פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7733/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7733/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' אלון המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתפ"ח 661/03 שניתן ביום 11.7.05 על ידי כבוד השופטים ח' בן עמי, י' צבן וצ' סגל תאריך הישיבה: ב' בכסלו התשס"ח (12.11.07) בשם המערער: עו"ד מנחם בלום בשם המשיבה: עו"ד עמית אופק פסק-דין השופט י' אלון: 1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים צ' סגל, י' צבן וח' בן-עמי) בעבירות אינוס, מעשה מגונה וניסיון למעשה סדום שביצע באשתו. דינו נגזר לעשר שנות מאסר ולמאסר על תנאי. כמו כן, הופעל עונש מאסר על תנאי של שנה וחצי שהיה תלוי כנגדו, ונקבע כי עונשי המאסר ירוצו במצטבר. לפנינו ערעורו של המערער על הרשעתו ועל מידת עונשו. 2. ראשיתם של ההליכים בכתב אישום שהוגש לבית המשפט קמא נגד המערער ונגד נאשם נוסף – פארס (להלן: פארס) – שלהלן תמציתו: ביום 17.11.03 קשרו המערער ופארס לקיים יחדיו יחסי מין עם אשת המערער (המתלוננת) שלא בהסכמתה. המערער הצטייד בכדורי שינה, ובאותו הערב הכניס המערער את הכדורים למשקה שהגיש למתלוננת. זמן קצר אחר כך היא נפלה לשינה עמוקה. סמוך לחצות הלילה קרא המערער את פארס לביתו, שם נמה המתלוננת את שנתה. השניים ניגשו למיטתה ופשטו את בגדיהם. בעוד המתלוננת ישנה, החדיר המערער את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת וגם פארס ניסה לעשות זאת. בשלב הבא, בעוד המתלוננת מצויה בשינה עמוקה בהשפעת כדורי השינה, ליקקו פארס והמערער את איבר מינה של המתלוננת, המערער החדיר איבר מינו לאיבר מינה ומשסיים ניסה גם פארס לעשות זאת. בשלב זה התעוררה המתלוננת והחלה לצעוק, ופארס נמלט מהמקום. בשל מעשים נטענים אלה יוחסו למערער ולפארס עבירות אינוס, ניסיון לאינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה. בפתח ההליכים הודה פארס בכל המיוחס לו בכתב האישום והורשע על פי הודאתו. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו ייגזרו עליו חמש וחצי שנות מאסר. בית המשפט אישר את ההסדר וגזר עליו (ביום 10.3.04) את העונש שהוסכם. כמו כן,הופעל מאסר על תנאי של ארבעה חודשים, חציו במצטבר וחציו בחופף. המערער, לעומתו, כפר בכל המיוחס לו, פרשת הראיות נשמעה במלואה ובתום ההליכים הורשע המערער בכל המיוחס לו בכתב האישום, למעט עבירת מעשה הסדום שהומרה בעבירת ניסיון למעשה סדום. 3. שני עדי התביעה העיקריים היו פארס (לאחר שנסתיים דינו) והמתלוננת, ולהלן תמצית עדותם. פארס העיד, כי הוא חברו של המערער עוד מימי בית הספר. כשבועיים לפני יום הארוע הציע לו המערער כי שניהם יחדיו יקיימו יחסי מין עם המתלוננת, וניסה שוב ושוב לשכנעו להסכים עד שנעתר לו. המערער גם אמר לו כי להקלת ביצוע המשימה הוא ישקה את המתלוננת כדורי שינה. על פי המוסכם ביניהם, הגיע פארס בסביבות חצות לבית המערער ונכנס לחדר השינה