עוואדרה עודה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7797/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7797/03 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: עוואדרה עודה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 29.7.03 בת.פ. 8030/03 שניתן על-ידי כבוד השופט י' אלון תאריך הישיבה: ל' בניסן התשס"ה (9.5.05) בשם המערער: עו"ד אלון ג'וליאן בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן פסק-דין השופט א' ריבלין: המערער הורשע על-פי הודאתו בביצוע שורה של עבירות סחיטה באיומים ועבירות אחרות. הוא סחט באיומים, יחד עם אחר, דמי חסות ו"שרותי שמירה" מבעלי בתים שנבנו בשכונת רמות בבאר-שבע. המערער ומרעהו נדברו ביניהם לפעול לסחיטת כספים מאנשים שבנו ביתם על קרקעות שרכשו. המערער פנה לתושבים שעסקו בבניית בית-מגוריהם בהצעה שאינה ניתנת לסרוב לפיה ירכשו ממנו "שרותי שמירה" למען לא יבולע לרכושם. הם הבהירו לכל, כי מי שימאן לרכוש את שרותיהם יסבול מגניבות ומנזקים לרכוש. כלפי מי שביקש לעמוד בסירובו הושמעו גם איומים מפורשים או משתמעים בדבר פגיעה פיסית בו ובבני-משפחתו. בדרך זו סחט המערער באיומים שישה אנשים. הנסחטים שילמו למערער אלפי שקלים כ"דמי חסות". גם תשלום זה לא היה בו די כדי להגן על הקרבנות ומקצתם סבלו מגניבות חרף "השמירה" הכפויה. במקרה אחד הוצע לקרבן הגניבה לרכוש בחזרה רכוש "דומה" לרכוש שנגנב – בתמורה כספית נוספת. בית-המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר בפועל למשך 42 חדשים, קנס אותו בסכום של 7,500 ש"ח או שישה חדשי מאסר תמורתם וכן חייבו לפצות את קרבנות העבירה בסכומים שונים המסתכמים יחד ב-30,400 ש"ח. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש ובפועל הוא מכוון בעיקר לעניין החיוב בקנס ובפיצויים. המערער סבור כי ראוי לדחות את התשלומים בהם חוייב לתקופה מסויימת, שלאחר תום מאסרו, על-מנת שיעשה לפרנסתו וישלם לשעורין את שנגזר עליו לשלם. דין הערעור להדחות. המעשים אותם ביצע המערער חמורים במיוחד. הוא הטיל אימה ופחד על קרבנות תמימים שעשו במעט כספם כדי לבנות את ביתם. בשל אווירת הטרור שהשליט באתרי הבניה נאלצו להוציא כספים מיותרים בלא תכלית. המערער הגדיל לעשות: הוא הקים "משרד" באתרי-הבניה ומתוכו ניהל את "עסקיו". חלק ניכר מן העבירות בהן הורשע בפרשה זו נעברו על-ידו שעה שאמור היה להימצא ב"מעצר-בית", לאחר ששוחרר בערובה בפרשה אחרת, וזאת תוך שהוא מפר באורח שיטתי את תנאי השחרור. לחובתו של המערער הרשעות קודמות בעבירות הנגועות באלימות, ובהן עבירה של תקיפה, עבירה של העלבת עובד ציבור ועבירה של תקיפת שוטרים. כפי שציין בית-המשפט המחוזי "עברו הפלילי [של המערער] והעבירות בהן הורשע על התמדתן, היקפן והבוטות בהן בוצעו על-ידו – כל אלה חושפים אותו כעבריין שהחוק ממנו והלאה". בנסיבות אלה העונש שהוטל בבית-המשפט המחוזי נוטה במידה רבה, ומעבר לראוי במקרה זה, לקולא. אין איפוא כל עילה להעתר לבקשת המערער להתערב בו. בית-המשפט המחוזי הורה כי הסכומים שישלם המערער יזקפו בראשונה לתשלום הפיצויים ואילו היתרה תזקף לקנס. המערער לא שילם עד עצם היום הזה – ולו שקל אחד – לקרבנותיו ובכך גילה פעם נוספת את דעתו כלפי האחריות שהוא נושא בה. התוצאה היא שהערעור נדחה. ניתן היום, ל' בניסן התשס"ה (9.5.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03077970_P09.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il