יהודה אדלר נ. שלומית סיאני

5 1 בבית המשפט העליון רע"א 7819/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין המבקש: יהודה אדלר נ ג ד המשיבה: שלומית סיאני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ג' ציגלר) בת"א 41596-03-23 מיום 20.9.2023 בשם המבקש: עו"ד טל שחר בשם המשיבה: עו"ד שלומי כהן פסק-דין השופט ד' מינץ: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ג' ציגלר) בת"א 41596-03-23 מיום 20.9.2023 בו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסקי בוררות שניתנו על ידי "בית דין צדק – אזור הצפון", הקהילה החרדית חיפה (להלן: בית הדין). הרקע לבקשה ותמצית טענות הצדדים במוקד ההליך, בתמצית שבתמצית, הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 23.1.2020 בו התחייבה המשיבה למכור למבקש את זכויותיה במקרקעין במועצה המקומית רכסים (להלן: המקרקעין) תמורת סך של 1,150,000 ש"ח (להלן: הסכם המכר או ההסכם). בהסכם נכללה תניית בוררות לפיה כל מחלוקת בין הצדדים תוכרע בידי הבורר הרב אשר יונגרייז (להלן: הבורר הראשון או הבורר) או בורר אחר במקומו. לאחר כשנתיים ימים התגלע סכסוך בין הצדדים בשל חפצה של המשיבה לחזור בה מן העסקה והתנגדותו של המבקש לכך. לאור תניית הבוררות האמורה, הובא הסכסוך לפני הבורר אשר הכריע ביום 1.7.2022 כי המשיבה רשאית לחזור בה מן ההסכם, בכפוף לתשלום סכומי כסף שונים למבקש ובכללם הוצאות שהוציא לשיפוץ הדירה שבמקרקעין (להלן: פסק הבוררות הראשון). לאחר שהגיש המבקש בקשה לבורר כי יקבע מועדים לביצוע התשלומים השונים על ידי המשיבה, ניתנה על ידי הבורר הודעה ביום 6.7.2022 בה קבע מועדים כאמור, אך הבהיר כי הבוררות נסובה על הסוגיה אם רשאית המשיבה לחזור בה מן העסקה ולא מעבר לכך כאשר "ביצוע הדברים בפועל אינו בכלל הפסק הנ"ל" (להלן: הודעת הבורר או ההודעה). משלא עמדה המשיבה בתשלומים בהתאם למועדים שקצב הבורר בהודעתו, פנה המבקש לבורר פעם נוספת. בתגובה לפנייה זו הודיע הבורר ביום 21.7.2022 על התפטרותו מן התפקיד, בציינו כי אין זה מתפקידו לאכוף את פסק הבוררות וליתן הוראות שונות לצדדים בקשר לביצועו. הבורר שב על עמדה זו ב"גילוי דעת" שהוציא ביום 29.7.2022, בו גם ציין כי מועדי התשלום שנקבעו על ידו אינם חלק מפסק הבוררות הראשון, כי הוא חוזר בו מקביעתם וכי הם "בטלים ומבוטלים". המבקש לא אמר נואש וביקש להביא את הסכסוך לפני בית הדין. משניתנה לכך הסכמת המשיבה, חתמו הצדדים על שטר בוררות המסמיך את בית הדין לדון במחלוקות ביניהם בקשר למקרקעין. בתמצית ייאמר, כי בית הדין הוציא תחת ידו פסק בוררות אשר ניתן לחלקו לארבע החלטות עיקריות (חלק מהן כונו על ידי בית הדין "פסק דין" אשר ביחד ייקראו להלן: פסק הבוררות השני): החלטה מיום 24.11.2022 בה קבע בית הדין כי הצדדים מחויבים לקיים את פסק הבוררות הראשון, כאשר סוגיית החזר ההוצאות שהוציא המבקש לצורך שיפוץ הדירה במקרקעין תידון על ידי בית הדין אם לא יגיעו הצדדים להסכמה לגביה (להלן: ההחלטה הראשונה); החלטה מיום 