אהרון ורובל נ. משרד הביטחון

פסק-דין בתיק רע"א 7737/01 בבית המשפט העליון רע"א 7737/01 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט א' ריבלין המבקש: אהרון ורובל נ ג ד המשיב: משרד הביטחון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 3.9.01 בע"א 1219/00 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא י' פלפל תאריך הישיבה: ט' בתמוז התשס"ב (19.06.2002) בשם המבקש: עו"ד אבינו ביבר; עו"ד מורן שוחט בשם המשיב: עו"ד ירון בשן, עו"ד שלמה פרידלנדר פסק-דין הנשיא א' ברק: 1. המבקש גוייס לשירות חובה בצה"ל בשנת 1967. החל משנת 1983 שירת בשירות קבע, חלקו בחיל חימוש בתפקיד קצין רכב ונהג חילוץ. במהלך שירותו ביקש המבקש לצאת לקורס חשוב ביותר מבחינתו, שהיה אמור לשנות את תנאי שירותו באופן ממשי לרבות הטבות ותנאים כספיים משופרים. המבקש טען כי הובטח לו לא פעם לצאת לקורס, אולם יציאה זו בוטלה פעמים מספר. לבסוף הובטח לו כי יצא לקורס ביום 13.8.1995. ההבטחה גרמה לו למתח רב והתרגשות. ערב הקורס, ביום שבת (12.8.1995) הופיע בביתו של המבקש מפקדו ומסר לו כי היציאה לקורס היא "על תנאי", כלומר, רק אם יהיה מקום פנוי. המבקש התאכזב מאוד מהודעה זו. פניו האדימו והוא נלחץ. הוא חש מועקה ולא ישן אותו הלילה. במצב דברים זה יצא המבקש למחרת אל הקורס. הוא אושפז בבית חולים בשל מועקה בחזה, עבר צינתור ובהמשך גם ניתוח מעקפים. 2. ביום 7.2.1996 פנה המבקש למשיב וביקש להכיר בו כנכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט–1959 (להלן: החוק). כך, לענייננו, בשל פגיעה הקשורה באוטם שריר הלב. המשיב דחה את תביעתו של המבקש להכרה בגין אוטם שריר הלב. לא היתה מחלוקת כי המבקש סבל ממחלת לב טרשתית. אולם, קבע המשיב, לא התקיים אירוע חריג בשירותו של המשיב שהוביל למצבו הרפואי ומבסס קשר סיבתי על פי החוק, גם לא השיחה עם מפקדו ערב היציאה לקורס. על כך ערער המערער לוועדת הערעור הפועלת על פי החוק (להלן: הוועדה). הוועדה דחתה ערעורו. היא הכירה בכך כי מצבים חריפים מיוחדים יכולים להוביל לאוטם שריר הלב. אולם, הוסיפה הוועדה, קשה לראות מה היה המתח הנפשי שהלחיץ את המבקש וגם אם היה מתח כאמור קשה לראות במה היה כדי "אירוע חריג". האירוע עליו הצביע המבקש לא היה מעל ומעבר לצפוי לו בחיים האזרחיים או שונה מאירוע שגרתי בחיי היום יום של אדם. על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ערעורו נדחה (ביום 10.8.2001). הנשיא י' פלפל (בהסכמת השופטים י' טימור ונ' הנדל) קבעו כי בדין קבעה הוועדה כי תגובתו של המבקש לאירוע היתה אישית במהותה ואין בינה לבין השירות דבר. לא הוכח כי בעת השירות – לרבות האירוע – היה המבקש נתון למצבים קשים יוצרי מתח ודאגה למעלה ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחיים האזרחיים. 