פלוני נ. משרד הפנים- רשות האכולוסן והגירה

10 1 בבית המשפט העליון בר"ם 7762/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן המבקשים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלונית נ ג ד המשיבה: רשות האוכלוסין וההגירה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום מיום 28.9.2023 בעמ"ן 34109-08-23 שניתן על-ידי כבוד השופט א' רון תאריך הישיבה: ז' באייר התשפ"ד (15.5.2024) בשם המבקשים: עו"ד אסף וייצן, עו"ד עדי גרינפלד בשם המשיבה: עו"ד נועה רוזנברג-רכטר פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. ההליך שבפנינו נסב על עניינו של אזרח זר הנשוי לאזרחית ישראלית שילדה לו שני ילדים, אף הם אזרחים ישראליים. בקשתו לקבל מעמד בישראל נדחתה בשל כך שהורשע בעבר במספר עבירות. השאלה שעמדה במרכז הדיון נסבה אפוא על החלטת הדחייה, בראי הזכות לחיי משפחה וטובת ילדיו הקטינים, וכל זאת על רקע נסיבותיו המיוחדות של המקרה. רקע והליכים קודמים 2. המבקשת 1 (להלן: המבקשת), אזרחית ישראל, והמבקש 2 (להלן: המבקש), אזרח של חוף השנהב וגיניאה, הם בני זוג שנישאו זה לזו ב"נישואי פרגוואי" ביום 22.12.2020, ולהם – בשלב זה – שני ילדים משותפים. המבקשת 3, בתם המשותפת (להלן: הבת), נולדה ביום 6.12.2019. נכון למועד הגשתה של בקשת רשות הערעור הנוכחית, המבקשת הייתה בהריון מתקדם, וביום 9.12.2023 נולד לבני הזוג בן (להלן: הבן). בקשתם להסדרת מעמדו של המבקש מכוח הנישואין ביניהם על-פי נוהל 5.2.0008 "מתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: נוהל בני זוג נשואים), היא זו שעומדת במוקד ההליך דנן. 3. לצורך הדיון שבפנינו ניתן להסתפק בפירוט תמציתי של עיקרי ההליכים המשפטיים הקודמים. המבקש נכנס לישראל שלא כדין ביום 1.4.2008 והגיש בקשת מקלט בסמוך לכך, אך זו נסגרה ביום 11.6.2012. יוער כי עד לחודש יולי 2012 העניק משרד הפנים הגנה קבוצתית לאזרחי חוף השנהב שנכנסו לישראל, וממילא אף המבקש חסה תחתיה עד אותו מועד. כמו כן, בעבר קיים המבקש מערכות יחסים זוגיות עם שתי אזרחיות ישראליות אחרות והגיש בקשות לקבלת מעמד מכוחן. אולם, בסופו של דבר אף בקשות אלה נדחו או לא קודמו. 4. לענייננו חשוב לציין כי ביום 5.11.2013 הוגש נגד המבקש כתב אישום, שבמסגרתו יוחסו לו מספר עבירות (ובהן תקיפת בת זוג ואיומים). ביום 17.2.2015 הוא הורשע בכל המיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, וביום 4.11.2015 נגזרו עליו תשעה חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי. 5. ביום 16.7.2020 המבקש והמבקשת הגישו בקשה להסדרת מעמדו של המבקש מכוח נוהל 5.2.0009 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: נוהל חיים משותפים). בקשה זו "נסגרה", ובהמשך נדחה ערר פנימי על כך. ביום 2.12.2020 הגישו המבקשים אף ערר לבית הדין לעררים בירושלים הפועל מכוח חוק הכניסה לישראל (להלן: בית הדין לעררים), וזה נמחק לבקשתם ביום 6.12.2020 (ערר (י-ם) 4174-20). 