22.12.2022, בה נקבע כי ההחלטה הראשונה בדבר מתן תוקף לפסק הבוררות הראשון וביטול הסכם המכר עומדת על תילה (להלן: ההחלטה השנייה); החלטה מיום 1.2.2023, שניתן לאחר שמוּנה שמאי שהעריך את העלויות שהושקעו במקרקעין על ידי המבקש, בו נקבעו התנאים לביטול הסכם המכר, ביניהם כי על המשיבה להשיב למבקש תשלומים שונים ששילם בתוך 30 יום, ועל המבקש למחוק את הערת האזהרה שרשם לטובתו ולפנות את המקרקעין גם כן עד לאותו מועד (להלן: ההחלטה השלישית); והחלטה מיום 9.3.2023 בו קבע בית הדין כי המבקש אינו מקיים את שנדרש ממנו, וחייבו בתשלום סך של 150 ש"ח ליום עבור כל יום בו הוא מחזיק שלא כדין במקרקעין (להלן: ההחלטה הרביעית). ביום 19.3.2023 פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה לאשר את ההחלטה הראשונה, שאימצה כאמור את פסק הבוררות הראשון. לשיטתו, התנאים שקבע הבורר לביטול הסכם המכר לא התקיימו, ומשכך הסכם המכר עודנו תקף. נוכח עמדת המבקש כי הסכם המכר עודנו תקף, התבקש גם תיקון והשלמת ההחלטה השנייה וכן ביטול ההחלטה השלישית. זאת שכן, מההחלטה השנייה ומההחלטה השלישית עולה כי הסכם המכר בטל, דבר העומד לטענת המבקש בסתירה להחלטה הראשונה. מנגד, ביום 23.3.2023 עתרה המשיבה בהליך אחר לאישור ההחלטה השלישית וההחלטה הרביעית (ת"א 55322-03-23), אולם ההליך נמחק לבקשתה ביום 7.4.2023 לאחר שהבהירה כי נודע לה על בקשת המבקש, וממילא בכוונתה להגיש לה התנגדות. ואכן, ביום 17.4.2023 הגישה המשיבה את התנגדותה לבקשת המבקש, ובה גם ביקשה כי בית המשפט יאשר את ההחלטה הראשונה, ההחלטה השלישית וההחלטה הרביעית. המשיבה גם ציינה כי המבקש מונע ממנה לקיים את התחייבויותיה וממאן לקבל את התשלום שהיא מבקשת להשיב לו לצורך ביטול ההסכם. בפסק דינו מיום 20.9.2023 הורה בית המשפט על "אישור פסקי הבוררות של בית הדין כבקשת המשיבה". הובהר כי אין מקום לטענה לסתירה בין פסק הבוררות הראשון לבין ההחלטה הראשונה. בפסק הבוררות הראשון קבע הבורר כי למשיבה זכות לבטל את ההסכם, ובהחלטותיו שלאחר מכן חזר בית הדין על קביעה זו. הבורר עצמו הבהיר כי התאריכים שקבע להשבת הסכומים בטלים ומבוטלים, כך שהמבקש אינו יכול להסתמך על תאריכים אלו שציין הבורר כמבססים סתירה כלשהי. העובדה שהמועדים שקבע הבורר אינם חלק מפסק הבוררות גם עולה באופן ברור מהעובדה שהמבקש בחר לחתום על שטר בוררות לפני בית הדין למרות שחלף מועד התשלום הראשון שקבע הבורר הראשון. היינו, במועד שבו נחתם שטר הבוררות כבר היה ידוע למבקש שהמשיבה לא שילמה את התשלום שנדרשה לשלם במועד שקבע הבורר, ולמרות זאת פנה המבקש לבית הדין שיכריע בכל המחלוקות בינו לבין המשיבה. מעבר לכך, למרות שהמבקש היה מודע ל"סתירה" הנטענת מתחילת הליך הבוררות בבית הדין, הוא בחר להעלותה רק בסיום ההליך. בנוסף על האמור דחה בית המשפט את טענת המבקש כי החלטות בית הדין מנוגדות לתקנת הציבור. מכאן לבקשה שלפנַי בה טוען המבקש כי שגה בית המשפט כשלא נענה לבקשתו לתיקון ההחלטה השנייה וכאשר לא קיבל את הטענה לסתירה בין החלטות בית