כלל חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

פסק-דין בתיק רע"א 7799/13 בבית המשפט העליון רע"א 7799/13 לפני: כבוד השופט צ' זילברטל המבקשות: 1. כלל חברה לביטוח בע"מ 2. "אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית 4. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"א 60841-10-13 שניתנה ביום 6.11.2013 על-ידי כב' השופט חגי ברנר ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו בת"א 68187/07 שניתן ביום 17.9.2013 על-ידי כב' השופט מנחם קליין בשם המבקשות: עו"ד עוזי לוי; עו"ד תומר ששון בשם המשיבים: עו"ד גיא שחק פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 6.11.2013 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר) בע"א 60841-10-13, בגדרה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 68187-07, כב' השופט מ' קליין) בו נפסק כי על המבקשת לשלם למשיבים פיצויים בסך 647,261 ש"ח. 1. בתם ז"ל של המשיבים 3-2 ואחותו של המשיב 4 נפטרה זמן קצר לאחר שנפגעה בתאונת דרכים. המבקשות הן חברות הביטוח אשר ביטחו את הרכב שפגע במנוחה. נגד המבקשות הוגשה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. התביעה הוגשה על-ידי עזבון המנוחה, המשיבים 3-2 (הורי המנוחה) והמשיב 4 (אחי המנוחה שנטען כי עומדת לו עילת תביעה מאחר שהוא אחד מיורשיה על-פי דין של המנוחה). בית משפט השלום פסק בתובענה כדלהלן: תביעת העזבון: עוד בטרם הוגשה התביעה הגיעו הצדדים להסכם פשרה בעניין זה, שלפיה המבקשות ישלמו למשיבים סכום של 49,428 ש"ח. לפיכך טענו המבקשות כי דינה של תביעת העזבון להידחות. בית משפט השלום דחה את טענת המבקשות בקבעו, כי קמה עילה לביטול הסכם הפשרה שכן נמצאו אינדיקציות המלמדות שהמשיבים לא גמרו בדעתם להתקשר בהסכם הפשרה. נקבע, כי המבקשות נהגו שלא בתום לב כאשר פנו למשיבים באבלם וניצלו את מצוקתם להחתמתם על הסכם פשרה שהפיצוי שנקבע בו הוא בבחינת "תת תשלום". לבסוף נקבע, כי נזקי העזבון עומדים על סך של 930,000 ש"ח. תביעת המשיבים 3-2: תביעת ההורים, אשר הוגשה מכוח ההלכה שנקבעה ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דהאן, פ"ד מד(3) 397 (1990)) והפסיקה שבאה בעקבותיה, התקבלה באופן חלקי: בית המשפט העמיד את נכותו הרפואית של המשיב 2 על 15% וקבע כי למשיבה 3 לא נותרה נכות צמיתה. בעניין הנכות התפקודית נקבע כי יש להעמיד את שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות של המשיב 2 כתוצאה מהתאונה על 30% ואת של המשיבה 3 על 10%. בית המשפט העמיד את סכום הפיצוי למשיב 2 על 1,019,500 ש"ח, בגין ראשי נזק של הפסד שכר בעבר ובעתיד, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. סכום הפיצוי שנפסק למשיבה 3 הועמד על 230,000 ש"ח, בגין ראשי נזק של כאב וסבל והפסד שכר בעבר ובעתיד. מסך כלל הפיצוי שנפסק לעזבון ולמשיבים נוכו התגמולים שקיבלה המשיבה 3 מהמוסד לביטוח לאומי (1,453,239 ש"ח) והסכום המשוערך ששולם למשיבים במסגרת הסכם הפשרה (79,000 ש"ח). כאמור, סכום הפיצוי שנקבע בפסק הדין לאחר ניכויים הועמד על 647,261 ש"ח. 2. שני הצדדים ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. המבקשות הגישו, לצד ערעורן, גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי אף ש"הערעור מגלה סיכויי הצלחה" לא עלה בידי המבקשות להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן. בית המשפט עמד על כך שטענות המבקשות, שלפיהן הן יתקשו להיפרע מן המשיבים אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא נתמכו בתצהיר וכי האינדיקציות שהובאו על ידן לשם ביסוס טענתן זו הן דלות. 3. כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע. המבקשות טוענות כי סיכויי הערעור גבוהים. בין היתר נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי המבקשות ידעו ש"התיק שווה יותר" מהסכם הפשרה, שכן באותו שלב בו הוא נכרת טרם ניתן פסק דינו של בית משפט זה בעניין ה"שנים האבודות" (ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 (2004)). עוד נטען, כי מקצת ראשי הנזק שבגינם נקבעו פיצויים למשיבים 3-2 אינם מתיישבים עם חומר הראיות שהוצג בפני בית משפט קמא. לבסוף טוענות המבקשות, כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין עלול להיגרם להן נזק בלתי הפיך. בין היתר, מפנות המבקשות לדברי המשיב 2 בדיון בבית משפט השלום לפיהם הוא כילה את כספי הפיצויים שקיבל ממקום עבודתו בהימורים וכי מצבו הכלכלי הנוכחי לא מאפשר לו להמר. המבקשות טוענות גם כי המשיב 2 מתקיים מקצבת נכות וכי המשיבה 3 אינה עובדת משנת 1998. 4. