משה בן סנצ'ו נ. יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אבי

פסק-דין בתיק עע"ם 7788/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 7788/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל המערערים: 1. משה בן סנצ'ו 2. יעקב בשן 3. חיים לוי נ ג ד המשיבים: 1. יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב 2. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב 3. הוועדה המקומית לתכנון ובניה-מרחב רמת השרון 4. חיים סנדלר 5. יוסף סנדלר ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו בעת"מ 1513/02 שניתן ביום 1.7.2007 על ידי כבוד השופטת ש' דותן תאריך הישיבה: כ"ה באדר התש"ע (11.03.10) בשם המערערים: עו"ד משה פולקביץ בשם המשיבים 2-1: עו"ד נטע אורן בשם המשיבה 3: עו"ד יצחק גלאור פסק-דין 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ש' דותן), אשר דחה את עתירתו של המערער כנגד רשויות התכנון בעניינה של התנגדות שהגיש לתכנית מתאר. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה תל-אביב (המשיבה 2), הגישה ביום 8.1.2001 תכנית מתאר, אשר מתייחסת לאזור צפון גלילות – בין דרך חיפה ממערב לבין נתיבי איילון ממזרח (להלן: התכנית). מטרת התכנית, בין היתר, היתה לקבוע אזור לתעסוקה, שטח לבנייני ציבור, דרכי גישה ראשיות, הוראות לשמירה על איכות הסביבה ומניעת מטרדים, מחלף בכביש מספר 2 ותחנת הסעה. המערערים, הם מבעלי ומנהלי חברת "אחוזת 8 בגוש 6603 בע"מ", אשר מחזיקה בחלק בלתי מסוים בשטח מקרקעין שעליו חלה התכנית (להלן: המגרש). המערערים גם מפעילים במקום מסעדה בשם "סטקיית לויקו מושיקו" (להלן: המסעדה) הנמצאת על המגרש. בהתאם לתכנית, המבנה הנוכחי של המסעדה מיועד להריסה, והמסעדה אמורה לקבל שטח חלופי הנמצא מצפון וממערב למסעדה הקיימת. 2. על רקע זה הגישו המערערים ביום 23.5.2001 את התנגדותם לתכנית. הוועדה המקומית לתכנון ובניה מרחב רמת השרון (המשיבה 3) קיבלה את התנגדותם של המערערים באופן חלקי. בהמשך, גם וועדת המשנה להתנגדויות (להלן: וועדת ההתנגדויות) שדנה בעניינים של העותרים החליטה ביום 13.5.2002 לקבל את מקצת טענותיהם, ולדחות חלק אחר. בין היתר קבעה וועדת ההתנגדויות כי יש להתנות את מתן היתר הבניה למסעדה החדשה שתוקם – בהריסת המבנה הקיים. על החלטה זו של ועדת ההתנגדויות הגישו המערערים בקשת רשות לערור למועצה הארצית. הבקשה נדונה בפני יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל-אביב (המשיב 1), אשר דחה ביום 9.7.2002 את בקשתם את המערערים, מן הטעם שהנושאים שהועלו בה זכו כבר להתייחסות בהחלטת ועדת ההתנגדויות, והם אינם מעלים נושא בעל חשיבות ארצית או מחוזית. וכן מן הטעם שמצבם של המערערים השתפר בעקבות התכנית. בשולי החלטתו ציין המשיב 1 כי בדעתו להמליץ כי וועדת ההתנגדויות תדון שוב בעניין התנייתה של הקמת המסעדה החדשה בהריסת המסעדה הישנה. ואכן, בתאריך 25.7.2002 תיקנה וועדת ההתנגדויות את החלטתה באופן שהריסת המבנה הקיים תהווה תנאי לאכלוס המבנה החדש, ולא תנאי למתן היתר הבנייה כפי שנקבע קודם לכן (כלומר, בהתאם להמלצת המשיב 1). ביום 20.11.2002 הוגשה לבית המשפט המחוזי העתירה נשוא הערעור שלפנינו. 3. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. נקבע כי החלטת ועדת ההתנגדויות לא חרגה ממתחם הסבירות, וכך גם החלטת המשיב 1. בית המשפט עמד על כך שטענות המערערים בעתירה מהוות למעשה חזרה על ההתנגדויות שהובאו לפתחן של רשויות התכנון. וועדת ההתנגדויות, כך נקבע, "נתנה דעתה בקפידה" לכל אחת מהטענות שהביאו בפניה, ואף קיבלה חלק מההתנגדויות. בית המשפט המחוזי דחה גם את הטענה כי התכנית פוגעת במסעדה, ואף הטעים כי "התוכנית משפרת את מצבם לאין ערוך, שכן בעקבותיה תוסדר פעילות המסעדה ודרכי הגישה אליה באופן חוקי". נקבע כי אין להתערב בהחלטה להתנות את אכלוס מבנה המסעדה החדש בהריסת המבנה הישן, שכן מדובר בפתרון ביניים