עמותת רופאים לזכויות אדם נ. מפקד כוחות צה"ל בעזה ,אלוף פיקוד

פסק-דין בתיק בג"ץ 7730/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7730/06 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר העותרים: 1. עמותת רופאים לזכויות אדם 2. מוחמד סמיר מוחמד אלכרדי נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בעזה ,אלוף פיקוד הדרום 2. מתאם פעולות הממשלה בשטחים 3. שר הבטחון 4. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ה' בתשרי התשס"ז (27.09.06) בשם העותרים: עו"ד לרמן יוהנה בשם המשיבים: עו"ד רויטמן יובל פסק-דין השופטת ד' ברלינר: 1. העותרת מספר 1 (להלן – העותרת) היא עמותה רשומה המאגדת רופאים ואנשי רפואה להגנה על זכויות אדם. העותר מספר 2 (להלן - העותר) הוא תושב עזה כבן עשרים. על-פי האמור בעתירה נפגע העותר מירי של כדורים בבטנו שהביאו לפגיעה חמורה במעי הגס ובמעי הדק. העותר קיבל טיפול בבית חולים בעזה שכלל ניתוחים. למרות הניתוחים סובל העותר מדלף של המעי שבגינו לא ניתן להזינו. רופאיו של העותר המליצו על העברתו לבית החולים תל-השומר כדי שיוכל לקבל שם הזנה תוך-ורידית. נעשתה פניה למשיבים בתיק זה לאפשר את כניסתו של העותר לישראל לצורך טיפול רפואי. הפניה נענתה בשלילה, המשיבים טענו כי קיימת מניעה ביטחונית לכניסתו של העותר לישראל. פניה נוספת של העותרת בנושא זה הביאה לכך שהמשיבים הסכימו לכניסתו ארצה וגם למתן הטיפול הרפואי, אולם דרשו כי במהלך שהותו בארץ יימצא העותר תחת אבטחה שתמומן על-ידו. לטענת העותרת, בירור אצל משפחתו של העותר העלה כי הוא איננו יכול לעמוד בתשלום האבטחה שעל כן הוגשה עתירה זו, כאשר הסעד המבוקש הוא כי תתאפשר כניסת העותר גם ללא אבטחה במימונו. 2. לבקשת העותר התקיימה ישיבה מיידית באותו יום בו הוגשה העתירה (22.9.06). בהחלטה מאותו יום נקבע כי המשיבים יתירו את כניסתו של העותר ארצה לצורך הטיפול הרפואי (שלכך הסכימו המשיבים מלכתחילה), כן נקבע כי העותרת תממן את עלות אבטחתו של העותר למשך שבוע ימים מיום כניסתו ארצה. בית-המשפט הורה כי יתקיים דיון נוסף, כשבוע לאחר מכן, כאשר במהלך שבוע זה אמורים היו להתבצע כל הסידורים הנדרשים לכניסתו של העותר ארצה והסדרתם של ענייני האבטחה. עוד העיר בית המשפט כי "ראוי לנצל את השבוע הקרוב עד לדיון הבא על-מנת שתיבדק האפשרות שעלויות האבטחה של העותר 2 ודומיו, ינוכו מן הסכומים המגיעים מהרשות הפלשתינאית לישראל בנושאי אשפוז". 3. בימים שחלפו מאז הישיבה הקודמת נכנס אכן, העותר ארצה והוא מקבל את הטיפול שהוא זקוק לו. העתירה מתמקדת איפוא בשאלת מימון עלות האבטחה. לטענת העותרת, היא איננה יכולה לשאת במימון, ולשיטתה המדינה היא שצריכה לשאת גם בעלות האבטחה בנוסף לעלות הטיפול. באת-כח העותרת הבהירה כי היא לא פנתה לרשות הפלשתינאית ברוח המלצתו של בית משפט זה כמצוטט לעיל, כדי לברר האם ניתן יהיה לנכות את עלות האבטחה מסכומים המגיעים מהרשות הפלשתינאית לישראל בנושאי אשפוז. 4. את שהחסירה העותרת, מילאה המדינה. בא-כח המדינה, הבהיר לנו כי היתה פניה לרשות בפרק הזמן הקצר שחלף. הרשות הפלשתינאית הודיעה, חד משמעית, כי לא תהיה מוכנה לשאת בעלות האבטחה גם לא על דרך קיזוז סכומי כסף המגיעים לרשות מישראל. כיון שכך המדינה אינה יכולה לפעול בדרך זו כנגד עמדתה המפורשת של הרשות. 