פלוני נ. בית המשפט לענייני משפחה באשדוד

פסק-דין בתיק בג"ץ 7751/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7751/11 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט לענייני משפחה באשדוד 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ב בשבט התשע"ד (23.01.2014) בשם העותרת: עו"ד מיכל כהן-קורינאלדי; עו"ד מיקי ויינגרטן בשם המשיבים 2-1: עו"ד שמעון יעקבי בשם המשיב 3: בעצמו פסק-דין 1. העותרת והמשיב 3 נישאו זל"ז כדמו"י ביום 17.12.2009 לאחר שהתגוררו יחדיו במשך כ-5 שנים. כחמישה חודשים לאחר הנישואין, פנתה העותרת בעצמה לבית הדין הרבני האזורי באשדוד והגישה כתב תביעה קצר שהוכתר כתביעת "גירושין, מזונות". במועד הגשת התביעה היה לבני הזוג בן אחד כבן 2.5 שנים והעותרת הייתה בשלבי היריון מתקדמים עם בן נוסף. בתביעתה ציינה העותרת כי יחסו של המשיב אליה התדרדר וכי הוא שותה, מאיים ומקלל וכי "אני רוצה להתגרש ממנו כמה שיותר מהר בלי שום ייעוץ נישואין ולקבל מזונות על הילד ועל זה שבדרך". ביום 7.6.2010 התקיים דיון בבית הדין הרבני האזורי באשדוד. לדיון התייצבה העותרת בעצמה וביקשה בפתח הדיון כי בית הדין הרבני ידון רק בגירושין ולא במזונות, מכיוון שהיא רוצה להיות מיוצגת, ובעניין המזונות בדעתה להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. למרות התנגדות העותרת, בית הדין קיים דיון בתביעת הגירושין ובתביעת המזונות, תוך שהוא מפנה שאלות לשני הצדדים בנוגע להכנסותיהם והוצאותיהם. בתום הדיון החליט בית הדין כי המשיב ישלם לעותרת מדי חודש סך של 1,000 ש"ח כמזונות עבור הקטין ומדורו כן 600 ₪ עבור המעון ולאחר מכן ישא בתשלום עבור הגן; כי החיוב יחול רטרואקטיבית מיום 2.5.2010; וכי המזונות האמורים הינם זמניים לתקופה של 6 חודשים וייקבע מועד לדיון בנושא המזונות הקבועים. 2. ביום 10.7.2010 ילדה העותרת בן נוסף. ביום 11.8.2010 הגישו שני הקטינים, באמצעות העותרת, תביעת מזונות מפורטת לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, במסגרתה הוזכר הדיון שהתקיים לפני בית הדין הרבני ביום 7.6.2010 והחלטתו מאותו יום וכי העותרת אינה משלימה עם החלטה זו ובכוונתה להגיש ערעור עליה לבית הדין הרבני הגדול. לאחר מכן, ומשניתנה לעותרת רשות ערעור, הגישה העותרת ביום 27.10.2010 ערעור לבית הדין הרבני הגדול. ביום 25.11.2010 התקיימה ישיבה נוספת בבית הדין הרבני האזורי. בדיון זה הייתה העותרת מיוצגת על ידי עורכת דין, ובאת כוחה טענה כי לבית הדין אין סמכות לדון במזונות הקטינים, ובייחוד לגבי הקטין שנולד לאחר הגשת התביעה (הדברים לא באו לידי ביטוי במפורש בפרוטוקול, אך הם עולים מהחלטת בית הדין כפי שיפורט להלן). ביום 28.11.2010 הודיעו הצדדים לבית הדין הרבני האזורי כי הגיעו להסכם גירושין, לרבות להסכמה בנוגע להסדרי הראייה של שני הילדים הקטינים. בית הדין הרבני אישר את הסכם הגירושין ונתן לו תוקף של פסק דין. בהסכם צוין במפורש כי "בעניין מזונות הילדים הרי שהצדדים חלוקים ביניהם על גובה הסכום וידונו בערכאה המתאימה". עוד באותו יום ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני שאישר את הסכם הגירושין, וניתן פסק דין נוסף בעניין מזונות שני הילדים הקטינים. בפסק הדין נקבע כי הסמכות לדון בעניינו של הילד הראשון נקבעה כבר בהחלטה מיום 7.6.2010 וכי לבית