פסק-דין בתיק ע"פ 7756/03
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7756/03
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט י' עדיאל
המערער:
אבשלום קוממי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו ב-ת"פ 40062/01 מיום 22.6.2003 שניתן על ידי כבוד
השופט ז' כספי
תאריך הישיבה:
ד' בכסלו התשס"ה
(17.11.04)
בשם המערער:
עו"ד אביגדור פלדמן
בשם המשיבה:
עו"ד עידית ברנע, עו"ד אילן שדי
פסק-דין
השופטת מ'
נאור:
1. האם
המערער הוא נוכל או שהוא קורבן למעשה נוכלות של אחרים? זו השאלה העומדת להכרעה
בערעור זה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ז' כספי) קיבל את טענת המדינה וקבע כי
המערער, יחד עם אחרים, הונה רוכשים תמימים, שרכשו קרקעות בישראל (רובן באיזור חדרה
– גבעת אולגה) תוך הצגת יפויי כוח מזוייפים של הבעלים הרשומים של הקרקעות, המתגוררים
בחוץ לארץ (במרבית המקרים - בדרום אפריקה) ותוך שימוש במסמכים מזוייפים אחרים. בשלושה
מקרים מדובר בנסיון להונות.
2. המערער, מתווך מקרקעין, אינו כופר בכך
שנעשו מעשי מירמה וכי באמצעות מסמכים מזויפים נמכרו, כביכול, קרקעות לרוכשים
בישראל תוך הונאת הקונים ובעלי הקרקעות כאחת. טענתו בערכאה הראשונה ובפנינו הייתה כי
אין הוא נמנה עם חבורת הנוכלים וכי לא ידע שמדובר במסמכים מזוייפים. עוד טען, כי
כשם שחבורת הנוכלים הצליחה להטעות שורה של עורכי דין ישראליים, שהיו מעורבים
בעסקאות, כך הצליחה החבורה להטעות גם אותו. הוא עצמו, כך טען, כמו הרוכשים התמימים
וכמו עורכי הדין המעורבים, אינו אלא קורבן תמים.
3. המערער אינו חולק על
חלקו האקטיבי בפעולות שהביאו לעסקאות: לגרסתו, אכן נסע כמה פעמים לדרום אפריקה,
כדי לאתר יהודים הרשומים כבעלים, אך עמם לא נפגש (למעט מוכרת אחת). בהשגת המסמכים
השונים טיפלו מי שהיו הנוכלים בפרשה. לדבריו, קיבל בחו"ל (ולעיתים בארץ)
מסמכים שהיום אין מחלוקת כי הם מזוייפים והם שאפשרו את העברת הקרקעות, כביכול.
המערער איתר בארץ קונים והפנה את רובם לעורכי דין בישראל. התשלום עבור הקרקעות היה
מורכב מכספים שנמסרו למערער מאותם עורכי דין ומ"כסף שחור" שנמסר לו
במישרין מהקונים. המערער טען כי את הכספים שקיבל העביר לאיש בשם "יוסף",
בניכוי דמי תווך בלבד. את "יוסף" פגש כל פעם בקרן רחוב בבני-ברק וזה
בתורו, העביר את התשלום לדרום אפריקה. לסיכום, המערער הדגיש כי פעל כמתווך, מתווך נמרץ
אמנם, אך בלי שידע על הזיופים והמירמה, והכספים שהושגו במירמה – לא נותרו לדבריו,
ברשותו.
