לאוניד בורשטיין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7757/04 בבית המשפט העליון בירושלים ע"פ 7757/04 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המערער: לאוניד בורשטיין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 455/02 שניתן ביום 21.6.04 על-ידי כב' השופטים י' דר, י' כהן, י' עמית בשם המערער: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל פסק-דין המישנה לנשיא מ' חשין: יש המוכרים או הקונים אדם להעסקתו בזנות - אלה הסוחרים בבני-אדם כמו היו שולחנות או כסאות או כבשים או מחשבים-נישאים - ויש המתווכים למכירתם או לקנייתם של בני-אדם להעסקתם בזנות. מיהם ומהם אותם מתווכים? מה מעשה יעשה אדם עד שיזכה לתואר המפוקפק של מתווך לסחר בבני-אדם לעיסוקם בזנות? זו השאלה שתעסיק אותנו בחוות דעתנו שלהלן. הערת עריכה: למען הקיצור, נכנה להלן סחר בבני אדם לעיסוקם בזנות גם - סחר בבני-אדם. 2. המערער שלפנינו הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה - לאחר שמיעת ראיות - בביצוע שתי עבירות של תיווך לסחר בבני-אדם, עבירה כהגדרתה בסעיף 203א(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (החוק או חוק העונשין). וכך מורה אותנו החוק: סחר בבני אדם לעיסוק בזנות 203א. (א) המוכר או הקונה אדם להעסקתו בזנות או המתווך למכירה או לקניה כאמור, דינו - מאסר שש עשרה שנים; לענין זה, "מוכר או קונה" - תמורת כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת. משהורשע כך בדינו נגזר עונשו של המערער ל-48 חודשי מאסר, מהם 30 חודשים לריצוי בפועל (בניכוי תקופת המעצר) והיתרה על-תנאי. כן נגזר על המערער קנס בסך 10,000 ש"ח לתשלום שישה חודשים לאחר שיחרורו ממאסר. הערעור שלפנינו ערעור הוא על הכרעת הדין ועל גזר-הדין כאחד. עיקרי העובדות שלעניין 3. ואלה עיקרי העובדות שלעניין: בזמנים הרלוונטים לכתב האישום, הופעלה ילנה קוגן (ילנה) - בעלת עבר פלילי בתחום החזקת בתי-בושת - כסוכנת משטרה, ובתפקידה זה הפיצה שמועה כי מחפשת היא בחורות לרכישה עבור בית-בושת חדש שברצונה לפתוח. בחודש יוני 2002 נפגשו המערער וילנה - אשר הכירו קודם לכן - בקניון שבקרית-ביאליק. בשומעו על תוכניותיה של ילנה, הציע לה המערער כי יתווך בינה לבין אנשים אחרים העוסקים בסחר בנשים להעסקתן בזנות, ומסר לה מספר טלפון של אחד, ירון כנפו, באומרו לה כי כנפו מעוניין למכור שתי בחורות לעיסוק בזנות. ילנה עשתה שימוש במידע שמסר לה המערער, יצרה קשר עם כנפו, נפגשה עימו בבית-קפה בחדרה, וכנפו הציע למכור לה בחורה להעסקתה בזנות. ילנה נפגשה עם כנפו בשנית, ובתום פגישה זו מכר לה כנפו בחורה להעסקתה בזנות תמורת סכום של 30,000 ש"ח. הסוכנת העבירה את הבחורה לידי המשטרה, אך זו ברחה מן המקום בו התאכסנה (בריחתה של הבחורה תוכננה מראש, ככל הנראה, בידי כנפו ואחרים). כדי שלא להסגיר את עובדת היותה סוכנת משטרה, התקשרה ילנה לכנפו ודרשה השבה של כספה. בעקבות שיחה זו נפגשה ילנה עם כנפו בבית-קפה בצומת הצ'ק פוסט שבחיפה. בפגישה זו נכח המערער, ונדון בה נושא השבת הכסף ששילמה ילנה עבור הבחורה. נוסיף ונציין כי המערער לא קיבל כל תמורה עבור מעשה התיווך. 4. לאחר אותם אירועים, בחודש אוגוסט 2002, נפגשו שוב המערער וילנה, זו- הפעם ברחוב נורדאו בחיפה. באותו מעמד הציע המערער לילנה לרכוש בחורה לשם העסקתה בזנות מאדם בשם מארק המתגורר בנתניה. בהמשך לכך נסעו ילנה והמערער בצוותא-חדא לנתניה, שם נפגשו עם מארק ועם הבחורה המיועדת למכירה. מארק הציע לילנה לרכוש את הבחורה תמורת סכום של כ-5,000 דולר, ואולם בהתאם להנחיות שהינחו אותה מפעיליה במשטרה, סירבה ילנה לרכוש את הבחורה. העיסקה לא יצאה אפוא אל הפועל. גם כאן לא קיבל המערער כל תמורה. 5. במהלך המשפט הודה המערער כי נפגש עם ילנה וכי מסר לה מידע על-אודות הסוחרים כנפו ומארק, אלא שלטענתו ידע כי פועלת היא בשירות המשטרה, ואת המידע מסר לה מתוך שביקש לסייע לה לבצע את תפקידה. זו גם הסיבה, כך טען, שלא דרש ולא קיבל כל תמורה עבור התיווך. לטענתו, גילתה לו ילנה את סוד היותה ב"תקופת מיבחן" מטעם המשטרה, והוא אך נעתר לבקשותיה כדי לעזור לה להצליח במשימתה. המערער הוסיף אף וטען, כי האמין שבמעשיו מסייע הוא לילנה לגייס ראיות כנגד מבצעי עבירות פליליות בתחום הסחר בנשים. כן טען המערער, כי בעבר שימש הוא עצמו סוכן משטרה סמוי ולפיכך הכיר את משמעות התפקיד והבין את החשיבות שבסיוע לילנה כסוכנת. על יסוד כל אלה טען המערער כי ידיעתו על-אודות היותה של ילנה סוכנת משטרה מעקרת את היסוד הנפשי הנדרש להרשעתו בעבירות המיוחסות לו. עוד טען המערער, כי מעשיו אינם באים כלל בגדר עבירה לפי סעיף 203א(א) לחוק העונשין. לגירסתו, לביצועה של עבירת תיווך לסחר בבני-אדם נדרש שהמתווך יזכה בתמורה עבור מעשה התיווך. דרישת התמורה, כך טען המערער, חיונית היא להתהוות עבירת התיווך, שהרי תיווך, על-פי עצם טיבו, מחייב קבלת תמורה. אכן, המונח "תיווך" אינו מוגדר בסעיף 203א(א) לחוק, אך מוגדר הוא בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996, והגדרה זו כוללת - מפורשות - את יסוד התמורה. וכך, מתוך שבמקרה שלפנינו איש לא חלק על כך שהמערער לא קיבל כל תמורה שהיא מן הצדדים לעיסקה, דין הוא שיצא זכאי מלפני בית-המשפט. 