6. בשלב זה יובאו הפרטים העומדים במרכז ההליך שבפנינו. ביום 18.2.2021, לאחר שכבר נישאו, המבקשים הגישו בקשה חדשה להסדרת מעמדו של המבקש בהתאם לנוהל בני זוג נשואים. בו ביום קיבל המבקש רישיון מסוג ב/1 למשך חצי שנה. ביום 26.7.2021 נערך למבקשים ריאיון, וביום 5.8.2021 החליטה המשיבה להאריך את רישיונו של המבקש בחצי שנה נוספת, בכפוף להפקדת עירבון בסך 15,000 שקלים, שהופקדה. 7. ביום 26.8.2021 הגישו המבקשים ערר פנימי על החלטתה של המשיבה, ובמסגרתו עתרו לכך שיונפק למבקש רישיון מסוג א/5 וכן תוסר הדרישה להפקדת עירבון. ביום 7.12.2021 הוחלט כי לפני שתתקבל החלטה בערר הפנימי יש לזמן את המבקשים לראיון. כמו כן, ביום 1.2.2022 הגישו המבקשים בקשה להארכת רישיון הישיבה של המבקש. בו ביום נערך לשניים ריאיון. 8. ביום 4.5.2022 הודיעה המשיבה למבקשים, בהתאם להוראת סעיף 2.6 לנוהל 5.2.0015 "הערות גורמים בבקשות למעמד בישראל מכוח קשר זוגי עם ישראלי" (להלן: נוהל הערות גורמים), כי היא שוקלת לסרב לבקשתם לנוכח עברו הפלילי של המבקש. המבקשים הגישו את תגובתם לכך ביום 6.6.2022, ובמסגרתה טענו כי העבירות האמורות בוצעו שנים רבות קודם לבקשה וכי מאז לא היה המבקש מעורב בעוד אירועים פליליים. כמו כן, הסבו המבקשים את תשומת ליבה של המשיבה להשלכות שעלולות להיות לדחיית הבקשה על חיי המשפחה שלהם. 9. ביום 20.6.2022 דחתה ראש דסק איחוד משפחות במשיבה את בקשת המעמד בשל עברו הפלילי של המבקש (להלן: ההחלטה המקורית), וזאת מבלי שתגובת המבקשים הונחה בפניה. במסגרת החלטתה, המשיבה זקפה לחובת המבקש את התנהלותו לאורך השנים, לרבות חוסר ניקיון כפיים המתבטא, בין השאר, בהפרת צווים שיפוטיים שהורו על יציאתו מישראל. בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו נדחתה ביום 19.7.2022. 10. ביום 28.8.2022 הגישו המבקשים ערר על כך לבית הדין לעררים (ערר (י-ם) 3585-22, הדיין ח' גוגנהיים). מבלי לפרט יצוין, כי בסופו של דבר הודיעה המשיבה למבקשים שעניינם ייבחן מחדש, לאחר עיון בתגובתם. בהתאם לכך, ביום 26.12.2022 נתן בית הדין לעררים החלטה המונעת הליכי אכיפה והרחקה עד 30 ימים לאחר מתן החלטה בעניינם של המבקשים. 11. ביום 4.1.2023 עצרה משטרת ישראל את המבקש לצורך חקירה, והוא שוחרר ללא תנאים עוד באותו יום. ביום 8.1.2023 מסרה משטרת ישראל לבית הדין לעררים כי למבקש תיק חקירה פתוח בגין עבירות של גניבה וקבלת דבר בתחבולה מיום 11.10.2021. יצוין כבר בשלב זה כי לטענת המבקש הוא הכחיש את שיוחס לו ואף פנה למשטרת ישראל בבקשה לסגור את התיק, אך לא זכה למענה. המשיבה מסרה מצדה כי תיק החקירה הועבר לפרקליטות ביום 27.11.2023 לצורך עיון ומתן החלטה. 12. ביום 9.1.2023 הודיעה ראש דסק איחוד משפחות במשיבה למבקשים כי לאחר עיון בתגובתם ולאחר קבלת עמדת המשטרה, הוחלט כי אין מקום לשנות מההחלטה המקורית ויש לדחות את הבקשה למתן מעמד למבקש. החלטה זו הולידה את ההליך הנוכחי. 