הדין נתונה סמכות גם בעניינו של הילד השני. בית הדין הורה כי המשיב ישלם מזונות בסך 3,000 ש"ח לחודש, 2,200 ש"ח עבור מזונות ומדור ו-800 ש"ח עבור המעונות שבהם נמצאים הילדים או לחלופין למטפלת, ומגן חובה ואילך ישלם האב ישירות לגן או למוסד החינוך בו ילמדו הילדים. בית הדין ציין כי אמנם צרכי הילדים הינם מעבר לסכום האמור, אולם יש להתחשב בכך שלאב נותר ממשכורתו סכום מצומצם שמספיק רק לצרכיו המינימאליים ולשיקומו העתידי. העותרת הגישה על פסק הדין ערעור לבית הדין הרבני הגדול תוך כפירה בסמכות בית הדין לדון בנושא המזונות. 3. ביום 30.12.2010, התקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה בתביעת מזונות הקטינים. המשיב, שלאורך כל ההליכים לא היה מיוצג, לא התגונן אך התייצב לדיון. בתום הדיון ניתנה החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בנושא המזונות, ובית המשפט העמיד את מזונות שני הקטינים על סך של 3,880 ש"ח. בית המשפט התייחס בהחלטתו להליכים שהתנהלו בבית הדין הרבני האזורי וקבע כי בעת הגשת התביעה הילד השני טרם נולד, ובכתב התביעה שהגישה העותרת לבית הדין לא פורטו צרכי הילד הראשון כך ש"על פניו אין בפני בית הדין הרבני תביעה למזונות הקטין", וכי: "סבורה אני כי החלטתו של בית הדין בנושא מזונותיו של התובע 1 בכל הנוגע לסמכותו לדון במזונותיו של תובע 1 שגויה, ובוודאי שגם פסה"ד במתייחס לשני הקטינים שגוי בכל הנוגע לסמכות בית הדין, שכן כאמור הקטינים לא היו תובעים באותו כתב תביעה, לא פורטו צרכיהם, אמם הודיעה כי לא מוכנה להתדיין בפני בית הדין הרבני, וגם אם היה מתקיים דיון, היה זה יכול להיות לכל היותר החזר יציאות של אם הקטינים בגין הקטינים ולא תביעת מזונות של הקטינים עצמם". עם זאת, קבע בית המשפט כי בהתאם להלכת פלמן (בג"ץ 8497/00 פלמן נ' פלמן (27.10.2003)), יש להמתין להחלטת בית הדין הרבני הגדול כערכאת ערעור. ככל שבית הדין הרבני הגדול יאשר כי הסמכות אינה נתונה לבית הדין הרבני האזורי, יינתן בתובענה פסק דין למזונות בהתאם לקביעה דלעיל (קרי, מזונות חודשיים לקטינים בסך 3,800 ₪). 4. ביום 29.3.2011 התקיים דיון בערעורה של העותרת בבית הדין הרבני הגדול, שנתן למחרת את פסק דינו (מפרוטוקול הדיון ומפסק הדין לא ברור אם החלטת בית המשפט לענייני משפחה הועמדה כלל לעיון בית הדין). בפסק הדין נדחה הערעור ונקבע כי בית הדין האזורי היה מוסמך לדון ולפסוק בענייני המזונות של שני הקטינים מן הטעמים הבאים: העותרת עצמה ביקשה מבית הדין לדון במזונות הילדים, תוך ציון הילד שנולד והילד שבדרך, והיא איננה יכולה להתנער מתביעתה ביום הדיון; בית הדין קיים דיון מהותי, במסגרתו בחן את יכולות ההורים ואת צורכי המזונות לגופם; בחינת פסק דינו של בית הדין האזורי לגופו מעלה כי בית הדין פסק את הסכום המקסימלי שניתן לפסוק בנסיבות ובנתונים הספציפיים, באופן שטובת הילדים וצרכיהם היו לנגד עיניו של בית הדין. על פסק דינו של בית הדין הגדול נסבה העתירה דכאן, בו מלינה העותרת על קביעת בית הדין כי קנה סמכות לדון במזונות הילדים. בעקבות הדיון שנערך ביום 28.1.2013, ולאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, ניתן ביום 24.4.2013 צו על תנאי. נציין כי המשיב 3 אמנם הופיע לדיונים בפני בית משפט זה, אך לא היה מיוצג, לא פנה ללשכה לסיוע משפטי למרות המלצת בית המשפט, לא