ד"ר משה וינברג ושות' ,עורכי דין ונוטריונים נ. יהודית גרינבוי

פסק-דין בתיק ע"א 7831/14 בבית המשפט העליון ע"א 7831/14 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור המערער: ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונוטריונים נ ג ד המשיבה: יהודית גרינבוים ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' שליו) ב-ת"א 12334-02-12 מיום 23.10.2014 בשם המערער: עו"ד יפעת וינברג פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' שליו), מיום 23.10.2014, בת"א 12334-02-12, לפיה נדחתה בקשת המערערת כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון בעניינה. 2. המערערת, שותפות עורכי-דין, הגישה תביעה נגד המשיבה לתשלום שכר טרחתה. בית המשפט קיים קדם משפט והתביעה נקבעה לשמיעת הוכחות. המערערת הגישה בקשה לפסילת בית המשפט במסגרתה ציינה כי הגישה תלונה לנציבות תלונות הציבור על שופטים נוכח התנהלות בית המשפט בתיק אחר שניהלה (ת"א 11833-04-10, להלן - התיק האחר). ביום 23.4.2014 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה בתיק האחר. התלונה נדחתה ביום 10.6.2014. המערערת טענה כי לא ניתן לדון ולהכריע בתביעתה נושא הערעור דנא באובייקטיביות מאחר שלא יהיה ביכולתו של בית המשפט להתעלם מכך שהמערערת הגישה תלונה נגדו. לחלופין טענה המערערת כי על בית המשפט לפסול עצמו "לפנים משורת הדין ולמען מראית פני הצדק". עוד טענה המערערת כי בית המשפט דחה את בקשתה לדחיית מועד ישיבת ההוכחות. המשיבה התנגדה לבקשת הפסלות. ביום 20.10.2014 התקיים דיון בבקשת הפסלות. 3. לאחר שמיעת טענות העלי הדין, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות בהחלטה מפורטת, בקובעו כי התחושה הסובייקטיבית של עורך-דין, ד"ר ויינברג, בנוגע לעוינות המותב או בנוגע לגישתו הכללית לתביעות שכר טרחת עורכי-דין, אינה מצדיקה את פסילתו. בית המשפט הבהיר כי אין לו כל דעה קדומה נגד המערערת וכי הפעם הראשונה בה פגש את עורך-דין, ד"ר ויינברג, היה בדיון בבקשת הפסלות. משכך, נקבע כי אין לבית המשפט כל היכרות קודמת עמו, למעט ההכרעה בתיק האחר, שמקורה בראיות ובנסיבות שהוצגו בו. בית המשפט הוסיף כי ברי שלא ניתן להסיק על גישה כללית מהכרעה בתיק אחד, וכי אין זכות לבעל דין לבחור את המותב שיתאים לצרכיו. בית המשפט ציין כי הוא מכריע בבקשה על פי שורת הדין, בהתאם למבחן החשש הממשי למשוא פנים. עוד קבע בית המשפט כי הגשת התלונה נגדו אינה מהווה עילה לפסילתו, והדגיש שמדובר בתלונה שנדחתה, אשר אין לה שום קשר לתביעה דנן. בית המשפט קבע כי אמירותיו בסיפת פסק הדין בתיק האחר נועדו להבהיר את אופן החיוב בהוצאות. בית המשפט התייחס להחלטותיו בנוגע לאופן ניהול הדיון בתביעה נושא הערעור, ואף קבע כי בקשת הפסלות לוקה בשיהוי ודינה להידחות גם מטעם זה. בית המשפט חייב את המערערת בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 4. המערערת שבה וטוענת כי לאור התנהלות בית המשפט בתיק האחר, קם חשש כי בית המשפט נגוע במשוא פנים כלפיה. כמו כן, טוענת המערערת כי החשש גבר שעה שבית המשפט סירב ביום 8.9.2014 להיעתר לבקשה המוסכמת שהגישה לדחיית מועד ישיבת ההוכחות בשל שירות מילואים של בא-כוחה. לטענת המערערת, רצף האירועים