4. על חבורת הנוכלים נמנו
(למצער) מי שהיה נאשם מס' 1 בפני הערכאה הראשונה, שלמה (סם) יעקובסון, שהודה במהלך
המשפט בחלקו על פי כתב האישום המתוקן, הורשע ודינו נגזר; פרופסור למשפטים מדרום
אפריקה המתגורר עתה בארה"ב, שהיה עד מדינה, ושמו הרולד אובשיוביץ; ושני תושבי
דרום אפריקה: ג'ק רוזנברג ואייזיק קלר. עקבותיהם של שני האחרונים נעלמו לאחר
התפוצצות הפרשה ולא עלה בידי איש לאתרם, שכן מדובר בשמות בדויים. בכתב האישום 16
אישומים: האישום הראשון עוסק בקשר שקשרו המערער ויעקובסון בשנת 1994. אישומים 16-2
עוסקים במכר קרקעות (או – בשלושה מקרים – נסיונות מכר) על סמך מסמכים מזוייפים. לגבי
האחרונים מבקש המערער להבחין בין שתי קבוצות עקריות: אישומים 8-2 בהם הואשם המערער
לבדו; אישומים 15-9 בהם הואשם המערער יחד עם יעקובסון (באישום 16 הואשם יעקובסון
לבדו). בערכאה הראשונה התייחסו הצדדים לכל האישומים שהוגשו נגד המערער כאל מקשה
אחת; ואולם בעת שמיעת טענות הצדדים בעל פה, סניגורו של המערער, עו"ד פלדמן
(שהחל לייצגו רק בשלב הטעונים לעונש בערכאה הראשונה) הוסיף לטענה הראשית שיש לזכות
את המערער מכל וכל גם טענה חלופית – שיש לזכות את
המערער ולו מאישומים 8-2. באישומים אלה לא הואשם יעקובסון, ועדותו של אובשיוביץ
איננה רלבנטית. אבחן תחילה, כפי שעשתה הערכאה הראשונה את האישומים כמכלול, ואחר כך
אתייחס לטענה החלופית.
5. שלמה יעקובסון, שהתגורר בדרום אפריקה, הוא
חבר של המערער. הודייתו של יעקובסון, כאמור, בכתב האישום המתוקן הפלילה (באישומים
1 ובאישומים 15-9) גם את המערער. ואולם, בעדותו בבית המשפט המחוזי טען יעקובסון
כי הודייתו התייחסה לחלקו ולחלקו בלבד וכי אין הוא מסכים להפליל אחרים. בית המשפט
המחוזי קבע כי הודיית החוץ של יעקובסון יכולה, כעקרון, לשמש גם כנגד השותף לעבירה
הנזכר בה. ואולם, משקלה של ההודייה בנסיבות כאלה מסוייג, בהתחשב בכך שמעייניו של
הנאשם - המודה בעניינו שלו נתונים לגורלו-הוא, וספק רב אם הוא מודע להשלכות
הודייתו, מחוץ למסגרת הדיון בעניינו ולכך שיעשה בה בעתיד שימוש כלפי אחרים
(ע"פ 4541/90 סלע נ' מ"י (לא
פורסם)).
6. בית המשפט נתן משקל מועט להודיית החוץ של
יעקובסון ואת הרשעת המערער ביסס על קטע מעדותו של אובשיוביץ ועל המשקל המצטבר של
34 עניינים העולים מחומר הראיות, אותם פירט בהכרעת דין ארוכה ומפורטת. בסיכומו של
דבר קבע בית המשפט כי הוכח שהמערער נמנה עם חבורת הנוכלים, אשר קשרו קשר להונות
רוכשים של קרקעות בישראל וכן עורכי דין ישראליים שהיו מעורבים ברכישות, וזאת בדרך
של:
"...התייצגות-שווא, ככאלה הפועלים, כביכול, מטעם הבעלים של
קרקעות אלה, לצורך מכירתן. בדרכים של זיוף ומרמה הם הוציאו את מזימתם לפועל, אם
בהשלמת העיסקות ואם בנסיון להשלימן, כאשר הכינו תיעוד מזוייף ועשו בו
שימוש....".
7. לאחר עיון בטענותיהם המפורטות של הצדדים
בכתב ושמיעת טיעון נוסף על פה מסקנתי היא כי הרשעתו של המערער בדין יסודה וכי דין
הערעור להידחות. אין אני רואה צורך לעמוד על כל 34 העניינים שנמנו בהכרעת הדין
המפורטת ובפרטי הטענות לגבי כל אחד ואחד מעניינים אלה. אעמוד על עיקרי הדברים.