היחידי שבדירה (בו ישנו גם ילדי הזוג). המתלוננת ישנה על צידה במיטה, והמערער היה צמוד לגופה כשהוא עירום. גם פארס פשט את בגדיו ונשכב במיטה. הוא ראה "כי היא היתה שכובה לכיוון הקיר, הטוסיק החוצה, גם הוא (המערער) היה עירום. אני לא יודע אם הוא הכניס או לא הכניס, אבל ראיתי שהוא צמוד. הוא אמר לי בוא תחליף אותי, אז הוא איפשר לי ועליתי למקום שלו. אז לא הצלחנו. לא הלך, לא יודע, היא צעקה עליו". לדבריו, המתלוננת התעוררה לפתע וצעקה והוא נבהל והסתתר. המתלוננת חזרה מיד לשינה עמוקה וחברו המערער קרא לו לשוב למיטה. המערער בתחילה, ופארס אחריו, ליקקו את איבר מינה, ולאחר מכן בעל אותה המערער, תוך שהוא מציע לפארס להצטרף אליו. בעוד המערער בועל את המתלוננת, היא התעוררה פעם נוספת, וכשהבחינה במתרחש סטרה למערער ופרצה בצעקות. מצעקותיה התעוררה אחת הבנות של בני הזוג והחלה לבכות. הוא (פארס) ניגש להרגיעה ונמלט מהמקום. המתלוננת העידה, כי אותו הלילה, לאחר שילדיה הלכו לישון (בחדר השינה היחיד בדירה המשותף לבני הזוג וילדיהם), היא שתתה כוס מיץ שהגיש לה בעלה המערער. זמן קצר אחר כך חשה סחרחורת חזקה, המערער סייע לה ללכת למיטה והיא מיד נרדמה. השלב הבא הזכור לה, קצת לאחר חצות, היא התעוררה והרגישה גוף "בעל משקל" שרוע עליה וראשה מכוסה בשמיכה. כשהסירה את השמיכה ראתה את המערער רוכן על ברכיו מעל ראשה כשהוא עירום ואת פארס, עירום גם הוא, רוכן בין רגליה. היא פרצה בצרחות, סטרה למערער ופארס זינק מהמיטה ויצא מהבית ואחריו המערער. מבועתת וממררת בבכי אספה את ילדיה, עלתה עימם לדירת הוריה – שמעל לדירתה – ומשם ניגשה עם אחיה לתחנת המשטרה. 4. המערער בעדותו הכחיש מכל וכל את הנטען נגדו. לדבריו, אותו הלילה הוא יצא את ביתו סמוך ל-21:00, נסע לחברו ג'יהאד המתגורר בשועפאט, שם לן אותו הלילה ושם נשאר גם בימים שלאחר מכן. לדבריו, פרשת הדברים כולה לא היתה ולא נבראה, ואין היא אלא עלילה שרקחו נגדו אשתו המתלוננת ופארס. לשניים היה לטענתו קשר רומנטי שהעלימו מידיעתו, ובעלילה שרקחו נגדו זממו להפלילו ולהרחיקו למאסר ממושך. המערער העיד מטעמו את ג'יהאד, שאישר בעדותו כי אכן בליל האירוע, ובשעות בהן נקב המערער, היה המערער עמו בביתו שבשועפאט. 5. בית המשפט קמא נתן אמון בגירסאות המתלוננת ופארס, ודחה את עדות המערער כבלתי מהימנה ושקרית מיסודה. חיזוקים לקביעות המהימנות האמורות נמצאו לבית המשפט בראיות רבות נוספות שהובאו בפניו. מהראיות התברר, כי ביום הארוע פנה המערער לשכניו בבניין, בני הזוג נדאף, וביקש מהם כדורי שינה. הם נתנו לו שני כדורי "נומבון". כך מסרו השניים בהודעותיהם בחקירה שהוגשו בהסכמה. לאחר מכן פנה המערער לסניף קופת חולים ופנה לרופאה שבמקום. בתיקו הרפואי של המערער נמצא רישום של הרופאה (ת/10) המאשר את ביקורו בערב האירוע, כי התלונן על נדודי שינה, ולבקשתו ניתן לו מרשם רפואי לכדורי שינה מסוג "נומבון" (המוצג ת/9). סמוך לאחר הארוע הגיעה לדירה חוקרת המשטרה ותפסה מוצגים