רונן בן דוד נ. כונס נכסים רשמי

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7753/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין המערער: רונן בן דוד נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. טן חברה לדלק 3. עו"ד רן שובל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט ג' דניאל) מיום 5.9.2021 בפש"ר 2791-12-20 בשם המערער: עו"ד יניב הרינג פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט ג' דניאל) מיום 5.9.2021 בפש"ר 2791-12-20, בגדרו נדחה ערעור שהגיש המערער על הכרעתו של משיב 3 בתביעת חוב שהוגשה נגדו. הרקע לערעור ביום 16.8.2016 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל (פש"ר 38230-08-16). על-פי הצהרתו, חובותיו עמדו באותה עת על סך של למעלה ממיליון ש"ח לשלושה נושים, אשר הנושה העיקרית שבהם היא משיבה 2 (להלן: הנושה). ביום 18.8.2016 ניתן צו כינוס לנכסיו של המערער, ומשיב 3 מונה למנהל המיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). בהמשך, הנושה הגישה למנהל המיוחד תביעת חוב נגד המערער על סך של 1,016,590 ש"ח בגין דלקים שסיפקה לכאורה לעסק שהיה מצוי בשליטתו של המערער ושל מר גדעון בן דוד (להלן: גדעון בן דוד), שתמורתם לא שולמה לה. תביעת החוב נסמכה על הליך שנקטה הנושה נגד המערער בהוצאה לפועל בשנת 2002, לביצוע שטר חוב אשר על גביו הופיעה חתימתו של המערער כערב. המערער התנגד לקבלת תביעת החוב והכחיש את חבותו כלפי הנושה בטענה שלא ידע על אודות תיק ההוצאה לפועל שפתחה הנושה נגדו ושחתימתו המופיעה על גבי שטר החוב זויפה. ביום 25.10.2020 אישר המנהל המיוחד את תביעת החוב באופן חלקי, כך שהחוב הועמד על סך של 561,408 ש"ח. זאת בין היתר עקב קיזוז סכום שהמערער שילם על חשבון החוב. בהחלטתו קבע המנהל המיוחד כי חרף העובדה שתיק ההוצאה לפועל נגד המערער נפתח עוד בשנת 2002, לא הוגשה על ידי המערער התנגדות בשום שלב של ההליך. בנסיבות אלה מצא המנהל המיוחד כי אין מקום לפגוע באינטרס ההסתמכות של הנושה לגבות את החוב, ובפרט כאשר לאורך השנים שחלפו נגבו מהמערער כספים לצורך כיסוי החוב האמור. עוד נקבע כי חרף ההליכים השונים שננקטו נגדו לאורך השנים, לרבות הוצאת פקודת מאסר, הוא לא התכחש לקיומו של החוב, וכי במסגרת בקשתו לצו כינוס הצהיר על קיומו של החוב כלפי הנושה. לבסוף קבע המנהל המיוחד כי טענותיו של המערער אינן מבוססות ונראה כי הן מועלות עתה לראשונה לצורך התחמקות מתשלום החוב, לאחר שהתברר שבבעלותו נכסים מהם ניתן להיפרע. ביום 1.12.2020 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי ערעור על הכרעת המנהל המיוחד בתביעת החוב. המערער ציין כי הסתבכותו בחובות החלה לפני כ-20 שנה, וכי בגין חובות אלה נפתחו נגדו מספר רב של תיקי הוצאה לפועל. על פי הנטען, המערער עשה כל אשר לאל ידו על מנת להסדיר את החובות האמורים, וזאת חרף הקשיים שהיו כרוכים בכך. על כן, הנימוק שציין המנהל המיוחד לפיו מטרת טענותיו של המערער היא להתחמק מתשלום החוב אינו תואם את המציאות. המערער הבהיר כי לא ידע כלל על אודות תיק ההוצאה לפועל שפתחה נגדו הנושה, נוכח ריבוי ההליכים שננקטו נגדו. ראיה לכך היא העובדה שלא הגיש כל בקשה במסגרת תיק ההוצאה לפועל האמור. המערער טען כי התוודע להליך ההוצאה לפועל רק בסמוך לפני הגשת הבקשה לפשיטת רגל, עת נדחתה בקשתו לחידוש רישיון הנהיגה שלו בשל הגבלה שהוטלה עליו במסגרת ההליך. המערער הוסיף כי בהיעדר כל היכרות עם הנושה או פעילות עסקית עמה הוא לא ידע על החוב האמור, וחזר על טענתו לפיה החתימה שעל גבי שטר החוב הינה