פלוני נ. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים

בבית המשפט העליון עע"מ 77761-05-26 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלוני 8. פלוני נגד המשיבה: מתאם הפעולות בשטחים – ועדת מאוימים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגנית הנשיא א' כהן), מיום 12.5.2026, ב-עת"מ 72361-04-26 בשם המערערים: עו"ד רועי שרמן פסק-דין השופט יחיאל כשר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגנית הנשיא א' כהן), מיום 12.5.2026, ב-עת"מ 72361-04-26. במסגרת פסק הדין נושא הערעור, נדחתה על הסף עתירה שהגישו המערערים נגד המשיבה, ועדת המאוימים הפועלת במסגרת מפקדת תיאום הפעולות בשטחים (להלן: ועדת המאוימים או הוועדה). רקע הדברים הרקע הצריך לעניין פורט בהחלטתי מיום 11.6.2026, במסגרתה נדחתה בקשת המשיבים למתן סעד זמני, ומשכך אעמוד על הדברים בתמצית בלבד. ביום 29.4.2026 הגישו המערערים עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, נגד ועדת המאוימים (עת"מ 72361-04-26), במסגרתה עתרו לקבלת אישור תושבות קבע בארץ, לאחר שלטענתם בקשותיהם בפני הוועדה לקבלת אישור תושבות קבע בארץ לא נענו. כמו כן עתרו המערערים למתן סעד זמני שלפיו לא יורחקו ממדינת ישראל עד להכרעה בעתירתם. בפסק דינו מיום 7.5.2026, הורה בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא א' כהן) על סילוק העתירה על הסף, בקבעו כי המערערים לא מיצו את ההליך המנהלי עובר להגשת עתירתם. בית המשפט חזר בפסק דינו על שהבהיר למערערים בהחלטותיו הקודמות, ועמד על כך שתאריך פנייתם של המערערים אל ועדת המאוימים לא צוין בגוף העתירה, ונזכר אך באחד מנספחיה, שממנו נלמד כי פנו לוועדה ביום 30.3.2026. בית המשפט המחוזי למד מן הנספחים שצורפו לעתירה גם כי פניית המערערים זכתה להתייחסות, וזאת בניגוד לנטען בעתירה. כמו כן, קבע בית המשפט כי אין מקום להשיב את האגרה ששילמו המערערים לשם הגשת עתירתם, וכי לפנים משורת הדין, אינו מחייבם בהוצאות לטובת אוצר המדינה. על פסק הדין דלעיל הגישו המערערים את הערעור דנן. במסגרת הערעור, טוענים המערערים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן בניגוד לכללי המשפט המנהלי, בלא שעמדה בפני בית המשפט תשתית מספקת בדבר בקשותיהם הקודמות של המערערים לוועדה, ובלא שהתקיים דיון במעמד הצדדים. לטענת המערערים, אילו היה מתקיים דיון בעניינם, היה בכוחם להוכיח שאכן מוצו ההליכים המנהליים בטרם הגישו את עתירתם. לצד הערעור הגישו המערערים בקשה למתן סעד זמני, שלפיו יורה בית המשפט לוועדה להימנע מהרחקתם משטח מדינת ישראל, וכאמור, בקשתם נדחתה בהחלטתי מיום 11.6.2026. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ללא צורך בתשובה מטעם המשיבה, בהתאם לקבוע בתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה בהליך דנן מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. המערערים טוענים כי לא ניתנה להם ההזדמנות להוכיח בפני בית משפט קמא כי נקטו בהליכים המנהליים הנדרשים מול הוועדה, ועל כן שגה בית משפט קמא כאשר הורה על סילוק עתירתם מחמת אי-מיצוי הליכים. ברם, במסגרת ההליך בבית משפט קמא, ניתנה למערערים אפשרות להפנות את בית המשפט לסימוכין בדבר פניות שנעשו לוועדה, אך לא עלה בידם לעשות כן. עוד מצא בית משפט קמא כי בניגוד לטענת המערערים, בקשתם לוועדה זכתה להתייחסות, וכי מספר ימים לפני שהגישו את העתירה נתבקשו המערערים על-ידי הוועדה לצרף השלמות לבקשתם – השלמות אשר לא ניתן ללמוד מטיעוני המערערים האם נמסרו לוועדה או לא. יתרה מכך, גם במסגרת הערעור דנן, לא הציגו המערערים מסמכים אשר היה עשוי להיות בהם כדי להצדיק החזרת עניינם לבית משפט קמא. למעשה, הן בערעור דנן, הן בעתירה לבית המשפט קמא, לא הציגו המערערים ולו בדל של ראיה בדבר נקיטת הליכים אל מול הוועדה, מלבד נספח המעיד על פנייתם מיום 30.3.2026. פניה זו הוגשה פחות מחודש לפני שהגישו את העתירה, ובנסיבות ההליך דנן, כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, טווח זמנים זה אינו מצדיק טענה בדבר אי-מענה מטעם הרשות המנהלית, שכן טרם חלפו 45 הימים הקבועים בדין לצורך מתן מענה לפניות ציבור (בהתאם לסעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958). סוף דבר: מהנימוקים המופרטים לעיל, הערעור נדחה בזאת. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, א' אב תשפ"ו (15 יולי 2026). אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט