מדינת ישראל נ. עלי אלמוגרבי

בבית המשפט העליון רע"ב 7830/98 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט מ' אילן המבקשת: מדינת ישראל נגד המשיב: עלי אלמוגרבי תאריך הישיבה: ט"ו בטבת התשנ"ט (3.1.99) בשם המבקשת: עו"ד אבי ליכט בשם המשיב: עו"ד רמי דיין פסק-דין לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (ע.ש. 673/98) אשר חייבה את נציב בתי-הסוהר ליתן למשיב חופשה מיוחדת בת 48 שעות בתנאים מיוחדים. על החלטה זו מבקשת המדינה רשות ערעור. החלטנו ליתן למדינה רשות ערעור ודנו בבקשה כבערעור שהוגש לאחר שניתנה בו רשות. העובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת, ואלו הן: ביום 8.9.98 נדון המשיב לארבע וחצי שנות מאסר, לאחר שהורשע, בין השאר, בעבירות של סחר בסם מסוכן (הירואין וקוקאין) ונסיון לעבירות בנשק. ההרשעה בדין באה לאחר הסדר טיעון. מסתבר כי זמן קצר לאחר שהחל מרצה את עונשו בכלא נולדו למשיב תאומים - בן ובת - ובקשתו היתה כי תינתן לו חופשה מיוחדת של 48 שעות בביתו, במטרה לבקר את אשתו ואת התאומים ולהוסיף ולמול את בנו. נציבות בתי-הסוהר סירבה לבקשת המשיב - הגם שאישרה לו ביקור פתוח בין כותלי הכלא - אך המשיב עמד על דעתו כי יותן לו לצאת לחופשה מיוחדת בת 48 שעות. משעמדה המדינה על סירובה להיעתר לו, עתר המשיב לבית-המשפט המחוזי בבקשה כי בקשתו תיענה בחיוב. בדיון שהיה לפני בית-המשפט המחוזי הובא לידיעת בית-המשפט - בהליך בדלתיים סגורות ולאחר הוצאתה של תעודת חיסיון - מידע מודיעין ולפיו קיים חשש לשלום הציבור ולשלום המשיב אם ייצא לחופשה מיוחדת. בית-המשפט איפיין מידע זה כמידע "המלמד על סכנה לשלום הציבור ואף לחשש לעותר עצמו. מדובר במידע של ממש". יחד עם זאת התיר בית-המשפט, כאמור, את יציאתו של המשיב לחופשה בת 48 שעות. שמענו אף אנו את הראיות החסויות בדלתיים סגורות, ושוכנענו כי מסירתן עשויה לפגוע בעניין ציבורי חשוב וכי אין צורך לגלותן לשם עשיית צדק. לגופן של אותן ראיות שוכנענו כי מהוות הן תשתית מוצקה לאמירת המדינה כי קיים חשש לשלום הציבור ולשלומו-הוא אם ייצא המשיב לחופשה מיוחדת כבקשתו. משנמצא לנו כך, ממילא לא נוכל לאשר את החלטתו של בית-משפט קמא המעניק למשיב את מבוקשו. נזכור כי שיקול הדעת אם ניתן להתיר חופשה, אם לאו - לא-כל-שכן בנסיבות ענייננו, שהמשיב אינו זכאי כלל לחופשה אלא מטעמים הומניטריים גרידא - נתונה בידי רשויות בתי-הסוהר, וכי בית-המשפט בשבתו לדין על החלטות שירות בית-הסוהר אינו אמור אלא לבקר את שיקול דעתה של הרשות על-פי אמות המידה המקובלות בביקורת על החלטות מינהליות: האם שקלה הרשות את כל שהיה עליה לשקול; האם הוציאה הרשות מגידרי שיקוליה את שלא היה ראוי כי תשקול; האם ה"איזון" שעשתה הרשות בין השיקולים הנוגדים חורג ממיתחם הסבירות וכו'. בענייננו שלנו, מידע המודיעין הינו משכנע לגופו באשר לסיכון הכרוך בהוצאתו של המשיב לחופשה, ולא נמצא לנו טעם טוב וראוי כי נתערב בהחלטת שירות בתי-הסוהר. אנו מחליטים איפוא לבטל את החלטת בית-משפט קמא שהתירה את הוצאתו של המשיב לחופשה. רשמנו לפנינו את הצהרת המדינה, כי לעת הזו נכונה היא לאפשר למשיב ביקור בן מספר שעות, מלווה באבטחה, כדי שיוכל לבלות עם אשתו וילדיו, ובלבד שהדבר לא ייעשה במקום מגוריו אלא במקום שיאושר בידי רשות בתי-הסוהר. היום, ט"ו בטבת התשנ"ט (03.01.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98078300.G04