ראוי המתחשב הן באינטרסים של המערערים הן באינטרסים של הציבור. בדומה, גם בשאלת פרק הזמן בו יותר שימוש חורג במבנה נקבע שאין מקום להתערב. בסוגית הגישה למסעדה נקבע שמדובר בשאלה תכנונית סבוכה, ש"טובי המומחים" נתנו עליה דעתם, ואין מקום להתערב בשיקול דעתם. זאת בעיקר לנוכח העובדה שכאמור דרך הגישה הקיימת כיום כלל אינה מאושרת מבחינה סטטוטורית. לבסוף, התייחס בית המשפט לכך שלא תגרם למערערים "פגיעה קניינית כלשהי... שכן הם ימשיכו להחזיק בחלק בלתי מסוים במקרקעין שבבעלותם". בסיכומו של דבר נקבע, כאמור, כי אין מקום להתערב בהחלטת וועדת ההתנגדויות. וכן נקבע כי אין מקום להעניק זכות ערר למועצה הארצית, וזאת משום שטענותיהם של המערערים מתמקדות בעניינם הפרטי ואינן מעלות סוגיות בעלות חשיבות עקרונית. 4. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מלינים המערערים בפנינו. המערערים סוברים כי בית המשפט המחוזי לא בחן את טענותיהן לגופן, ומשכך יש מקום לבחון טענות אלה שוב. המערערים גורסים כי החלטות המשיבים 3-1 בלתי סבירות ונסמכות על תשתית עובדתית לקויה. עוד משיגים המערערים על כך שפסק הדין לא הכריע בשאלת התנהלותה של המשיבה 3 כלפי המערערים, אשר לטענתם היתה חסרת תום לב. המערערים סוברים כי בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי, התכנית מעוררת שאלות תכנוניות ארציות ומחוזיות, ומשכך ראוי לבחון אותן בשנית. המערערים חוזרים ומדגישים כי הגישה למסעדה אינה מספקת, וכי השינוי יגרום לפגיעה ניכרת בהיקף פעילות המסעדה. כמו כן טוענים המערערים כי התכנית תביא לפגיעה קשה בזכות הקניין שלהם. 5. המשיבה 3 סוברת אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיבה 3 טוענת כי התנהלות המערערים במהלך השנים האחרונות נועדה לעכב את מימוש התכנית. בהקשר זה מזכירה המשיבה 3 את העתירה שהגישו המערערים לבית משפט זה, ונדחתה (בג"ץ 9323/05). המשיבה 3 סבורה כי המערערים זכו להשבחה ניכרת של נכסיהם, וגם מן הטעם הזה אין להידרש לשינויים בתכנית. אף המשיבים 2-1 סבורים כי אין עילה להתערב בפסק דינו המנומק והמפורט של בית המשפט המחוזי. גם לשיטתם לא נפל פגם בהחלטת ועדת ההתנגדויות, וכן בהחלטת המשיב 1. מדובר בהחלטות תכנוניות מקצועיות – וסבירות. המערערים, כך נטען, לא הציגו כל נימוק ממשי המצדיק התערבות בהחלטות אלה. בין היתר, מדגישים המשיבים 2-1 כי מבנה המסעדה וכביש הגישה אליה כיום אינם מוסדרים מבחינה סטטוטורית, וכי המערערים למעשה זוכים להשבחה ניכרת של נכסיהם בזכות תכנית המתאר. המשיבים 5-4 הודיעו ביום 23.10.2008 כי אינם מגישים סיכומים בתיק זה, "משיקולי הוצאות בלבד", והם משאירים את ההכרעה בו לבית המשפט. 6. דין הערעור להידחות. החלטות רשויות התכנון הן החלטות סבירות בנסיבות המקרה והעניין, ועל פי מהותן הן החלטות תכנוניות שבהן אין בית המשפט נוהג להתערב. יתרה מכך, בדין מציינת המשיבה 3 כי התנהלות המערערים בשנים האחרונות נובעת, בין היתר, מן הרצון לעכב את מימוש התכנית, ובפועל יש בה כדי לאפשר שימוש שלא כדין במקרקעין. בכגון דא אין בית משפט זה יכול ליתן יד לעיכוב נוסף במימוש הוראות הדין. לגוף הדברים, אין בידו של מי שפועל בלא היתר, או בידו של מי שפועל ללא רישיון, להלין על הוראה המתנה מתן אישור לאכלוס מבנה חדש המוקם על פי תכנית מאושרת, בכך שייהרס מבנה חדש שלא ניתן להותירו. לא שוכנענו גם כי התכנית שאת יישומה מבקשים המערערים לעכב פוגעת בהם. מבחינות חשובות היא משפרת את מצבם, שכן בעקבות התכנית תוסדר פעילות המסעדה שבניהול המערערים ויוסדרו דרכי הגישה אליה באופן חוקי. המערער ישא בהוצאות הערעור, וכן בשכר טרחת עורכי דינן של המשיבות 3-1 בסכום של 20,000 ש"ח, שיחולק באופן שווה בין המשיבה 3 לבין המשיבים 2-1. ניתן היום, י' ניסן, תש"ע (25.3.2010). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07077880_P11.docמא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il