5. מעבר לכך טען בא-כח המדינה כי המדינה פעלה בתיק זה במידת הרחמים ולא במידת הדין. מלכתחילה, אין שוב חובה להעניק טיפול רפואי לעותר. גם אם לא ניתן לתת לעותר טיפול בעזה, יכול היה העותר לפנות לטיפול במצרים שאף שם מצוי הציוד והידע הנדרש. הדברים נכונים במיוחד, כאשר מדובר במי שלגביו קיימת מניעה ביטחונית. עדיין ראתה המדינה לנכון להעדיף במקרה זה את ההיבט ההומניטארי על-פני מידת הדין. גם ההסדר שמכוחו יוכנס אדם שלגביו קיימת מניעה בטחונית ארצה תחת אבטחה, הוא הסדר שאינו נטול סיכונים והוא מעורר בעיות לא קלות. על רקע זה הדרישה כי מדינת ישראל תישא בהוצאות אבטחתו היא "דרישה דימיונית", כהגדרתו של בא-כח המדינה. 6. בנוסף, הפנה בא-כח המדינה להחלטה שניתנה בבקשה זהה לפני זמן קצר, הכוונה לבג"ץ 4920/06 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' אלוף פיקוד המרכז (טרם פורסם). בית המשפט שם קבע בנסיבות זהות כי אין מקום שהמדינה תישא בהוצאות אבטחה. בא-כח המדינה מביע טרוניה על כך שהעותרת לא טרחה להסב את תשומת לב בית המשפט לקיומה של החלטה זו, הגם שהיא היתה צד בפרשה דשם, וקיומה של ההחלטה היה ידוע לה. לטענת בא-כח המדינה, בדרך התנהגות זו, יש משום חוסר ניקיון כפיים המצדיק את דחייתה של העתירה על הסף. 7. נראה לנו כי יש ממש בעמדת המדינה ודינה של העתירה להידחות. בבג"ץ 4920/06 דלעיל, אמר בית המשפט כדלקמן: "... בהתחשב בסיכון הביטחוני הנשקף מן העותר 2 אל מול הרצון ליתן מענה לצורך ההומניטרי שמתארים העותרים, אנו סבורים כי התנאים שהוצבו על ידי המשיבים מבטאים איזון ראוי בין האינטרסים השונים. נתנו את הדעת לקושי שמעלה העותר 2 במימון שירותי האבטחה. יחד עם זאת, ובהתחשב בסיכון הנשקף מעם העותר 2, איננו רואים מדוע ישאו המשיבים בהוצאות אלה, ובפרט כאשר כפי שצוין ובצדק, אין לעותר 2 זכות קנויה להיכנס לישראל. כידוע, בהתאם להסכם הביניים האחריות על תחום הבריאות באזור הועברה לידי הרשות הפלסטינית. כיוון שכך, על העותר לפנות אל הרשות הפלסטינית בבקשה לסיוע במימון הטיפול הרפואי בו על כל הכרוך בכך, לרבות התנאים שנקבעו". הפיסקה דלעיל, נותנת מענה ענייני ומלא גם בפרשייה שבפנינו. העותר זכה למרבית ההתחשבות ההומניטארית במצבו. ההתחשבות התבטאה הן בדחיפות שבה נידונה עתירתו, ומה שחשוב מכך, בהתרת כניסתו ארצה בתנאים שנקבעו. מן הראוי להדגיש כי ההסכמה להתיר כניסתו של העותר חרף מניעותו הבטחונית ניתנה עוד קודם שהוגשה העתירה (וראה סעיף 11 לעתירה). בהינתן עובדה זו, ותוך שהעותרת מודעת לפסיקתו של בית משפט זה בבג"ץ 4920/06 הנ"ל, ספק אם היה מקום להגשת העתירה. מכל מקום, מקובלת עלינו טענת בא-כח המדינה, כי היה מן הראוי להזכיר פסיקה זו בגוף העתירה, כאשר מדובר בפרשה שהעותרת היתה צד לה. 8. המדינה הלכה במקרה זה, צעד אחד נוסף כאשר פנתה לרשות הפלשתינאית וניסתה לקבל הסכמתה לקזז את עלות האבטחה מסכומים המגיעים מן הרשות לישראל (הגם שמטלה זו לא בהכרח הוטלה על המדינה, כפי שעולה מן ההחלטה מיום 22.9.06). משהשיבה הרשות כפי שהשיבה, לא ניתן לכפות על המדינה לקזז את הסכומים הנ"ל, על אפה וחמתה של הרשות. לפיכך, העותר הוא שישא בהוצאות אבטחתו לאורך התקופה בה ישהה בישראל. אנו רואים להעיר כי העותרת הסכימה לממן את אבטחתו של העותר לתקופה של שבוע ימים למן מועד כניסתו ארצה. אנו מבינים כי משבוע זה נותרו מספר ימים, וטוב יעשו העותרים אם ינצלו את פרק הזמן שנותר כדי למצוא פתרון לבעיה. העתירה נדחית. ניתן היום, ה' בתשרי התשס"ז (27.9.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06077300_Z03.doc אב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il