6. בית-המשפט המחוזי החליט ברוב דעות להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. נדחתה פה אחד טענתו כי ידע על-אודות היותה של ילנה סוכנת משטרה. לעומת זאת, טענתו המשפטית של המערער בדבר היותה של התמורה יסוד יוצר בעבירת התיווך לסחר בבני-אדם, נדחתה אך ברוב דיעות. שופטי הרוב (השופטים י' כהן ו-י' דר) קבעו כי הפרשנות שיש ליתן למערכת הקשרים שבין צדדים לעיסקאות לפי סעיף 203א שלחוק העונשין פרשנות רחבה היא "המנותקת מהפן האזרחי שיש למונחי הסחר, הקניה או המכירה". עבירת התיווך, כך קבע הרוב, אינה כוללת יסוד של קבלת תמורה, ופירוש זה שלחוק מגשים את תכלית החקיקה ונותן כוח בידי הרשויות להילחם ביעילות בתופעת הסחר בבני-אדם להעסקתם בזנות. אשר-על-כן, כך קבע הרוב, באים מעשיו של המערער בגדר "תיווך" כמשמעותו בסעיף 203א לחוק העונשין, ומשכך - יש להרשיעו בעבירה זו. שופט המיעוט (השופט י' עמית) בחן את נושא ה"תיווך" הן מצד הלשון הן מצד התכלית, ומשהסיק כי יש בה בסוגיה פנים לכאן ולכאן, וכי "בסופו של יום, כפות המאזניים הפרשניות מעוינות [זכאי הוא הנאשם] ליהנות מהפירוש המקל ביותר, [ו]יש לזכותו מעבירה של תיווך". השופט עמית קבע, אפוא, כי יש לזכות את המערער משתי העבירות של תיווך לסחר בבני-אדם ותחת זאת ראה להרשיעו בשתי עבירות של סיוע לסחר בבני-אדם. השאלות שבמחלוקת 7. שתיים הן השאלות העומדות לפנינו להכרעה. אחת, האם צדק בית-משפט קמא בקובעו כי המערער לא ידע על-דבר היותה של ילנה סוכנת משטרה? שתיים, והיא השאלה העיקרית: האם תמורה היא יסוד יוצר בעבירת התיווך לסחר בבני-אדם בהקשר זה נידרש אף לבחון את היחס שבין תיווך לסחר בבני-אדם לבין סיוע לסחר זה. האם ידע המערער כי ילנה שימשה סוכנת בשירות המשטרה? 8. בשאלה זו נוכל לקצר. בחנו את פסק-דינו של בית-משפט קמא, את הראיות שלעניין ואת טיעוני המערער. אחרי כל אלה לא נמצא לנו כי נתקיימה בענייננו עילה מן העילות המזכה ערכאת ערעור להפוך על פיהן קביעות שקבעה ערכאת הדיון בנושאי עובדה. קביעותיו של בית-משפט קמא מעוגנות היטב בחומר הראיות, מבוססות הן כיאות במוצגים שבתיק, ואין בהן עילה להתערבותנו. בית-המשפט שמע עדויות ארוכות, התרשם מן העדים וממהימנותם, בחן את כלל הראיות, ולאחר כל אלה קבע (פה-אחד) כי לא באה לפניו ראיה - לא ראיה ישירה ולא ראיה עקיפה - על כך שהמערער ידע בעת הרלוונטית כי ילנה פועלת בשירות המשטרה. קביעה זו מקובלת עלינו. 9. הבה נעבור אפוא אל הטענה העיקרית שנשמעה לפנינו - הטענה הנסבה על משמעותו של מושג התיווך בהוראת סעיף 203א(א) שלחוק העונשין. לפירוש מושג התיווך בהוראת סעיף 203א(א) לחוק העונשין - יסוד התמורה 10. ענייננו נסוב, כאמור, על איתורו ועל זיהויו של אותו מתווך שבהוראת סעיף 203א(א) לחוק העונשין, ולריענון זיכרוננו נציג הוראת חוק זו במלואה נגד עינינו: סחר בבני אדם לעיסוק בזנות 203א. (א) המוכר או הקונה אדם להעסקתו בזנות או המתווך למכירה או לקניה כאמור, דינו - מאסר שש עשרה שנים; לענין זה, "מוכר או קונה" - תמורת כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת. (ב) הגורם לאדם לעזוב את המדינה שבה הוא מתגורר כדי שיעסוק בזנות, דינו - מאסר עשר שנים. (ג) הורשע אדם בעבירה לפי סעיף זה, לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו. (ד) עונש מאסר לפי סעיף קטן (ג) לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי. מיהו אותו "מתווך" שבהוראת סעיף 203א(א) לחוק העונשין? לטענת המערער, משלא הוכח כי דרש תמורה עבור מעשי התיווך שעשה; לא הוכח כי הוצעה לו תמורה עבור אותם מעשים; ובפועל לא נתקבלה כל תמורה; ממילא לא עבר עבירה של תיווך לסחר בבני-אדם. טעם הדבר: אין תיווך בלא תמורה בצידו, ומעשה הנידמה להיותו תיווך ואין תמורה בצידו - אין הוא תיווך. לשון אחר: תמורה מהווה יסוד יוצר במעשה של תיווך. וּמַה חוזה (ביתר דיוק: דמוי-חוזה) בתקופה הקלאסית של המשפט המקובל לא היה חוזה אלא אם היתה בו תמורה, כן הוא התיווך בענייננו, שבאין תמורה אין הוא "תיווך" בן-פועל פלילי. 11. קריאת החוק כלשונו וכמובנו על פניו תלמדנו, כי יש בה בהוראת סעיף 203א(א) שתי עבירות נפרדות זו-מזו. עבירה אחת היא העבירה של קניה או מכירה של אדם. וכלשון החוק: "המוכר או הקונה אדם להעסקתו בזנות". עבירה שניה היא העבירה של תיווך לקניה ולמכירה של אדם להעסקתו בזנות. ובלשון החוק: "המתווך למכירה או לקניה [של אדם להעסקתו בזנות]". שתי עבירות אלו חוסות תחת חופה אחת - שתיהן קרויות, כלשון כותרת השוליים, "סחר בבני אדם לעיסוק בזנות" - ואף העונש הצפוי למבצעיהן עונש אחד הוא: שש-עשרה שנות מאסר. בה-בעת שונות הן העבירות זו-מזו בנושא חשוב אחד והוא בנושא התמורה. שכן אין מכירה או קניה כהוראת סעיף 203א(א) אלא אם לוו אלו בתמורה. וכאמור בסיפה להוראת סעיף 203א(א): "'מוכר או קונה' - תמורת כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת." פירוש: אין "מוכר" ואין "קונה" של אדם להעסקתו בזנות אלא אם נעשתה העיסקה בתמורה כלשהי, בין שהיא תמורת כסף ובין שהיא תמורה אחרת כאמור בחוק. המחוקק ביקש, כמסתבר, לצלם תמונת מציאות מסוימת - מציאות מכוערת - ואמר למַסְגֵר אותה בגידרי דין העונשין. ומתוך שהמציאות לימדה אותו כי מכירה וקניה של בני אדם נעשית בתמורה - קיבע עיסקות-אוון אלו בחוק כעיסקות בנות-עונשין. 12. שלא כקניה וכמכירה של אדם הוא התיווך, שכן בעניינו של התיווך לא הורנו המחוקק על הצורך הקונסטיטוטיווי בקיומה של תמורה להיווצרותו של תיווך. אכן, תיווך לקניה ולמכירה של בני-אדם לא יהא בן-עונשין אלא אם הקניה והמכירה, הן עצמן, היו בתמורה; שכן, כמפורט בחוק, מכירה וקניה של אדם אינן בנות-עונשין אלא אם נעשו בתמורה, והתיווך בן-העונשין הוא תיווך לקניה ולמכירה. ואולם התיווך, הוא עצמו, יכול שיהא בן-עונשין גם אם אין הוא נעשה בתמורה, ולו משום שהחוק לא הורנו - להבדיל מהורייתו בענייניהן של קניה ומכירה - כי תיווך יהא בן עונשין רק אם נעשה בתמורה. שני סימנים הם אפוא להיעדר הצורך בקיומה של תמורה להשלמתה של עבירת התיווך לסחר בבני-אדם: אחד, התמורה אינה מהווה רכיב בהגדרת העבירה, ושניים, על דרך של "מכלל הן יילמד הלאו" - מכלל הגדרתה של קניה ומכירה של אדם - ייאמר, כי תמורה אינה מהווה יסוד יוצר בעבירה של המתווך לסחר בבני אדם. העבירה של תיווך - עבירה עצמאית היא העומדת על רגליה-שלה, ותמורה אינה מהווה יסוד יוצר בה. 13. בהמשך לדברים שאמרנו, נוסיף