כמאל אבו עצא נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7752/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7752/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז המערער: כמאל אבו עצא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 2.10.2013 בת"פ 54592-02-12 שניתן על ידי כבוד השופט א' אינפלד תאריך הישיבה: ב' בחשון תשע"ו (15.10.15) בשם המערער: עו"ד עינת סופר-בסרגליק בשם המשיבה: עו"ד תומר סגלוביץ פסק-דין השופט י' דנציגר: במסגרת גזר הדין מיום 2.10.2013 הושתו על המערער עונשים כדלקמן: שמונה וחצי שנות מאסר בפועל; הפעלת מאסר על תנאי בן 8 חודשים שהוטל על המערער ביום 13.5.2010 במסגרת ת"פ 26077-12-09, אשר ירוצה במצטבר עם עונש המאסר שהוטל בתיק דנא; 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור המערער עבירת אלימות מסוג פשע שבוצעה כלפי גופו של אדם או כל עבירת שוד, חטיפה או סחיטה, אפילו בוצעו באיומים בלבד; ופיצוי המתלוננת בסך של 40,000 ש"ח. אין אנו סבורים כי העונש שהושת על המערער חורג לחומרה נוכח נסיבותיו החמורות של המקרה דנן. המערער הורשע, לאחר הליך הוכחות, כי חטף את המתלוננת, בעודה נוהגת ברכבה, כשהוא אוחז בשערות ראשה, מצמיד סכין לצווארה ומאיים לרצוח אותה, ותוך שהוא מתעלם מתחנוניה שיניח לה, באומרה לו שהיא בהריון ותיתן לו כל שיחפוץ. לאחר שהורה למתלוננת לסטות לשביל צדדי ולעצור, הורה המערער למתלוננת לעבור למושב האחורי מבלי שתראה את פניו, ניסה לקשור את ידיה באזיקון אחד ומשנכשל קשר את ידיה באזיקון אחר. לאחר שהסתכלה המתלוננת אל המערער והפצירה בו שייקח מה שהוא רוצה ויניח לה, כיסה את עיניה וניסה לקשור גם את רגלה, באמצעות אזיקון נוסף. בהמשך לכך הוריד המערער את המתלוננת מהרכב, הפיל אותה ארצה, המשיך להצמיד את הסכין לגופה, ערך עליה חיפוש ושדד ממנה טבעות זהב משובצות ביהלומים, צמיד זהב, שעון יד וכרטיס אשראי. ואם לא די בכך, הצמיד את פניה של המתלוננת לארץ ודרש כי תגלה לו את המספר הסודי של כרטיס האשראי. רק לאחר שעשתה כן, עזב המערער את המקום כשהוא מותיר את המתלוננת בשטח כשידיה קשורות ועיניה מכוסות. יצויין כי כתוצאה ממעשי המערער נשברה ידה של המתלוננת, ומצבה הנפשי והרגשי התערערו באופן שחייב מתן טיפול פסיכו-תרפויטי ותרופתי-הרגעתי כפי שעולה מתסקיר נפגעת עבירה שהונח לפנינו. עוד יצויין, כי בעשותו את המעשים הנ"ל, אמור היה המערער לשהות במעצר בית. אכן, בתי המשפט הטילו בעבר, במקרים מסויימים שמאפייניהם דומים למקרה דנן, עונשים קלים מהעונש שהושת על המערער. ואולם, קביעת עונשו של נאשם אינה עניין אריתמטי. בית המשפט אמור לגזור עונשו של נאשם על פי מכלול הנסיבות והשיקולים הרלבנטיים, וכך עשה בית המשפט קמא בעניין זה. בית המשפט המחוזי הנכבד הביא בחשבון את כלל השיקולים הרלבנטיים בגוזרו את דינו של המערער – הן את השיקולים לקולא (מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, עינוי הדין הנטען שנגרם בשל דחיות של הדיון בעניינו והימשכות ההליך המשפטי) והן את השיקולים לחומרה (לרבות חומרתם היתרה של מעשי המערער, עברו הפלילי המכביד ביותר והנזקים שהסבו מעשיו למתלוננת). עיינו במכתבו של המערער שמבקש להקל בעונשו על מנת שיוכל לשוב למשפחתו ולחיים נורמאליים, ורשמנו לפנינו כי הוא נמצא בשלב התחלתי של טיפול במחלקת גמילה בבית הכלא בו הוא מרצה את עונשו (ועל כך יש לברך), אך לא התרשמנו כי בדברים אלו יש כדי להצדיק הקלה בעונשו. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן ביום, ‏ב' בחשון התשע"ו (‏15.10.2015). תוקן היום, ‏כ"א בחשון התשע"ו (‏3.11.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13077520_W06.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il