מזויפת. על רקע האמור והואיל והיה לו צורך דחוף ברישיון נהיגה, פנה המערער לבית המשפט בבקשה למתן צו כינוס תחת הסברה כי השטר ייבדק ותביעת החוב תידחה לאחר שיתברר כי מדובר בחתימה שזויפה. המערער ציין כי במסגרת הבקשה אמנם דיווח על החוב המיוחס לו על ידי הנושה, אולם בתצהיר שצורף לה ציין שהוא כופר בחוב ושחתימתו זויפה. עוד הוא ציין באותו תצהיר כי לא הגיש התנגדות לביצועו של שטר החוב משום שסבר כי סיכוייה הלכאוריים הינם קלושים, בהינתן הזמן שחלף מעת פתחה הנושה את תיק ההוצאה לפועל נגדו. לצד האמור, המערער הכחיש כי קיבל אזהרה בתיק וכי הוצאה נגדו פקודת מאסר במסגרת ההליך שהתנהל נגדו. עוד הלין נגד המנהל המיוחד, אשר נמנע מלברר את טענותיו בקשר לזיוף חתימתו על גבי שטר החוב, וזאת בניגוד להלכה הנוהגת. על פי הנטען, האמור מקבל משנה תוקף שעה שנטל הראיה להוכחת אמיתות שטר החוב רובץ על כתפי הנושה. הנושה מצדה ביקשה להורות על דחיית הערעור. נטען כי המערער מנוע מלטעון שהחתימה המופיעה על גבי שטר החוב הינה מזויפת, שכן התנהלותו במהלך השנים שחלפו מאז פתחה את תיק ההוצאה לפועל נגדו מהווה משום "הודאת בעל דין" בחבותו מכוח ערבותו לשטר החוב. בהקשר זה הדגישה הנושה כי הצהרותיו של המערער במסגרת בקשתו לצו כינוס מלמדות כי הוא ויתר על הגשת התנגדות לביצועו של שטר החוב, והתנגדות זו מוגשת כעת לאחר שנמצא כי בידיו מצויים נכסים ברי-מימוש. מה גם שטענת המערער אשר לפיה פתח בהליך פשיטת רגל בעקבות הליך ההוצאה לפועל שנקטה נגדו הנושה עומדת בסתירה לכפירתו בחוב המיוחס לו על ידה. עוד נטען כי שטר החוב כלל פרטים מזהים של המערער (לרבות פרטים הנוגעים לכתובתו ולמספר חשבון הבנק שלו), וכי ממילא בשום שלב של ההליך הוא לא ביקש לזמן את גדעון בן דוד לעדות על מנת להוכיח את טענותיו. לצד האמור נטען כי המערער ידע על החוב המיוחס לו עוד מחודש נובמבר 2002 כאשר אשתו קיבלה את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל. לכל היותר המערער ידע על אודות החוב בשלהי חודש פברואר 2003 עת עוקלו מיטלטלין מביתו בזמן שנכח במקום, ולאחר שניסה להגיע להסדר עם בא-כוח הנושה לגבי החוב. גם העובדה שנגבו מהמערער כספים לצורך כיסוי החוב מעידה על מודעותו לחוב. המערער אף לא העלה כל טענה בקשר לזיוף חתימתו כאשר פנה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביטול ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה שלו, ובמהלך השנים שחלפו המערער לא הגיש חוות דעת מטעם מומחה אשר עשויה הייתה לבסס את טענתו כאמור. המנהל המיוחד התנגד אף הוא לקבלת הערעור. נטען כי מהבקשה לצו כינוס ומהתצהיר שצורף לה עולה כי המערער ויתר הלכה למעשה על הגשת התנגדות לביצועו של שטר החוב, ועמדתו השתנתה עתה לאחר שהתברר כי בבעלותו זכויות וכי מתקיימים בעניינו הליכים שיש בהם כדי להקנות תועלת ממשית לנושיו. על רקע זה, נטען כי לא יעלה על הדעת שבחלוף שנים כה ארוכות יתאפשר למערער לטעון נגד החוב המיוחס לו על ידי הנושה. בהקשר זה הדגיש המנהל המיוחד כי נוכח חלוף הזמן אף קיים קושי ממשי לקיים הליך שיפוטי בנוגע להוכחת אמיתות שטר החוב, בפרט במישור הראייתי. בתוך כך צוין כי לא ניתן לדרוש מהנושה להוכיח את העסקה לאחר שהסתמכה על היעדר התנגדות מטעם המערער. עוד טען המנהל המיוחד כי המערער לא הגיש תלונה במשטרה על זיוף חתימתו, אף שהדבר מקובל במסגרת הגשת התנגדות לביצוע שטר חוב. לבסוף נטען כי המערער היה מודע לחוב ולא התכחש לקיומו חרף ההליכים הרבים שהתנהלו נגדו, ועל כן העלאת טענת הזיוף בשלב זה חורגת מעיקרון סופיות הדיון, וממילא היא לוקה בשיהוי רב