אליהו בראנץ נ. הרצל כנפי

החלטה בתיק רע"א 7777/09 בבית המשפט העליון רע"א 7777/09 רע"א 7853/09 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט א' שהם המבקש ברע"א 7777/09 והמשיב ברע"א 7853/09: אליהו בראנץ נ ג ד המשיב ברע"א 7777/09 והמבקש ברע"א 7853/09: הרצל כנפי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה בעש"א 8050-10-08 ועש"א 8059-10-08 שניתנו על ידי כבוד השופט אברהם יעקב תאריך הישיבה: י"ט בכסלו התשע"ג (3.12.2012) בשם המבקש ברע"א 7777/09 והמשיב ברע"א 7853/09: עו"ד ברוך וינברגר בשם המשיב ברע"א 7777/09 והמבקש ברע"א 7853/09: עו"ד שמואל אריאלי פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו שתי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, מיום 23.8.2009 (עש"א 8059-10-08 כבוד השופט א' יעקב). בפסק הדין קיבל בית המשפט את ערעורו של המבקש ברע"א 7777/09 (להלן: בראנץ) על החלטת ראש ההוצאה לפועל (להלן: הוצל"פ) בתיק הוצאה לפועל מיום 22.9.2008 (תיק 1614687018 כבוד ראש ההוצאה לפועל י' אונגר-ביטון), שבמסגרתה נדחתה טענת "פרעתי" אותה טען. השתלשלות ההליכים 1. ביום 3.9.2001 פסק בית משפט השלום בנתניה (ת"א 2536/94 כבוד סגן הנשיא א' רצ'בסקי) כי על בראנץ לשלם למבקש ברע"א 7853/09 (להלן: כנפי), סכום של 571,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה החל מיום 18.4.1994 וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 85,000 ש"ח בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין. על פסק דין זה הגיש בראנץ ערעור לבית המשפט המחוזי ובמסגרתו הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. ביום 20.11.2001 התקבלה בקשתו לעיכוב ביצוע בכפוף לכך שחלק מהחוב הפסוק, על סך 450,000 ש"ח, יושאר בהפקדה בקופת בית המשפט המחוזי (בש"א 21174/01 כבוד השופט א' גרוניס (כתוארו דאז)). ביום 24.11.2005 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור והורה להעביר את הכספים שהופקדו בקופתו לידי בא כוחו של כנפי. 2. טרם ההכרעה בערעור, הוטלו עיקולים על הסכום הכספי שבו זכה כנפי בבית משפט השלום, והיה בהחזקתו של בראנץ. זאת, בגין חיובים שהושתו על כנפי לטובת צדדים שלישיים. נוכח עיקולים אלה, לא הועברו הכספים לבא כוחו של כנפי, בהתאם לאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביום 16.2.2006 הוגשה תובענה, בדרך של המרצת פתיחה, בבית משפט השלום בנתניה (ה"פ 121/06 כבוד השופטת י' קלוגמן) שבה התבקש בית המשפט לקבוע את עדיפות הזכויות בין הנושים השונים. ביום 29.3.2006 ניתנה החלטה במסגרת תובענה זו (בש"א 638/06), שלפיה יפקיד בראנץ את יתרת החוב הפסוק, סכום של 1,600,000 ש"ח, בקופת בית משפט השלום וכי הסכום שהופקד בבית המשפט המחוזי יועבר אף הוא לקופת בית משפט זה. ביום 24.1.2007 ניתן פסק דין הצהרתי שבמסגרתו חילק בית המשפט את סכום החוב הפסוק בין הנושים השונים. 3. ביום 1.8.2007 הגיש בראנץ בקשה להקטנת חוב בתיק הוצל"פ 1614687018 בטענת "פרעתי" מכוח סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. במסגרת הבקשה, ביקש בראנץ להפחית מחובו את חיובי הריבית על החוב הפסוק אשר נוצרו בתקופת עיכוב ביצועו של פסק הדין מחמת ערעורו שלו ומחמת תובענת הנושים. ביום 22.9.2008 דחתה ראש ההוצאה לפועל את הבקשה בטענת "פרעתי" וקבעה כי על בראנץ לשלם לכנפי הן את מלוא החוב הפסוק, הן את הפרשי הריבית וההצמדה שנוצרו בתקופת עיכוב הביצוע. 