13. ביום 16.3.2023 הגישו המבקשים ערר על החלטה זו לבית דין לעררים, בצירוף בקשה למתן צו ביניים. בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ביניים (ערר (י-ם) 1879-23, הדיין גוגנהיים), ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (רע"ם 36315-05-23). ביום 13.6.2023 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו ארעי האוסר על הרחקת המבקש מישראל (השופט א' רובין). 14. בסופו של דבר, עוד לפני שהוכרעה בקשת רשות הערעור, ביום 20.6.2023 דחה בית הדין לעררים את הערר. בפתח דבריו, בית הדין לעררים הדגיש כי המבקש נהג בחוסר ניקיון כפיים, שהתבטא בהפרה חוזרת ונשנית של צווים שיפוטיים שדרשו את יציאתו מהארץ, והוסיף שיש בכך כדי לפגוע בשלום הציבור. עוד קבע בית הדין לעררים, כי החלטתה של המשיבה מבוססת על תשתית עובדתית יציבה ועל שיקולים ראויים. בין השאר, ציין בית הדין לעררים כי להערכתו המבקש לא הפנים את מלוא חומרת המעשים שבגינם נאסר בעבר, ולכן מסוכנותו עומדת בעינה. בית הדין לעררים סבר כי אין ברצונם של המבקשים לקיים תא משפחתי בישראל, או אף בטובת הילדה, כדי להתגבר על כך, וכן הוסיף כי אין כל מניעה שהמבקשים יוסיפו לקיים את התא המשפחתי ממקום אחר ככל שהם חפצים לעשות כן. לפיכך, בית הדין לעררים הורה על יציאתו של המבקש מהארץ בתוך 45 ימים מיום פקיעתו של הצו הארעי שניתן בבית המשפט המחוזי. 15. ביום 14.8.2023 הגישו המבקשים ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים, ובצדו בקשה למתן צו ביניים. במסגרת ערעורם טענו המבקשים כי בית הדין לעררים לא איזן כראוי בין עקרון טובת הילד והזכות לחיי משפחה לבין המסוכנות העולה מן המבקש. עוד נטען כי העבירות שבגינן המבקש הורשע נמחקו זה מכבר מהמרשם הפלילי. נוסף על כך, המבקשים הצביעו על מסמכים וחוות דעת שונות שמלמדים, לטענתם, על שיקומו של המבקש. כמו כן, וכראייה נוספת לכך, הסבו המבקשים את תשומת ליבו של בית המשפט המחוזי לכך שהמשיבה העניקה למבקש שלוש אשרות שהייה לאחר הרשעתו. המבקשים הוסיפו וטענו כי היה מקום לבחור באמצעי שפגיעתו פחותה, כך שיינתנו למבקש אשרות זמניות, כל פעם לתקופה קצרה יחסית, תוך שמסוכנותו תוסיף לעמוד למבחן. עוד נטען, כי אף לו שהה המבקש בארץ שלא כדין, לא היה בכך כדי להביא למסקנה שיש לדחות את בקשתו או להרחיקו מהארץ, אלא אך להכביד על הנטל שהיה עליו לעמוד בו לצורך הוכחת כנות הנישואין. 16. ביום 15.8.2023 הורה בית המשפט המחוזי למבקשים להפקיד עירבון על סך 10,000 שקלים, שלאחריו יינתן צו ארעי שימנע הליכי אכיפה כנגד המבקש (עמ"ן 34109-08-23, השופט א' רון). ביום 22.8.2023, לאחר שהתקבלו אישורי הפקדה, הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו ארעי לאחר קבלת תשובת המשיבה (השופט א' גורדון). 