קלי נ' משטרת ישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7789/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותר: יפתח קלי נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. מפקד תחנת עפולה - משטרת ישראל - עמק יזרעאל 3. משטרת ישראל מחוז צפון 4. נציבות תלונות הציבור - אגף ג משרד מבקר המדינה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט נ' סולברג: העותר, יפתח קלי, טוען כי חברה שעמה עמד בקשרים עסקיים, לרכישת תערובות מזון לגידול תרנגולי הודו, הפקידה שיק ביטחון שהיה בידיה, ללא הצדקה, תוך זיוף פרטים. משלא כובד, פתחה בהליכי הוצאה לפועל, ובהמשך בהליכי גבייה נוספים. עוד טוען יפתח, כי בשנת 2009 הגיש תלונה על כך למשטרת ישראל, אך זו נסגרה בעילת 'עבריין לא נודע'. יפתח הלין על סגירת החקירה, אך טענותיו נדחו, והחלטת משטרת ישראל נותרה על כנה. לעתירה לא צורפה החלטת מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, אך מנספח שצירף יפתח לעתירתו – תגובת משטרת ישראל לעתירה קודמת שהגיש בעניין זה לבית המשפט המחוזי בנצרת (עת"מ 42678-05-20; העתירה נדחתה מחוסר סמכות עניינית), ניתן ללמוד כי אכן כך הדבר – עניינו הובא לפני מחלקת עררים, בשתי הזדמנויות שונות (ביום 1.10.2017 וביום 30.1.2018), וזו לא מצאה לנכון לשנות מהחלטת משטרת ישראל. כעולה מהאמור בתגובה, ההחלטה נומקה, בין היתר, בכך שבשני הליכים אזרחיים התבררו טענותיו של יפתח; התבררו ונדחו. הן לאור חוות דעת גרפולוגית כי השיק נחתם בידי זוגתו דאז של יפתח; הן נוכח הודאת בת הזוג, במסגרת ההליך המשפטי, כי היא אכן חתמה על השיק. בפסקי הדין אף נמתחה ביקורת על יפתח וזוגתו. עתה, בחלוף למעלה מעשר שנים מאז סגירת התיק על-ידי משטרת ישראל, ובחלוף כשלוש שנים מאז דחיית עררו של יפתח על-ידי מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, מוגשת העתירה שלפנינו. הסעד המבוקש בעתירה אינו ברור – מחד גיסא, מועלות טענות כלפי ההחלטה לסגור את תיק החקירה, ובית המשפט מתבקש "לסייע לעותרים לתקן את העוולה הפוגענית ביותר"; מאידך גיסא, מבקש יפתח "לחייב את המשיבים באירוע הנזקים שיכומתו ויוצגו בבוא היום". סעד ספציפי לא הוגדר בה. דין העתירה להידחות על הסף, מחמת מספר טעמים. תחילה – העתירה כוללנית, לא נמצא בה סעד ספציפי, וככזו אינה מאפשרת לדון בה ולבררה. מעבר לכך – ככל שעתירת יפתח מכוּונת למתן סעד כספי בשל נזקים נטענים, הרי שבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו הערכאה המתאימה לדון בה; ככל שבקשת יפתח היא להורות על שינוי ההחלטה לסגור את תיק החקירה, הרי שעתירתו הוגשה בשיהוי ניכר, לא צורפה לה ההחלטה הרלבנטית (היא החלטת מחלקת עררים), ולא צורפו לה צדדים רלבנטיים – מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, וגורמי החברה שעליהם תלונתו. להנחת הדעת אוסיף – גם אילו היתה העתירה מוגשת ללא דיחוי, בצירוף הצדדים הרלבנטיים והמסמכים הדרושים, והיה מתבקש בה סעד ברור וספציפי, לשינוי ההחלטה על סגירת התיק; הלכה מושרשת וידועה היא, כי בענייני פתיחה בחקירה, סגירתה, והעמדה לדין, נתון לרשויות התביעה שיקול דעת רחב ביותר. התערבותו של בית המשפט בשיקול דעת זה – תֵעשה במשׂוּרה, במקרים חריגים בלבד, או כאשר נמצא כי יש בהחלטה שנתקבלה משום עיוות דין. בענייננו, מן המעט שניתן ללמוד מהמסמכים שצורפו לעתירה, נראה כי זהו אינו אותו מקרה חריג העשוי להצדיק התערבות, ודאי לא בחלוף למעלה מעשר שנים מאז הגשת התלונה, ולאחר דחיית הטענות בהליכים אזרחיים. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף. משלא נתבקשה תגובה, ובנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה בחשון התשפ"א (‏12.11.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20077890_O01.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il