ונאמר עוד זאת: החוק מורנו כי "המתווך למכירה או לקניה [של אדם להעסקתו בזנות]" עובר עבירה, ולדעתנו די בתיווך - באשר הוא - כדי לחייב אדם בעבירת תיווך לסחר בבני-אדם. אין הכרח שמעשה התיווך יניב פרי (באושים) עד שהמתווך יחויב בעבירת עבירה. מתווך הוא מתווך גם אם מעשה המיקנה לא הושלם. די במעשה של תיווך בעיסקה של קנייה ומכירה כדי לחייב מתווך בדין גם אם כל עיסקה לא יצאה מן הכוח אל הפועל. מכאן: תיווך לסחר בבני-אדם תיווך בן-עונשין הוא גם אם המתווך לא זכה בכל תמורה שהיא וגם אם לא הושלמה כל עיסקה שהיא; לא עוד, אלא שתיווך לא יצא מגדר תיווך גם אם מעשה התיווך לא הותנה בכל תשלום תמורה שהיא. די בתיווך - באשר הוא - והמתווך חייב עצמו בעבירה, ובלבד שהתיווך היה לסחר בבני-אדם. 14. אלה הם פני הדברים בניתוחה של הוראת סעיף 203א(א) מתוכה-ובה, ואלה הם פניהם בלשון בני-אדם. החוק קובע כי "המתווך למכירה או לקניה" של אדם להעסקה בזנות עובר עבירה, והשאלה הנשאלת היא מהו ומיהו אותו "מתווך"? מהו העושה אדם להיותו "מתווך"? לימד אותנו אבן-שושן במילונו כי "מתווך" הוא "איש-ביניים, בורר...", או "סרסור, סוכן לעסק מסויים: מתווך לדירות, מתווך לקניית מגרשים". כך הוא אף באשר לפועל "תִּוֵּךְ", שפירושו הוא (בין השאר) "סִרְסֵר, פעל לזימון הקונה והמוכר או השוכר והמשכיר... מתווך של דירות...". מילון ספיר (1997) מפרש "מתַווך", בין השאר, כ"מקשר בין הצדדים של עסקה וכד', סַרְסוּר". כך אף "תיווך" שעניינו "יצירת קשר בין הצדדים של עיסקה או של סכסוך". נלמד מכאן, כי מתווך הוא איש ביניים, ובענייננו: איש ביניים המביא לקשר בין קונה-בכוח לבין מוכר-בכוח. פירוש המילון עולה אפוא בקנה אחד ומשתלב היטב עם דבר החוק מתוכו-ובו. סחר בבני-אדם מהווה עבירה וכן עובר עבירה המתווך: אותו איש הביניים שעזר לשניים לעמוד בקשר ביניהם. הערת-ביניים: על השימוש במילונים לפרשנות 15. בהקשר זה ביקשנו לומר מילים אחדות על המילון ככלי-עזר ביד הפרשן להבנתו ולפירושו של חוק. קריאה בפסיקה תלמדנו כי בשנים האחרונות ירדה קרנו של המילון להיותו עזר-כנגדו לפירושו של חוק. נשבינו כולנו בקסם תכליתו של חוק ואחריה הלכנו שבי עד שהמילון כמעט נעלם מעבר לאופק. המילון, שבעבר היה מן הראשונים במלכות לפירושו של חוק, היה לכלי-עזר מישני-שבמישני, והגם שלא הפך להיותו ניקלה ובזוי, הנה מקומו בהיררכיה של הפרשנות ירד פלאים. כך, למשל, אמר השופט זוסמן בבג"ץ 328/60 מוסא נ' שר הפנים, פ"ד טז 69, 78, כי: "אין אנו רשאים להתבצר כאן, 'במבצר המילון' ולדרוש מילה כהוראתה במילון, כי אם עלינו לגלות את הפירוש שהוא הנכון לצורך ענייננו, על רקע של מטרת התחיקה (the legislative purpose בלע"ז)"; לימים, לאחר שנים, כתב השופט ברק כי "מילותיו של חוק אינן מבצרים, שיש לכובשם באמצעות מילונים, אלא עטיפה לרעיון חי, המשתנה על-פי נסיבות הזמן והמקום, לשם הגשמת מטרתו הבסיסית של החוק: ע"פ 787/79, 881 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 421, 427. ראו עוד: אהרון ברק, פרשנות במשפט (פרשנות החקיקה, תשנ"ג-1993) כרך שני, 81 ואילך; אהרן ברק, פרשנות תכליתית במשפט (תשס"ג-2003). 16. דברים אלה כולם דברים נכונים הם - אין נכונים מהם - ואולם חוששני כי במהלך השנים נעה המטוטלת מצד-אל-צד באורח בלתי-מידתי. וכך, בעוד אשר בימים עברו - באנגליה של המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים, ובארץ-ישראל של שנות המנדט - היה המילון כעשרת הדיברות והתכלית אך מעט-מזעיר, בקושי נראתה ונשמעה, הנה בימינו דחקה התכלית - התכלית בה"א הידיעה - את המילון לקרן זווית וכמעט אין משגיחים בו. כך, למשל, משמיענו בית-המשפט בפרשת בית מרקחת אלבא בע"מ נ' מדינת ישראל (ע"פ 224/85, פ"ד לט(4) 798, 802) כי פניה למילון "כמקור מסייע לפרשנות חוקיים": צריכה... להיעשות, בדרך כלל, במשורה, ורק כאשר מדובר במובן המקובל בלשון בני האדם למלה או לכינוי פלוני, היינו בשאלה בלשנית ולא פרשנית. תועלתו של המילון היא מועטת, למעשה אפסית, כאשר פרשנותו של מושג בדבר חקיקה עומדת על הפרק... ההגדרות במילונים הן קבועות, ולרוב, אם כי לא בהכרח, אחידות. אין הן אמורות להשתלב עם דבר חקיקה מסוים ולהתאים לתכליתו של דבר החקיקה. מכל מקום, אין להניח מראש, שהמחוקק התכוון למונח כמובנו בלשון בני-אדם דווקא, ויש לבדוק תחילה, מה עולה מתוכנו של החוק או מתוכנן של התקנות שהותקנו על פיו. אין לשכוח, שעיקר העיקרים בפירושו של חוק הוא גילוי הכוונה המונחת ביסודו ויישומה הלכה למעשה (ההדגשה במקור - מ' ח'). שני נושאים הם לענייננו כאן: אחד, נושא תכלית פירושו של דבר-חקיקה, ושניים, המילון ככלי להיעזר בו במסע הפרשנות. 17. אשר לתכלית הפרשנות, לא אחלוק על האמירה "שעיקר העיקרים בפירושו של חוק הוא גילוי הכוונה המונחת ביסודה ויישומה הלכה למעשה". ארחיק לכת ואומר: עיקרי-יסוד יורונו כי לא ניתן לחלוק על עיקרון-יסוד זה. הנה-כי-כן, בשיח בין בני-אדם נבקש לגלות איש את כוונת רעהו, שרק כך נבין איש את אחיו. כך בשיח על-פה; כך בשיח בכתב; כך בפירושו של חוק. ואולם, גם בהניחנו כי עיקר הוא בכוונה ובתכלית, עדיין נותרת שאלת היחס בין לשון החוק לבין "כוונת החוק" ו"תכלית החוק". ושאלה זו שאלה מורכבת היא. שכן לגילויה של הכוונה עלינו לקרוא טקסט; טקסט מורכב ממילים ומצירופי-מילים; ועד שנוכל לרדת לחיקרה של כוונה שומה עלינו להבין את המילים ואת צירופי המילים. לשון אחר: "כוונת החוק" תיגלה לנו מבעד למילים ולצירופיהן. כפרוזדור המוליך אל טרקלין כן הן המילים וצירופי-המילים המוליכים אל הכוונה והתכלית. הנשף הוא בטרקלין אך לא תבוא אל הנשף אלא אם תעבור בפרוזדור. לא תדע תכליתו של חוק אלא אם ידעת לשון, כשם שלא תבוא אל הקומה השנייה אלא אם עברת את הקומה הראשונה. מדברים אנו במילים ובצירופי-מילים וכוונתנו היא, כמובן, למובנם של המילים ושל הצירופים. במקום זה פוגשים אנו במילון, והשאלה הנשאלת היא, אם אמנם "תועלתו של המילון היא מועטת, למעשה אפסית, כאשר פרשנותו של מושג בדבר חקיקה עומדת על הפרק...". על צידי-שלי אומר כי אמירה זו קשתה עלי, ובמקום זה באתי לתבוע את עלבונו של המילון; אם תרצו: באתי לתבוע את עלבונו של המילון - שכך הודח מכהונתו - ככלי-עזר ראשי לגילוי כוונתו של החוק, לחשיפת תכליתו של החוק. 18. תכליתו של המילון היא ליַדענו פירושן של מילים ומשמעותם של ביטויים בלשון המקובלת, בלשון בני-אדם, בשפת היומיום. ומתוך שיודעים אנו כי החוק נועד לַכֹּל וכי מדבר הוא בלשון בני-אדם, בלשון המקובלת, בשפת היומיום, אך טבעי הוא שלפירושם של מלים וביטויים - אם תרצו, לפירושם המדוייק - נפנה למילון שיאיר את עינינו. וכאן, דומני, ראוי לנו שננקה ראש ונדייק. 