17. ביום 6.9.2023 הגישה המשיבה תשובה לערעור ולבקשה למתן צו ביניים. המשיבה סמכה ידה על פסק דינו של בית הדין לעררים וטענה, בעיקרו של דבר, כי לנוכח המסוכנות הפוטנציאלית הנשקפת מהמבקש לשלום הציבור, אשר נלמדת בין השאר מעברו הפלילי, אין לקבל את בקשתו למתן מעמד בישראל. בתוך כך, המשיבה הפנתה לפסיקה ענפה הנוגעת לאיחוד משפחות בין אזרחי ישראל לתושבי האזור. באשר לזכות לחיי משפחה, המשיבה הוסיפה כי אין כל הכרח שהמבקשים יקיימו את התא המשפחתי בישראל. כן טענה המשיבה כי אין מקום ליתן למבקש צו ביניים. 18. ביום 18.9.2023 התקיים דיון במעמד הצדדים. המבקשים הדגישו, בין השאר, את הפגיעה בזכותם לחיי משפחה, ובתוך כך הצביעו על הנזק שיגרם לבתם, הסובלת מבעיות רפואיות (אשר לפי הנטען לא ניתן לספק להן מענה במדינת מוצאו של המבקש), אם תופרד מאביה. כן הצביעו המבקשים על כך שהמבקשת בהיריון והוסיפו כי אין מי שיסייע לה מלבד המבקש. מנגד, המשיבה שבה על טענותיה בדבר מסוכנותו של המבקש. 19. ביום 28.9.2023 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור (השופט רון). בית המשפט המחוזי מצא כי אין מקום להחיל בעניינם של המבקשים את הפסיקה הנוגעת לתושבי האזור, בשל ההיבטים הביטחוניים הייחודיים לתושבים אלה. לגופם של דברים, בית המשפט המחוזי הפנה להחלטתו של בית משפט זה בבר"ם 6598/23 טסרבוב (בונדרנקו) נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (14.9.2023) (להלן: עניין בונדרנקו) שנסב על מי שהורשע בעבירת אינוס בצוותא במדינת המקור שממנה נכנס לישראל, ועל רקע זה נדחתה בקשתו לקבלת מעמד בישראל בהתאם לנוהל חיים משותפים. בית המשפט המחוזי קבע כי חרף העובדה שבאותו מקרה דובר בעבירה שחומרתה גבוהה יותר מאשר בענייננו, ההחלטה האמורה משקפת את האופן שבו נכון לבחון גם את עניינו של המבקש. כן קבע בית המשפט המחוזי כי צדק בית הדין לעררים בהתייחסו אל עברו הפלילי של המבקש ואל שהייתו שלא כדין בישראל כגורמי סיכון משמעותיים לשלום הציבור. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי בית הדין לעררים הפעיל את שיקול דעתו כדין וכי אין הצדקה להתערב בפסק דינו. בקשת רשות הערעור 20. בקשת רשות הערעור הנוכחית מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי ההליך מעורר שאלה משפטית עקרונית לגבי האופן שבו יש לאזן בין הזכות לחיי משפחה ועקרון טובת הילד, לבין האינטרס הציבורי שבשמירה על שלום הציבור. המבקשים מוסיפים וטוענים כי נגרם להם עיוות דין וכי במקרה דנן מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות ערעור. לגופם של דברים, המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התייחס כלל לטובתה של הבת ולזכותה לחיי משפחה, ואף לא לטובתו של הבן (שבאותה עת נשאה המבקשת ברחמה). עוד מלינים המבקשים על כך שבית המשפט המחוזי הסתמך בפסק דינו על עניין בונדרנקו, ועומדים על ההבחנות שקיימות לשיטתם בינו לבין המקרה דנן. כן נטען כי התייחסותו של בית המשפט המחוזי לשהיית המבקש שלא כדין בישראל ולעברו הפלילי כמקשה אחת היא בבחינת עירוב מין בשאינו מינו, כאשר לפי נוהל הערות גורמים לא היה מקום להתחשב בהישארותו של המבקש שלא כדין בישראל במסגרת בחינת המסוכנות. מכל מקום, המבקשים מדגישים כי בנסיבות העניין מדובר בעבירות שהתיישנו