4. ראש ההוצאה לפועל קבעה בהחלטתה כי אין בהפקדת כספים בקופת בית המשפט כדי לפטור את החייב מתשלום החוב הפסוק בצירוף הצמדה וריבית. ראש ההוצאה לפועל ציינה כי בדיני ההוצאה לפועל כלל הוא שהצדדים רשאים להחליט על דרך ביצוע שונה מזו שנקבעה בפסק הדין. מכאן, אפשר לראות בהסכמה להפקדת כספים בקופת בית המשפט, מתוך ידיעה כי כספים אלו אינם נושאים ריבית, כהסכמה לביצוע שונה מזה שהוכרע בפסק הדין. הווה אומר, לו היה מסכים כנפי להפקדה, מתוך ידיעת המשמעויות הכלכליות הנגזרות מפעולה זו, ניתן היה לראות בכך מחילה על זכותו לריבית. אולם, ראש ההוצל"פ קבעה כי אף אם ניתן לראות בהתנהגותו של כנפי כהסכמה להפקדה בקופת בית המשפט, לא ניתן לראות בהתנהגות זו כמחילה על הפרשי הצמדה וריבית. זאת, כיוון שבא כוחו של כנפי הדגיש במספר הזדמנויות את עמידתו על זכותו לקבלת כלל החוב הפסוק. 5. ראש ההוצל"פ קבעה כי מועד תחילת חישוב הפרשי הצמדה וריבית יהיה כאמור בפסק דינו של בית משפט השלום וזאת משלושה נימוקים. ראשית, ראש ההוצל"פ מצאה כי אין מקום לפרש את סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: חוק ריבית והצמדה או החוק), בצירוף תקנה 470 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), כפי שהיא סבורה שאלו פורשו בהחלטתי ברע"א 5420/07 דמארי נ' צוות ברקוביץ מאגרי בנייה בע"מ (לא פורסם, 4.3.2008) (להלן: פרשת דמארי)). זאת שכן, סעיף 5, הקובע כי "מועד הפירעון", אשר ממנו תחושב ריבית פיגורים אם לא ישולם חוב במועדו יהיה "המועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר", אינו דר בכפיפה אחת עם תקנה 470 המגדירה את מנגנון עיכוב הביצוע. זאת, שכן, "לא ייתכן לקבוע כי משמעות התקנות גוברת על הרציונאל שבחוק, שהרי התקנות נדחות מפניו". הווה אומר, מועד הפירעון שממנו יחושבו הפרשי הריבית וההצמדה הוא יום מתן פסק הדין ואין בכוחו של מחוקק המשנה להדוף קביעה זו אל מעבר לגבולות ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע. עוד נקבע בהחלטה כי תכליתו של עיכוב הביצוע אין לה "דבר וחצי דבר עם מהותו של פסק הדין" ואין לה כל קשר עם הרציונל בבסיס חוק הריבית וההצמדה. לפיכך, נקבע כי לא ניתן לקבל מצב שלפיו עיכוב ביצוע ידחה את מועד פירעון החוב למועד מתן פסק דין בערעור כך שתתכן פגיעה בקניינו של הזוכה, אף אם יזכה בערעור שהוגש כנגדו. שלישית, קבעה ראש ההוצל"פ כי אין הערעור או הליך עיכוב הביצוע יכולים להחליף את פסק הדין ביחס לכל רכיביו. זאת, שכן משמעותה של קבלת ערעור היא אישור פסק דינו של בית המשפט קמא – הווה אומר, היה על החייב לשלם את החוב במלואו. על כן היא קבעה כי אין עיכוב הביצוע יכול להשפיע על התוצאה הכספית של פסק הדין. 6. על החלטת ראש ההוצאה לפועל ערער בראנץ לבית המשפט המחוזי. ביום 23.8.2009 ביטל בית המשפט המחוזי את החלטת ראש ההוצאה לפועל וקבע כי בראנץ אינו צריך לשאת בחיובי ריבית הפיגורים והפרשי ההצמדה והריבית בתקופת עיכוב הביצוע. בית המשפט קבע כי תכליתה של ריבית הפיגורים הקבועה בסעיף 5 לחוק הריבית וההצמדה