פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין בתיק בג"ץ 7832/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7832/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל העותר: פלוני נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: באמצעות אביו (העותר בבג"ץ 7830/13) פסק-דין השופט צ' זילברטל: עתירה זו מופנית כלפי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 10.5.2012 בתיק עב"ל 52877-11-10, אשר בגדרו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (להלן: בית הדין האזורי) מיום 11.11.2010 בתיק ב"ל 1030/10. רקע והליכים קודמים 1. כעולה מההחלטות שניתנו בעניינו של העותר על ידי בתי הדין לעבודה, בשנת 2007 נדונה בבית הדין האזורי תביעה שהגיש העותר נגד הביטוח הלאומי לתשלום הפרשי גמלת הבטחת הכנסה שלא שולמו לו במהלך שנת 2004 (ב"ל 1217/07). העותר העמיד את תביעתו זו על סך של 1,512 ש"ח. בעצת בית הדין האזורי נועדו הצדדים, ובמהלך פגישותיהם התברר כי אכן נעשתה טעות בחישוב הסכומים להם זכאי העותר, וסכומים אלה הועברו לחשבונו עוד בטרם הסתיים הדיון בתביעתו, והעותר אישר את קבלתם. יחד עם זאת, בסיכומיו העלה העותר טענות נוספות לגבי סכומים אחרים שקוזזו מקצבת הילדים שקבל בין השנים 2006-2002 ומגמלת שמירת ההריון שקבלה רעייתו. נטען, כי סכומים אלה מצטברים לסך של כ- 8,087 ש"ח. בפסק דינו עמד בית הדין האזורי על כך שניתן היה לדחות את תביעת העותר על הסף בשל התיישנותה וכי דינה להידחות גם לגופה. נפסק, כי תביעת העותר בכל הנוגע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה משנת 2004 נענתה כאשר הביטוח הלאומי השיב לעותר כספים שלא הועברו אליו בשנה זו בשל טעות, ואילו הטענות שהעלה בסיכומיו באשר לסכומים נוספים מתקופות אחרות אינן נוגעות לתביעה שהגיש. מעבר לצורך נאמר, כי ממילא החישובים שהוצגו בסיכומי העותר בקשר עם טענותיו המאוחרות לא היו מדויקים. 2. תחילה הגיש העותר בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתיק ב"ל 1217/07, אך בהמשך חזר בו והודיע כי יגיש תביעה חדשה. ואכן, העותר הגיש תביעה חדשה לבית הדין האזורי לעבודה בדרישה כי יושבו לו סכומים שנגבו ממנו ומבני משפחתו ביתר (ב"ל 1030/10). בית הדין האזורי דחה את התביעה מן הטעם שמתגובת הביטוח הלאומי עלה, כי הסכומים להם טען העותר נכללו בחישוב הכולל שערך הביטוח הלאומי בקשר עם תביעתו הקודמת של העותר ולא נמצא כי הוא זכאי לסכומים נוספים. בהקשר זה נדחתה גם טענת העותר, כי המסמכים עליהם ביסס הביטוח הלאומי את תשובתו לתביעה אינם מהימנים. לבסוף, בית המשפט עמד על כך כי תביעת העותר מתמקדת ב"רכיבים בודדים הנבחנים כל אחד בנפרד מבלי שהוא לוקח בחשבון את החישוב הכולל של כל זכויותיו וחובותיו" (ההדגשה במקור - צ.ז.) ואילו תגובת הביטוח הלאומי עסקה במערכת הזכויות והחובות הכוללת שבינו לבין העותר. 3. כלפי פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש העותר ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי דחה את הערעור בקבעו, כי פסק דינו של בית הדין האזורי "ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991". 4. כלפי פסק דינו של בית הדין הארצי הוגשה העתירה דנא. לטענת העותר, אשר אינו מיוצג, בדיון שנערך בבית הדין הארצי לא ניתנה לו הזדמנות אמיתית להשמיע את טענותיו. עוד טוען העותר, כי על המותב שדן בעניינו בבית הדין הארצי נמנה שופט אשר דן בעניינו בעבר והביע עמדה שלילית לגבי תביעותיו ותביעות בני משפחתו. העותר חוזר וטוען, כי בין השנים 2006-2002 נגבו ממנו כספים שונים ביתר ועל כן הוא זכאי שסכומים אלה יושבו לו, וכי חישובי הביטוח הלאומי שהוצגו בפני בית הדין האזורי אינם מבוססים. דיון והכרעה 5. לאחר העיון בעתירה ובנספחיה סבורני כי דינה להידחות על הסף. כאמור לעיל, שתי טענות מרכזיות בפי העותר: הראשונה, כי נפלו פגמים דיוניים במהלך הדיון בערעורו בפני בית הדין הארצי, ובשניה חוזר העותר על טענותיו כי הוא זכאי להשבת סכומים שנגבו ממנו ביתר, וכי אין לקבל את עמדת הביטוח הלאומי בעניין זה. בכל הנוגע לטענה השניה, הרי שדינה להידחות מן הטעם שטענות העותר בעניין זה הן ערעוריות במהותן, וכידוע "בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקת בתי הדין לעבודה והוא יתערב בה רק במקרים של טעות מהותית, בשים לב לחשיבותה הכללית הציבורית של הבעיה, וכאשר הצדק מחייב זאת" (בג"ץ 2198/06 מועצה אזורית באר טוביה נ' בית הדין הארצי לעבודה, וההפניה שם (12.3.2006)). כפי שניתן להבין מן האמור לעיל, עניינו של העותר לא בא בגדר אותם מקרים חריגים, שכן עתירתו מתמקדת בטענותיו הפרטניות - קונקרטיות ובניסיונו להוכיח כי בפסק הדין בעניינו נפלו טעויות עובדתיות או לחלופין כי הוא מבוסס על מסמכים שמהימנותם מוטלת בספק (העותר אף פותח את עתירתו בכך שהמדובר בבקשת רשות לערער). ברי, כי טענות אלה אינן מקימות שאלה משפטית, ודאי שלא מהותית, אשר תצדיק את התערבותו של בית משפט זה. באשר לטענת העותר לפגמים דיוניים שנפלו בשמיעת ערעורו, קרי - טענותיו כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט וכי חלק מן המותב ששמע את ערעורו היה מוטה נגדו, גם טענות אלה אינן באות בגדר המקרים שבגינן בית משפט זה יתערב בפסיקת בתי הדין לעבודה. ראשית, בית הדין הארצי עמד בפסק דינו על כך שבטרם החלטתו לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי נבחן ערעורו המפורט של העותר ולאחר העיון נמצא שאין מקום להתערב בפסק הדין בעניינו. שנית, ככל שהעותר סבור שהיה מקום לפסול מי מחברי המותב שדן בעניינו היה עליו לפעול על-פי הוראות סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 ולא להעלות טענה זו לראשונה במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. ברי, כי גם פניה לגורמים חיצוניים בעניין זה אינה מהווה תחליף להוראות הדין. נוכח האמור, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ח בשבט התשע"ד (‏19.1.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13078320_L03.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il