19. בֶּאֱמוֹר האומרים כי ראוי לנו להידרש למילון ככלי-עזר בפרשנות - או: כי אל-לנו להידרש למילון אלא לעיתים נדירות - כוונת דבריהם היא לאותו מילון המונח על מדף הספרים, יהא שמו של המילון אשר יהא: בן-יהודה, גור-גרזובסקי, אבן-שושן, ספיר ואחרים. כך הוא אף בספרים דמויי-מילון כ"יד הלשון" של יצחק אבינרי. ואולם, בצד מילונים אלה כולם יש מילון נוסף, מילון שאינו ספר, מילון שאינו מונח על מדף. כוונתנו היא למילון שבראשנו-פנימה. מילון זה, כל אחד מאיתנו מחזיק בו, והוא מילון על-פה. מילון הזיכרון של האדם, פרי לימודו, חינוכו, ידיעתו, נסיונו, קריאתו, הבנתו. מילון זה הוא המילון העיקרי המשמש אותנו בשיג-ושיח שלנו בחיי היומיום. הוא המילון המניע את גלגלי היצירה והמחשבה וההבנה החברתית. וכך, בֶּאֱמוֹר האומר כי "תועלתו של המילון היא מועטת, למעשה אפסית, כאשר פרשנותו של מושג בדברי חקיקה עומדת על הפרק", כוונתו היא למילון שעל מדף הספרים. הנחת-היסוד של המצהיר הצהרה זו היא, כי "יודע" הוא פירושה - למיצער: פירושה הגרעיני - של מילה פלונית, ועל יסוד "ידיעה" זו ממשיך הוא בדרכו לפירוש החוק. הנה-כי-כן, בפרשת בית-מרקחת אלבא, נדרש בית-המשפט לפירוש צירוף-התיבות "בית מרקחת" בחקיקה מסוימת, והנחת-היסוד של הפיסקה שציטטנו למעלה היתה זו שהכותב, הפרשן, "ידע" - בלא שעיין במילון - למיצער את פירושו הגרעיני של צירוף-תיבות זה. בית-המשפט סירב להידרש למילון שעל המדף אך בה-בעת ידע לעשות שימוש מלא במילון שבראשו-פנימה. ועל כך אומר אני, כי לא ידעתי מה בין מילון זה לבין מילון זה. כזה-כן-זה, השניים אינם אוצרים כוח לגבור על תכליתו של חוק פלוני - אין הם מכריעים בפירושו של חוק - וכזה-כן-זה השניים כלים כשרים וראויים הם במלאכת הפרשנות. המילון שעל המדף כלי כשר הוא לפירוש לא פחות מהמילון שבראשנו-פנימה. המחוקק מדבר אלינו, לכאורה, בלשון בני-אדם, והמילון האחד וכמותו המילון האחר באו להורותנו ולהנחותנו פירושם של מילה פלונית או של ביטוי פלוני בלשון בני-אדם. 20. אימתיי נדרשים אנו למילון שעל-המדף? נדרשים אנו למילון שעל-מדף בשני מקרים: אחד, במקום שאיננו מכירים כלל פירושה של מילה פלונית. מהי "קפנדריה"? היודע יודע ומי שאינו יודע יפתח מילון שעל-מדף. שניים, במקום שמבינים אנו - במילון שבראשנו פנימה - משמעותה הגרעינית של מילה פלונית, אך מבקשים אנו לחדד את ההבנה, להעמיקה, ללמוד שימושי לשון וכו'. הנה-כי-כן, לכל מילה משמעותה הגרעינית (או משמעויותיה הגרעיניות) וסובבת את הגרעין טבעת של "תחום אפור". חידוד והבנה (בין השאר) פירושם לימודו של אותו תחום אפור. וניתן דעתנו לדבר: עיון במילון שעל-מדף לא נועד לסתור הבנת-מילון שבראשנו-פנימה. מילון שעל-מדף נועד להבנת-יתר ולחיזוק הבנת היומיום; והכל בכפיפות, כמובן, לתכלית החוק וכו'. משידענו כל אלה, נתקשיתי להבין מדוע ייאמר כי תועלתו של מילון שעל-מדף תועלת אפסית היא, בין בסוג המקרים האחד בין בסוג המקרים האחר. הנחת הכותב היא, כאמור, ש"יודע" הוא פירושה של מילה; ואם "יודע" הוא, מה לו שיידרש גם למילון שעל-מדף? אלא שלא ידעתי מה בין "ידיעה" שבראשנו-פנימה לבין ידיעה לאחר עיון במילון שעל-מדף. כזו-כן-זו השתיים דרכים כשרות הן לפלס דרכנו לפירושו של דבר-חוק. 21. על הרוב אין אנו נדרשים למילון שעל-מדף אלא למילון שבראשנו-פנימה. רוב-רובן של מילות החוק ידועות לנו היטב וממילא אין אנו נדרשים למילון הכתוב. ואולם גם המילון שבראשנו-פנימה - מילון הוא, והוא המורה אותנו הדרך לפירוש, גם בראשיתה גם בסופה. אכן-כן: כשם שקרני-אור הנשלחות אלינו מכוכב רחוק יש שסוטות הן מעט ממסלולן הישר עקב הימשכן אל כוח כבידה של כוכב שבדרך, כן הן מילות המילון - המילון הכתוב והמילון הפרטי שבראשנו-פנימה - שעקב "תכלית" של חוק תסטינה מעט ממסלולן הרגיל. ואולם השלד - שלד המחשבה - לעולם יסוב את הלשון המדוברת, הלשון הכתובה, לשון בני-אדם; התכלית תעצב את הלשון ותשלוט בה, אך לעולם נישאר במיסגרותיה של הלשון ואת מחסום הלשון לא נוכל לפרוץ. יתר-על-כן: לשון ותכלית מעורבבות הן זו-בזו לעיתים עד-לבלי-הכר, ולעת פירושו של חוק מתקיים בין השתיים מעין דו-שיח, אם תרצו: "משא ומתן", שהרי הלשון עצמה נועדה לתכלית. בוויברציה, בגלי-הקול היוצאים מפינו - באשר-הם - אין אמנם תכלית, ואולם בהיכתב המילה או בהישמע צליל-המילה, נושאים הכתב והצליל גם תכלית המתמצה בהם עצמם, לעיתים תכלית גֶנֶרית לעיתים תכלית מעבר לתכלית גנרית. ביקשתי להרים מעט את קרנו של המילון והנה אמרתי דברים שאמרתי. ושוב ליסוד התמורה 22. נחזור לענייננו ונזכיר, כי לשון הוראת סעיף 203א(א) שלחוק העונשין אינה תובעת קיומה של תמורה בעבירה של תיווך לסחר בבני-אדם. כך היא, כפי שראינו, לשון הוראת החוק - על דרך הישר ועל דרך של "מכלל הן יישמע הלאו" - וכך היא לשון היומיום, שהשורש ת.ו.