אורן גולן נ. פרקליט מחוז דרום

פסק-דין בתיק בג"ץ 7758/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7758/11 - א' בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: אורן גולן נ ג ד המשיב: פרקליט מחוז דרום עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד אלכס גפני פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. נגד העותר הוגש כתב אישום, בו נאשם בשורה ארוכה של עבירות מרמה, התחזות, זיוף וגניבה. מדובר בעבירות שעונשן מאסר לתקופה שאינה עולה על 7 שנים, וככאלה מצויות הן, מכוח בסעיף 51(א)(1)(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, בגדר סמכותו של בית משפט שלום. הסעיף הנזכר קובע, עם זאת, לגבי העבירות המנויות בחלק הראשון לתוספת השניה לחוק (להלן: התוספת) שעונשן 5 שנים או יותר, כי מוסמך פרקליט המחוז להחליט להעמיד עליהן לדין בפני בית המשפט המחוזי. חלק מהעבירות שבהן הואשם העותר נכלל בתוספת. פרקליט המחוז החליט להגיש את כתב האישום נגד העותר בבית המשפט המחוזי. 2. בדיון ביום 21.9.2011 בתיק הפלילי בבית משפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 39120-07-11 מדינת ישראל נ' גולן), טען העותר כי היה מקום להגיש את כתב האישום לבית משפט שלום. כן טען העותר טענת הגנה מן הצדק, שכן, לטענתו, במקרים אחרים וחמורים יותר הוגשו כתבי אישום לבית משפט שלום. עוד טען העותר כי לא הוגש אישור בכתב של פרקליט המחוז על החלטתו להגיש את כתב האישום לבית המשפט המחוזי ולא פורטו נימוקיו. 3. בהחלטה שניתנה במעמד הדיון, דחה בית משפט המחוזי (השופט א' ביתן) את בקשת העותר להעביר את התיק לבית משפט השלום. בית המשפט ציין בהחלטתו כי לפרקליט המחוז הסמכות להחליט להעמיד את הנאשם לדין בפני בית המשפט המחוזי וכי בנסיבות העניין אין בית המשפט מוצא עילה – וגם לא סמכות – להחליט על העברת התיק לבית משפט השלום. בעתירתו בפנינו, מבקש העותר כי פרקליט מחוז דרום ינמק מדוע לא יחזור בו מהחלטתו ויגיש את כתב האישום לבית משפט השלום; מדוע לא הוגש אישורו בכתב על הגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי ומדוע לא פורטו שיקוליו בענין זה. כן מבקש העותר צו ביניים (שהוא למעשה צו "עשה" ביניים), המורה על העברת התיק לבית משפט השלום בבאר שבע. העותר טוען, בין היתר, שלא עומד לרשותו סעד חלופי, שכן בית המשפט הדן בתיק הפלילי כבר נתן החלטה בבקשתו. 4. דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, העותר לא מיצה הליכים מול פרקליט מחוז הדרום, שנגדו הגיש את העתירה. העותר ביקש את העברת התיק לבית משפט השלום, בבית המשפט המחוזי שאליו הוגש כתב האישום. בא כוחו של פרקליט המחוז התנגד לבקשה, ובית המשפט המחוזי דחה אותה. על אף שפרקליט המחוז כבר הביע את עמדתו ועל אף שעמדתו כבר נדונה בהחלטה שיפוטית, העותר לא כיוון את עתירתו נגד החלטת בית המשפט, אלא מבקש הוא כי פרקליט המחוז ישנה את החלטתו לגבי מקום הגשת כתב האישום. אולם, העותר לא טען (וממילא לא הראה) כי הוא פנה, לא לפני החלטת בית המשפט ולא לאחריה, לפרקליט המחוז בבקשה שישנה את עמדתו (אף שפנה לב"כ המדינה בבקשה לדעת את שיקולי ההחלטה). די באי מיצוי הליכים כדי לדחות את העתירה על הסף. שנית, דחיית העתירה על הסף מתבקשת גם נוכח העובדה שהחלטת פרקליט המחוז כבר עברה, לבקשת העותר, ביקורת שיפוטית. קיימת אפשרות לערער על החלטה זו במסגרת ערעור על פסק הדין בתיק הפלילי (ראו בג"צ 7934/07 אבו יוסף נ' מדינת ישראל – רשות מס הכנסה (לא פורסם, 19.9.2007); בג"צ 6317/01 זאפט נ' כבוד השופט ש' טימן, בית המשפט המחוזי (לא פורסם, 22.8.2001)). אולם, אין כל מקום לעקוף את הביקורת השיפוטית שערך בית המשפט המחוזי, באמצעות עתירה המופנית לא נגד החלטת בית המשפט, אלא נגד החלטת פרקליט המחוז, כאילו החלטת בית המשפט מיום 21.9.2011 מעולם לא ניתנה. 5. העתירה נדחית. ניתן היום, ‏‏‏ב' בחשוון, תשע"ב (30.10.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11077580_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il