יואב תשובה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל המערער: יואב תשובה נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: כ"ו באייר התשנ"ז (2.06.97) בשם המערער: עו"ד אסתר בר-ציון בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד בשם שירות המבחן: גב' חנה אטקס פסק-דין המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, והמדובר הוא ב96.5- גרם הירואין. בית-המשפט גזר עליו מאסר לתקופה של 5 שנים ומחצה מתוכן 3 שנים ומחצה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הערעור הוא על חומרת העונש. טוענת בא-כוחו המלומדת של המערער כי העונש שהוטל על המערער הינו חמור, בעיקר בהשוואתו לעונש שגזר אותו שופט עצמו, זמן קצר קודם לכן, על מי שהורשע באותה עבירה בה הורשע המערער. באותו עניין הורשע הנאשם בעבירה של החזקת כ188- גרם הירואין, ובית-המשפט גזר עליו עונש מאסר בן 3 שנים ומחצה - כעונש שהוטל על המערער שלפנינו - ונוספות עליהן שנתיים מאסר על-תנאי. שואלת באת-כוח המערער: היאך כיצד ייגזר אותו עונש עצמו על מי שהחזיק ב188- גרם הירואין ועל מי שהחזיק ב96.5- גרם הירואין? ואם כך ככלל, לא-כל-שכן שאותו נאשם היה בעל עבר פלילי. שמע מינה, כך לטענת באת-כוח המערער: יש להפחית בעונשו של המערער. הטענה אינה מקובלת עלינו. עונשים המוטלים על מי שהורשעו בדינם - לרבות מי שהורשעו בעבירות סמים - אין למוד אותם בדיוק מתימטי. השאלה העיקרית הנשאלת היא, אם העונש הינו, כשהוא לעצמו, חמור בהשוואה לעבירה שעבר המערער, ותשובתנו לשאלה היא בשלילה: העונש שהוטל על המערער - שהחזיק בסם המוות - אינו נוטה לצד החומרה: נהפוך הוא. אנו מחליטים איפוא לדחות את הערעור. היום, כ"ו באייר תשנ"ז (2.6.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 01G.96077320