כ. על נגזרותיו אינם משמיעים, באשר הם, קיומה של תמורה. שואל בא-כוח המערער בתמיהה: כיצד זה - ומה טעם - שבמכר או קניה של אדם להעסקתו בזנות נדרשת תמורה כיסוד קונסטיטוטיווי בעבירה, בעוד אשר יכול שאדם יעבור עבירה של תיווך לסחר בבני-אדם - עבירה שעונשה כעונשן של מכירה וקניה - אף באין תמורה? לקושיה זו וכמותה לקושיות נוספות נידרש בהמשך דברינו להלן. 23. משביררנו את נושא הלשון הבה נדבר בתכלית, בבקשנו לדעת אם הולכת היא התכלית יד-ביד עם הלשון או אם מורדת היא בלשון. הוראת סעיף 203א(א) לחוק העונשין - תכלית 24. הוראת סעיף 203א(א) שלחוק העונשין נועדה - מראשיתה ומעיקרה - להגן על כבוד האדם, על חירותו של האדם, על האוטונומיה של האדם. כך בקניה ובמכירה של אדם לעיסוק בזנות וכך בתיווך למכירה ולקניה של בני-אדם לעיסוק בזנות. העבירה של קניה ומכירה והעבירה של תיווך למכירה ולקניה הוצבו בשורה אחת כעבירות שוות-ערך - העונש המירבי בצידן של שתי העבירות אותו עונש הוא: שש-עשרה שנות מאסר - ועל דרך זה ביקש המחוקק להודיענו דעתו על חומרתה של עבירת התיווך. יכול היה המחוקק, לו אך ביקש, שלא לייסד את עבירת התיווך כעבירה לעצמה, ולו כך נהג היה המתווך עשוי למצוא עצמו חייב בין כמבצע בצוותא של עבירות קניה או מכירה בין כמסייע לעבירות אלו. ואולם המחוקק ביקש אחרת. רצונו היה כי עבירת התיווך תהיה עבירה בדרגת-חומרה שווה לעבירות הקניה והמכירה, ועל-כן טרח וקבע הוראה שקבע להעמיד את עבירת התיווך בקידמת הבמה. בכך הודיענו המחוקק עד מה חמורה היא עבירת התיווך, והנחייתו חוק היא לנו. 25. וזו היא אחת הדרכים שהמחוקק מחזיק בה בבקשו להודיענו חומרתה של עבירה: נוטל הוא התנהגות שברגיל היינו רואים בה התנהגות של מסייע גרידא, והופך הוא אותה לעבירה עיקרית וראשה. כך, למשל, עשה המחוקק בהוראת סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. בצד העבירות של יצוא או יבוא סם מסוכן, מנה המחוקק - בדרגת חומרה שווה - גם עבירה של הקלה על ייצוא או על ייבוא ("לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו..."). הנה-כי-כן, דינו של מי שהקל על ייצואו או על ייבואו של סם מסוכן הושווה למי שייצא או למי שייבא סם מסוכן. ומדוע כך? משום שהקלה על ייצוא או ייבוא, פגיעתה בערך המוגן - אליבא דמחוקק - היא כה קשה וכה רעה, עד כי אין הצדק להבחין ולהבדיל בינה לבין מעשהו של המבצע העיקרי והראשי. ראו: ע"פ 946/04 מדינת ישראל נ' יורם (רן) עובד ואח' (טרם פורסם); דנ"פ 7793/04 יורם (רן) עובד נ' מדינת ישראל (לא פורסם). כך הוא, למשל - בשינויים המחוייבים מן העניין - גם בעבירת השוחד, שעונשו של המתווך בשוחד הוא כעונשו של לוקח השוחד או נותן השוחד. ראו: סעיף 290 לחוק העונשין. 26. הנחת היסוד היא אפוא זו, שאין די באיסור על מכירה ועל קנייה של בני-אדם לעיסוק בזנות; מיגור יעיל של תופעה סרטנית זו מחייב ביעור דרסטי של חוליית הביניים, אשר בלעדיה לא היו מצליחים הסוחרים לעיתים קרובות לעשות את מעשיהם הרעים. סחר בבני-אדם, כמוהו כסחר בסמים, נדרש - לעצם קיומו - לאנשי קשר המחברים בין מוכרים לבין קונים, והדברים פשוטים. סוחר מן-המניין, איש טוב וישר-דרך, מציג את מרכולתו ברבים - בחלון הראווה, על מדפים, בפירסום בעיתונות ובשאר כלי תקשורת - והקונים באים או שאינם באים והכל גלוי לעין השמש. לא כן הוא הסוחר באדם או בסמים. סוחר זה לא יפרסם את מרכולתו באורח גלוי ברבים, וממילא נדרש הוא לאנשי-קשר. אלה הם המתווכים לעיסקות סמים או סחר בבני-אדם, אנשים רעים המתווכים בין אנשים רעים אחרים ביניהם-לבין-עצמם. יצירתה של עבירת התיווך לסחר בבני-אדם כעבירה עצמאית, מבטאת הכרה במעמדם המרכזי של אנשי-קשר אלה בסחר הבזוי בבני-אדם. תופעה הרסנית זו של סחר בבני-אדם נוכל להיאבק בה ביעילות רק אם נקפיד להעלות ברשת את כל המשתתפים בחינגא. רק על דרך פגיעה - ופגיעה קשה - בכל אחת ואחת מחוליות שרשרת הסחר - חוליה אחר חוליה - ניתן יהיה להעלות בעשן את הפעילות כולה. וכפי שנאמר בבש"פ 1905/04 קופרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם): עדים אנו לאחרונה לקיומה של מכונה משומנת היטב לייבואן של נשים ממדינות ברית-המועצות לשעבר לעיסוק בזנות בישראל. הנשים מובאות דרך מצרים ונשלחות למכוני זנות למיניהם הפרושים ברחבי ישראל. והנה, במכונת ייבוא זו, חלקים מחלקים שונים המתואמים אלה עם אלה... כל חלקי מכונה אלה פועלים בסינכרוניזציה ובתיאום ולכל אדם במערכת תפקידו שלו. המשימה המוטלת עלינו, על בתי-המשפט, היא לשבש ככל הניתן את פעילותה של אותה מכונה... שבירת חלק באותה מכונה, ולו חלק קטן הוא, יהא בו כדי לשבש את פעילותה של המכונה ולגרוע מן המסוכנות של המשך הפעילות העבריינית. דומים הדברים - דומים עד כדי זהות - למערכות הסחר בסם, שניתוק חוליה אחת בשלשלת עשוי להביא להשבתתה של השלשלת כולה. היקש לפסיקת בתי-המשפט בעניין שרשרת הסם מתבקש כמו-מאליו, וידענו מכבר כי בלא חוליות-הביניים המרכיבות את השרשרת יתקשו עברייני הסמים העיקריים לבצע את זממם. כנדרש מכאן, חובה היא המוטלת עלינו להיאבק בכל חוליה וחוליה ולנתק את השרשרת. ראו: ע"פ 286/79 חיג'אזי נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 753, 755; ע"פ 746/86 מדינת ישראל נ' קדוש ואח' (לא פורסם); ע"פ 5735/92 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). 27. כיצד זה נוכל לנתק את שרשרת הסחר בבני-אדם אם נפטור מעונש את המתווכים שלא-בשכר? אכן, להגנה על הערכים שמבקשים אנו להגן עליהם, מה לנו מתווך בשכר מה לנו מתווך חינם-אין-כסף, שהרי כזה-כן-זה ניזקו של האחד כניזקו של האחר? והרי גם ראשון גם אחרון פוגעים במעשיהם בליבתם של הערכים המוגנים. את מושג התיווך לסחר בבני-אדם יש לפרש באורח תכליתי ראוי, שמא נחסיר מעשים רעים שהחברה מבקשת להקיא מקירבה; ופרשנות זו ראוי לה שתכלול גם תיווך שלא-בתמורה. נקל להבין כי צימצום עבירת התיווך לתיווך בתמורה בלבד יפגע ביכולתן של הרשויות לנתק את שרשרת הסחר. ראו עוד: בש"פ 8077/01 שרייפר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 11383/03 מדינת ישראל נ' חמדי (לא פורסם); תפ"ח (ת"א) 1012/04 מדינת ישראל נ' קופרמן (לא פורסם, בסעיף 5); ב"ש (חי') 4449/04 מדינת ישראל נ' חונדיאשווילי (לא פורסם, בסעיף ג'); בש"פ 5196/04 מדינת ישראל נ' גבריאלוב (לא פורסם). 