ובהם כוס ובה שאריות מיץ. בבדיקת מעבדה נמצאו בכוס שאריות החומר המרדים. שאריות כאלה נמצאו גם בדמה של המערערת בבדיקת המעבדה שנערכה לה. המערער בעדותו הכחיש כי בביקור במרפאת קופ"ח התלונן על נדודי שינה או ביקש כדורי שינה. הרישומים הנ"ל בתיק הרפואי והמרשם הרפואי עצמו מפריכים זאת. המערער גם הכחיש שפנה קודם לכן לשכניו בבקשה לכדורים מסוג זה. גם עדותו זו נמצאה מוכחשת מיסודה נוכח הודעות שני השכנים בחקירה שהוגשו בהסכמה לבית המשפט. אמה של המתלוננת העידה, כי לאחר חצות אותו הלילה דפקה בתה בדלת הדירה, ועמה ילדיה קטנים. היא היתה נסערת ובוכיה, וגוללה באזניה ובאזני בנה (אחיה של המתלוננת) את סיפור המעשה. בתם הגדולה של המתלוננת והמערער, שהיתה כבת כשש שנים בעת הארוע, ישנה אותו הלילה בחדר בו התרחשו הדברים. היא התעוררה לשמע צעקותיה של אמה ופרצה בבכי. בעדות שנגבתה ממנה על ידי חוקרת ילדים, סיפרה הילדה הקטנה כי כשהתעוררה מהצעקות ראתה את פארס (שהיה כאמור ידיד קרוב של אביה והיה מצוי רבות בביתם) "רוכב" על גבה של אמה, כי הראש של אמה היה מכוסה בשמיכה, פארס ניסה להרגיע אותה (את הילדה) ויצא מהבית. היא מוסרת עוד באותה העדות, כי איש נוסף, שאינה מכירה, אחז במותניה של אמה, וכי אביה, המערער, ישן במיטה. מכלול הראיות האמורות מאשש את גירסאות פארס והמתלוננת כי בליל הארוע ובשעת האירועים היו פארס והמערער בחדר השינה, כי המערער הצטייד מבעוד זמן בכמות ניכרת של כדורי שינה וכי המתלוננת אכן סוממה בכדורים שכאלו. בנסיבות אלה, נמצאת הכחשתו הגורפת והטוטאלית של המערער מופרכת מן היסוד. בית המשפט הוסיף וקבע, כי עדותו של עד האליבי, ג'יהאד, אינה אמינה לחלוטין. זאת, הן מתוך חוסר האמון המוחלט שרחש לה בית המשפט והן מתוך הראיות הפוזיטיביות האמורות השוללות מן היסוד את היתכנותה. 6. בהודעת הערעור, ובטיעוניו על פה, מעלה הסנגור השגות רבות ושונות על ממצאי העובדה וקביעות המהימנות שבהכרעת הדין. לטענתו, גם אם הופרכה טענת האליבי של המערער עדיין אין בראיות כדי לבסס ממצא מרשיע כנגד המערער בעבירות האינוס ובעבירת מעשה הסדום. לדבריו, עדותה של המתלוננת כי כשהתעוררה פארס היה שכוב בין רגליה והמערער גוהר עירום מעל לראשה, עומדת בסתירה לעדות פארס ולפיה באותו השלב המערער היה זה שבעל את המתלוננת והוא היה לצידם. עוד טוען הסנגור, כי מעדות הילדה (בת השש) בפני חוקרת הילדים, עולה כי לדבריה נכחו אותה שעה במיטת הוריה, פארס (כשהוא "רוכב" על המתלוננת) ואיש נוסף שאין היא מכירה אותו, ואילו אביה, המערער, ישן בצד המיטה. טענה נוספת הינה, כי בעדותו של פארס אין הוכחה מספקת לכך שהמערער ניסה לבצע במתלוננת מעשה סדום, אלא לכל היותר ניתן להסיק ממנה לעניין זה ביצוע מעשה מגונה. 