עמותת ז.פ. (עמותה רשומה מס' 5-019505-58) נ. לוי רמות עבודות

פסק-דין בתיק ע"א 7774/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7774/11 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערערת: עמותת ז.פ. (עמותה רשומה מס' 5-019505-58) נ ג ד המשיבים: 1. לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ (ח.פ. 51-1) 2. גישרי איתן וענת ו-302 אחרים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 17.07.2011 בתיק א -002573/00 תאריך הישיבה: ד' בטבת התשע"ג (17.12.2012) בשם המערערת: עו"ד אהרן כהן בשם המשיבה 1: עו"ד רוני חן פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח בפנינו ערעור על החלטת ההבהרה של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 2573/00, כב' השופט מ' דרורי), אשר פטר את משיבה 1 (להלן: הקבלן) מן הדרישה להחזיר כספים ששולמו לה על ידי המערערת (להלן: העמותה) ועל ידי שאר המשיבים (להלן: חברי העמותה). העובדות הצריכות לעניין 2. בשנת 1994 התקשרה העמותה עם הקבלן בחוזה לביצוע עבודות פיתוח ותשתית בישוב לפיד. בהמשך התגלע בין הצדדים סכסוך, והם פנו לבוררות בפני עו"ד אשר אקסלרוד. ביום 26.7.2000 נתן הבורר פסק ביניים (להלן: פסק הבורר), אשר חייב את העמותה לשלם לקבלן כ-8.3 מיליון ₪. נקבע כי מתוך סכום זה ייוותרו בנאמנות אצל עו"ד יוסף לוי 2.5 מיליון ₪, להבטחת הוצאות ועלויות שונות אשר העמותה תבעה מהקבלן. פסק דינו של הבורר אושר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (ה"פ 468/00, כב' השופטת מ' מזרחי). בהמשך הגיש הקבלן תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד העמותה ולמעלה מ-300 חברי העמותה (ת"א 2573/00). הקבלן דרש לשלם לו את מה שנקבע בפסק הבורר, בתוספת תשלומים שונים - ובסך הכל כ-9.26 מיליון ₪. ביום 26.2.2006 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים, מפי כב' השופט מ' דרורי, את התביעה (להלן: פסק הדין). העמותה חויבה לשלם לקבלן כ-9.26 מיליון ₪, כאשר מתוך סכום זה יופקדו בנאמנות 2.5 מיליון ₪ (דהיינו: כ-27%). בנוסף נקבע כי אם לא תשלם העמותה את חובהּ במועד, יהיה חייב כל אחד מן הנתבעים 2-174 (למעט כמה נתבעים אשר נמחקו מכתב התביעה) לשלם לקבלן 53,877 ₪, שהם 1/173 מסכום החוב. "ייחודם" של נתבעים אלו הוא שכל אחד מהם חתם בשעתו על מסמך, ובו הוא אשרר את חבותו האישית לשאת בחלק היחסי של כל סכום שייפסק לטובת הקבלן. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין - נדחה (ע"א 4395/06). הקבלן פתח בהליכי הוצאה לפועל נגד העמותה וחברי העמותה. בין היתר התעוררה השאלה הבאה: בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, שיש להעביר לנאמנות 2.5 מיליון ₪, שהם כ-27% מתוך הסכום שהעמותה חייבת לקבלן. השאלה היא האם, וכיצד, מנגנון הנאמנות חל גם על תשלומי החוב האישיים שישלם כל אחד מחברי העמותה. אפשרות אחת היא שעל כל אחד מחברי העמותה להעביר תחילה את מלוא הסכום (53,877 ₪) לקבלן, ורק לאחר מכן יופרשו מהסכום שיצטבר 2.5 מיליון ₪ לנאמנות. זו הייתה עמדת הקבלן. אפשרות שנייה היא שמכל חוב פרטני יופרשו לנאמנות 27% (שהם 14,535 ₪), ורק היתר (39,342 ₪) יימסרו לקבלן. זו הייתה עמדת העמותה וחבריה. ביום 11.5.2011 החליטה הרשמת לפנות בעניין זה בשאלת הבהרה לבית המשפט המחוזי. ביום 17.7.2011, לאחר שמיעת טענות הצדדים, ניתנה החלטת ההבהרה של בית המשפט המחוזי (להלן: החלטת ההבהרה). צוין כי עד לאותו מועד נגבו פחות מ-73% מהחוב הכולל לקבלן, ופעולות הגבייה יכולות להימשך עוד תקופה ארוכה, כך שאין מקום לדחות את העברת הכספים לנאמנות. בשורה התחתונה נקבע כי, מעתה ואילך, מכל שקל שייגבה לטובת הקבלן - יועברו 27 אגורות לנאמנות אצל עו"ד לוי. הודגש כי הקבלן פטור מלהשיב כספים שכבר הועברו אליו, וכי מנגנון הנאמנות הנ"ל חל רק על כספים שישולמו לקבלן מכאן ואילך. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים 3. במסגרת הערעור נטען, בתמצית, כי החלטת בית המשפט המחוזי לפטור את הקבלן מהשבת כספים שנגבו עד כה היא בבחינת חריגה מסמכות ותיקון של פסק הדין: החלטת ההבהרה ניתן במענה לשאלתה של רשמת ההוצל"פ, וכפרשנות לפסק הדין. משקיבל בית המשפט את פרשנות העמותה, וקבע כי מנגנון הנאמנות חל גם על תשלומים של חברי העמותה - הוא קם מכיסאו, ואיננו יכול – לשיטת העמותה - להוסיף או לתקן את האמור בפסק הדין. הקבלן מסכים כי ההחלטה שקיבל בית המשפט המחוזי מהווה שינוי של פסק הדין, אלא שהוא סבור שהשינוי הוא ברובד בסיסי עוד יותר מכפי שטוענת העמותה (סעיף 22 לסיכומי התשובה). לשיטת הקבלן, הפרשנות הנכונה של פסק הדין היא: רק לאחר שהעמותה תפרע את מלוא חובה לקבלן - יועברו 2.5 מיליון ₪ לנאמנות. דהיינו, מנגנון הנאמנות כלל לא חל ביחס לחובם הפרטני של חברי העמותה. לפיכך, לשיטת הקבלן, עצם ההחלטה של בית המשפט המחוזי להצמיד את מנגנון הנאמנות גם לחובם של חברי העמותה - הינו שינוי של פסק הדין. בית המשפט המחוזי עשה חסד עם העמותה ועם חברי העמותה. דיון והכרעה 4. בדרך כלל, משנתן בית המשפט פסק דין - אין הוא יכול לשנות את החלטתו. זהו עקרון גמר המלאכה: משהכריע בית המשפט במחלוקת שהונחה לפניו - מוצתה סמכותו. מנקודה זו והלאה, דרך המלך לשנות את פסק הדין היא באמצעות הגשת ערעור לערכאה המתאימה. התכליות שמאחורי עיקרון זה הן מובנות: ודאות, ביטחון משפטי לבעלי הדין, ומתן אפשרות לבית המשפט "לנקות שולחן" ולהפנות את תשומת ליבו לתיקים שטרם הוכרעו (השוו: רע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבניין, פ"ד נז(5) 462 (2003); רע"א 9567/10 רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ נ' Schiff R.E. International Corp. (N.Y) (25.9.2011)). קיימים מספר חריגים לעיקרון גמר המלאכה. האחד הוא תיקון טעות, כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. מדובר בסמכות מצומצמת ביותר, מוגבלת בזמן, ואשר לא נועדה לאפשר לבית המשפט לתקן תיקונים מהותיים או לכתוב מעין פסק דין חדש (השוו: בר"מ 5720/05 גופר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה (5.8.2007); בע"מ 8300/11 פלוני נ' פלוני (2.8.2012)). חריג נוסף לעיקרון גמר המלאכה הוא בקשת הבהרה מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. גבולות הגזרה של בקשת ההבהרה מכוח סעיף 12 - ברורים הם: בית המשפט מוסמך לפרש את פסק הדין, הא ותו לא. אין לאפשר תיקון ושינוי, "בדלת האחורית", של פסק הדין (השוו: עניין שטרית; דנ"א 5604/10 וזאנה נ' קופת חולים כללית (30.1.2011)). המשותף לשני החריגים הוא כי אין מדובר, למעשה, בשינוי של פסק הדין. הוא נותר על כנו. בחריג הראשון, תיקון טעות טכנית חוסך את הצורך לפנות לערכאת הערעור. צמצום הנושאים שניתנים לתיקון – מוודא שאין בנכונות הדין להכיר בשיקול המעשי הצר כדי לפגוע בעיקרון גמר המלאכה. באשר לחריג השני, הרעיון הוא כי הגורם אשר אמון על ביצוע פסק הדין – לשכת ההוצאה לפועל – רשאי לדרוש הבהרה במקרה המתאים, דווקא כדי להביא לכך שפסק הדין המקורי יישמר. במקרה