הדין. העובדה שהצדדים הסכימו להתדיין לפני בית הדין אינה יכולה להכשיר את החריגה מסמכות שבאה לידי ביטוי בכך שבית הדין הוציא תחת ידו החלטה הסותרת החלטה קודמת. כן נטען כי בית המשפט אישר את ההחלטה הרביעית של פסק הבוררות אף כי כלל ללא הוגשה בקשה לבטלה או לאשרה. עוד הוסיף המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי גרם לו לעיוות דין ולנזק בלתי הפיך בשל העובדה שמדובר "בסיכוי היחיד" שלו לרכישת דירת מגורים. ביום 1.11.2023 הוריתי למשיבה להגיש תשובה אך ורק לעניין טענת המבקש בקשר לאישור ההחלטה הרביעית. בתגובת המשיבה נטען כי ההחלטה הרביעית אינה עומדת בפני עצמה ומהווה חלק בלתי נפרד מיתר ההחלטות שניתנו. כך, גם אם הייתה מתקבלת טענת המבקש לביטול יתר ההחלטות, לא היה יכול להיות ספק כי כפועל יוצא מכך ההחלטה הרביעית הייתה בטלה גם כן. כן נטען כי יש ליתן משקל לחוסר תום לבו של המבקש אשר בחר במכוון להסתיר מבית המשפט המחוזי את דבר קיומה של ההחלטה הרביעית, בעת שהגיש את בקשתו. מעבר לכך נטען כי מבחינה פרוצדורלית אין היגיון בנקיטת הליך נפרד לאישור ההחלטה הרביעית בעוד שיתר חלקי פסק הבוררות אושרו קודם לכן. לחלופין נטען כי אישורה של ההחלטה הרביעית מצוי היה בסמכותו של בית המשפט המחוזי ולוּ מכוח הסמכות האגבית או הנגררת הנתונה לו. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, אך זאת רק ביחס לסוגיית אישור חלקו של פסק בוררות שלא הוגשה בקשה לביטולו או לאישורו. יתר טענות המבקש – ובמרכזן הטענה חסרת הבסיס ל"סתירה" בין חלקי פסק הבוררות – אינן עומדות באמת המידה המצדיקה מתן רשות ערעור בענייני בוררות (ראו למשל לאחרונה: רע"א 6906/23 שדה נ' אופק סוקולוב רמת השרון בע"מ, פסקה 8 (19.9.2023); רע"א 5380/23 אדרי נ' נציגות פרויקט קונכיה, עין הים, פסקה 9 (3.9.2023)). אולם בכל הנוגע לסוגיה לגביה ניתנה רשות ערעור כאמור, לגופו של עניין מצאתי כי דין הערעור להידחות. מכאן ולהבא יקרא המבקש "המערער". אין חולק כי אם הייתה מוגשת בקשה לאישור או לביטול כל חלקי פסק הבוררות השני על ידי מי מהצדדים, לא הייתה מתעוררת כל שאלה בהקשר זה. הסוגיה מתעוררת לפנינו נוכח העובדה שלא הוגשה בקשה נפרדת לאישור או לביטול חלקו האחרון של פסק הבוררות השני ("ההחלטה הרביעית"). בנסיבות אלו, המערער טוען כי בית המשפט לא היה מוסמך לאשר את כל חלקי פסק הבוררות השני. אין לקבל טענה זו. סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) קובע כך: בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה... מהוראה זו עולה כי "בקשת ביטול" יכולה להיות נסובה על ביטול פסק בוררות "כולו או חלקו" כמו גם על השלמתו, תיקונו או החזרתו לבורר. לגבי תוצאתה של דחיית "בקשת ביטול" כאמור, קובע סעיף 28 לחוק הבוררות כך: הוגשה בקשת ביטול והיא נדחתה, או נדחה ערעור שהוגש [...] יאשר בית המשפט את פסק הבוררות, אף אם לא הוגשה בקשה לאישורו; דחה בית המשפט את בקשת הביטול או את הערעור בחלקם או שהשלים או תיקן את פסק הבוררות עקב הדיון, יאשר את הפסק במידה שלא בוטל או כפי שהושלם או תוקן. מסעיף זה עולה כי צד המבקש ביטול פסק בוררות, נוטל על עצמו את הסיכון כי לצד דחיית בקשתו, בית המשפט יאשר את פסק הבוררות על ראשו, קרבו וכרעיו (סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך ב 927 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי); רע"א 6727/18 דנא נ' קניון קרית הממשלה בבאר שבע ש.