ונמחקו מהמרשם הפלילי זה מכבר. 21. ביום 7.12.2023 הגישה המשיבה תשובה לבקשת רשות הערעור. המשיבה גורסת כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן היא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של המבקשים ולא יהיה בדחייתה משום עיוות דין. לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות גם לגופה, בעיקרו של דבר, מאחר שהיא איזנה כראוי בין השיקולים הרלוונטיים, בשים לב למסוכנותו של המבקש, הנלמדת מהרשעתו כמו גם מאי-יציאתו מהארץ חרף החלטות המשיבה והערכאות השיפוטיות שדנו בעניינו. בהקשר זה נטען כי לא נפל פגם בכך שבית המשפט המחוזי התחשב בהישארותו של המבקש בישראל שלא כדין במסגרת בחינת מסוכנותו. המשיבה אף מדגישה כי בניגוד לטענת המבקשים, הרשעתו לא נמחקה מהמרשם הפלילי. המשיבה סבורה עוד כי אכן יש מקום להקיש מעניין בונדרנקו לענייננו, למרות ההבדלים העובדתיים ביניהם, ומוסיפה כי מקרים בעלי מאפיינים דומים נדונו כבר בעבר. 22. ביום 11.12.2023 המבקשים הגישו בקשה להגיש תגובה לתשובתה של המשיבה, וכן הודיעו כי ביום 9.12.2023 נולד להם בן. במסגרת תגובתם שהוגשה ביום 1.1.2024 מצאו המבקשים לחדד, בין היתר, כי המחלוקת העובדתית היחידה בינם לבין המשיבה היא בעניין מחיקת העבירות שבהן הורשע המבקש מן המרשם הפלילי. בהקשר זה, המבקשים סבורים כי יש לדחות את טענת המשיבה לפיה העבירות לא נמחקו מן המרשם הפלילי, מאחר שזו נטענה בעלמא והועלתה לראשונה רק במסגרת תשובתה לבקשה לרשות ערעור. המבקשים מציינים עוד כי מרבית הפסיקה שעסקה במקרים דומים התמקדה בעניינם של תושבי האזור. לבסוף, המבקשים מטעימים כי העובדה שנולד להם בן מהווה אף שינוי נסיבות משמעותי שמצדיק בחינה מחודשת של עניינם. 23. ביום 15.5.2024 התקיים הדיון בתיק בפני ההרכב הנוכחי. במסגרת זו ניתנה רשות ערעור, על רקע הנסיבות המשפחתיות המורכבות שמאפיינות את המקרה, ובהן העובדה שהמבקש הוא אב לשני ילדים אזרחי ישראל, בגיל הרך, שאחד מהם נולד לאחר מתן ההחלטה מושא ההליך. בהתאמה, הנחינו את הצדדים לטעון לגוף הדברים, וכך המבקשים יכונו מעתה ואילך המערערים. 24. שני הצדדים הציגו את עיקרי עמדתם. באי-כוחם של המערערים הצביעו על השלכותיה של ההחלטה על המשפחה. בתוך כך טענו באי-כוח המערערים כי המשיבה ביססה את החלטתה על המסוכנות הנשקפת מהמערער, אך נמנעה מליתן כל משקל לעקרון טובת הילד בנסיבות הקונקרטיות. מנגד, המשיבה טענה כי אין להתערב בשיקול הדעת של המשיבה, שבחנה את מכלול השיקולים ומצאה כי יש ליתן משקל מכריע לעברו הפלילי של המערער. 25. בתום הדיון ציינו כי "תמו טענות הצדדים", אך נוכח הערותינו נענינו לבקשת באת-כוח המשיבה להגיש הודעה מטעמה. הודעה כאמור הוגשה ביום 13.6.2024 ובה חזרה המשיבה, בעיקרו של דבר, על עמדתה לפיה דין הבקשה להידחות. במאמר מוסגר יצוין כי ההודעה שהוגשה מחזיקה כ-9 עמודים, ולכאורה לא היה לכך מקום בהתחשב בקביעתנו כי הטיעון עצמו הסתיים. ביום 16.6.2024 הגישו המבקשים בקשה למחוק סעיפים מההודעה. דיון והכרעה 26. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי דין הערעור להתקבל במובן זה שהחלטת המשיבה מיום 9.1.2023 תבוטל, כך שבקשת המעמד של המערער תיבחן במסגרת ההליך המדורג. במישור המעשי, משמעות הדבר היא שבשלב זה יינתן למערער רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, ויימשך הטיפול בעניינו בהתאם לפרקים ו'-ז' לנוהל בני זוג נשואים. מסקנה זו מתחייבת בראש ובראשונה מן החשיבות והמשקל שיש לייחס לעקרון טובת הילד – וליתר דיוק, לטובתם של שני ילדיהם הקטינים של המערערים, אזרחי המדינה בעצמם – עניין שלא זכה להתייחסות ממשית בשלבי ההתדיינות הקודמים. הכול, כמפורט להלן. 27. נקודת המוצא לדיון מצויה בסעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 הפותח פתח להענקת מעמד בישראל לבן הזוג של אזרח ישראלי. הלכה למעשה, יישומו של הסדר זה מבוסס על נוהל בני זוג נשואים, שעל-פיו הוגשה הבקשה מושא ההליך דנן (ראו למשל: עע"ם 8611/08 זוולדי נ' שר הפנים, פסקה 10 (27.2.2011)). בעיקרו של דבר, הנוהל בוחן את כנות הקשר בין בני הזוג, קיומו של מרכז חיים בישראל, והיעדרה של מניעה ביטחונית או פלילית למתן מעמד. בענייננו, המחלוקת התמקדה בסופו של דבר במשקל שיש לייחס לעברו הפלילי של המבקש, אל מול השאיפה לשמור על טובתם של הילדים ועל שלמות התא המשפחתי. זאת, כאשר בהיבט המעשי השאלה היא אם יש מקום לנקוט בהליך המדורג בהתאם לנוהל, או לקטוע אפשרות זו כבר בשלב הנוכחי. 28. בבואה לבחון בקשה למתן מעמד מוטלת על המשיבה החובה לנהוג בהתאם לעקרונות המשפט המינהלי, ובכלל זה לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים לצורך החלטה בה, ולאזן ביניהם כראוי (ראו: בג"ץ 7444/03 דקה נ' שר הפנים, פסקה 32 (22.2.2010) (להלן: עניין דקה). כן ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ב 728-725 (2010)). בנסיבותיו של המקרה דנן, אחד השיקולים המרכזיים שהיה על המשיבה להעמיד לנגד עיניה הוא טובת הילדים הקטינים. חשיבותו של שיקול זה הובהרה בפסיקתו של בית משפט זה גם בהקשרים הקרובים לענייננו, כדלקמן: "עקרון טובת הילד הוכר זה מכבר כערך מרכזי בשיטתנו המשפטית, ועל חשיבותו אין צורך להכביר מילים. אכן, ככלל 'אין כל אפשרות לעסוק בעניינם של קטינים בלא לבחון את טובתם'... אף בגיבוש החלטתו, הגוזרת את גורל מעמדו בישראל של הורה זר, מוטל על שר הפנים לשקול, בין היתר, את טובת ילדו של ההורה ואת השפעת ההחלטה על מצבו... טובת הילד מהווה, אפוא, שיקול שעל המשיב להביאו בחשבון במסגרת הליך הבדיקה" (דנג"ץ 8916/02 דימיטרוב נ' משרד הפנים – מינהל האוכלוסין, פסקה 8 (6.7.2003)). עוד נדרשה המשיבה לבחון את הזכות לחיי משפחה בכללותה (ראו: עניין דקה, בפסקה 40). 