מוחמד סיידה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 783/01 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' א' לוי המערער: מוחמד סיידה נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.1.01 בת"פ 127/96 שניתן על-ידי כבוד השופט א' רזי תאריך הישיבה: כ"ו בניסן התשס"א (19.04.01) בשם המערער: עו"ד זועבי-פאהום וופא בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל בשם שירות המבחן: גב' רבקה פרייברג פסק-דין מתוקן (בהתאם להחלטה מיום 25.5.01) השופטת ט' שטרסברג-כהן: המערער הורשע בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד, הסתייעות ברכב לפשע, שיבוש הליכי משפט, נהיגה בחוסר זהירות ונהיגה במהירות בלתי סבירה. הוא נדון ל18- חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו במתקן כליאה, הופעל מאסר על תנאי בן שלוש שנים בחופף למאסר לו נדון, וכן הוטל עליו עונש מאסר על תנאי ל12- חודשים. הסניגורית מבקשת לתת עדיפות לפן השיקומי ומסתמכת בעניין זה על תסקירי המבחן החיוביים שהוגשו ביחס למערער כשבאחרון שבהם מומלץ לדחות את הדיון לחודשיים במהלכם יופנה המערער, המכור לסמים, לגמילה פיסית במסגרת אשפוזית. הסניגורית המלומדת טענה כל שניתן לטעון למערער, אלא שאין עמדתה כמו עמדת שירות המבחן, מקובלת עלינו. המערער הוא כבן 42. בעברו, הרשעות בעבירות שונות לרבות עבירות סמים, בהן הורשע. הוא נדון בעבר לתקופות מאסר. באחרונה שבהן, נדון למאסר בפועל של 10 שנים כשהעבירה בה הורשע היא סחר בהירואין בכמות גדולה ביותר. את העבירה הנדונה בענייננו, ביצע בשעה שהיה אסיר ברשיון וכשמאסר על תנאי תלוי מעל לראשו. כל אלה לא הרתיעוהו מלבצע עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, כשהוא ממשיך בעצם בסחר בסמים שלא בהכרח קשור בצריכת סמים או בהתמכרות לסם. במהלך כל התקופה מאז נתפס בעבירה נשוא הערעור שבפנינו, לא נקט המערער בצעד של ממש לקראת אפשרות גמילה. הוא עושה כן כשחרב המאסר תלויה על צווארו. אין ספק כי על החברה להושיט יד למי שגורלו לא שפר עליו ונסיבות חייו הביאוהו למצב בו נתון המערער. אין ספק כי יש לתת את הדעת לפן השיקומי ולעשות כל שניתן על מנת שעבריין יוכל להפוך לאדם נורמטיבי ולחזור לחברה כאזרח מן השורה. אלא שהאינטרס הציבורי של הגנה על הציבור ויחידיו מפני עבירות מן הסוג שעבר המערער, גובר במקרה זה. העונש שהושת על המערער הוא עונש קל ביותר בהתחשב בעבירות שבצע ובעברו הפלילי. אם כוונותיו של המערער בעניין הגמילה רציניות וכנות הן - ואנו מקווים שאכן כך הוא - ראוי שעם סיום ריצוי עונש המאסר, יעשו רשויות הרווחה כל שניתן כדי להושיט לו עזרה ולמצוא מסגרת ראויה לגמילתו ולשיקומו. אין לאפשר זאת בטרם ריצה המערער את עונשו ובמקום ריצוי העונש על ידו. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור. ניתן היום, כ"ו בניסן תשס"א (19.4.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01007830.J05 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444