עדות הרולד אובשיוביץ
8. אין ספק כי הרולד אובשיוביץ הוא נוכל. כך
עלה בעדותו שלו עצמו, אף שהכה על חטא. רוב העדות נוגעת למי שהיה נאשם מס' 1, שלמה
יעקובסון, אך כפי שיפורט להלן, קטע ממנה הנוגע למפגש ב"קפה פיקאסו"
ביוהנסבורג, יש בו כדי להוות ראיה כבדת משקל כלפי המערער. אובשיוביץ זיהה את תמונת
המערער כמי שנטל חלק, יחד עם יעקובסון, באותו מפגש. אובשיוביץ עצמו איננו נוטריון
אך שותפו למשרד הינו נוטריון ואובשיוביץ רתם אותו לאשר יפויי כוח לפיהם, כביכול,
בעלי קרקעות המוזכרים באישומים 15-9 התייצבו בפניו. אחר כך ועל סמך האישורים
הנוטריוניים זכו המסמכים המזוייפים לגושפנקא נוספת של רשם בית המשפט העליון בדרום
אפריקה ואף של שגרירות ישראל.
אובשיוביץ העיד כאמור על מפגש שהיה לו עם
יעקובסון בדרום אפריקה ב- 10.2.1995 בבית קפה בשם "פיקאסו". במפגש נכח
ישראלי נוסף. יעקובסון נטל מאובשיוביץ את המסמכים המזוייפים שהוכנו, ישב בשולחן
נפרד, ושוחח בעברית עם הישראלי הנוסף בערך כ-20 עד 30 דקות. אובשיוביץ איננו דובר
עברית. הישראלי הנוסף, כך מתאר אובשיוביץ, בחן את המסמכים ולאחר מכן, באותו מעמד,
החזיר יעקובסון חלק מהם לאובשיוביץ, כדי שיוכנסו בהם תיקונים אלה ואחרים.
לימים זיהה אובשיוביץ את המערער במסדר
זיהוי תמונות כאותו ישראלי אשר נכח במפגש בקפה פיקאסו. בחקירתו הועלו טענות שונות
נגד תקינות מסדר הזיהוי בתמונות. בנוסף הועלתה באוזני אובשיוביץ טענה (אותה הכחיש)
כי היכרותו עם המערער מקורה בכך שלימים שהה יחד עם המערער בדירת אחיו של יעקובסון
בארה"ב, ושם נתקל בו – ומכאן זיהויו.
אחר כל הדברים האלה ולאחר כל הטענות
בעניין מסדר הזיהוי ובעניין מפגש בארצות הברית טען המערער בעדותו (כפי שטען עוד
במשטרה) כי אכן היה אירוע בו נכחו
יחד ב"קפה פיקאסו" הוא עצמו, יעקובסון ואובשיוביץ. ואולם באירוע זה,
לטענתו, לא הועברו מסמכים הנוגעים לעסקאות המקרקעין נשוא כתב האישום. מה שנדון בין
יעקובסון לאובשיוביץ באותו אירוע, כך טען, הייתה עיסקה אחרת "עם סינים"
בה היו יעקובסון ואובשיוביץ מעורבים. עוד הוסיף המערער, כי השלושה לא ישבו באותו
אירוע בשולחנות נפרדים כפי שתאר אובשיוביץ אלא ליד שולחן אחד. גרסה זו לגבי אופי המפגש ב"קפה פיקאסו" לא הוצגה לאובשיוביץ בחקירתו הנגדית.
9. בית המשפט המחוזי, שהיה מודע היטב לכך
שאובשיוביץ הוא נוכל, האמין לגרסתו בעניין המפגש בקפה פיקאסו ואין בתיאור מפגש אחר על ידי המערער כדי להביא להתערבות בממצא זה. יצויין, כי
בעניין זה כמו בעניינים אחרים בהם מבקש מאיתנו המערער להתערב בממצאי מהימנות, לא
ראינו יסוד לסתור את ממצאי הערכאה הראשונה שראתה ושמעה את העדים. כך לגבי
אובשיוביץ וכך לגבי עדים אחרים, כמו עורכי הדין המעורבים, להם האמינה הערכאה הראשונה.