29. כל זאת, מבלי לגרוע מכך שהיה מקום להביא בחשבון אף את השיקול של שלום הציבור, המתבטא בהקשר הנוכחי בבחינה של עברו הפלילי של המערער ושל המסוכנות הנשקפת ממנו (ראו והשוו: בג"ץ 876/07 קייסי נ' שר הפנים, פסקה 8 (9.10.2007)). שיקול אחרון זה מצא ביטוי קונקרטי בנוהל הערות גורמים, והוא נשקל במקרה זה. אולם, במידה רבה הוא הפך להיות כמעט חזות הכול, ובכך נעוץ קושי. 30. הלכה למעשה, ההחלטות שהתקבלו בעניינם של המערערים נסבו בעיקרן – ולמעשה כמעט באופן בלבדי – על עברו הפלילי של המערער ועל שהייתו בישראל שלא כדין. הן לא כללו התייחסות ממשית להשלכות מרחיקות הלכת שצפויות להיות להפסקתו של ההליך המדורג בשלב זה על משפחתם של המערערים, ובפרט על טובתם של שני הילדים. אמנם ילדים החיים בישראל אינם מקנים להורה זכות אוטומטית לקבל בה מעמד, אך במקרה זה לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בתא משפחתי הכולל שני ילדים רכים שהם אזרחים ישראלים, וכן בת זוג שאף היא אזרחית ישראלית. זהו מקרה מובהק שבו היה מקום לתת לכך משקל ניכר. אף על פי כן, דומה כי שיקולים מרכזיים אלה זכו להתעלמות ונעדרו כליל מההחלטה מושא ההליך דנן. התעלמות כה משמעותית משיקול חשוב ומרכזי אינה מאפשרת להותיר את החלטתה של המשיבה על כנה. כך באופן כללי (ראו למשל: בר"ם 7938/17 פלונית נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, פסקה 18 (13.9.2018)), וכך בייחוד בהקשר של טובת הילד (ראו והשוו: עע"ם 10993/08 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הפנים, פסקה 4 (10.3.2010); בג"ץ 1905/03 עכל נ' מדינת ישראל – שר הפנים, פסקאות 17-16 (5.12.2010)). 31. עיון בגלגוליו של ההליך מלמד כי המשיבה לא נתנה דעתה לטובת הילדים ולקשיים המשמעותיים שיפקדו את המשפחה אם המערער ייאלץ לעזוב את הארץ, בעצמו או ביחד עם משפחתו. אף האפשרות המעשית לספק מחוץ לישראל את מלוא צרכיהם של הילדים, ובכלל זה צרכים רפואיים, ככל שהמשפחה כולה תיאלץ לעזוב, לא קיבלה מענה כלשהו. בנסיבות העניין המשיבה התבססה למעשה רק על עברו הפלילי של המערער ועל שהייתו בישראל שלא כדין. אכן, החלטתה המקורית של המשיבה הזכירה בקצרה את הזכות לחיי משפחה, אך ההתייחסות אליה הסתכמה בקביעה כי זו "אינה זכות מוחלטת ואינה חייבת להתקיים דווקא בישראל". אזכור אגבי מסוג זה אינו יכול להיחשב מספק. חזקה היא שהשיקולים העומדים ביסודן של החלטות הם אלה שצוינו בהן, וכך גם להפך – חזקה היא שמה שלא צוין אף לא נשקל בפועל. בהיעדר התייחסות לשיקולים שיש להם חשיבות ניכרת בנסיבות העניין, אין מנוס מלקבוע כי נפל פגם חמור בהחלטתה של הרשות, אשר מצדיק כשלעצמו את ההתערבות בה. 32. יובהר: איננו מקלים בחשיבותו של השיקול בדבר עבר פלילי בהחלטות בנושא מתן מעמד. עוד יש להוסיף כי סוגיית שהייתו של המערער בישראל שלא כדין, תוך הפרת צווים, היא רלוונטית. אולם, שיקולים אלה, שעניינם במסוכנות הנשקפת מהמערער ובניקיון כפיו, אינם עומדים לבדם, ויש לאזנם אל מול הזכויות והאינטרסים החשובים הנוספים שאף הם עומדים על הפרק. 33. חשוב לציין כי המקרים שאליהם הפנתה המשיבה בתשובתה הם שונים בעיקרם מענייננו. אין בהם התייחסות ישירה לילדים רכים שהם אזרחי המדינה, מאפייני העבר הפלילי בהם שונים