בן-דוד נ' המוסד לביטוח לאומי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7803/20 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ העותרת: איריס בן-דוד נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופט ד' מינץ: העותרת, הסובלת מליקויים רפואיים שונים, מבקשת כי נורה על ביטולה של החלטת בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה השופט אילן איטח) בבר"ע 18463-06-19 מיום 23.7.2019, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהיא הגישה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופטת לובנא תחלמי סוידאן) בב"ל 27827-10-18 מיום 18.4.2019. במסגרת פסק דין זה נדחה ערעור העותרת על החלטת ועדת העררים לעניין גמלת שירותים מיוחדים לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: הוועדה ו-החוק), אשר קבעה כי העותרת אינה תלויה בזולת במידה רבה ברוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה. בתמצית, העותרת עומדת על כך שמצבה הרפואי והנפשי מצדיקים קבלת גמלת "שירותים מיוחדים" לפי סעיף 206 לחוק, כאשר לטענתה לא נבחנו טענותיה בעניין בכובד ראש על ידי הערכאות הרלוונטיות. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה אינו משמש כערכת ערעור על בית הדין לעבודה, ומתערב בפסיקותיו רק במקרים חריגים כאשר מתגלית בהם טעות משפטית מהותית וההתערבות נדרשת מטעמים של צדק (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673, 694-693 (1986)). במקרה זה העותרת מיצתה את דרכי ההשגה על החלטת הוועדה, אשר ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני בית הדין האזורי לעבודה. פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה רק אם ניתנה רשות לכך (סעיף 213 לחוק) ובקשתה של העותרת נדחתה כאמור. בית משפט זה אינו מהווה מסלול ערעורי נוסף בעניינים כגון אלו (ראו למשל: בג"ץ 7830/13 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6 (19.1.2014)). כמו כן, טענות העותרת אינן חורגות מעניינה הפרטני. גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענה כי עניינה של העותרת, מסמכיה הרפואיים ומצבה הרפואי או הנפשי לא נבחנו כיאות בערכאות השונות. העתירה נדחית. ניתן היום, ‏י"ג בכסלו התשפ"א (‏29.11.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20078030_N04.docx אק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il