הגיש תגובה לעתירה, לא הביע כלל דעתו בשאלת הסמכות והמזונות, והפגין "אדישות" להליך. מכל מקום, נתברר כי המשיב 3 משלם כיום את סכום המזונות שהושת עליו על ידי בית הדין. 5. לאחר שעיינו בעתירה ושמענו את הצדדים נחה דעתנו כי דין העתירה להתקבל. לאור נסיבות המקרה, ומאחר שאין מדובר בתביעת מזונות קטין בתר הסכם גירושין שהתייחס למזונות הקטין, איננו נדרשים לעומקה של סוגית התביעה העצמאית של קטין (לעניין זה ראו בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (7.2.2013); בג"ץ 6929/10 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (20.3.2013)). ואלו, בתמצית שבתמצית, הנסיבות בגינן אנו סבורים כי בית הדין לא קנה סמכות לעניין תביעת המזונות של הקטינים. ראשית, העותרת, שלא הייתה מיוצגת, לא התיימרה לכרוך את נושא מזונות הקטינים בתביעה שהגישה בעצמה בכתב יד על גבי טופס סטנדרטי של בית הדין שכותרתו "כתב תביעה". השורות הספורות בכתב התביעה מוקדשות לתביעת הגירושין של האשה; בכתב התביעה לא מופיע הקטין כתובע, ולמעשה, שמו כלל לא מוזכר; לא נכתב סכום המזונות אשר נדרש לקטין וממילא לא פורטו צרכי הקטין; כל שנכתב כלאחר יד וכדרך אגב בסיפא לתביעה הם המילים: "ולקבל מזונות על הילד ועל זה שבדרך". ובקיצור, לא זו הדרך לכרוך כדין ענייני מזונות קטין לצורך סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953. אף ספק אם התנהל דיון לגופו כהלכתו, ונציין כי הבעל, שאף הוא לא היה מיוצג , לא הגיש כתב הגנה ולא הציג תלושי שכר או אסמכתא כלשהי לגבי השתכרותו. שנית, מייד בפתח הדיון העותרת הפצירה בבית הדין שלא לדון בנושא מזונות הקטין מאחר שהיא מבקשת להתייעץ עם עורך דין מהסיוע המשפטי, שאיתו היא אמורה להיפגש בעוד מספר ימים, וכלשונה, כפי שנכתב בפרוטוקול: "אני מבקשת שביה"ד ידון רק בגירושין כי במזונות אני רוצה לפתוח תיק בבית המשפט לענייני משפחה...אני לא יכולה לעמוד ואני בהיריון בחודש התשיעי ואני לא יכולה לדבר כי אני מתרגשת ומבקשת שעו"ד תטפל בזה". ובהמשך הדיון, כאשר בית הדין שואל את העותרת למספר חשבון הבנק אליו אמור הבעל להעביר את דמי המזונות, משיבה העותרת כי אינה מסכימה לכך. ברי כי הסכמה לדיון בענייני מזונות הקטין לא הייתה כאן, באשר העותרת עוררה את הסתייגותה מסמכות בית הדין כבר בפתח הדיון ובהזדמנות הראשונה. שלישית, בהסכם הגירושין בין הצדדים, כפי שאושר על ידי בית הדין וקיבל תוקף של פסק דין, הסכימו הצדדים כי מזונות הילדים "יידונו בערכאה המתאימה" וניתן להסיק מכך הסכמה להתדיין בפני בית המשפט לענייני משפחה. רביעית, הקטין השני טרם בא לעולם בעת הדיון הראשון. שיקול זה מצטרף לנסיבות המתוארות לעיל, ומשכך, איננו נדרשים לעומקה של סוגיה אם ניתן בכלל להגיש תביעה למזונות בשם עובר קודם לידתו. 6. אשר על כן אנו עושים את הצו על תנאי שניתן ביום 24.4.2013 למוחלט, במובן זה שהסמכות לדון בתביעת המזונות של הקטינים תהא מסורה לבית המשפט לענייני משפחה, ובשלב זה, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת, תעמוד החלטת בית המשפט בתמ"ש 33965-08-10 לגבי מזונות הקטינים על כנה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה בשבט התשע"ד (26.1.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11077510_E08.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il