28. בתי-המשפט קבעו - פעם ועוד - כי הוראת סעיף 203א לחוק העונשין ראוי לה כי תפורש פירוש תכליתי, להגשמת המטרה שביקש החוק להגיע עדיה. עבירה שייעודה הוא להגן על זכויות היסוד של האדם, ראויה היא שתהא עבירה בעלת מוטת-כנפיים רחבה, וכך יהיה פירושה. להגן על קורבנות הסחר הגנה מירבית שנוכל לספק, מחובתנו לפרש את החוק מתוך מבט רחב ותוך דבקות בערך של כבוד האדם. וכך, למשל, נקבע בפסיקה, כי אין משמעות לשאלת הסכמתו או אי-הסכמתו של האדם לעבוד בזנות; הסכמה אינה מפחיתה מחומרתה של העבירה ואין היא משמשת הגנה לסוחר. ראו והשוו: בש"פ 291/01 רביאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 11367/03 מורדכוביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 3204/03 מדינת ישראל נ' בן דוד, פ"ד נח(1) 143, 148. 29. מגמת הפרשנות המרחיבה באה לידי ביטוי גם בפירושם של המושגים "סחר", "קנייה" ו"מכירה" שבהוראת סעיף 203א(א). מציאות החיים לימדה אותנו, כי לא רק שבני-אדם נמכרים ונקנים, אלא שנוצרו - שמא נאמר: אנשים רעים יצרו - כמו יש מאין, "הסכמים קניינים" הנסבים על בני-אדם. ועל כך אמרנו בבש"פ 3357/03 יורגייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם): הוראת סעיף 203א לחוק העונשין מדברת על מכירה וקניה של אדם להעסקתו בזנות או תיווך למכירה או לקניה כאמור, כמו האדם הוא צמח או חפץ שניתן למוכרו ולקנותו. אם לכך הגענו, לא אתפלא אם מחר-מחרתיים ימצא המחוקק לנכון לתקן את החוק ולהוסיף עבירות שעניינן לא אך הסכמים אובליגטוריים למסחר בבני אדם אלא הסכמים קנייניים אף-הם. כך, למשל, מישכונו של אדם או שיעבודו בכל דרך אחרת המוכרת בדיני קנין. ובהמשך לכך, בבש"פ 3398/03 חיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם): בבש"פ 3357/03 - יורגייב (טרם פורסם), הערתי על שימוש הלשון של "קניית" ו"מכירת" בני אדם, ותהיתי אימתי נגיע לכריתת הסכמים קנייניים בבני אדם, כמישכונו של אדם או כשיעבודו בכל דרך אחרת. הערה זו הערתי אתמול, והנה היום גיליתי כי ניתן לבצע עיסקה של שכירות באדם. הנה הוא המבקש לפניי, ש"שכר" את שירותיה של פלונית למשך חודש ימים. ואולי היה זה "מכר לשעה", או, אפשר, "מכר חוזר". אכן אם כחפץ היה האדם, מה מאיתנו יהלוך כי תיעשינה בו עיסקאות כבחפץ? 30. ואמנם, מאז נחקק סעיף 203א באו לפני בתי-המשפט סוגים מסוגים שונים של העברות "זכויות קניין" וקונסטרוקציות "מסחריות" אשר נעשו בבני-אדם להעסקתם בזנות. בהיתקלם בתופעות אלו, ונאמנים לפרשנות התכליתית, פסקו בתי-המשפט כי אין לגזור את פרשנותם של המושגים "סחר", "מוכר" ו"קונה" מן המשמעות הנודעת להם במשפט האזרחי. תכלית החוק היא ביעור נגע הסחר בבני-אדם לעיסוק בזנות על כל צורותיו וגווניו; וכמסקנה נדרשת מכאן נפסק, כי "עבירת סחר מתבצעת לא רק בהליך של רכישת זכות הבעלות כמשמעותה במשפט הפרטי, אלא שכל מעשה שיש בו רכישת זכויות קנייניות כלשהן בבני אדם הוא בגדר סחר": בש"פ 7544/03 רחימוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם). להשגת תכלית החוק נפרוש רשת רחבה להעלות בה את פורצי כבוד האדם, שאם לא כן נחטא לחוק ולעצמנו. על כך נאמר בבש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם): ספק בליבי - שמא אומר אין ספק בליבי - אם יש לפרש את המושגים "מוכר" ו"קונה" בהוראת סעיף 203א לחוק העונשין כמשמעותם בחוק המכר האזרחי בישראל. לעניין זה אומר, תוך שאני משפיל את עיניי בבושה, כי פירוש המושגים "מוכר" ו"קונה" אדם להעסקתו בזנות - כהוראת סעיף 203א לחוק העונשין - כוללים אף "משכיר" ו"שוכר" אדם להעסקתו בזנות. ולמדקדק בשפה אוסיף, כי בהקשר זה שלפנינו עתה, "השכרת" אדם לזנות שקולה כנגד "מכר לשעה" לזנות. אני משפיל את עיניי בבושה, שכן מכירה וקניה של אדם - וכמותם השכרה ושכירה של אדם - לשם עיסוק בזנות, הינו, במובן מסוים, הזניית השפה; ואולם מה נעשה וכלו מילים מן השפה לתיאור מעשי כיעור כמעשים המתוארים בכתב-האישום. נדע אפוא, כי המושגים "מוכר ו"קונה" בהוראת סעיף 203א לחוק העונשין, אינם אלא מושגים שאולים מעולם אחר; ומתוך ששאולים הם ממסגרות ומתחומי ותחומי חיים אחרים, ממילא משנים הם את פניהם ואין להבינם אלא כמטאפורה לתיאור תופעות חיים מכוערות, תופעות חיים שהשפה דלה מכדי לציירן במדויק. דברים ברוח זו נקבעו גם על-ידי השופטת ביניש בע"פ 11196/02 פרודנטל נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 40, 48-47: אין זה מתקבל על הדעת כי תוך התעלמות מזכויות היסוד של האדם, ובהן הזכות לחירות והזכות לכבוד, איפשר המחוקק לעקוף את ההוראה האוסרת מכירה או קנייה של בני-אדם בדרך של התרת עיסקאות רכושיות מסוג אחר. ... לענין פירושם של הביטויים "מכירה" ו"קניה" בסעיף 203א(א), יש לראותם כמתייחסים לכל עיסקה בתמורה כלשהי המעניקה לאדם זכות "רכושית" מכל סוג כלפי אדם אחר המשמש אובייקט לעסקה, לעניין זה אין נפקא מינה אם מדובר ב"הסדר עסקי" במסווה של בעלות, שכירות, שאילה, שותפות וכל צורה אחרת של יצירת זיקה קניינית באדם. כל אלה הם בגדר סחר על-פי הוראת סעיף 203א(א). 