היא לזרז ולתמרץ את החייב לשלם את חובו, ולכן בשעה שניתן עיכוב ביצוע או שהופקד הסכום בקופת בית המשפט, אין עוד צורך לזרז את החייב, ועל כן אין מקום לחייבו בתשלום ריבית הפיגורים והפרשי הריבית וההצמדה על תקופות אלו. מכאן בקשות רשות הערעור שלפניי. רע"א 7853/09 7. כנפי טוען כי יש להעניק לו רשות ערעור בפני בית משפט זה, וזאת מכמה טיעונים שונים. ראשית, כנפי סבור כי בית המשפט המחוזי קובע בפסק דינו הלכה אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים והיא כי בתקופת עיכוב ביצוע של פסק דין אין הסכום שנפסק לטובת הזוכה נושא הפרשי הצמדה וריבית. לטענתו, פסק הדין של בית המשפט המחוזי משנה את הוראתו של סעיף 5 לחוק ריבית והצמדה ומעקר אותו מתוכן. זאת, כיוון שסעיף 5 קובע את "מועד הפירעון" כיום מתן פסק הדין או כל מועד אחר שנקבע בפסק הדין ולא מועד שנקבע בהחלטה אחרת או החלטה של בית משפט אחר. עוד טוען כנפי בהקשר זה, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו שלפיה מטרתה של ריבית הפיגורים היא המרצת החייב ותו לא. לגרסתו, מטרתה של ריבית זו היא גם פיצוי הזוכה על שחיקת כספו עד ליום התשלום. לעניין קביעתי בפרשת דמארי טוען כנפי כי ראש ההוצל"פ התייחסה להלכה זו אך בחרה לפרש את הסעיף בדרך הנראית בעיניה. לדידו, ניתן לראות בפרשת דמארי כדין רצוי, אולם באם דין רצוי סותר הוראת חוק, דינה של האחרונה להיות על העליונה. 8. שנית, טוען כנפי כי בית המשפט המחוזי הפך את החלטת ראש ההוצאה לפועל ללא שניתנה לו אפשרות לטעון בפניו. לדידו, התנהלות זו יורדת לשורשו של ההליך השיפוטי ויש לתקנה. לבסוף, טוען כנפי כי הטענה שלפיה הפקדת כספים בקופת בית המשפט עוצרת את צבירת ריבית הפיגורים לא נטענה במסגרת טענת ה"פרעתי" אותה הגיש בראנץ לראש ההוצל"פ ועל כן בית המשפט המחוזי לא היה צריך להידרש לה. 9. מנגד, טוען בראנץ כי אין מקרה זה נופל בגדר המקרים שבהם תינתן רשות ערעור בפני בית משפט זה שכן טענותיו של כנפי אינן מעלות שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית שטרם נידונה. לגופם של דברים, בראנץ טוען כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור מכל וכל. בראנץ סבור כי הריבית הקבועה בסעיף 5 לחוק הריבית וההצמדה מטרתה היא תמרוץ החייב לשלם חובו, וזאת בלבד. לדידו, אין החוב נשחק בתקופת עיכוב הביצוע שכן מתווספים אליו הפרשי הצמדה וריבית "רגילים". בנוסף טוען בראנץ כי אין זה סביר שהוא "יענש" על כך שפעל בהתאם להחלטה שיפוטית בדבר עיכוב ביצוע. לעניין מועד העלאת טענותיו, סובר בראנץ כי טענותיו הנוגעות לריבית הפיגורים הן משפטיות, שכן הן מושתתות על תשתית עובדתית שהונחה בפני ראש ההוצל"פ, ולכן הוא היה זכאי לטעון אותן. לעניין הטענה כי בית המשפט המחוזי לא נתן לכנפי פתחון פה, טוען בראנץ כי הצדדים הגישו לבית המשפט טיעונים בכתב, וכי לכנפי ניתנה האפשרות לטעון טענותיו בעל פה. לגרסתו, עקב תחושתו של כנפי כי התיק "מונח בכיסו" הוא ויתר על זכותו זו. רע"א 7777/09 10. בראנץ טוען כי הוא מגיש בקשתו "למען הזהירות בלבד", עקב כך שבית המשפט המחוזי לא עסק בפסק דינו בכלל הטענות שהועלו בפניו. טענות אלו נוגעות בעיקרן לסכומים אשר לטעמו של בראנץ יש להפחית מחובו. עוד טוען בראנץ כי מאחר והמניעה להעברת הכספים לכנפי הייתה על שכמו של זה, זאת בעקבות הסכסוך בין נושיו, יש לזכותו מחיובי ריבית והצמדה החל מהיום שבו הופקדו הכספים בקופת בית המשפט ולא החל מהיום שבו הם הועברו לקופת ההוצל"פ לאחר ההכרעה בדבר חלוקת הכספים לנושים. 