7. כלל יסוד והלכה משכבר הם, כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי העובדה ובקביעות המהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא בחריגים המיוחדים שנקבעו לעניין זה בפסיקה. אחד הנימוקים המרכזיים להלכה זו בא לידי המחשה ברורה בערעור שבפנינו. בפני בית המשפט קמא העידו המתלוננת, פארס, המערער וכל שאר עדי התביעה וההגנה. על שהתרחש במיטת המתלוננת העידו פארס, המתלוננת והמערער, בעדויות ארוכות וממושכות. קביעת ממצאי המהימנות לעניין עדותו של עד נתונה כל כולה, לערכאה הדיונית בפניה נמסרת העדות. ערכאה זו היא המתרשמת ישירות, ובאופן בלתי אמצעי, מהעד, מדרך מתן עדותו, מהדרך בה הוא משיב לחוקריו ומכל שאר הנתונים הנדרשים להכרעה בדבר מהימנותו או אי מהימנותו. ערכאת הערעור, שלא ראתה את העדים ולא שמעה את עדותם, נעדרת כלים יסודיים אלה. אכן, בפסיקת בית משפט זה נקבעו חריגים כאלה ואחרים לכלל אי ההתערבות בממצאי העובדה, אולם אף לא אחד מאלה מתקיים בענייננו. אדרבא, פרשת הראיות בכללה כפי שהיא נפרשת בפרוטוקול בית המשפט קמא, מאששת את הממצא המרשיע מעבר לכל ספק סביר, וכמעט אמרנו גם ספק שאינו סביר. נפתח דווקא בגירסת המערער. לדבריו, הוא כלל לא היה בדירה בעת ההתרחשויות והמדובר בעלילה שהעלילו עליו פארס ואשתו המתלוננת כדי להרחיקו מהם ומהקשר הרומנטי אשר לדבריו התקיים ביניהם. אולם, כיצד ניתן להלום טענה זו שעה שפארס עצמו הודה בפתח ההליכים בכל המיוחס לו ודינו נגזר, בעקבות הסדר טיעון, לחמש וחצי שנות מאסר? המערער מבקש לקעקע את גירסת פארס והמתלוננת מעדות בתו שניתנה בפני חוקרת הילדות. ברם, באותה עדות מוסרת הילדה בת השש כי בעת שהתעוררה בבעתה מצעקותיה של אמה, אביה המערער נכח באותו חדר וישן במיטה. המערער הכחיש מכל וכל כי הצטייד מבעוד יום בכדורי שינה, אולם שני שכניו (שלא נטען כל ריב ביניהם), תיקו הרפואי בקופת חולים ומרשם רפואי מאותו היום מאשרים חד משמעית כי אכן כך עשה. נמצא איפוא, כי גירסתו של המערער, לפיה לא היה כלל בדירה בליל ההתרחשויות, מופרכת על פניה, הן מתוכה והן ממכלול הראיות הסובבות. לטענת הסניגור, גם אם אמנם הופרכו גירסת המערער וטענת האליבי שלו מיסודן, והוא אמנם נכח בביצוע המעשים, על אף זאת, לא הוכחו כנדרש מעשיו הפרטניים של המערער באשתו הישנה עמוקות לאחר שסוממה על ידו בכדורי שינה. לאמור, מה היה חלקו שלו במעשי המין במתלוננת הישנה ומה היה חלקו של פארס. האם בעת שהתעוררה לפתע המתלוננת פארס היה בין רגליה והוא מעל לראשה, או להיפך. בית המשפט קמא נתן אמון לתאור ההתרחשויות כפי שהעיד עליהם פארס. עדותו פרטה את כל שעוללו הוא והמערער למתלוננת, החל משלב הקשר והתוכנית ועד לתום הארועים כולם. המתלוננת, שהיתה בשינה עמוקה במהלך רוב ההתרחשויות, אישרה בעדותה את עיקרי הדברים החל מיקיצתה הפתאומית משנתה. לא מצאנו עילה או טעם שיצדיקו התערבותנו בממצאיו אלה של בית המשפט קמא. 7. בית המשפט קמא היה ער בהכרעת הדין לכך שהילדה העידה בפני חוקרי הילדים על המצאותם בחדר של פארס, של אביה המערער וכן של "איש נוסף" שאחז במותני אמה המתלוננת. המצאותו של "איש נוסף" שכזה נשללת בעדויות המתלוננת ופארס, וכמובן שאין לה תימוכין בעדות המערער שלדבריו לא היה