פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 7839/15
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7839/15
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט א' שהם
המערער והמשיב שכנגד:
פלוני
נ ג ד
המשיבים והמערערים שכנגד:
1. הדר (הפניקס הישראלי) חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 9148-07-11 שניתן ביום 6.10.2015 על ידי כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי
תאריך הישיבה:
ג' באלול התשע"ו (06.09.16)
כ"ו בסיון התשע"ז (20.06.17)
בשם המערער:
עו"ד יאיר סמוגורה; עו"ד אליאן רנסיה
בשם המשיבים:
עו"ד משה עבדי; עו"ד גלית בן ארי
פסק-דין
השופט י' עמית:
1. המערער והמשיב שכנגד (להלן: המערער), יליד 1953, נפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה ביום 13.3.1997. חלפו כעשרים שנה מיום התאונה במהלכם נקט המערער בהליכי החמרה במוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) ועניינו התגלגל בבתי משפט שונים.
בית המשפט המחוזי, אליו הועברה התביעה מבית משפט השלום, מינה מספר מומחים רפואיים שנתנו חוות דעת בעניינו של המערער, בתחומים בהם לא נקבעה נכות על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. נכותו הרפואית המשוקללת של המערער הועמדה על 68% (5% אורתופדי; 20% פה ולסת; 40% נפשי כולל אין-אונות; ו-30% עיניים), הנכות התפקודית הועמדה על 50% ובהתאם לכך חושב הפסד שכרו של המערער לאורך השנים.
בשורה התחתונה העמיד בית המשפט את נזקו של המערער על 1,949,000 ₪ (במעוגל) ואת ניכויי המל"ל על 2,052,000 ₪ (במעוגל), ומשנמצא כי הנזק נבלע בתגמולי המל"ל נדחתה התביעה (אין חולק שהמערער אינו זכאי ל-25% מהנזק באשר הרכב ממנו נפגע היה בבעלותו).
2. על פסק הדין נסבים הערעור והערעור שכנגד.
משנדחתה התביעה, לא היה מקום להגשת ערעור שכנגד על ידי המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: המשיבה), אשר רשאית כמובן "להגן" על פסק הדין, גם אם שלא מטעמיו של בית משפט קמא. ואכן, המשיבה טענה בערעור שכנגד מדוע לטעמה סכום הנזק צריך להיות נמוך יותר וסכום ניכויי המל"ל גבוה יותר. כן נטען כי מאחר שתגמולי המל"ל בצירוף תגמולי ביטוח פרטי של המערער עולים על שכרו עובר לתאונה, אין למערער כל תמריץ לחזור לשוק העבודה.
ערעורו של המערער נסב כמעט על כל אחד מראשי הנזק. נטען, בין היתר, כי היה על בית המשפט להכיר בהפסד השתכרות של 100% לאורך השנים; כי בסיס השכר שנקבע אינו תואם את השתכרותו של המערער עובר לתאונה; וכי בית המשפט "קיבע" את שכרו של המערער מבלי לקחת בחשבון כי שכרו היה משביח במהלך השנים.
3. לאחר שעיינו בחומר הרב שהניחו הצדדים בפנינו ולאחר ששמענו את טיעוניהם במהלך הדיון, הגענו למסקנה כי יש מקום להתערבות בשני פרמטרים עיקריים בפסק הדין. אך תחילה, אקדים ואומר כי לא מצאתי להתערב בקביעת הנכות התפקודית:
"פעמים רבות נאמר בפסיקה כי קביעת הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ששמעה את הצדדים והתרשמה באופן בלתי אמצעי מהנפגע (ראו, לדוגמה, ע"א 7871/10 חורי נ' כלל חברה לביטוח פסקה 8 (22.5.2011))" (ע"א 7548/13 שפורן דיווי נ' זק תורגמן פסקה 4 (27.10.2014)).
אכן, לא הועלתה כנגד המערער טענה להתחזות, אך רשאי היה בית המשפט להתרשם מהתנהלותו של המערער בחיי היום יום, ומסוגי הנכויות שנקבעו לו הן במל"ל והן על ידי מומחי בית המשפט, ואשר חלקן אינן נכויות תפקודיות. לכן, אין לקבל טענת המערער לפיה יש להעמיד נכותו התפקודית על 100%.
4. אשר לבסיס השכר שנקבע, איני מקבל טענת המשיבה כי יש לפקפק בשומת המס המתייחסת לשכרו של המערער בשנה שקדמה לתאונה (על פי שומת 1995, עמד שכרו של המערער על 8,087 ₪ לחודש ברוטו), אך מן הטעם שנערכה לאחר התאונה. זאת, באשר השומה נערכה כחודשיים לאחר התאונה, שעה שבאותה עת ניתן היה לסבור כי מצבו של המערער קל והוא ישוב לעבודתו, בעוד שההחמרה במצבו, כפי שהוכרה על ידי המל"ל, הייתה בשלבים מאוחרים יותר. מנגד, איני מקבל טענתו של המערער לפיה יש לקבוע בסיס שכר גבוה בהרבה, מן הטעם שאין להתחשב בשומת 1996 בפחת השנתי של המשאית.
5. בית המשפט חישב את הפסד השתכרותו של המערער על פי בסיס שכר של 7,860 ₪ נטו על פי שומות מס לשנים 1996-1995. בהמשך, בחלוף שנה מיום התאונה ולאורך 17 וחצי שנים לעבר ועוד 7.5 שנים לעתיד (עד הגיע המערער לגיל 70) הועמד בסיס השכר על סך של 8,100 ₪, קרי, תוספת השתכרות זעומה של 240 ₪. בכך קיבע בית המשפט את שכרו של המערער על סכום זה לאורך כ-25 שנות השתכרות, דבר שאינו סביר לגבי עצמאי בתחילת דרכו, ובנקודה זו אני סבור כי יש מקום להתערבות בפסק הדין. בנוסף, ולצד טענה מרכזית זו של המערער, מצאתי ממש בטענתו כי לא היה מקום לנכות תקופה של 14 חודשים בחישוב אבדן ההשתכרות, כפי שנעשה על ידי בית משפט קמא, וכן יש להכיר בסכום של כ-62,000 ₪ של ניכוי מן הניכוי.
מנגד, מצאתי ממש בטענת המשיבה כי יש להוסיף לניכויי המל"ל סכום של 290,000 ₪ במונחי קרן. סכום זה שולם תחילה למערער במסגרת נכות כללית, אך בהמשך הובהר כי יש לייחסו לתגמולי נכות בעבודה, ומשכך, יש לנכותו מהנזק.
6. בהינתן הפרמטרים הנזכרים לעיל, מצאתי כי תביעתו של המערער אינה נבלעת בתגמולי המל"ל, ויש להעמיד את נזקו הכולל של המערער, באופן גלובלי, על הסך של 250,000 ₪ "נטו" בערכים דהיום מעבר לתגמולי המל"ל.
7. אשר על כן, אנו דוחים הערעור שכנגד (שלא היה מקום להגישו מלכתחילה) ומקבלים את הערעור באופן חלקי, כך שעל המשיבה לשלם למערער סך של 250,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. בנוסף, יבוטלו ההוצאות שהושתו על המערער בערכאה קמא.
אין צו להוצאות. פקדון יוחזר למפקידו.
ניתן היום, כ"ח בסיון התשע"ז (22.6.2017).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15078390_E11.doc סח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il