11. מנגד, טוען כנפי כי אין לאשר בקשת רשות ערעור זו שכן בראנץ זכה בכל מבוקשו בפסיקתו של בית המשפט המחוזי. עוד טוען כנפי כי בדיונים בפני בית המשפט המחוזי בראנץ הגדיר כי סלע המחלוקת לגבי החוב נוצר "רובו ככולו" בגין הפרשי הצמדה וריבית שנוצרו על פיקדונות שהופקדו בקופות בית המשפט ועל כן אין הוא יכול לטעון כעת כי חוב זה מכיל בתוכו רכיבים נוספים שלא נדונו. לבסוף, טוען כנפי כי בקשתו של בראנץ אינה מעלה סוגיה שחורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. דיון 12. ענייננו בחוב רב שנים אשר סוגיות רבות הקשורות בו הועלו לפנינו למען נביאו לידי לסיום. ראשית, יש לבחון אילו מבין המחלוקות ראוי שיתבררו בפני בית משפט זה ובהתאם לכך להכריע האם לקבל את בקשות רשות הערעור. כידוע, הלכה היא, כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית, משפטית או ציבורית אשר חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). 13. לא שוכנעתי כי בקשתו של בראנץ, במסגרת רע"א 7777/09, מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים, ולא מצאתי בטענותיו שאלה משפטית המצריכה דיון בפני בית משפט זה בשבתו כ"גלגול שלישי". כל טענותיו של בראנץ מתמצות בסכסוך הפרטני בינו ובין כנפי ואינן חורגות מגבול זה. אכן, בית המשפט המחוזי לא דן בחלק מטענותיו שהועלו במסגרת ערעורו. אולם, נקבע לא פעם כי אין צורך שערכאת הערעור תידרש לכל "תג ותג מטענותיהם של בעלי הדין" (ראו: רע"א 7162/10 עוזי חי נ' רשות הפיתוח – מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם, 17.10.2010)). משכך, איני מוצא ממש בטענתו של בראנץ בעניין זה. בקשות רשות ערעור אינן מתקבלות למען "הזהירות בלבד", כפי שהגדיר זאת בראנץ בבקשתו, וטענותיו לא מגבשות סוגיות אשר מצריכות את הכרעת בית משפט זה. 14. עם זאת, לטעמי יש לקבל, בחלקה, את בקשת רשות הערעור ברע"א 7853/09 ולדון בה כבערעור. זאת, מן הטעם כי יש להבהיר את הסוגיות הנוגעות ביישום פסיקת בית משפט זה בשאלת חיוב ריבית הפיגורים וחיוב הפרשי הצמדה וריבית בהליך שבו ניתנה החלטה בדבר עיכוב ביצוע. שאלה זו חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים והיא בעלת השפעות רחבות מעבר לגדרי הסכסוך שלפנינו. באשר לשאר טענותיו של כנפי, לא מצאתי כי הן מצריכות את התערבותו של בית משפט זה בהליך הנוכחי. התשתית הנורמטיבית 15. תחילה יש לעמוד על התשתית הנורמטיבית הנצרכת, אשר נדמה שהיא טעונה הבהרה, ולאחר מכן ייבחן יישום הדברים לענייננו. סעיף 2 לחוק ריבית והצמדה קובע: "2. רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו." בהמשך לסעיף זה, נקבע בסעיף 3א(א): "3א. (א) במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם." המונח "הפרשי הצמדה וריבית" מוגדר בסעיף 1 לחוק: "'הפרשי הצמדה וריבית' – הפרשי הצמדה, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, על הסכום שמדובר בו בסעיף 2;" ואילו המונח "ריבית פיגורים" מוגדר בסעיף 5(ב): "5. (ב) סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית לבעל דין ולא שולם על ידי החייב במועד הפירעון, ייווספו עליו, ממועד הפירעון עד מועד התשלום בפועל - הפרשי הצמדה וריבית, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת (להלן: ריבית פיגורים)." 