כלל בדירה. ניתוחו ומסקנתו של בית המשפט קמא כי אין במרכיב זה של עדות הילדה לכרסם בתוקף הממצא העובדתי שנקבע – מקובלת עלינו. המדובר בילדה בת שש המתעוררת משנתה לאחר חצות הלילה לקול צעקותיה של אמה, ועל מיטתה ההתרחשויות שפורטו לעיל. קשה, ואולי בלתי אפשרי, לבחון מנגנוני הזיכרון, ההדחקה והמיצוב הפועלים במוחה של ילדה בת שש המתעוררת בחרדה באמצע הלילה ובסיטואציה שכזו. האם פעל בה מנגנון של פיצול הדמות בין "אבא" לבין האיש הגוהר עם פארס על אמה במיטתה, האם פעלו בה מנגנוני דמיון של ילד שלא נוכל לרדת לפשרם? כך או אחרת, איננו נדרשים לקטגוריה אחת ברורה בשאלות אלה, שכן אין באותם דברים של הילדה כדי לשנות או לכרסם מהתוצאה האחת המתבקשת ממכלול הראיות כפי שזו נקבעה בהכרעת הדין קמא. 8. בטיעוניו בפנינו העלה הסנגור טענות לעניין התנהלות ההליכים בבית המשפט קמא. לדבריו, לא מן הראוי היה שהמותב קמא ידון בעניינו של המערער לאחר שבפני אותו מותב הודה פארס בכל המיוחס לו בכתב האישום והוא הורשע על פי הודאתו. לא מצאנו מקום להזקק לטענה זו, שכן היא שעמדה ביסוד בקשתו של הסנגור מבית המשפט קמא לפסול עצמו מלדון בהמשך ההליכים נגד המערער. בקשה זו נדחתה ע"י בית המשפט קמא, וערעור שהגיש על כך המערער נדחה ע"י נשיא בית משפט העליון. אותן החלטות סיימו את הדיון בנושא. טענה נוספת שטען הסנגור התיחסה למידת הצמצום שלטענתו נגזרה עליו על ידי בית המשפט קמא בהיקף חקירתו הנגדית את המתלוננת. הסנגור מוסיף וטוען, כי חלק מהדברים גם לא באים לידי ביטוי בפרוטוקול. גם טענה זו דינה להדחות. הסנגור לא פנה לבית המשפט קמא בבקשה לתיקון הפרוטוקול, ודי בכך למנוע דיון מושכל בדברים שלטענתו נטענו ולא נרשמו. אשר להיקף החקירה הנגדית – זו משתרעת לאורכם של כארבעים עמודים וכוללת למעשה את כל הנושאים המהותיים אשר לטענת הסנגור בפנינו נמנעה ממנו האפשרות לחקירתם. נוסיף ונציין, כי בבחינה הערעורית של הדברים לא נמצא לנו עיוות דין שנגרם, או שעשוי היה להגרם, למערער, במישור זה של הטענה. 9. עם זאת, מוצאים אנו ממש בטענת הסנגור לעניין הרשעת המערער בעבירת הנסיון למעשה סדום. הראיה היחידה למרכיב זה של ההרשעה הינה בעדותו של פארס (בעמ' 145 לפרוטוקול) שצוטטה בפתח פסק דיננו זה לעיל. פארס העיד, כי מיד עם כניסתו לחדר השינה המערער שכב עירום במיטה צמוד לגבה של המתלוננת "אני לא יודע אם הוא הכניס או לא הכניס, אבל ראיתי שהוא צמוד". המתלוננת עצמה לא העידה על שלב זה של הדברים, שכן אלה התרחשו בתחילת האירועים שעה שהיתה בשינה עמוקה. בית המשפט קמא מצא כי קטע זה מעדותו של פארס אין בו כדי הוכחת ביצוע מעשה סדום אנאלי, אולם נקבע כי די בדברים האמורים לקביעת ממצא בדבר ניסיון למעשה סדום שכזה. זאת, כיוון ש"רצף הנסיבות אינו מותיר ספק בדבר כוונתו של הנאשם (המערער) להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת". קביעתו זו של בית המשפט קמא אינה מוציאה את הדברים מכלל הספק, האנטומי והטקסטואלי, המתעורר