מדינת ישראל נ. משה אטדגי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7763/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור המערערת: מדינת ישראל נגד המשיב: משה אטדגי ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 3.9.01 בת"פ 1096/01 שניתן על-ידי כבוד השופטת נ' מוניץ תאריך הישיבה: כ"ב בחשון תשס"ב (8.11.01) בשם המערערת: עו"ד ד' זכריה בשם המשיב: עו"ד ז' עלאא בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ב' וייס פ ס ק - ד י ן המשיב הורשע על יסוד הודייתו בעבירות של התעללות בקטין, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ובאיומים. בית המשפט המחוזי גזר על המשיב שבעה חודשים מאסר בפועל ושמונה עשר חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא שבתוך שלוש שנים לא יעבור המשיב עבירה נוספת מבין העבירות שבהן הורשע, למעט איומים. הערעור שלפנינו הוא מטעם המדינה ומופנה נגד קולת עונשו של המשיב. העובדות בתמצית: במשך תקופה שארכה שנים אחדות נהג המשיב להכות את אשתו, הן בידיו והן באמצעות חפצים שונים. כן נהג לאיים עליה, לגדף אותה ולהשפילה. במשך כשנה שקדמה למעצרו נהג המשיב, מפעם לפעם, להכות את מי מארבעת ילדיו הקטינים. בערב יום העצמאות (25.4.01) התרחש הארוע שבעקבותיו מסרה אשת המשיב את תלונתה למשטרה והובילה בכך למעצרו של המשיב ולפתיחת ההליך. אותו ערב סירבה המתלוננת לצאת לבילוי עם המשיב. בתגובה שפך עליה המשיב קפה חם, זרה אפר של סיגריות בעיניה וחבט באמצעות מאוורר בראשה, ברגליה ובידיה. אחר כך שפך את חמתו על ארבעת ילדיו. את חולצותיהם של שלושת הבנים קרע ואת אחד הבנים היכה. את בתו (כבת 6) גרר בשערותיה, הטיח את ראשה במיטה מספר פעמים והיכה אותה בפניה ובידה. בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המשיב מתוך שסבר כי הוא נהג באלימות כלפי ילדיו רק במקרה שבעקבותיו הוגשה התלונה. בכך, ללא ספק, נתפס בית המשפט לטעות שכן מעובדות כתב האישום המתוקן, שעל יסוד ההודייה בהן הורשע המשיב בדינו, נאמר במפורש כי המשיב היכה את הקטינים בהזדמנויות שונות במשך כשנה לפני מועד התלונה. לחובת המשיב יש הרשעות קודמות בעבירות איומים ואלימות; ובצדק טוענת המדינה בערעורה כי בקביעת עונשו לא ייחס בית המשפט המחוזי משקל כלשהו לשיקולי ההרתעה ולצורך להגן על המתלוננים מפני נחת זרועו של המשיב. העונש שנגזר על המשיב חורג במידה ניכרת מנורמת הענישה הראויה למעשים של אלימות כלפי בני משפחתו של הפוגע. אילו עמדנו לגזור למשיב את עונשו כפי חומרת מעשיו, כי אז היינו מטילים עליו עונש חמור יותר מזה שאותו החלטנו לגזור. אלא שבקביעת עונשו החלטנו להביא בחשבון גם את עמדת שירות המבחן בתסקירו המשלים, אשר הציע להסתפק בענישה שלא תפגע בתוכניות טיפוליות אשר גובשו בעבורו של המשיב. המשיב אכן זקוק לטיפול ולסיוע רפואי ונפשי, והעונש שיוטל עליו נועד לאפשר מימוש התוכנית הטיפולית שהוכנה בעבורו. הערעור מתקבל במובן זה שתחת שבעה חודשי מאסר יועמד עונש המאסר בפועל המוטל על המשיב על תקופה של 21 חודשים. עונש המאסר המותנה שנגזר על המשיב יעמוד בעינו. ניתן היום, כ"ב בחשון תשס"ב (8.11.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת ________________ העתק מתאים למקור 01077630.F02 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 /עכ.