16. ניתן לראות כי חוק ריבית והצמדה מגדיר שני מנגנונים כלכליים שתכליתם שונה. האחד, הפרשי הצמדה וריבית, הניתן לכנותם "רגילים". מטרתו של מנגנון זה – מניעת קיפוחו של הנושה עקב האינפלציה. כבר בע"א 330/78 המהפך חברה שיתופית בע"מ נ' פקיד השומה למס הכנסה, פ"ד לה(2) 499, 503 (1981) נקבע כי: "ההצמדה והריבית... אינן באות לענוש את מי שחב בחוב, אלא באות להבטיח, כי למרות חלוף העתים ושינויי ערך המטבע ישולם סכום, המשקף את ערכו של הסכום המקורי ביום התשלום בפועל. ... מדובר בכסף, שהיה בידי המערערת, ואשר ישולם עתה... על-פי ערכו ביום התשלום. הקרן בלווית הצמדה אינם אלא אותו סכום, שבו נתחייבה המערערת מעיקרה." הפרשי הריבית וההצמדה, מטרתם היא אחת – הבאת הזוכה למצב שבו ערך המטבע בידו משקף את הסכום המקורי. לא כך הוא לגבי ריבית הפיגורים, המנגנון השני המוזכר בחוק. ריבית הפיגורים היא מעין סנקציה, שתכליתה היא לתמרץ אכיפה מהירה של חובות פסוקים (ראו: רע"א 6395/10 קידר נ' אי איי גי חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 5 (טרם פורסם, 2.12.2010) (להלן: פרשת קידר)). על מי לשאת בהפרשי הצמדה וריבית וריבית הפיגורים כאשר ישנה החלטה בדבר עיכוב ביצוע 17. מן המפורסמות הוא, כי פסק דין יש לבצע עם נתינתו. אולם, בפני הצד המפסיד פתוחה האפשרות לבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין ולשם כך עליו לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: ראשית, כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור, ושנית כי אם יזכה בערעור יהיה זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון. מכאן נגזר הכלל הנוגע לעיכוב ביצוע פסק דין, שלפיו כאשר מדובר בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין (ראו: בשא 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג (2) 172 (1989)). 18. לטעמי, לאחר שהתקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה וכאשר ניתנה החלטה שיפוטית בדבר עיכוב ביצוע, יש להעניק להחלטה זו משקל כאשר באים לדון בגובה החיוב הכספי, על כל המשתמע ממנו. ואכן, הנשיא א' גרוניס, קבע כי "אין מחלוקת, כי החלטה בעניין עיכוב ביצוע פסק דין הינה בעלת משמעות לעניין חיוב בריבית פיגורים" (ראו: פרשת קידר). ריבית זו, כאמור, היא עיצומית באופייה ומטרתה זירוז החייב לשלם את חובו. משניתן צו לעיכוב ביצוע, ונקבע על ידי בית המשפט המוסמך כי אין על החייב לפרוע בינתיים את החוב הפסוק, אין עוד מקום להמריצו לפרעו. לשון אחר, אין "להעניש" את החייב על שפעל בהתאם להחלטה שיפוטית, אף אם בסופו של ההליך השיפוטי ערעורו נדחה. כפי שקבעתי בפרשת דמארי, המשמעות של עיכוב ביצוע פסק הדין היא, כי מועד הוצאת פסק הדין מן הכוח אל הפועל הוקפא ונדחה למועד אחר. דחייה זו מעבירה יחד עם העברת מועד הביצוע אף את מועד התווספות ריבית הפיגורים על החוב לאותו מועד נדחה אחר, במקרה דנן, מועד מתן פסק הדין בערעור. לשון