לביא ישעיהו נ. רשם המקרקעין

פסק-דין בתיק בש"א 7783/15 בבית המשפט העליון בש"א 7783/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים: 1. לביא ישעיהו 2. שאול כהן נ ג ד המשיבים: 1. רשם המקרקעין 2. לשכת הסדר מקרקעין ירושלים 3. אדריאן ג'ון אברמוביץ (פורמלי) ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט העליון ג' לובינסקי מיום 3.11.2015 בע"א 4244/14 בשם המערערים: עו"ד יורם ברסלע בשם המשיבים 1-2: עו"ד משה כהן פסק-דין 1. לפניי ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי בע"א 4244/14-ט"ז (להלן: ההליך העיקרי) מיום 3.11.2015, בגדרה אושר למשיבים בערעור שלפניי (הם המערערים בהליך העיקרי, וייקראו להלן: המשיבים) לבצע המצאה מחוץ לתחום לידי המשיב 3 על דרך של תחליף המצאה, באמצעות פרסום מודעה בעיתון במדינת ניו-יורק שבארצות הברית. רקע והליכים 2. המערערים בערעור שלפניי (להלן: המערערים) רכשו בשנת 2003 מהמשיב 3 מקרקעין אשר היו מקרקעין לא מוסדרים באותו מועד (להלן: המקרקעין), בהסתמך על צו ירושה שהוצא על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ובו צוין המשיב 3 כיורשו של יעקב אברמוביץ' ז"ל – אשר היה רשום בפנקס השטרות כבעל המקרקעין. לשם הבטחת זכויותיהם על פי העסקה, רשמו המערערים הערת אזהרה בגינה. המקרקעין החלו לעבור הליכי הסדר, ובמסגרתם מחק פקיד ההסדר את הערת האזהרה, תוך שדרש מהמערערים להוכיח את זכותם במקרקעין. בעקבות החלטת פקיד ההסדר, הגישו המערערים תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, לפסק דין הצהרתי לפיו הם זכאים להירשם כבעלי המקרקעין. 1. ביום 14.4.2014 קיבל בית המשפט המחוזי (השופט מ' בר-עם) את התביעה, וקבע כי המערערים היו רשאים להסתמך על צו הירושה שניתן בבית המשפט לענייני משפחה. מנגד, בית המשפט המחוזי קבע כי פקיד ההסדר לא היה מוסמך להימנע מרישום הבעלות של המערערים, נוכח העובדה שלא הוגשה תביעת זכות נוגדת במהלך הליכי הסדר המקרקעין. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש הערעור מושא ההליך העיקרי. יצוין, כי בגדר ההליך בבית המשפט המחוזי, ניתן היתר לביצוע תחליף המצאה אל מחוץ לתחום ביחס למשיב 3, וזה אכן בוצע, אך המשיב 3 לא התייצב להליך. 2. בגדר ההליך העיקרי, הגישו המשיבים מספר בקשות השלובות זו בזו: בקשה להוספת ראיות מטעמם; בקשה לפטור אותם מהחובה להמציא את כתב הערעור לידי המשיב 3; ובקשה לקביעת מועד דיון בבקשה להוספת ראיות, בטרם הגשת סיכומים. בבקשות נטען כי המשיבים איתרו ראיות, מהן עולה כי רישום המקרקעין על שם המשיב 3 יסודו במרמה וכן, עולה מהן כי קיים ספק אם המשיב 3 קיים במציאות. על רקע ראיות אלה, סברו המשיבים כי יש מקום לקבוע דיון בטרם הגשת הסיכומים, שכן קבלת הראיות הייתה מייתרת, לשיטתם, את הדיון בטענות המשפטיות שהועלו בערעור ומחייבת את השבת הדיון לבית המשפט המחוזי. 3. ביום 6.10.2015, דחה הרשם את בקשות המבקשים. הרשם קבע כי אין מקום לסטות מהמתווה הדיוני המקובל בבית משפט זה, בו הדיון בעל פה נערך לאחר הגשת סיכומים. כמו כן, הרשם קבע כי אין מקום לפטור מהמצאת כתב הערעור למשיב 3, שכן הראיות הנוספות להן טענו המשיבים מחזקות את העניין שלו בערעור. על כן, הרשם הורה למשיבים להגיש בקשה הנוגעת לסוגיית ההמצאה למשיב 3. באשר לבקשה להוספת ראיות, הרשם הורה למערערים להגיב לה תוך 15 ימים. 4. בהמשך לאמור בהחלטת הרשם, הגישו המשיבים ביום 1.11.2015 בקשה להתיר להם להמציא את כתב הערעור לידי המשיב 3 על דרך של תחליף המצאה, באמצעות פרסום מודעה בעיתון במדינת ניו-יורק. לבקשה צורף נוסח מוצע של המודעה. ביום 3.11.2015, קיבל הרשם את הבקשה. בהחלטתו, הרשם ציין כי נוסח המודעה אמנם חורג מהמקובל, משום שהוא כולל פירוט בדבר הטענות המהותיות של המשיבים בהליך העיקרי, אך קבע כי אין בכך לפגום בהשגת התכלית של פרסום המודעה. עם זאת, הרשם הורה על שינוי אחד מסעיפי המודעה, כך שיתייחס גם לאפשרות של המשיב 3 להתייצב בהליך העיקרי ולהגיש סיכומים וכתבי בי דין אחרים בגדרו. ביחס להחלטה זו הוגש הערעור שלפניי. נימוקי הערעור 5. בערעורם, המערערים טוענים כי נוסח המודעה אשר אושר בהחלטת הרשם אינו מהווה תחליף המצאה שמטרתו להודיע לבעל דין רלבנטי על הליך מתנהל, אלא ניסיון של המשיבים לאסוף ראיות נוספות בדבר זהות בעלי המקרקעין. לשיטתם, אין לקבל את נוסח תחליף ההמצאה, שכן הוא מכיל טענות מהותיות וקריאה לכל מאן דהוא הרואה את עצמו כבעל זיקה למקרקעין לפנות אל המשיבים ולהציג את טענותיו. לעמדת המערערים, המשיבים כבר קיבלו הזדמנות לחקור ולאסוף ראיות בדבר זהות בעלי המקרקעין בבית המשפט המחוזי, אולם לא פעלו בעניין – ואין להתיר להם להוסיף ראיות כעת, בשלב הערעור. לגישת המערערים, נוסח התחליף והבקשה לצירוף ראיות מהווים ניסיון של המשיבים לפתוח את ההליך מחדש, שכן לעמדתם, אין לזהות בעלי המקרקעין כל נפקות ביחס למערערים. זאת, משום שנקבע בבית המשפט המחוזי כי הם פעלו בתום לב, בהתאם לרשום בפנקס השטרות, ומשום שהשאלה העומדת לדיון בערעור בהליך העיקרי היא רק האם לפקיד ההסדר ישנה סמכות להכריע בעצמו בסוגיות של בעלות במקרקעין. 6. עוד טוענים המערערים כי הרשם בהחלטתו – ובפרט בהוראה שנתן לתקן את אחד מסעיפי המודעה כך שתצוין בה אפשרותו של המשיב 3 להגיש כתבי בי דין בהליך העיקרי – העניק למעשה רשות למשיבים להוסיף ראיות במסגרת הליך הערעור התלוי והעומד, ובכך פעל בניגוד לסמכותו והשפיע על ההליך העיקרי "בדלת האחורית". דיון והכרעה 7. אין בידי לקבל את הערעור. ראשית, אדגיש כי המערערים מעלים בערעורם טענות נגד בקשתם של המשיבים להוספת ראיות, וזאת חרף העובדה שבבקשה זו טרם ניתנה החלטה. הערעור שלפניי נוגע אך ורק להחלטת הרשם מיום 3.11.2015, אשר כפי שפורט לעיל, ניתנה בבקשת המשיבים להתיר להם את פרסום המודעה כתחליף המצאה אל מחוץ לתחום. אין בהחלטת הרשם מושא ערעור זה