וחלקם הגדול מתייחס להליכי איחוד משפחות הנוגעים לתושבי האזור, שמטבע הדברים מעוררים, על דרך הכלל, רגישות ביטחונית ייחודית. לא למותר לציין בהקשר זה כי ההחלטה שעמדה במרכז פסק דינו של בית המשפט המחוזי – עניין בונדרנקו – הייתה שונה מעיקרא מנסיבות המקרה דנן. מבלי למצות יצוין כי שם הבקשה נסבה על מי שכלל לא היו לו ילדים בישראל, כך שעקרון טובת הילד כלל לא יכול היה להיבחן במישרין. כמו כן, העבירה שעמדה ברקע הדברים (אונס קבוצתי) הייתה בדרגת חומרה גבוהה בהרבה (מבלי למעט מן המקרה שבפנינו) ונעברה מחוץ לישראל. הבדלים משמעותיים אלה אינם מאפשרים להחיל את מסקנותיו של עניין בונדרנקו על המקרה דנן כפשוטן. 34. במכלול הנסיבות, אנו סבורים כי במקרה זה אין הצדקה לכך שעברו הפלילי של המערער יחסום את המשך בחינתה של בקשת המעמד במסגרת ההליך המדורג. לנוכח כל האמור, ובשים לב לטיב העבירות שהורשע בהן המערער, כמו גם לפרק הזמן הניכר שחלף מאז סיים לרצות את עונשו – אין במסוכנות המיוחסת לו כדי להוות שיקול מכריע נגד בקשת המעמד בשלב זה. ניתן להתרשם שמאז שחרורו של המערער ממאסר עברו שנים רבות, בהן אף התחתן והקים משפחה. הגם שכאמור אין להקל ראש בעברו הפלילי של המערער, גם אין מקום שזה יעמוד לו לרועץ לעולמי עד ויש לבחון אם הוא מלמד על מסוכנות קונקרטית אף בנקודת הזמן הנוכחית. אנו סבורים כי בעת הזו בחינת המסוכנות אינה מובילה למסקנה כי יש לסרב לנהל את ההליך המדורג מעיקרו, וזאת מבלי לטעת מסמרות באשר לשלבים הבאים. אין צריך לומר כי עמידתו של המערער בדרישות המוגדרות בנוהל בני זוג נשואים יוסיפו וייבחנו על ידי המשיבה בהתאם להוראות הדין. 35. במאמר מוסגר יוער, כי נוהל הערות גורמים אינו מתווה את האופן שבו יש לבחון את מסוכנותו של מבקש מעמד שביצע עבירות בישראל, מעבר להמלצת גורמי המשטרה. במבט הצופה פני עתיד נציין אפוא, מבלי לקבוע מסמרות, כי דומה שניתן לבצע היקש מן השיקולים שמציב הנוהל לבחינת מסוכנותו של מי שביצע עבירות מחוץ לתחומי מדינת ישראל, ובהם, בין השאר, חומרת העבירה, הזמן שחלף מאז ביצועה, חומרת העונש וחלוף הזמן ממועד השחרור ממאסר (ראו גם: בג"ץ 4942/07 עמרין נ' שר הפנים, פסקה 10 (2.9.2007)). על כך יש להוסיף, כי לצד שיקולים אלה יש מקום לבחון אם בנסיבות העניין קיימת אפשרות לאיין את הסיכון הקונקרטי הטמון במתן מעמד למבקש מבלי להורות על הפרדתו ממשפחתו (ראו והשוו: עניין דקה, בפסקאות 16-14). 36. סוף דבר: אנו מורים על קבלת הערעור כאמור בפסקה 26 לעיל. בשים לב לקבלת הערעור אנו רואים לחייב את המשיב בהוצאות המבקשים, אך בקביעת הסכום אנו מביאים בחשבון אף את התנהלותו של המבקש בעבר בכל הנוגע להפרת צווים שיפוטיים. סכום ההוצאות יעמוד על 5,000 שקלים. ניתנה ביום, ‏כ"ג בתמוז התשפ"ד (‏29.7.2024). תוקנה היום, י' באב התשפ"ד (14.8.2024). דפנה ברק-ארז שופטת חאלד כבוב שופט רות רונן שופטת _________________________ 23077620_A10.docx דג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1