אחר, החלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין דוחה את "מועד הפירעון", כמשמעותו בסעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, עד לביטול ההחלטה האמורה. כפי שקבע כבוד הנשיא בפרשת קידר "החלטה המורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין משהה למעשה את מועד הפירעון שנקבע בו" (שם, בפסקה 5). לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין מקום לחייב את בראנץ בתשלום ריבית פיגורים לתקופה שבה עוכב ביצוע התשלום. 19. לא כך הם פני הדברים כאשר מדובר בהפרשי הצמדה וריבית "רגילים". כדי להעמיד את הזוכה במקום שבו היה נמצא לו היה משולם החוב הפסוק במועדו נוצר בחקיקה מנגנון הריבית וההצמדה הקיים בסעיף 3א(א) לחוק. מועד זה אינו נדחה כשם שנדחה מועד הביצוע שכן הוא משקף את ערך הכסף ואין הוא משרת תכלית אחרת. לפיכך, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי את הפרשי הריבית וההצמדה אין לחשב בתקופת עיכוב ביצועו של פסק הדין. זאת, כאמור, שכן תשלום סכום זה אינו בגדר "קנס". 20. איני סבור כי פרשנות סעיף 5 לחוק הריבית וההצמדה ותקנה 470 לתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שהוצגה לעיל, משמעותה דחיית החוק מפני התקנות – כפי שפירשה זאת ראש ההוצאה לפועל. כפי שציין בית המשפט המחוזי, סעיף 5 אינו כפוף לתקנה 470 אלא הם דרים תחת אותה קורת גג. אכן, לא ניתן להתעלם מהמשמעות הכלכלית של עיכוב תשלום חוב, הנעשה מכוח תקנה 470, ויש לתת את הדעת לצורך לפצות את הזוכה. אולם, יש לתת משקל ניכר לעובדה כי מדובר בהחלטה שיפוטית שניתנת במשורה ואליה מציית החייב. איזון זה מחייב קריאה משולבת של סעיף 5 ותקנה 470. מן הכלל אל הפרט 21. במקרה שלפנינו, פסק הדין של בית משפט השלום קבע מועדי תשלום, כך ש"מועד הפירעון" לסכום של 571,000 ש"ח נקבע ליום 18.4.1994 ו"מועד הפירעון" לסכום של 85,000 ש"ח נקבע כמועד מתן פסק הדין. לכאורה, ממועדים אלו ואילך יש להוסיף על החוב הפסוק ריבית פיגורים עד למועד התשלום בפועל, אלא שבראנץ הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר התקבלה. לפיכך, אין להשית עליו חיוב עיצומי, כדוגמת סעיף 5 לחוק הריבית וההצמדה. באשר להפרשי הצמדה וריבית, במובנם בסעיף 3א(א) בחוק הריבית וההצמדה, אלו כאמור משקפים את ערך הכסף ועל כן אין בהחלטה בדבר עיכוב ביצוע כדי להפחיתם או לשנותם, שכן בפעולה זו יהיה מעין שינוי ערך הסכום הפסוק. 22. אשר על כן, לו תשמע דעתי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ברע"א 7777/09. יש להעניק רשות ערעור ברע"א 7853/09 בשאלה הנוגעת לקביעתו של בית המשפט המחוזי בנושא חישוב הפרשי הצמדה וריבית וריבית פיגורים כאשר ניתנת החלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק דין. לגופו של עניין, יש לקבל את הערעור בחלקו במובן זה שהפרשי ההצמדה והריבית יחושבו החל מהמועדים שנקבעו בבית משפט השלום, ואילו ריבית הפיגורים לא תחושב בתקופת שבה ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע עמדה בתוקפה. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, כ"ה בטבת התשע"ג (7.1.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09077770_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il