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, בדין דחה בית משפט קמא את טענות המבקשות באשר למאזן הנוחות משאלה לא הוכחו בתצהיר או במסמכים אחרים שיש בהם ללמד על מצבם הכלכלי או מצב נכסיהם. ומאחר שבקשתם זו אינה שונה מן הבקשה שנדחתה על-ידי בית משפט קמא, דינה להידחות. דיון והכרעה 5. לאחר עיון בבקשה ובתשובה, לאחר שניתנה לצדדים ההזדמנות להתייחס לאפשרות כי אדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה, ולאחר ששוכנעתי כי זכותם כבעלי דין לא תיפגע אם אעשה כן, החלטתי לדון בבקשה באופן האמור לעיל ובמסגרת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לעניין זה יצויין, כי לא נעלם מעיני שהמשיבים התנגדו שאפעל כאמור, אלא שטעמי התנגדותם היו כלליים ולא היה בהם כדי להצביע על האפשרות שזכותם כבעלי דין תיפגע. אין די לטעון בעלמא על רצון להשלים טיעונים, לאחר שתשובתם לגוף הבקשה היתה מנומקת ומפורטת כדבעי. אוסיף, כי מתן רשות ערעור במקרה כגון-דא, במובחן מבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אינה מותנית בכך שהסוגיה המועלית בבקשה היא בעלת השלכות רוחב, כנטען בתגובת המשיבים. זאת ועוד, חוסר המעשיות שבדחיית מועד ההשגה על החלטת בית המשפט המחוזי לשלב תום ההליכים המתנהלים לפניו, שהרי מדובר באפשרות שייווצר מצב בלתי הפיך ובהחלטה שעניינה מצב הדברים הזמני לתקופת הערעור, מצדיק מתן רשות ערעור במקרה המתאים. כמפורט להלן, מסקנתי היא כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. 6. אכן, הלכה היא כי ביצוע פסק הדין לא יעוכב אך בשל הגשת ערעור, למעט נסיבות חריגות (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הדברים אמורים ביתר שאת כאשר, כבענייננו, מתבקש עיכוב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי, או אז רובץ על המבקש נטל מוגבר לשכנע, כי סיכויי ערעורו טובים, וכי קיים חשש שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך. בענייננו סבורני, כי דין הערעור להתקבל בחלקו בעיקר משיקולי מאזן הנוחות, אף שנראה כי גם טענות המבקשות בערעורן על פסק דינו של בית משפט השלום אינן נטולות משקל, כפי שהתרשם גם בית המשפט המחוזי ועל כן אמנע מפירוט יתר בעניין זה. 7. כזכור, בית המשפט המחוזי זקף לחובת המבקשות את העובדה כי טענותיהן ביחס למצבם הכלכלי של המשיבים 3-2 לא נתמכו בתצהיר וכי האינדיקציות שהובאו על-ידן לצורך ביסוס הטענה כי יתקשו להיפרע מן המשיבים אם יתקבל ערעורן, אינן מספקות. דעתי בעניינים אלה שונה. בפסיקה אמנם נקבע כי לעיתים יידרש בעל דין העותר לעיכוב ביצועו של פסק דין לתמוך בתצהיר את טענתו כי עלול להיווצר מצב בלתי הפיך אם פסק הדין יבוצע (רע"א 4655/02 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' מגה טי.וי ישראל בע"מ (18.7.2002)). לצד זאת נקבע, כי תצהיר כאמור לא יידרש מקום שבו "ניתן ללמוד על החשש להיווצרותו של מצב בלתי הפיך מן הנתונים הקיימים" (שם, ההדגשה הוספה); ולצורך כך ניתן אף להסתמך גם על פרוטוקולים מן הדיון, כפי שנעשה במקרה דנא (ראו ע"א 979/06 עזבון אלזר מאיר ז"ל נ' לביא (23.4.2006)). אכן, רשאי מבקש עיכוב הביצוע להישען על הנתונים הקיימים בתיק שעליו מוגש הערעור, ובוודאי על עדויות וראיות אחרות שיש בכוחן לבסס את טענותיו בבקשה זו. בענייננו, סבורני כי דבריו של המשיב 2 בבית משפט השלום באשר למצב הכלכלי שלו ושל משפחתו אכן מטים את שיקולי מאזן הנוחות לטובת המבקשות, גם אם לא באופן מוחלט. כך עולה מן הדברים, כי מצבם הכלכלי של המשיבים אינו מן המשופרים ועברו הלא רחוק של האב בתחום ההימורים מעלה את החשש כי המבקשות יתקשו להיפרע מן המשיבים אם יועברו לידיהם כספי הפיצויים. 8. נוכח האמור לעיל, סבורני כי האיזון הראוי בין הכלל שלפיו ככלל אין מקום לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי לבין האינדיקציות הקיימות בתיק באשר לחשש שייווצר מצב בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, כאשר ערעור המבקשות גם אינו נטול סיכויי הצלחה, מחייב את עיכוב ביצוע פסק הדין באופן חלקי. אני מורה כי מסכום הפיצויים הכולל שנפסק לטובת המשיבים יעוכב סך של 400,000 ש"ח, ויתרת הפיצוי תועבר לידיהם, באמצעות בא-כוחם. לפיכך, מבוטלת החלטת בית המשפט המחוזי (לרבות חיוב המבקשות בהוצאות) ומבוטלת החלטתי מיום 18.11.2013 בה הוריתי על עיכוב ביצועו הארעי של פסק דינו של בית משפט השלום. 9. סוף דבר, דין הערעור להתקבל באופן חלקי כמפורט בפסקה 8 דלעיל. בשל מצבם של המשיבים, שגם הצדיק היענות חלקית לערעור, והטרגדיה הקשה שפקדה אותם, אמנע מחיובם בהוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג בכסלו התשע"ד (‏26.11.2013). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13077990_L03.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il