31. על-פי דבר ההלכה, אפוא, כל עיסקה בעלת אופי "קנייני" תבוא בגידרה של הוראת סעיף 203א. מטעם דומה של תכלית החוק נפסק גם כי יסוד התמורה בעבירת הסחר בבני-אדם - אותה תמורה הנזכרת מפורשות בהוראת סעיף 203א(א) - יפורש באופן רחב. עמד על כך השופט ת' אור בפסק-הדין בע"פ 1609/03 בוריסוב ודושקר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 55, וכך למדנו מפיו (שם, 64): לאור האמור ובשים לב לייחודה של התופעה שבה דן הסעיף, ונוכח התכלית למגר את התופעה הקשה והבלתי נסבלת המתפשטת של סחר בבני-אדם לשם זנות, דעתי היא כי את מהותה ואופייה של ה"תמורה" הנזכרת בסעיף יש לפרש פירוש רחב, לפיכך גם אם התמורה בסחר היא עקיפה או מועטה, תתגבש העבירה, ובלבד שהוכחה ההסכמה על העברת הזכויות בגופו של אדם להעסקתו בזנות אל ה"קונה". פרשנות זו מתיישבת עם נוסח הסעיף אשר התמורה הנדרשת בו היא בעלת אופי רחב, והיא כוללת לא רק כסף או שווה כסף, אלא גם כל שירות או הנאה אחרת. וגם זאת: הסעיף מדבר על עיסקת מכירה או קנייה כנגד תמורה בלי שהוא מציין את המועד שבו התמורה צריכה להשתלם, לפיכך עיסקה הנקשרת בין שניים למכר אדם לצורך העסקה בזנות כנגד תמורה תיחשב לעבירה בין שהתמורה כבר שולמה או נמסרה כולה, ובין שהוסכם שהיא תינתן, כולה או חלקה, בכל דרך שהיא בעתיד. 32. המסקנה הנדרשת לענייננו מסקנה אחת היא, אחת ויחידה: לא זו בלבד שתכלית החוק - תכלית הנדרשת מתוך הערכים שהחוק נברא להגן עליהם - עולה בקנה אחד עם פירושו של החוק בלשון בני-אדם, אלא שהתכלית היתה כרוח טובה הנושבת במפרשי אניה להוליכהּ אל מטרתה. הוראת סעיף 203א(א) שלחוק העונשין מבקשת לחול על תיווך לסחר בבני-אדם לעיסוק בזנות גם במקום שהתיווך אינו כרוך בתמורה. כך, רק כך, נוכל ליתן ביטוי עז ותקיף למגמתו של החוק להכרית מארץ את התופעה - שהפכה מגפה - של סחר בבני-אדם לעיסוק בזנות. פולמיקה 33. טוען המערער כי תיווך שאין תמורה בצידו אין הוא "תיווך" כהוראת סעיף 203א(א), ומכאן שתיווך ללא תמורה לא יחייב את המתווך בעבירה על החוק. על טיעונים אלה השבנו בדברינו למעלה, ועתה נוסיף ונדבר באורח פרטני בטענות ספציפיות שהועלו לפנינו. 34. טוען המערער, בהסתמכו על הוראות חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (חוק המתווכים), כי תיווך משמיע תמורה למתווך. וכהגדרת המושג "תיווך במקרקעין" בהוראת סעיף 1 שלחוק המתווכים: "תיווך במקרקעין" - הפגשה בתמורה בין שני צדדים או יותר, לשם התקשרותם בעיסקה בזכות במקרקעין; לטענת המערער, יש ללמוד מהגדרה זו לענייננו, ולו משום שזו ההגדרה האחת והיחידה בחקיקה למושג התיווך, ומשנמצא לנו כי תמורה מהווה יסוד יוצר במושג של תיווך מקרקעין, נדע כי-כך יהא בענייננו-שלנו אף-הוא. מחוקק הוראת סעיף 203א(א) לחוק העונשין כמו ביקש להפנותנו - מכללא, אמנם - להגדרה הכללית שבחוק המתווכים. 35. טענה זו אינה מקובלת עלינו. חוק המתווכים ייעודו להסדיר את העיסוק במקצוע התיווך במקרקעין במגמה להגן על צרכני השירות. החוק, מעיקרו, מודיענו מפורשות כי מחיל הוא עצמו על תיווך במקרקעין - על תיווך במקרקעין בלבד - ולא על כל מתווכים אחרים. לשון אחר: חוק המתווכים התאים עצמו לתיווך במקרקעין - לא לכל תיווך אחר - וממילא אין לייצא הוראות שבו למעשי תיווך אחרים. ראו עוד: הצעת החוק, ה"ח תשנ"ב, 388. במילים אחרות: חוק המתווכים אין הוא "חוק מאסטר" שניתן לייצא הוראות מתוכו אל חוקים אחרים. החוק חוק ספציפי הוא וכוחו בין גדרותיו בלבד. ל"חוק מאסטר", ראו: דנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817, 835; בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63, 151. אכן, מה לנו שנערב מין-בשאינו-מינו ונלמד מיעקב לעשו? מה בין העיסוק של תיווך במקרקעין לבין תיווך לסחר בבני-אדם לעיסוק בזנות, תיווך שמקומו בחוק שנועד להגן על כבוד האדם וחירותו? אכן, גם מתווך זה גם מתווך זה, השנים "אנשי ביניים" הם, המקשרים והמגשרים בין אחרים, ואולם בכך הסתיים הדמיון בין שני סוגי המתווכים. יימצאו לנו, אומנם, חוקים אחרים שהמתווך בהם הוא מתווך בתמורה, מתוך שדרך העולם היא כי בעיסוק הנדון באותם חוקים זוכה המתווך בתמורה. אלא שכל חוק ותכליתו-שלו. כל אותם חוקים - חוקים פרטיקולריים הם. אף לא אחד מהם הוא "חוק מאסטר". וכפי שנאמר בפרשת סרוסי (שם, שם): הכל יסכימו כי אין ללמוד מפירושו של ביטוי מסוים בדיני ייבוא וייצוא, למשל, לפירושו של אותו ביטוי בדיני תעבורה. הקשרים בין שתי נסיכויות אלה רופפים, ואין כל טעם טוב לומר כי בחוקקו חוק בנסיכות אחת נתן מחוקק-הממלכה דעתו על פירושם של ביטויים אלה ואחרים בנסיכות אחרת. כך נאמר אף לעניין עבירת התיווך לסחר בסם כהוראת סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים: "ההקבלה בין תיווך כמובנו במשפט האזרחי לבין זה, שסעיף 14 לפקודה דן בו, היא לפחות מפוקפקת": ע"פ 360/80 מדינת ישראל נ' אפנג'ר, פ"ד לה(1) 228, 231. 36. זה אף הגיונם של דברים. טול, למשל, מקרה בו תיווך המתווך בין קונה לבין מוכר למטרת סחר באדם לעיסוק בזנות, אלא שהעיסקה לא יצאה לפועל והמתווך לא זכה בשכר שקיווה לקבל. האם ייאמר כי במקרה זה לא נעברה עבירה של תיווך לסחר (ולא אך נסיון)? לדעתי התשובה אינה יכולה להיות אלא בשלילה. לו אחרת אמרנו כי אז החמצנו את תכלית החוק מכל-וכל. וכדברי השופט קדמי בע"פ 628/97 ליזרוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם), לעניין הוראת סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים הנסבה על תיווך לסחר בסמים: מעשה של "תיווך" מושלם בהפגשת הצדדים לעיסקה ואין נפקא מינה, אם בסופו של דבר נקשרה עיסקה אם לאו. במקרה דנא, הביא אקרמן להפגשת הצדדים לעיסקה; ולעובדה כי לא נקשרה עיסקה ביניהם - אין השלכה על השתכללותו של מעשה התיווך שהושלם קודם לכן. 37. וכך מורה אותנו סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים: תיווך 14. לא יתווך אדם - בין בתמורה ובין שלא בתמורה - בפעולה אסורה לפי סעיף 13. טוען המערער: הפעולות האסורות לפי סעיף 13 שלפקודה הן ייצוא סם מסוכן, ייבואו, הקלה על ייצואו או ייבואו, מסחר בו, הספקתו ועשיית כל עיסקה אחרת בו. מוסיפה וקובעת הוראת סעיף 14 שלפקודה, כי תיווך אף-הוא מהווה עבירה, בין שהתיווך הוא בתמורה ובין שאין הוא בתמורה. וכאשר יורה המחוקק כן יקום: ברצותו מרחיב וברצותו מֵצֵר; ברצותו