ובחוסר תום לב מצדו. ביום 5.7.2021 התקיים דיון בערעור בו חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם. המערער טען כי נטל ההוכחה בדבר קיומו של חוב מוטל על הנושה, ומקום בו מועלית טענת זיוף של חתימה על שטר, הנטל הראייתי המוטל עליו הינו מוגבר. המערער הדגיש כי הוא כלל לא מכיר את גדעון בן דוד ואין כל קשר בין השניים, ועל כן אין זה סביר שהוא ישמש כערב לשטר חוב שגדעון בן דוד ערך. המערער הוסיף כי היה על המנהל המיוחד לבחון את טענותיו לגופן, וכי היה עליו לאפשר בדיקה גרפולוגית של חתימתו המופיעה על שטר חוב על מנת לבחון האם היא זויפה. הנושה מצדה טענה כי טענתו של המערער לפיה חתימתו זויפה גורמת לה לנזק ראייתי באשר ליכולתה להוכיח לאחר חלוף הזמן את אמיתות שטר החוב. המנהל המיוחד הדגיש כי נוכח הזמן שחלף, אין מקום ואין אפשרות "להציץ מעבר לפרגוד" תביעת החוב. משיב 1, כונס הנכסים הרשמי, הצטרף לעמדת המנהל המיוחד. פסק הדין של בית המשפט המחוזי וטענות המערער בפסק הדין מיום 5.9.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. צוין כי הכרעתו של המנהל המיוחד נסבה בעיקרה על קביעות עובדתיות, ביניהן כי המערער ידע על אודות הליך ההוצאה לפועל שנקטה נגדו הנושה וחרף זאת לא הגיש בשום שלב של ההליך התנגדות לביצועו של שטר החוב. קביעות אלה התבססו על מסמכים שהוצגו לפני המנהל המיוחד המלמדים כי במשך השנים הרבות שחלפו מאז נפתח תיק ההוצאה לפועל, ננקטו נגד המערער הליכים שונים והוצאה נגדו פקודת מאסר, שאף בגינם הוא לא התכחש לחוב ולעובדה שנגבו ממנו כספים לצורך כיסויו. המערער ביקש לשנות מהקביעה לפיה הוא ידע על אודות קיומו של הליך ההוצאה לפועל, אולם טענתו זו אינה סבירה. אין זה סביר שהתנהלו נגדו מספר הליכי הוצאה לפועל במשך שנים והוא היה מודע לכולם פרט להליך שבו עמד החוב על הסכום הגבוה ביותר. חוסר הסבירות עולה גם מפרק הזמן הארוך שבו התנהל תיק ההוצאה לפועל. על רקע זה, ובשים לב למסמכים שהוצגו בנוגע להליכי ההוצאה לפועל שננקטו, נקבע כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של המנהל המיוחד לעניין ידיעתו של המערער על הליכי ההוצאה לפועל נגדו. עוד קבע בית המשפט כי התנהלותו של המערער לאורך השנים שחלפו מאז נפתח הליך ההוצאה לפועל נגדו, ובכלל זה העובדה שהוא לא העלה טענה כלשהי נגד החוב המיוחס לו, מלמדת שהוא בחר לוותר על טענותיו נגד החוב, ואף בחר לנקוט בהליך פשיטת רגל על מנת לקבל הפטר מהחוב האמור. מכאן, ונוכח הסתמכותה של הנושה על המצג שיצר המערער שלפיו הוא אינו מתנגד לחוב, קבע בית המשפט כי בשלב זה של ההליך המערער אינו רשאי להעלות את טענותיו בקשר לחוב אף מכוח עקרונות המניעות וההשתק. בית המשפט עמד על כך שבחלוף השנים נגרם לנושה נזק ראייתי, שאינו מאפשר לברר את אמיתות שטר החוב. בית המשפט הוסיף כי טענותיו של המערער ביחס לחתימתו על השטר ולהיעדר קשר לנושה או למבצע השטר העיקרי הועלו באופן כללי וללא תימוכין בראיות. למשל, המערער לא הציג חוות דעת מטעם מומחה והסתפק בהשוואה גרפית בלבד של החתימה המופיעה על גבי שטר החוב אל מול חתימתו כפי שהיא מופיעה במקומות אחרים, ומובן כי אין לראות בכך ראיה בעלת משקל של ממש להוכחת טענת זיוף חתימתו. מה גם, שגרסתו של המערער אשר ביקש להרחיק את עצמו מהחוב רצופה בסימני שאלה. כך למשל, לא ניתן הסבר לכך ששטר החוב כולל את פרטיו המלאים, ובכלל זה את כתובתו ואת מספר חשבון הבנק שלו. לכך יש להוסיף את התרשמותו הישירה של המנהל המיוחד מהראיות, שעה שהבהיר כי שמע את המערער ולא השתכנע שיש בסיס לטענותיו. נוכח כלל האמור, ולאור אמות המידה המצומצמות