שלפנינו עסקינן בחריג השני - הבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, ולא בחריג הראשון - תיקון טעות לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט. השאלה היא, אפוא, האם ובאיזו מידה הייתה החלטת ההבהרה בבחינת הבהרה של פסק הדין. לכך נפנה עתה. 5. בית המשפט המחוזי נשאל האם מנגנון הנאמנות חל גם על התשלומים הפרטניים של חברי העמותה. על פי תוכן פסק הדין הרלבנטי, זוהי שאלה בינארית. כלומר, התשובה עליה – בנסיבות פסק הדין - צריכה הייתה להיות "כן" או "לא". בית המשפט המחוזי קבע שהתשובה היא "כן". זוהי הבהרה לגיטימית של פסק הדין (ועל כך עוד להלן). אולם בית המשפט המחוזי הוסיף על התשובה "כן" את סייג הזמן: רק תשלומים שיועברו מכאן ואילך - יהיו כפופים למנגנון הנאמנות. דא עקא, שסייג הזמן הוא בוודאי לא בבחינת פירוש והבהרה של פסק הדין. דהיינו, אין לומר שבעת מתן פסק הדין התכוון בית המשפט להחיל את מנגנון הנאמנות רק על כספים שיועברו לאחר יום 17.7.2011 (הוא יום מתן החלטת ההבהרה). סייג הזמן איננו, אפוא, חלק מפעולת הפרשנות וההבהרה של פסק הדין, כי אם תיקון או תוספת מאוחרת. נדמה כי סייג הזמן נולד כתגובה של בית המשפט לכך שהוא נועד להבהיר את פסק הדין במועד מסוים. אין זו הבהרה, אפוא, אלא הפעלת שיקול דעת בנושא חדש. תיקונים מסוג זה, כפי שהוסבר, אינם כלולים בסמכות בית המשפט לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. לפי שיטת הקבלן, במסגרת החלטת ההבהרה חרג בית המשפט המחוזי מסמכותו פעמיים: ראשית, כאשר קבע שמנגנון הנאמנות חל גם על התשלומים של חברי העמותה, ולא רק על התשלומים של העמותה עצמה. שנית, כאשר קבע שמכל שקל שישולם לקבלן - יופרשו 27 אגורות לנאמנות ("מנגנון סימולטני"), חלף האפשרות שהציע הקבלן ולפיה תחילה ישולם לקבלן מלוא החוב (9.26 מיליון ₪) ורק לאחר מכן הוא יעביר לנאמנות 2.5 מיליון ₪ ("מנגנון מדורג"). אלא שהקבלן לא ערער בעצמו על החלטת ההבהרה, וממילא מתייתר הצורך להכריע בשאלות אלו. למעלה מן הצורך, נראה שהצדק איננו עם הקבלן. הפרשנות לפיה מנגנון הנאמנות הוא סימולטני, וחל גם על התשלומים של חברי העמותה - היא פרשנות סבירה והגיונית של פסק הדין, ולא תיקון שלו. מנגנון הנאמנות הלא נועד, כפי שהוסבר עוד בפסק הבורר, להותיר מקורות כספיים מינימליים לשם הבטחת תשלומים עתידיים אשר ייתכן וייפסקו לחובת הקבלן. מנגנון מדורג עלול לדחות את ההפקדה לנאמנות לעתיד הרחוק, ובכך לרוקן מתוכן את התכלית שלשמה נקבע מלכתחילה מנגנון הנאמנות. מאותו טעם, לא ברור מהו הנימוק לערוך הבחנה כפי שמבקש הקבלן, ולהחיל את מנגנון הנאמנות רק על תשלומים שיתקבלו מהעמותה ולא על תשלומים שיתקבלו מחברי העמותה. כך או כך, הערעור שהוגש על ידי העמותה מופנה אך ורק נגד סייג הזמן. אם זהו הנושא הנדרש להכרעה, נראה שהערעור בדין יסודו. 6. לנוכח האמור, הערעור מתקבל. החלק הרלבנטי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 17.7.2011 – "להסרת ספק, לוי רמות לא צריכה להחזיר מכספים שכבר הועברו לה לעו"ד יוסף לוי, שכן החלטת הבהרה זו ניתנה רק היום, והיא חלה מכאן ולהבא, על-פי המתכונת שפורטה לעיל, ללא החזרים" – בטל. הנותר בהכרעה, דהיינו ההבהרה לשאלת רשמת ההוצאה לפועל – הינו בתוקף. בנסיבות העניין, ולנוכח נימוקיי – לרבות עמדת הקבלן, אין צו להוצאות. ניתן היום, ט"ז בשבט התשע"ג (27.1.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11077740_Z24.doc יק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il