ר., פסקה 7 (5.11.2018)). משילובה של הוראת סעיף 24 עם הוראת סעיף 28 עולה אפוא כי עם דחייתה של "בקשת ביטול" בית המשפט יאשר את פסק הבוררות כולו – וזאת גם אם הבקשה הוגשה ביחס לחלק ממנו או לתיקונו. בכל הנוגע להגשת בקשה לביטול חלק מפסק בוררות כבענייננו, בית המשפט רשאי להתייחס לפסק הבוררות כמקשה אחת (ע"א 253/84 ספיר נ' ספיר, פ"ד מב(3) 14, 24 (1988)), והאמור נכון גם במקרה שבו הוגשה בקשה לביטול חלק מפסקי בוררות שניתנו בתוך רצף של פסקי בוררות נוספים המשלימים זה את זה (והשוו: רע"א 2468/12 כהן נ' פולינר (30.4.2012)). גם אין להלום התנהלות דיונית על פיה מגיש הבקשה "מנסה את מזלו" באופן שבו הוא תוחם את בקשת הביטול לגבי חלקו של הפסק בלבד, בעוד שאת יתרת הפסק שאיננה לשביעות רצונו הוא מותיר "מחוץ למשחק" על מנת שלא יסתכן באישורה. כך, אם תתקבל בקשתו – יבוטל מיניה וביה אותו חלק נוסף; ואם תידחה בקשתו – לא יסתכן בכך שהחלק הנוסף יאושר. זאת לא ניתן לעשות. הוא הדין מהכיוון הנגדי, גם לעניין קבלת בקשה לביטול חלק מפסק בוררות שניתן. אמנם נקודת המוצא לעניין ביטול פסק בוררות היא כי יש להימנע מביטול פסק הבוררות כולו, ככל שניתן לבטל רק חלק ממנו (סעיף 26(ב) לחוק הבוררות; רע"א 749/10 אבו-חצרא נ' חודדי, פסקה 8 (4.8.2010); רע"א 4477/20 ‏סופר נ' חברת א.ר.א.ב. בונוס בע"מ, פסקה 15 (7.9.2020); אוטולנגי, עמ' 1189). אך הדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט. במקרים המתאימים, כאשר מדובר בחלקים של פסק בוררות שאין מקום להפריד ביניהם, בסמכותו של בית המשפט לקבוע כי גם קבלת בקשה לביטול תחול על כלל חלקי הפסק (והשוו: רע"א 9095/04 דרהם נ' קיבוץ עברון, אגודה שיתופית (3.1.2006); רע"א 8747/07 אפלבוים נ' דניאל (3.2.2008)). בענייננו, ההחלטה הרביעית אינה עומדת כפסק בוררות עצמאי, שכן כל עניינה הוא להשלים וליתן הוראות המשך בקשר עם שלוש ההחלטות הקודמות שניתנו במסגרת פסק הבוררות השני. לפיכך, העובדה שהמערער הגיש בקשה לביטול חלק מפסק הבוררות השני בלבד (תוך שהוא מעלים מעיני בית המשפט את חלקו הרביעי של פסק זה), אין משמעותה כי אין בסמכותו של בית המשפט לאשר כפועל יוצא מדחיית בקשתו, את כלל חלקי פסק הבוררות. סופו של יום, אציע לחברי שהערעור יידחה (גם) בסוגיה בה ניתנה רשות ערעור. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח. עיכוב הביצוע הארעי שניתן ביום 1.11.2023 – בטל. ניתן היום, ‏ט' בכסלו התשפ"ד (‏22.11.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23078190_N02.docx מל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1