המתוארים: יחס בית המשפט כלפי בא-כוח המערערת, התלונה, הקביעות שניתנו ביחס למערערת בפסק הדין בתיק האחר והסירוב לדחות את מועד ישיבת ההוכחות בשל שירות מילואים של בא-כוחה מגבשים, לדעתה, חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. לדברי המערערת, בית המשפט כלל לא התייחס לטענה זו כשגם למערערת ברור כי אין בכל אחד מהאירועים לבדו כדי להקים עילת פסלות. כמו כן, הסירוב החוזר ונשנה להחליט בבקשותיה מעלה, לדעת המערערת, חשש ממשי למשוא פנים. לדברי המערערת, אין מדובר בתוכן ההחלטות אלא בהתנהלות בית המשפט המבכרת את עמדת המשיבה באופן המקים עילת פסלות. לטענת המערערת, אמירת בית המשפט בפסק הדין בתיק האחר מתייחסת לאופייה של המערערת ולהתנהלותה מול לקוחותיה, ומעלה מסקנה לכאורית שלפיה דעתו של בית המשפט נעולה בכל הקשור למערערת בתביעות בהן היא תובעת את שכר טרחתה. המערערת מפרטת את השגותיה לגבי דחיית בקשתה לדחיית מועד ישיבת ההוכחות וטוענת להפלייתה בהקשר זה. לטענתה, לא היה כל שיהוי בהגשת בקשת הפסלות. 5. המשיבה הגישה תשובתה לערעור. לטענתה, המערערת לא הצליחה להניח ולוּ טעם אחד המצדיק את פסילת בית המשפט. לדברי המשיבה, משניסיון המערערת להביא לפסילת בית המשפט על ידי הגשת תלונה נכשל, היא מנסה, בחוסר תום לב, לייצר "יש מאין" עילת פסלות ולהלך אימים על בית המשפט. המשיבה מבקשת לדחות את טענת המערערת, שנטענה לראשונה בערעור, המסתמכת על "מכלול אירועים" ששיאם בהחלטה הדוחה את בקשתה לדחיית מועד ישיבת ההוכחות, אותה לא טרחה לצרף. המשיבה טוענת כי מדובר בהחלטה בעניין שולי אשר אין בה כדי לבסס עילת פסלות, ומציינת כי המערערת לא השיגה עליה אלא פנתה בעניין במכתב לנשיאת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, אשר קבעה שאין מקום לכל התערבות בהחלטה. המשיבה מוסיפה כי העובדה שבית המשפט פסק נגד המערערת בתיק האחר אין בה כדי להקים עילת פסלות בתביעה הנוכחית, והוא הדין בנוגע לטענות המערערת בדבר התנהלות בית המשפט. לדברי המשיבה, טענות אלה נטענו בעלמא, ללא ביסוס ראייתי וללא תמיכה בתצהיר, בניגוד לנדרש בתקנה 471ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לדעת המשיבה, בית המשפט נהג במערערת בהגינות יתרה ושמע את טענותיו של עורך-דין, ד"ר ויינברג, באורך-רוח. המשיבה מפרטת החלטות נוספות שנתן בית המשפט המיטיבות, לדעתה, עם המערערת, והמוכיחות כי בית המשפט מחליט בבקשות לגופו של עניין. המשיבה מוסיפה כי כל שופט זכאי לדעה משפטית משל עצמו אשר אין בה כדי לפסול אותו מלדון בתיקים העוסקים באותו עניין. המשיבה שבה וטוענת כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי. בעניין זה מפנה המשיבה לתגובתה לבקשת הפסלות, שם ציינה כי תלונת המערערת לנציבות תלונות הציבור על שופטים הוגשה כבר ביום 3.2.2014, אז נולדה עילת הפסלות לפי הטענה, והיה על המערערת לטעון טענת פסלות מיד לאחר שנודעה לה, ואולם היא הגישה את בקשת הפסלות רק ביום 14.9.2014, לאחר שבית המשפט דחה ביום 8.9.2014 את בקשתה לדחיית מועד ישיבת ההוכחות. לטענת המשיבה, המערערת פועלת בחוסר ניקיון כפיים שעה שטרם שילמה למשיבה את ההוצאות שהושתו עליה בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות. 6. ביום 10.12.2014 נעניתי לבקשת