של התערבות בהחלטות בעל תפקיד בהליך פשיטת רגל, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי לא הונח בסיס המצדיק התערבות בהכרעתו של המנהל המיוחד שלא "להציץ מאחורי הפרגוד" של פסק הדין אשר עמד בבסיס הליך ההוצאה לפועל שנקטה הנושה נגד המערער. נקבע כי הכרעת המנהל המיוחד אינה חורגת ממתחם הסבירות, ואף לגופם של דברים החלטתו בדין יסודה. מכאן הערעור דנן, בגדרו חוזר המערער בעיקר על טענותיו שנדונו בבית המשפט קמא. באופן ממוקד יותר טוען המערער כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת המנהל המיוחד שלא "להציץ מעבר לפרגוד" ושלא לבחון את טענתו בדבר זיוף חתימתו לגופה. בהקשר זה מפנה המערער לשורה של החלטות שבהן נקבע כי במסגרת בדיקת תביעת חוב, על בעל התפקיד "להציץ מעבר לפרגוד" פסק הדין שניתן נגד חייב בהיעדר הגנה, וזאת גם במצבים שבהם הוא לא הגיש את התנגדותו לביצוע השטר. בתוך כך מפנה המערער להחלטה שניתנה במסגרת פש"ר 6118-12-13 פלונית נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה (15.5.2016) (להלן: עניין פלונית), שם הורה בית המשפט על ביטול אישור תביעות החוב שהוגשו נגד החייבת בגין המחאות החתומות על ידה שהוגשו לביצוע עוד בשנת 2003, לאחר שטענותיה בדבר זיוף חתימתה על גבי המחאות אלה לא נבחנו לגופן, וזאת על אף שלא הגישה בשום שלב של ההליך התנגדות לביצוען. עוד טוען המערער כי הנושה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי החתימה המופיעה על גבי שטר החוב היא שלו, וממילא היא לא הציגה כל ראיה (לרבות צילום של תעודת הזהות שלו) הקושרת אותו לשטר זה. לצד האמור, טוען המערער כי די בעובדה שהנושה אינה אוחזת בשטר החוב בנוסחו המקורי כדי לדחות את תביעת החוב. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דינו להידחות לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כלל ידוע הוא כי תפקידו של בית המשפט בערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב מצטמצם לפיקוח ובקרה על אופן ביצוע תפקידו ולבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. סמכות הפיקוח השיפוטי על בעל התפקיד מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים חריגים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ומתקינות ההחלטה או הפעולה מושא הביקורת (ראו לאחרונה: ע"א 8373/21 שושני נ' אחד לבנין בע"מ, פסקה 11 (3.4.2022) וההפניות שם). בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כי הכרעתו של המנהל המיוחד בתביעת החוב ניתנה על בסיס קביעות עובדתיות על פיהן המערער היה מודע להליכי ההוצאה לפועל שנקטה נגדו הנושה, וחרף מודעתו בחר שלא להגיש את התנגדותו לביצוע שטר החוב שעל גביו מופיעה חתימתו. קביעות אלה התבססו על מסמכים שהוצגו לפני המנהל המיוחד המלמדים כי לאורך השנים מאז נפתח תיק ההוצאה לפועל ננקטו הליכי גבייה לצורך גביית החוב המיוחס לו. בשים לב לאמות המידה להתערבות בהכרעות בעל תפקיד בתביעות חוב, לא מצאנו כי נפל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. גם לגופם של דברים דין הערעור להידחות. אכן, במסגרת מלאכת בדיקת תביעת חוב בהליך פשיטת רגל נתונה לבעל התפקיד, הממלא תפקיד מעין שיפוטי, סמכות ייחודית לברר תקפותו של חוב פסוק, דהיינו – "להציץ מעבר לפרגוד" פסק הדין חלוט עליו מבוססת תביעת החוב שניתן לטובת נושה משקף חיוב אמיתי (ראו: ע"א 4873/21 ירמיש נ' עו"ד הנדל, פסקה 7 (24.10.2021) (להלן: עניין ירמיש); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 287-286 (מהדורה שלישית, 2010)). ואולם, מכיוון