ודוק, המפגש שמתאר אובשיוביץ הוא מפגש רב
משמעות, בפרט משנדחתה גרסת המערער אשר ניסתה לשוות למפגש נופך אחר. המפגש מצביע על
מעורבותו העמוקה של המערער בפרשת המסמכים המזוייפים ותוכנם. ובלשונו של בית המשפט
"[המפגש] מצביע על מעורבות ממשית וישירה של [המערער] עם התיעוד
המזוייף...".
הסתרת הקשר עם שלמה יעקובסון
10. כאמור, הערכאה הראשונה לא הייתה מוכנה לתת
משקל רב לכך שבמסגרת כתב האישום בו הודה יעקובסון הוא הפליל גם את המערער. ואולם,
הערכאה הראשונה נתנה משקל לכך שעד שלבים מאוחרים של החקירה הסתיר המערער את מעורבותו
של יעקובסון. החקירה התנהלה בשני שלבים: תחילתה, בשנת 1995 אלא שאז לא העלתה
החקירה דבר; שלוש שנים אחר כך חודשה החקירה ובסופו של דבר הוגש כתב אישום. בשלב
הראשון של החקירה נמנע המערער מלהזכיר את יעקובסון וגם בשלב השני ניסה שלא לנדב
מידע. לכאורה מתבקש היה שהמערער, ביוזמתו הוא, יזכיר את שמו של יעקובסון;
לגרסת המערער הוא הכיר ליעקובסון את שני
הנוכלים שנעלמו, רוזנברג וקלר. יתרה מזו, לדבריו היה זה יעקובסון שניסה לסייע בידו
ליצור קשר עם מוכרת פוטנציאלית של קרקע, אן דונדה שמה, בעת ביקורו הראשון של
המערער בדרום אפריקה. לגירסת המערער הוא נסע לדרום אפריקה בפעם הראשונה כדי להיפגש
עם מוכרת פוטנציאלית זו וזאת לאחר שיצר עימה קשר עוד מישראל. במאמר מוסגר יצויין,
כי התביעה הראתה בראיות ברורות שהטענה בעניין קשר שיצר המערער עם דונדה אינה טענת
אמת.
11. היה זה מתבקש, מתבקש ממש, שהמערער ביוזמתו
יזכיר עוד בשנת 1995 את חברו יעקובסון כמי שיכול לסייע לגרסתו הן בעניין צמד
הנוכלים והן בעניין הגברת דונדה. המערער נמנע מלעשות כן הן בחקירתו במשטרה בשנת
1995 והן בהליכים אזרחיים שננקטו נגדו ונגד עורכי הדין בחלק מהפרשיות. בית המשפט
לא קיבל את הסבריו של המערער לעניין הסתרת הקשר עם יעקובסון. בית המשפט הוסיף
והזכיר כי לאחר שהפרשה התפוצצה ובעת שיעקובסון היה עצור בבלגיה בפרשת סמים בה
הוחשד, נסע אליו המערער למקום מעצרו והמשיך לשמור איתו על קשר כל העת. המערער טען
כי לגביו "חבר זה חבר עד הסוף" אך בית המשפט התרשם כי יעקובסון והמערער
מחפים זה על זה.
איש המסתורין – "יוסף"
12. במסגרת העסקאות שנעשו, הועברו לידי המערער
כספים רבים, מעל מיליון וחצי דולר. חלק מסכום זה הגיע ישירות למערער מידי הרוכשים
כ"כסף שחור", שלא נכלל בחוזים. החלק האחר הועבר למערער באמצעות עורכי
הדין המעורבים. טענת המערער היא כי את הכספים שקיבל העביר לרוזנברג באמצעות שלוחו
של זה האחרון בארץ – "יוסף" שמו, בניכוי דמי תיווך. אין ספק שתכליתן של
עסקאות המירמה היא הוצאת כספים מרוכשים תמימים. הכסף הוא המטרה מאחורי כל מעשי המירמה.