המערערת להוספת תגובה לתשובת המשיבה. לטענת המערערת, תשובת המשיבה מקוממת ומסולפת עד כדי הטעייה, ולכן היא מבקשת לדחות את טיעוניה. המערערת מציינת כי ביום 2.12.2014 שילמה למשיבה את ההוצאות שהושתו עליה בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות. המערערת מוסיפה כי הסבירה בערעור שלא תמכה אותו בתצהיר משום שהעובדות בו נסמכות על מסמכים המצויים בתיקי בית המשפט. המערערת שבה וטוענת כי התביעה מנוהלת למעשה על ידי המשיבה וגחמותיה תוך פגיעה חמורה בזכויותיה הדיוניות. עוד טוענת המערערת כי התנהלות בית המשפט מכוונת את התביעה לתוצאה ידועה מראש בשל דעתו המוקדמת על עורך-דין התובע את לקוחותיו לשכר טרחתו. לדברי המערערת, לא היה שיהוי בהגשת בקשת הפסלות בהתחשב בטענת הצטברות האירועים אשר עמדה בבסיס בקשת הפסלות, כאשר מועד התגבשות עילת הפסלות היא מועד החלטת בית המשפט שדחתה את בקשתה לדחיית מועד ישיבת ההוכחות. 7. דין הערעור להידחות. מעבר לעובדה שטענת הפסלות הועלתה כנראה תוך שיהוי, טענות המערערת אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלדון בתביעה נושא הערעור. ראשית, עצם העובדה שבית המשפט דן והכריע בתיק האחר שנושאו דומה, אין בה כשלעצמה כדי להקים עילת פסלות. הלכה פסוקה היא כי אין בעצם הדיון לפני אותו שופט משום חשש ממשי למשוא פנים, ועל המבקש פסילת שופט להוכיח כי קיים חשש ממשי לנעילת דעתו של השופט בשל הדיון המוקדם יותר. זאת לא נעשה במקרה דנא (למשל, ע"א 7350/14 טי.ג'י.אי. השקעות מניבות (2008) בע"מ נ' רונן (25.11.2014)). יש לזכור כי פסילת שופט מלשבת בדין אינה מעשה של מה בכך, ולכן אין די בעובדה שעל בית המשפט להכריע בעניין בו דן בעבר או בנגזרותיו, או הביע עמדה, כדי לגרום לפסילתו (למשל, ע"א 5183/14 רופל נ' מדינת ישראל ( 2.9.2014)). זאת ועוד, עצם הגשת תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים נגד השופט על יסוד התנהלותו בתיק האחר אינה מצדיקה את פסילתו מלדון בהליך דנא, שכן הכלל הוא כי הגשת תלונה נגד שופט אינה מקימה עילת פסלות אם לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים מעבר לעצם הגשת התלונה (השוו: ע"א 622/12 סימון נ' אלחריזי דורון, עו"ד (5.7.2012)). בנוסף, חוסר שביעות הרצון של המערערת מהחלטותיו של בית המשפט ומהתנהלותו אין בו כדי להקים עילת פסלות. השגותיה של המערערת על החלטותיו של בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (למשל, ע"א 6391/14 שפר נ' CREDIT SUISSE GROUP AG (20.11.2014)). בשולי הדברים אעיר כי צודקת המשיבה גם בטענתה כי בניגוד לדין, לא צירפה המערערת תצהיר לערעור, וכי די היה בכך כדי לדחות את הערעור (השוו: ע"א 3078/12 פרי ירוחם חברה לרכב בע"מ נ. אריה חברה לביטוח בע"מ (8.5.2012)). ואולם, מאחר שלא מצאתי בטענות המערערת ממש, ולא כל שכן בצירופן כמכלול, על אף שטענה זו נטענה לראשונה בערעור, ממילא, דין הערעור להידחות ויש לאפשר את המשך ההליך כסדרו. הערעור נדחה, איפוא. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ש"ח. ניתן היום, א' בטבת התשע"ה (23.12.2014). המשנָה לנשיא _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14078310_C03.doc הי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il