3.3.2015 הוריתי – בהתאם להצעת המשיב 4, משרד הרווחה והשירותים החברתיים ולאחר שבחנתי את עמדות הצדדים בעניין – כי ייערך תסקיר מעודכן בעניינם של הקטינים לעניין הסדרי ראייה. ביום 13.5.2015 הוגש התסקיר, שנערך בידי אגף הרווחה של עיריית בית שמש (להלן: התסקיר). התסקיר עסק הן בקטינים והן בקטינה. המלצתה של עורכת התסקיר היא כי העותר 2 יגיע לביתה של האם בכל סוף שבוע שבו הוא יוצא מן הישיבה שבה הוא לומד, ילון בביתה ביום חמישי ויחזור לבית האב לקראת שבת. כמו כן, היא המליצה כי ימי ראשון שבהם העותר 2 חוזר רק אחר הצהריים לישיבה יחולקו לסירוגין בין ההורים. כן הומלץ כי בימי חול המועד של החגים סוכות ופסח ישהה וילון העותר 2 בבית האם לפחות במשך יומיים וכי האם תדאג לתנאים שיאפשרו לעותר 2 להרגיש נוח בביתה, ובכלל זאת תדאג למזון בכשרות מתאימה ולסוכה. כמו כן, צוין שהעותר 2 יוכל לשהות בשבת בבית האם כאשר הוא ירגיש כי בשלו התנאים לכך. בכל הנוגע לעותר 3, ממליצה עורכת התסקיר כי האם תפגוש אותו בכל יום רביעי בין השעות 19:00-17:00 וכי האם תגיע בכל שבוע לפגישה נוספת עם העותר 3 ללא נוכחות האב. עורכת התסקיר ציינה כי תבדוק עם תלמוד התורה שבו לומד העותר 3 את האפשרות לתאם מפגש נוסף עם העותר 3 בשעה מוקדמת יותר שתתאים לאם. בכל הנוגע לקטינה, המתגוררת כיום עם האם, ממליצה עורכת התסקיר כי היא תשהה בבית האב בכל שבת שניה, ובנוסף לכך תדאג האם להבאתה לבית שמש אחת לשבוע למפגש עם האב, וכן שימי החגים והחופשות שלה יחולקו שווה בשווה בין האם לאב. 3. עורכת התסקיר ציינה כי האם מסכימה להמלצות התסקיר, וכי האב מסכים למתכונת המוצעת בכל הנוגע לקטינים, אך מבקש כי הקטינה תגיע לביתו לשתי שבתות רצופות. ביום 13.5.2015 הוריתי לאם ולאב להגיש את התייחסותם לתסקיר, ובכלל זאת לציין האם הם מסכימים להמלצות הכלולות בו, וכן – ככל שאינם מסכימים להמלצות אלה – האם הם מסכימים להשבת הדיון לבית הדין הרבני האזורי בירושלים כדי שזה יקבע הסדרי ראיה חדשים. 4. ביום 25.5.2015 הגיש האב את תגובתו, ובה ציין כי "התסקיר הוא באופן כללי נכון ומדויק", אך סבור כי במצב הנוכחי ראוי שהקטינה תגיע אליו בכל שבת וחג, וכי אין בכך תחליף לפתרון המלא מבחינתו שהוא העברת המשמורת המלאה על הקטינה לידיו. ביום 27.5.2015 הגישה האם את תגובתה, ובה ציינה כי היא מקבלת את המלצות התסקיר בכל הנוגע לקטינים, וכן עמדה על כך שעניינה של הקטינה לא נדון בעתירה. 5. נוכח העובדה שהאב אינו מתנגד להמלצות התסקיר בכל הנוגע לקטינים, אנו נותנים להן בזאת תוקף של פסק דין. אנו מסמיכים את העובדת הסוציאלית לסדרי דין מאגף הרווחה של עיריית בית שמש להמשיך ולעקוב אחרי ביצועם של הסדרי הראייה בעניינם של הקטינים על-פי האמור בתסקיר, לפתור בעיות נקודתיות, אם יתעוררו, ולתת לאם ולאב הוראות לצורך כך. זאת, על פי סעיפים 9 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 ולמשך שנתיים מהיום. סוגיית הסדרי הראיה בעניינה של הקטינה מצויה במחלוקת בין האם לאב, וממילא לא עמדה במוקד העתירה דנן. 6. אין צריך לומר, כי אין בפסק דיננו זה כדי להשליך על המשך הדיון בפני בית הדין הרבני הגדול בכל העניינים הנוספים התלויים ועומדים בין הצדדים, ובכלל זאת בעניינה של הקטינה. יש להניח שבמסגרת זו יינתן משקל מתאים להמלצות הכלולות בתסקיר. 7. נוכח האמור לעיל, העתירה מיצתה את עצמה, ודינה להימחק. 8. סוף דבר: העתירה נמחקת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י' בסיון התשע"ה (‏28.5.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15007840_A08.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il