המערער טען, כי את "יוסף" היה פוגש בקרן רחוב עלומה בבני ברק ולאחר שהיה
מוסר לידיו כספים, היה רוזנברג מצלצל ומאשר את קבלת הכספים. מבלי לשפוך אור על
העניין ציין המערער כי על "יוסף" אין הוא יודע דבר. אין הוא יודע את שמו
המלא, מענו ואין הוא יודע כיצד ליצור עימו קשר. הוא גם לא קיבל ממנו שום אישור
בכתב למסירת הכספים. "יוסף" לא ספר במקום את הכספים שקיבל.
13. בתמיכה לטענה שאכן העביר את הכספים
ל"יוסף" הסתמך המערער על הודעתו במשטרה של מי שהיה נהגו – גיל שוקר.
המערער נעזר בנהג כיוון ששבר רגל ואחר-כך נפסל מלהחזיק רשיון נהיגה. בין גרסאות
המערער לעניין המפגשים עם "יוסף" לבין גרסתו של שוקר במשטרה היו
אי-התאמות רבות אותן מנה בית המשפט בהכרעת דינו (עמ' 1734-1736 להכרעת הדין). בשלב
מאוחר יותר העיד שוקר באחד ההליכים האזרחיים. שם, אישר תחילה את הודעתו במשטרה אך
לאחר מכן סתר חלק מהדברים שמסר
במשטרה. המערער שהיה מודע לסתירות שבין גרסתו לגרסת שוקר העיד כי שאל את שוקר לאחר
עדותו לפשר הדבר ושמע ממנו כי הוא התרגש. בכל מקרה הבהיר המערער בעדותו כי
"גילי [שוקר] אמר את מה שאמר אני אומר לך את מה שאני אומר". בית המשפט
ציין:
"משמעות הדברים ברורה: סדקים של ממש ועד כדי קריסה בגרסת
[המערער] אודות מפגשיו עם יוסף" (ההדגשה הוספה).
לדברים אלה אין לי אלא להסכים.
14. ועוד בעניינו של "יוסף": בצדק
ציינה הערכאה הראשונה כי למערער היו גרסאות סותרות ומתחלפות אודות דרך היכרותו עם
"יוסף": במשטרה, בשנת 1995 טען כי היה זה "רוזנברג" שהפנה
אותו אל "יוסף" ואילו באחת התביעות האזרחיות ובעדותו בפני בית המשפט טען
כי עורך-דין לנדא הוא שהפנה אותו ל"יוסף" והנחה אותו להעביר את הכספים
באמצעותו. בהמשך עדותו בנה "גרסה מגשרת" וטען כי אומנם רוזנברג הפנה
אותו ל"יוסף" אך מי שאמר לו שצריך לבצע את ההעברה דרכו היה לנדא. לנדא
מצידו העיד ובית המשפט המחוזי האמין לו, כי ידע על הטענה שהכסף נמסר ל"יוסף"
רק לאחר שהפרשה התפוצצה.
זאת אף זאת: בית המשפט הוסיף והזכיר כי
בחקירה בשנת 2000 ציין המערער כי עורך-דין אחר שהיה מעורב בחלק מהעסקאות, עורך-דין
בן יצחק שמו, לא ידע למי העביר המערער את הכספים ודבר העברתם ל"יוסף"
נודע לו רק לאחר שהפרשה התפוצצה. לעומת זאת, בבית המשפט טען המערער כי אין הוא
יודע אם בן יצחק ידע בזמן אמת על "יוסף" ואיננו זוכר אם בן יצחק הוא
שנתן את ההנחיה להעביר אל "יוסף" את הכספים. אחר כך שינה טעמו ואמר כי
אכן בן יצחק לא אמר לו להעביר את הכספים ל"יוסף". לעומת זאת, בהליכים
אזרחיים טען המערער כי בן יצחק הוא שאמר לו להעביר כספים ל"יוסף".