מתוך צמצום ההיגד שבעדות האמורה ומתוך הסתברויות אנטומיות אפשריות אחרות לאותה הסיטואציה. עם זאת, אין כל ספק שהדברים עולים כדי מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות האמורות בסעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין. לאור כל זאת ונוכח כל המפורט לעיל – דין הערעור על הכרעת הדין להדחות, פרט להמרת הרשעתו של המערער בעבירה של ניסיון למעשה סדום לעבירה של מעשה מגונה, כמפורט לעיל. 10. ומכאן לערעור על גזר הדין. המעשים שבביצועם הורשע המערער קשים עד למאוד בחומרתם, בנבזותם ובכיעורם. המערער הגה תוכנית נפשעת לאנוס את אשתו ואם ילדיו בדרך שאין שפלה ממנה. הוא בחר לשם כך שבועיים מראש את שותפו, הצטייד מבעוד זמן בכמות משמעותית של סמי שינה להרדים את קרבנו, ותוך השפלתה ביזויה ורמיסת צלמה וכבודה ביצע בה, עם שותפו לפשעים, את המעשים שעשה בה, והכל שעה שילדיו הקטנים נמים את שנתם באותו החדר. לא מצאנו כי עונש המאסר של עשר שנים שהוטל עליו בשל כל אלה חורג מרמת הענישה המתבקשת בעניין זה. סנגורו של המערער טוען, כי אין הלימה בין עונשו של המערער לעונש של חמש וחצי שנות מאסר שהוטל על שותפו פארס. איננו מקבלים טענה זו. חומרת מעשיו של המערער עולה בהרבה על זו של פארס. המערער הוא זה שהגה את המעשים הנפשעים, הוא זה שגרר את פארס לביצועם והוא זה שתכנן וביצע את סימום המתלוננת קודם למעשים. בל נשכח כי המערער תכנן, ארגן וביצע את כל אותם המעשים באשתו אם ילדיו, בביתה, ביתם, ובמיטתה. עוד נוסיף, כי פארס, שלא כמערער, הודה בפתח משפטו בכל המיוחס לו וכי עונשו נגזר תוך אימוץ בית המשפט קמא את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בעניינו. בנוסף לעונש המאסר בגין הרשעתו, הפעיל בית המשפט קמא עונש מאסר על תנאי בן שנה וחצי והורה כי זה ירוצה במצטבר לעונש המאסר גופו. לאור העובדה שמצאנו לקבל הערעור לעניין הרשעת המערער בעבירה של ניסיון למעשה סדום ולקבוע תחתיה הרשעתו בעבירה של מעשה מגונה (בנוסף למעשה המגונה האחר שהורשע בו), החלטנו להקל במידת מה לעניין הצטברות המאסרים, ולקבוע כי מחצית עונש המאסר על תנאי שהופעל (דהיינו, תשעה חודשים) תרוצה במצטבר לעונש המאסר של עשר שנים, ואילו מחציתו האחרת (תשעה חודשים) תרוצה בחופף לעונש המאסר. 11. לסיכום, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור על הכרעת הדין, למעט שינוי הרשעת הנאשם מעבירה של ניסיון למעשה סדום לעבירת מעשה מגונה לפי סעיף 348(א) בנסיבותיו של סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין. גם באשר לערעור על גזר הדין – אציע לדחותו, למעט השינוי האמור לעניין ריצוי מחצית מתקופת המאסר על תנאי שהופעלה במצטבר ואילו מחציתה האחרת בחופף. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון. ניתן היום, כ"ה בניסן תשס"ח (30.4.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05077330_A03.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il