כל קביעה או היתר לצירוף ראיות נוספות מצד המשיבים, ועל כן אין מקום לדון בטענות הללו בערעור זה. ככל שישנן למערערים טענות נגד הבקשה להוספת ראיות, המקום הנכון להעלאתן של טענות אלה הוא בתגובתם לבקשה, ולא במסגרת ערעור על החלטת רשם בעניין אחר. 8. לגופו של עניין, לא מצאתי בהחלטת הרשם פגם המצדיק התערבות בה. סמכותו של הרשם להורות על תחליף המצאה קבועה בתקנה 498 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א), כאשר מטרת תחליף ההמצאה היא להביא לכך שתגיע לידי הנתבעים הידיעה על הגשת התביעה נגדם, ותהא להם האפשרות להגיש כתב הגנה ולהופיע בבית המשפט (וראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 253 (מהדורה שביעית, 1995)). בהחלטתו, הרשם עמד על כך שהמודעה מנוסחת באופן החורג מהמקובל ואשר עשוי לעורר תהיות, שכן היא מתייחסת לטענותיהם המהותיות של המשיבים בהליך העיקרי, אך מצא כי אין בו כדי לפגום בהשגת התכלית של פרסום המודעה. קביעה זו מקובלת עליי. אין כל הכרח כי תחליף המצאה יתייחס רק לפרטי התביעה הספציפית, ובלבד שנוסח תחליף ההמצאה הכולל פרטים נוספים יגשים את תכליתו של ההסדר בהבאת התביעה לידיעתם של בעלי הדין הרלבנטיים. סוגיה זו נתונה לשיקול דעתו של הרשם, אשר עליו להבטיח כי אין בפרטים הנוספים לפגוע בזכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין. 9. במקרה שלפניי, אינני רואה הצדקה להתערבות בשיקול דעתו של הרשם באישור נוסח תחליף ההמצאה. כידוע, שיקול דעתו של הרשם הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)). סבורני, כי הפרטים הנוספים הכלולים במודעה אינם פוגעים בזכויות הדיוניות של המערערים. מתן אפשרות לאלו הרואים את עצמם כבעלי זיקה למקרקעין לפנות אל המשיבים אינה בגדר היתר לצירוף ראיות נוספות או לשינוי גדר המחלוקת בהליך העיקרי, ואין בהחלטת הרשם להתיר לכל אדם זולת המשיב 3 להגיש כתבי טענות בהליך. זאת, בפרט נוכח הוראתו של הרשם כי יתוקן סעיף 7 למודעה – אשר הזמין את מי שרואה את עצמו כבעל זיקה למקרקעין לפנות אל המשיבים – כך שתצוין בו בנוסף זכותו של המשיב 3, ושלו בלבד, להתייצב בהליך ולהגיש סיכומים. משכך, אינני מוצא מקום להתערבות בהחלטת הרשם. 10. בנוסף, דין טענת המערערים כי הוראת הרשם לתקן את סעיף 7 למודעה מהווה היתר להוסיף ראיות במסגרת ערעור תלוי ועומד – להידחות. המשיב 3 הינו צד להליכים מתחילתם, אף שלא התייצב בהם, ויש לו עניין בהכרעה שתינתן. משכך, עומדת לו הזכות לקבל את יומו בבית המשפט ולטעון את טענותיו, מבלי שהדבר ייחשב למתן היתר להוספת ראיות. על כן, הרשם פעל במסגרת סמכויותיו בהתאם לתקנה 498 לתקנות סד"א. נוכח כל האמור, נחה דעתי כי אין מקום לקבל את הערעור. 11. סיכומם של דברים, הערעור נדחה. ניתנן היום, י"ד בכסלו התשע"ו (26.11.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15077830_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il