המערער הסביר בעדותו כי הדברים שנאמרו היו במסגרת "הטחות בוץ" הדדיות
באותן התביעות האזרחיות. בית המשפט מסכם וקובע:
"בליל זה של גירסות, כולל גרסת שקר מוכחת, שהנאשם מודה בה, מצביע
על מהימנותו הפגומה ועל השימוש התדיר שהוא עושה בדברי שקר, כפי שקבעתי, אך, לא
פחות, גם על
מפוקפקות הגירסה כולה הנוגעת ליוסף זה" (ההדגשה הוספה)
נחזור ונזכור: השאלה מה עלה בגורלו של
הכסף היא שאלה קריטית במשפט זה. כל תכלית המירמה היא הוצאת כספים. בית המשפט לא
היה מוכן לקבל כי המערער העביר כספים דרך "יוסף" לטובת רוזנברג. גם אם
נאמר שרוזנברג, תהא אשר תהא זהותו, קיבל את חלקו בשלל, והדעת נותנת כי כך היה,
בצדק נתן בית המשפט משקל בהערכת העדויות לגרסה המפוקפקת בענין העברת הכספים,
ולטענת המערער כי הכספים, כולם יצאו מרשותו.
מצגי שווא של המערער בשאלה אם ראה
חלק מבעלי הקרקעות
15. עניין אחר עליו עמד בית המשפט בהכרעת דינו
הוא כי בעסקאות בלתי קשורות טען המערער שפגש בבעלי הקרקע. כך עשה בפני עורך-דין בן
יצחק ובנו הראל וכך עשה גם בפני הקונה שלמה פרטוש. המערער הכחיש שכך אמר וטען כי
פגש בעלת קרקע אחת בלבד, נעמי רוטנברג שמה. בית המשפט לא קיבל את הכחשת המערער וגם
בעניין רוטנברג היה לבית המשפט ספק רב. בית המשפט קבע:
"שמעתי את שלושת העדים האמורים [עו"ד בן יצחק ובנו הראל
והעד פרטוש – מ"נ], התרשמתי מכנותם בענין זה ואינני רואה כל סיבה שלא לקבל את
דברי כל אחד מהם. [במערער], כבר אמרתי, אי-אפשר לבטוח.
היוצא מכאן הוא, כי [המערער] הציג מצג כוזב ושקרי בפני כל אחד מהעדים,
בשלוש הזדמנויות שונות, מתוך רצון להרגיעו ולגרום לו להאמין, כי המדובר בתיעוד
אמין ואמיתי. הדברים, מובן הוא, לא היו כאלה, [והמערער] נותר, איפוא, בחזקת מי
שהונה אותם והוליך אותם בכחש"
המצג הכוזב שנקבע
והרצון לגרום לאחרים להאמין כי המסמכים אמינים, אף שהמערער לא פגש בבעלי המקרקעין,
מצביעים גם הם על כך שלמערער היה חלק במעשי המירמה.
התנהגות המערער בעסקת טולדנו
16. הקרקע השייכת לטולדנו נמכרה לאחים פרטוש.
העסקה נעשתה אצל עורכת הדין שגיב שטיפלה רק בעסקה זו, לבקשת לקוחותיה האחים פרטוש.
בהסכם שהכינה עו"ד שגיב הוצב תנאי לפיו בעלת המקרקעין מחוץ לארץ תחתום אישית
על בקשה לפטור ממס שבח ועד קבלת שומה סופית יותלו המשך התשלומים.
המערער התנגד לתנאי האמור וכפי שציין בית
המשפט, הטעם להתנגדות טמון בכך שדרישת החתימה האישית הייתה חושפת את המירמה כולה.
המערער טען כי התנגדותו נבעה מכך שתנאי זה לא סוכם עם "קלר", שהיה בארץ
ונכח במעמד הסיכום. בית המשפט דחה הסבר זה וקבע כי "בעסקה זו נחשף, הלכה
למעשה, פרצופו האמיתי של [המערער] וחלקו המלא, כשותף העוזר בידי קלר המתחזה, לבצע
את המירמה".
17. אכן, גם התנהגותו של המערער בעסקת טולדנו
מצביעה בחוזקה לכוון היותו מעורב בפרשיות המירמה.