שיש בסמכות זו חריגה מעיקרון סופיות הדיון, נקבע כי ראוי שהיא תופעל במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ע"א 6201/16 נגר נ' סיגרון, פסקה 6 (23.1.2018); ע"א 6561/15 דבורצקי נ' זפט, פסקה 11 (29.1.2017) (להלן: עניין דבורצקי)). פסקי דין שבהם תהא הצדקה להפעלת סמכות זו הם מקרים בהם הובאה לפני בעל התפקיד ראיה שפסק הדין הושג בנסיבות שיש בהן משום תרמית, קנוניה או עיוות דין; או שפסק הדין ניתן בלי דיון כלשהו לגופו של עניין, כגון פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או בהיעדר התייצבות (ראו: עניין ירמיש, פסקה 7; ע"א 999/20 עיריית תל אביב נ' עו"ד עוז עמית – מנהל מיוחד לבדיקות חוב, פסקה 28 (14.6.2021); ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 21 (14.8.2012)). אציין עוד במאמר מוסגר לשלמות התמונה כי בהתאם לסעיף 211(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, שאינו חל בענייננו, רשאי הנאמן בהליך חדלות פירעון לדחות תביעת חוב המבוססת על פסק דין, אך זאת באישור של בית המשפט (ראו: עודד מאור ואסף דגני הפטר – חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים 1169 (2019)). למעט השינוי האמור, המבחנים והקריטריונים אשר נקבעו ל"הצצה מעבר לפרגוד" בהלכה הפסוקה, ישמשו את בית המשפט בבואו להפעיל את סמכותו לאשר דחיית תביעת חוב הנסמכת על פסק הדין (ראו: עניין ירמיש, פסקה 8). ומכאן לענייננו. אכן, במסגרת הבקשה לצו כינוס טען המערער כי החתימה המופיעה על גבי שטר החוב אינה שלו, וכי מדובר בחתימה מזויפת. ואולם, טענה זו הועלתה בשיהוי ניכר של כ-14 שנים לאחר שנקטה נגדו הנושה בהליך הוצאה לפועל (ראו והשוו: עניין דבורצקי, שם). ודוק, בשום שלב של הליך ההוצאה לפועל המערער לא הגיש התנגדות לביצוע שטר החוב. על כך יש להוסיף כי במשך שנים ארוכות ננקטו נגדו הליכים שונים לרבות אזהרות ועיקולים, ואף נגבו ממנו סכומים לא מבוטלים לצורך כיסוי החוב הנטען. עולה אפוא כי המערער ידע על אודות הליך ההוצאה לפועל בעניינו והיה מודע לחוב המיוחס לו, וחרף זאת הוא בחר לוותר על טענותיו. אמנם, אין בעובדה שהמערער לא הגיש התנגדות לביצוע שטר החוב כדי להביא לקבלה אוטומטית של תביעת החוב שהוגשה נגדו, כפי שגם נקבע בעניין פלונית אליו הפנה המערער (שם, פסקה 16). ואולם, ענייננו נבדל מעניין פלונית בכך שבענייננו, כפי שתואר לעיל, המנהל המיוחד ערך בדיקה מקיפה של תביעת החוב ובחן ראיות ומסמכים שונים אשר על בסיסם קבע את ממצאיו. בנסיבות אלה, אין בחוסר המעש מצד המערער כדי להצדיק פגיעה באינטרס ההסתמכות של הנושה על סופיות החוב הנטען. אדגיש עוד כי טענתו של המערער לפיה חתימתו על שטר החוב זויפה הועלתה באופן סתמי ומבלי שנתמכה בחוות דעת מומחה, וברי כי אין בהשוואה שערך בין החתימה המופיעה על גבי שטר החוב אל מול חתימתו כפי שהיא מופיעה במקומות אחרים, משום ראיה לכך שפסק הדין שעמד בבסיס הליך ההוצאה לפועל בעניינו ניתן תוך עיוות דין, תרמית או קנוניה. לא למותר להוסיף ולציין כי שטר החוב כלל את פרטיו המלאים של המערער, ובכלל זה את כתובתו ואת מספר חשבון הבנק שלו, מבלי שהמערער נתן דעתו לכך. הערעור נדחה אפוא בלא צורך בתשובה. לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה לערעור ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה ובמהות ההליך לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז בניסן התשפ"ב (‏28.4.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21077530_N05.docx לש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1