מציין הוא מפורשות כי תיווך משמעו תיווך בין בתמורה ובין שלא בתמורה וברצותו אין הוא מציין כן. אשר לענייננו-שלנו: משלא ציין המחוקק בהוראת סעיף 203א(א) כי תיווך הוא גם באין תמורה; וביודענו כי על דרך הכלל תיווך הוא בתמורה דווקא; שומה עלינו לפרש את דבר החוק על דרך שלא יחול אלא על תיווך בתמורה בלבד. טענה זו לאו טענה היא, ולא עוד אלא שאיפכא מסתברא. אכן כן: יכול היה החוק בענייננו לציין - ברחל ביתך הקטנה - כי תיווך לסחר בבני-אדם להעסקתם בזנות יכול שייעשה הן בתמורה הן שלא-בתמורה. ואולם, משלא קבע כך, ובתיתנו דעתנו לתכלית החוק ולערכים שהחוק ביקש להגן עליהם, ראויה היא העבירה שתפורש כחלה הן על תיווך בתמורה הן על תיווך שלא בתמורה. כפי שראינו, לא נמצא לנו טעם טוב לצמצם את תחום פרישתו של האיסור הפלילי ולהוציא מגדריו תיווך שלא בתמורה, ומהתם להכא. 38. ועוד טוען המערער: שורו וראו עד היכן מגיע האבסורד: לענין סעיף 203א(א) מוכר לא יהיה מוכר-עבריין וקונה לא יהיה קונה-עבריין, אלא אם נעשה מעשה המיקנה בתמורה. ואילו אם לא נעשה מעשה המיקנה בתמורה - לא נתבצעה כל עבירה. נניח עתה כי נעשה מעשה מיקנה באמצעות מתווך אלא שלא עברה כל תמורה בין הקונה והמוכר. במקרה זה, פירוש "מתווך" כדרכנו יוליכנו לכך שהקונה והמוכר לא עברו כל עבירה ואילו המתווך יהא צפוי לשש-עשרה שנות מאסר. הייתכן? לקושיה זו תשובות אחדות, ועיקרן הוא בכך שעבירת התיווך מושלמת עם מעשה התיווך, ומה שעובר לאחר-מכן בין המוכר והקונה, פרשה לעצמה היא שהמתווך אינו בהכרח צד לה. כך, למשל, אם נכשלה עיסקת המיקנה לא יורשעו הקונה והמוכר במעשה של סחר בבני-אדם לעיסוק בזנות, אך המתווך יורשע בתיווך. הוא שאמרנו: מעשה התיווך הוא לעצמו; מעשה המיקנה הוא לעצמו; והגם ששני המעשים משיקים זה-לזה, כל אחד מן השניים חי את חייו שלו בנפרד מחברו. ואשר ליסוד התמורה בעבירת התיווך עצמה, לא נוסיף על דברים שאמרנו, לאמור, כי לא מבחינת הלשון ולא מבחינת התכלית לא נמצא לנו הצדק לתבוע קיומה של תמורה בעבירה של תיווך. 39. נסכם אפוא, ונאמר כך: עבירת התיווך לסחר בבני-אדם להעסקתם בזנות פורשת עצמה גם על תיווך שנעשה בלא תמורה. אין כל הצדקה - לא הצדקה שבלשון ולא הצדקה שבתכלית - לאימוץ פרשנות אחרת. ואשר להבדל הנוצר עקב כך בין עבירות מכירה וקנייה של אדם לבין עבירת התיווך: אכן, הבדל זה אינו רצוי, אך אין בכוחו כדי להביא לאימוץ פרשנות הנוגדת הן את לשונו של החוק הן את תכליתו. בהקשר זה נפנה אל הצעת החוק של הוועדה הפרלמנטרית לבחינת התופעה של סחר בבני-אדם: הצעת חוק איסור סחר בבני אדם, התשס"ג-2003 (ה"ח פ/1291), שבה - בניגוד לחוק הקיים - אין עבירת הסחר בבני-אדם כוללת יסוד של תמורה. 40. דבר אחרון: בעקבות חוות דעתו של השופט עמית (שופט המיעוט) טוען המערער - וזו הטענה האחרונה שבציקלונו - כי יש לראות במעשיו אך משום סיוע לסחר בבני-אדם. לגירסתו, הואיל ויש יותר מפירוש אפשרי אחד ליסוד התמורה שבעבירת התיווך, זכאי המערער ליהנות מן הפירוש המקל. כנדרש מכך, יש לזכותו מעבירת התיווך לסחר בבני-אדם ותחת זאת להרשיעו אך בעבירה של סיוע לסחר בבני-אדם. גם מן הבחינה העובדתית, כך מוסיף המערער וטוען, לא היוו מעשיו אלא סיוע. ואולם, טענה זו לא תתקבל. משקבענו כי עבירת התיווך לסחר בבני-אדם חלה גם על תיווך שלא בתמורה, אין לפנינו שתי אפשרויות פרשניות ולפיכך נתייתר הצורך לדון בשאלת הסיוע. נוסיף עוד, כי אין ספק בליבנו שמעשי המערער באים - וברווח באים הם - בגדר תיווך לסחר בבני-אדם ולא אך בגדר סיוע לסחר. אין דרך ראויה לכנות את הקשר שקשר המערער בין המוכרים לבין ילנה - קשר שהוליד עיסקת סחר בבני-אדם - אלא כמעשה של תיווך. חומרת העונש 41. בית-המשפט המחוזי גזר על המערער עונש של 48 חודשי מאסר, מתוכם 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי המעצר), ויתרתם על-תנאי. כן הוטל על המערער קנס בסך 10,000 ש"ח. בקשת המערער היא כי גזר-דינו יועמד על תקופת מאסר הניתנת לריצוי בעבודות שירות, וטיעונו הוא כי המדובר בחוק חדש, בעבירה שטרם נידונה בפסיקה, ובשים לב לכך שמעשיו היו מינוריים ונעשו בלא תמורה. עוד טען המערער כי אף במקרים חמורים יותר הוטלו עונשים קלים מן העונש אשר הוטל עליו. 42. טענותיו של המערער אינן מקובלות עלינו. כפי שנאמר לא אחת, העבירה של סחר בבני-אדם לעיסוק בזנות עבירה קשה היא; קשה, מאוסה ובזויה. עבירה היא מן החמורות, המאוסות והבזויות שבקודקס הפלילי. ומתוך שזו היא העבירה, ראוי מי שהורשע בה כי יוטלו עליו עונשים כבדים ומרתיעים, הן לגמול הן לעקירתה מן השורש של תופעת הסחר בבני-אדם. ראו והשוו, למשל: ע"פ 4886/02 גלישקו נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 875, 881; ע"פ 106/03 מדינת ישראל נ' ברודוב (לא פורסם); ע"פ 4429/04 דושקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לא בכדי קבע המחוקק בצידה של העבירה עונש של שש-עשרה שנות מאסר, ולעת גוזרם עונשו של נאשם ראוי כי בתי-המשפט ישוו נגד עיניהם עונש חמור זה. זה מכבר צווינו על "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִרְבֶּךָ" (דברים כד, ז). והסחר בבני-אדם הוא הרע-מכל-רע. אשר למערער, בתיתנו דעתנו לעבירה שעבר, אין העונש שהוטל עליו עונש חמור הוא ביתר ועל-כן דין ערעורו על גזר-הדין להידחות. סוף דבר 43. הערעור נדחה, הן על ההרשעה הן על העונש. המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בחיפה ביום 9.3.05, עד השעה 12:00. הערבויות הקיימות תעמודנה בעינן עד להתייצבותו של המערער לריצוי עונשו. המישנה לנשיא השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של המישנה לנשיא מ' חשין. היום, י"ד באדר א' תשס"ה (23.2.05). המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04077570_G04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il אש