עניינים נוספים
18. עד כה לא מניתי אלא חלק מהעניינים עליהם
עמדה הערכאה הראשונה בתמיכה לקביעתה כי המערער אינו קורבן תמים וכי הוא חלק מחבורת
הנוכלים. הערכאה הראשונה הזכירה עניינים רבים נוספים ובהם עיסקה,
בה לא הואשם המערער: עסקת סידני-סיף (עליה ארחיב עוד בהמשך). מעיסקה זו הסתבר כבר
בתחילת הדרך, עת ביקשו לדווח על העסקה לרשויות המס, כי מי שהציג עצמו כסידני-סיף אינו
אלא מתחזה. למרות זאת המשיך המערער בשלל עסקאות הכזב הקשורות באותו הגוש; בית
המשפט עמד גם על כך שהמערער לא ניהל רישום בעניין הכספים; עוד עמד על אמירה מפלילה
שנפלטה מפי המערער בבית המשפט לפיה "השניים הציגו עצמם כנוכלים". בית
המשפט נדרש לפרטי העסקאות אחת לאחת, להעלמת העובדות שהיו ידועות למערער מעורכי
הדין השונים ועוד ועוד. לא ראיתי צורך לדון בכל פרטי הדברים. עמדתי על עיקרי
הדברים לאו דווקא על פי הסדר בו הם מובאים בהכרעת הדין. לדעתי, די בדברים עליהם
עמדתי כדי לבסס, מעבר לספק סביר, את מסקנתו החד משמעית של בית המשפט קמא לפיה נמנה
המערער על חבורת הנוכלים ואין לקבל את טענתו לפיה הוא עצמו, כמו עורכי הדין
המעורבים, היה קורבן של החבורה.
הטענה החלופית
19. טענתו החילופית של המערער היא כי יש להפריד,
כאמור, בין אישומים 8-2 (המוקדמים יותר בזמן) לבין אישומים 15-9 (המאוחרים יותר
בזמן): לגבי הקבוצה הראשונה של האישומים, בהם מואשם המערער לבדו, עדותו של אובשיוביץ
איננה רלבנטית ולא ניתן – כך נטען – להרשיע בהם את המערער.
הטענה כי יש להפריד בין שתי קבוצות
האישומים נובעת גם מכך שתבנית מעשי המירמה באישומים שונה היא: בעוד באישומים 8-2
נחתמו המסמכים בפני נוטריונים שונים הרי שבאישומים 15-9 המסמכים המזוייפים אושרו
בפני שותפו של אובשיוביץ שהוא נוטריון. זאת ועוד: לטענת עו"ד פלדמן זמן קצר
לאחר שהמערער הגיע לראשונה לדרום אפריקה הוא כבר מצא שם מכונת זיופים משומנת, אותה
לא יכול היה להספיק ליצור בעצמו בזמן הקצר בו שהה בדרום אפריקה.
20. אין מקום לנסיון (המאוחר) להבחין כביכול בין
שתי פרשיות שונות. הנסיון לטעון שכשהמערער הגיע לדרום אפריקה הוא נקלע למכונת זיוף
משוכללת שכבר היתה קיימת – לא יצלח. יש לזכור כי רובן של העיסקאות נוגעות לאותו גוש
בגבעת אולגה בו התעניין המערער. המערער החזיק, עוד בארץ לפני צאתו לדרום אפריקה
לראשונה, רשימה של הבעלים הרשומים של החלקות. המחשבה שצריך נוכחות פיזית בדרום
אפריקה כדי לארגן את "מכונת הזיוף" או להשתתף בארגונה ממעיטה מכישוריו
של המערער. יש אפשרויות טכניות רבות לדאוג מהארץ למה שייעשה בחו"ל.
זאת ועוד: בקבוצה הראשונה של האישומים "מככב"
רוזנברג. בית המשפט לא קיבל את הסבריו של המערער לפיהם הקשר בינו לבין אותו רוזנברג
נוצר באמצעות סוכנות תיווך דרום אפריקאית בשם "סיף", שברישומיה ובתחקור של
עובדיה לא נמצא זכר לפנייתו של המערער אליה. השאלה כיצד באמת פגש המערער ברוזנברג
לא זכתה לתשובה.
