פלוני נ. שר הבריאות

פסק-דין בתיק בג"ץ 7753/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7753/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותרים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. שר הבריאות 2. הפסיכיאטרית המחוזית מחוז מרכז 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אבי הר-זהב בשם המשיבים: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. עניינה של העתירה שלפנינו היא בבקשת העותרים – הוריו של המשיב 3 – להורות למשיבים 2-1 להפעיל את סמכותם לאכוף טיפול מרפאתי כפוי בעניין בנם לפי חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק). כנטען בעתירה, המשיב 3 לקה במחלת הנפש שממנה הוא סובל בשנת 1989 בעת שירותו הצבאי. מאז פרוץ המחלה ועד להגשת העתירה דנן, התאשפז המשיב 3 באשפוזים פסיכיאטריים רבים. לטענת העותרים, מצבו של המשיב 3 הדרדר מאוד בשנים האחרונות והוא מצוי במצב פסיכוטי או על סף מצב כאמור באופן כמעט קבוע. 2. העותרים גורסים כי במשך שנות מחלתו של המשיב 3 נמנעו המשיבים מהפעלת הסמכויות הנתונות להם בחוק כדי למנוע את ההחמרה במצבו הבריאותי של בנם. נטען כי במקרים רבים המשיבים לא פעלו לאכוף על המשיב 3 קבלת טיפול מרפאתי כפוי, וזאת הגם שהוא (המשיב 3) נמנע מהגעה לקבלת טיפול, חרף הצווים שהוצאו לו בעניין זה. העותרים מוסיפים כי במצב הבריאותי הנוכחי של המשיב 3 – כל עוד אינו מקבל טיפול – ישנו חשש ממשי לשלומו כמו גם לשלומה ולביטחונה של סביבתו, נוכח הסכנה מהפעלת אלימות מצדו. 3. המשיבים, בתגובתם, מבקשים לדחות את העתירה על הסף. כעולה מהתגובה, ביום 22.10.2016 הובא המשיב 3 על ידי משטרת ישראל לחדר המיון של המרכז הירושלמי לבריאות הנפש. משם הועבר המשיב 3 להמשך טיפול במרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב ואושפז שם בהסכמתו. כעולה מהתגובה, נכון לעת הנוכחית, המשיב 3 עודנו שוהה באשפוז. לגופן של טענות העותרים נטען כי המשיבים עשו מאמצים משמעותיים להעניק למשיב 3 את הטיפול שלו הוא זקוק, לרבות בדרך של הוראה על טיפול מרפאתי כפוי בהתאם להוראות החוק. חרף זאת, במקרים רבים מאמצים אלה לא נשאו פרי בשל קושי ממשי באיתורו של המשיב 3 ובהבאתו לטיפול. נטען כי נציגי המשיבה 2 – היא הפסיכיאטרית המחוזית – הגיעו פעמים רבות למקום שבו – למיטב ידיעתם – היה מצוי המשיב 3, אולם לא עלה בידיהם לאתרו, על אף ניסיונות אחדים להיעזר במשטרת ישראל לשם כך. לפיכך, נטען כי מלוא הסמכויות שהפעלתן מתבקשת בגדרי העתירה דנן הופעלו ממילא, ואף נעשו מאמצים ניכרים מעבר לכך לשם הבאתו של המשיב 3 לקבלת טיפול. 4. לאחר עיון, ואף שער אני למורכבות האנושית שמעלה העתירה, מצאתי כי דינה להידחות על הסף על יסוד תקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 בשל היעדר עילה להתערבות בהחלטות נושא העתירה (השוו בג"ץ 6602/16 מיכאלי נ' צבא ההגנה לישראל (19.10.2016)). העתירה אינה מלמדת לשיטתי על פגם שנפל בהחלטות המשיבים. מתגובת המשיבים עולה כי המשיב 3 מצוי בעת הנוכחית באשפוז פסיכיאטרי בהסכמתו במרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב, וזאת לאחר שהגיע לשם לפני כשבועיים. מכאן שבעת הנוכחית פועלים המשיבים למתן טיפול הולם למשיב 3. גם מעבר לאמור, לא נדרשת הוראה למשיבים להורות על טיפול מרפאתי כפוי, שכן גם לפני אשפוזו של המשיב 3 עשתה הפסיכיאטרית המחוזית שימוש בסמכויותיה והורתה על טיפול כאמור. כעולה מתגובת המשיבים, הקושי בהבאת המשיב 3 לטיפול נבע מכך שפעמים רבות האחרון אינו נמצא בדירתו ולמשטרת ישראל אין ידיעה על מקום הימצאותו בכל עת. העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' בחשון התשע"ז (‏7.11.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16077530_M03.doc דצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il