3. על פסק דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. טענתו העיקרית היתה כי הוכח בנסיבות המקרה כי המבקש שרוי היה במתח מתמיד ובלחץ בשירותו והאירוע עם מפקדו ערב היציאה לקורס עולה כדי "אירוע חריג" המבסס קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) על פי החוק. המשיב ביקש כי נדחה הערעור, הן על יסוד נימוקי הערכאות דלמטה והן על יסוד עמדתו, שהובעה גם בהליכים הקודמים, לפיה גירסתו של המבקש בדבר האירוע החריג היתה מאוחרת ולא מצאה ביטוי בשעת האירוע ובסמוך לו. בדיון שנערך ביום 19.6.2002 נתבקשו הצדדים לסכם עמדתם לעניין השאלה מה היה הדין אילו אירע המקרה במסגרת יחסי עובד ומעביד. המבקש טען בהקשר זה כי גם ביחסי עבודה המבחן הוא קיומו של אירוע חריג או מאמץ מיוחד בעבודה המהווה בסיס לקשר סיבתי בין העבודה ובין האירוע. נסיבות המקרה מקימות אירוע חריג מעין זה נוכח ביקור המפקד בביתו של המבקש, באופן חריג, לפנות ערב, לפני יציאה לקורס שחשיבותו רבה ביותר. המדובר על כן בהודעה שמבחינת המבקש היא "סוף העולם". המשיב, מאידך, סבר כי אף על פי דיני העבודה לא היה המבקש מוכר בנדון. אכזבה אישית אינה אירוע חריג. המדובר בתופעה נפוצה, רגילה ואינהרנטית לעבודה. האכזבה היא מן האדם (כלומר מקורה בעובד) ולא בעבודה או בשירות. אין מטרת דיני העבודה – כמו גם החוק – לפצות בגין סיכונים אישיים אלא רק בשל סיכונים "תעסוקתיים". 4. לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ובטענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות. אכן, השאלה העקרונית שהתעוררה לכאורה בבקשה זו – והיא קיומו של קשר סיבתי משפטי בנסיבות בהן קיים יסוד סובייקטיבי של דחק עם רקע קונסטיטוציונלי וספק לגבי היסוד האובייקטיבי, הוכרעה בפסק דינו של בית משפט זה בדנ"א 5343/0 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 – להלן פרשת אביאן). בנסיבות אלו, קביעותיו של בית המשפט המחוזי הן נסיבתיות ועובדתיות בעיקרן מה גם שנעשו בסופו של יום על יסוד ההבחנות שאומצו בפרשת אביאן. לאור זאת נראה כי אין ליתן רשות ערעור בנדון (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). אף לגופו של עניין, לא מצאתי כי שגו הערכאות הקודמות שדנו בנדון. אכן, ספק במקרה שבפנינו אם אכן עובדתית גרם האירוע שבערב 12.8.1995 למחלתו של המבקש. כך עולה הן מקביעות הוועדה והן מחלק מחוות הדעת שהובאו בפניה. אולם גם בהנחה ובוסס קשר סיבתי עובדתי, יש לבסס גם קשר סיבתי משפטי. גם אם המבקש עצמו מצוי היה בדחק סובייקטיבי עקב, הלחץ שקדם לקורס, עקב הדחיות בעבר ובעיקר עקב הופעת המפקד בביתו ערב הקורס וההודעה שבפיו, הרי שאליבא דידי אין בנסיבות המקרה – אובייקטיבית – משום קשר סיבתי לשירות. ביקור מפקד בביתו של פקוד – ככזה – אינו אירוע שיש בו ייחודיות וממשות לשירות הצבאי ככזה. כך גם הודעה על שיבוץ בקורס - של איש קבע - "על תנאי" (השוו: רע"א 4748/02 קצין התגמולים נ' בירתי עמרי (טרם פורסם); כן ראו: רע"א 3103/00 אקהוז נ' קצין התגמולים (טרם פורסם); רע"א 6270/98 פוטשניק נ' קצין התגמולים (טרם פורסם)). אמת, יתכן ומשמעותו של הקורס עבור המבקש היתה חשובה, אולם לא מצאתי בנסיבות אלו את אותה ממשות אובייקטיבית המבססת קשר סיבתי אובייקטיבי לצורך הכרה על פי החוק בנסיבות מעין אלו (פרשת אביאן, בעמ' 764-765). אשר על כן, דין הבקשה להידחות. ה נ ש י א השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. ניתן היום, כ"ה בניסן התשס"ג (27.4.2003). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01077370_A07.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il