ודוק, "יוסף" הוא דמות מקשרת
בין שתי קבוצות העסקאות, ומדובר כאמור בעסקאות באותו גוש. כך הראיות המאוחרות (בקבוצה
השניה) אוצלות בדיעבד על העיסקאות המוקדמות (בקבוצה הראשונה) אף שדפוסי המירמה
שונו במידה מסויימת. יתר על כן, בית המשפט עמד בפסק דינו על ראיות שונות למעורבות
המערער במירמה עוד בתקופת קבוצת האישומים הראשונה. נזכיר רק חלק מהדברים: המערער
הביא למשרדו של עו"ד חלימה מתחזה בשם סידני-סיף. הסתבר לחלימה, כשהגיש את
טפסי המש"ח של העיסקה לרשויות המס, כי מספר תעודת הזהות שניתן לו ע"י
סיף אינו נכון והוא ביקש מהמערער צילום דרכון של סיף. לאחר כמה פניות קיבל את
צילום הדרכון, אלא שהאיש המופיע בתמונה שבדרכון לא היה דומה למי שהציג עצמו כסידני-סיף.
כשאמר זאת למערער השיב זה האחרון: "זה מה שיש". בית המשפט האמין לגרסתו
של עו"ד חלימה. המערער לא הואשם בפרשיה זו, משום שלתביעה היה מידע מוטעה לפיו
נפטר עו"ד חלימה. ואולם, פרשיה ראשונית זו מעידה על תחילת הדרך – דרך המירמה.
לאחר פרשיה זו המשיך כאמור המערער בעסקאות, כאילו לא ארע דבר.
21. המערער גם סרב מתחילת הדרך ולפני נסיעתו
הראשונה להיעזר בעו"ד לנדא, שהציע לו עזרה. לעו"ד לנדא יש קשרים בדרום
אפריקה ובפרט בקהילה היהודית שם. המערער סרב להצעה ואמר כי ייעזר באדם מוכר לו
השוהה בדרום אפריקה. בית המשפט ראה בכך אינדיקציה, שהמערער לא באמת רצה לאתר את
הבעלים, והדבר מאשש את הטענה כי בצאתו לדרום אפריקה היה המערער כבר ערוך ומוכן
לממש את תוכנית המירמה ולקדמה.
22. ניתן היה למנות עוד ועוד אינדקציות
למעורבות המערער במירמה מתחילת הדרך, אך אסתפק במה שציינתי. אין מקום, איפוא,
להבחין בין שתי הקבוצות של העסקאות.
העונש
23. על המערער הוטלו שבע וחצי שנות מאסר. הוא
מבקש להקל בעונשו. סניגורו עמד על כך שלמערער אין עבר פלילי והעניינים נשוא האישום
התרחשו לפני שנים רבות. במיוחד קובל המערער על הפער בין עונשו לבין עונשו של
יעקובסון אשר נדון על חלקו בפרשה לארבע שנות מאסר בלבד. לטענת המערער, מעורבותו של
יעקובסון שכללה גם את אישום 16 עולה על זו שלו.
24. אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער.
מדובר בפרשיית מירמה מסועפת בה הונה המערער רוכשים תמימים בהיקפים רבים, וככל שזכו
לראות חלק מכספם חזרה במסגרת התביעות האזרחיות, שולמו הסכומים על ידי חברות הביטוח
של עורכי הדין המעורבים. ההחזר לא התייחס לכספים ששולמו במישרין למערער
ב"שחור". הזמן שחלף נובע ממורכבות החקירה הבינלאומית. מעשיו של המערער
חבקו יבשות שונות.
25. אין גם מקום להשוות את עונשו של המערער
לעונשו של יעקובסון. ראשית, יעקובסון הודה ונעשה עמו הסדר טיעון. גם לגוף העניין –
מעורבותו של המערער עמוקה יותר. הוא פעל הן בדרום אפריקה והן בישראל: חיפש אחר
קונים והביאם לעורכי דין. המערער היה זה שקיבל לידיו את הכספים, שעקבותיהם נעלמו
כליל.
26. אציע, אפוא, לחברי לדחות את הערעור הן על
ההרשעה והן על העונש.
ש
ו פ ט ת
השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופט י' עדיאל:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ'
נאור.
ניתן היום, י"ח בכסלו תשס"ה
(1.12.2004).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03077560_C10.docעע
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il