סאלח אבו גאבר נ. פקיד רישוי כלי יריה-משרד הפנים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7729/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר: סלאח אבו גאבר נ ג ד המשיבים: 1. פקיד רישוי כלי ירייה - משרד הפנים 2. קצין רישוי - משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי ב"כ העותר: עו"ד דניאל שמואלי בשם המשיבים: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: עתירה זו מכוונת כנגד החלטתו של משרד הפנים שלא ליתן לעותר רשיון לנשיאת כלי ירייה. העותר הינו אזרח מדינת ישראל, תושב כפר קאסם, אשר הגיש במועדים שונים למשרד הפנים בקשה לקבל רשיון לנשיאת כלי ירייה. את בקשתו השתית העותר על שני טעמים: האחד, פרנסתו כנהג משאית שכיר להובלות של מטענים בכל רחבי הארץ, מחייבת אותו לנסוע אל מעבר לגבולות הקו הירוק כשהוא נוהג במשאיות הנושאות לוחיות רישוי צהובות. נסיעות אלו כרוכות - לטענתו - בסיכון גבוה וחושפות אותו לפגיעה מפעולות איבה. לפיכך, דרוש לו נשק לשם שמירה על בטחונו. השני, נעוץ בהיותו של העותר חובב ספורט קליעה בצלחות חרס באמצעות רובה ציד וחבר במועדון "החוגלה", במסגרתו הוא מקיים באופן קבוע אימוני קליעה באש חיה ברובי צייד. העותר טוען כי קבלת רשיון נשק, רכישת רובה בהתאם לבחירתו, טיפול שימוש ותחזוקה של הרובה מהווים חלק בלתי נפרד וחיוני מתחביבו ומההנאה הגלומה בו. ביום 9.7.97 החליט משרד הפנים, על פי המלצת ראש מדור סיור במשטרה, שלא להעניק לעותר רשיון לנשק, בשל עברו הפלילי המבסס חשש סביר לשלום הציבור. על פי סעיף 12(ג1) לחוק כלי הירייה, תש"ט - 1949 (להלן: "החוק"), הרואה עצמו נפגע מהחלטה כאמור רשאי להגיש ערר בכתב לממונה. העותר לא הלך בדרך זו ולא הגיש ערר, אלא ביום 30.12.97 הגיש את העתירה דנן. חרף זאת, הוסכם בין הצדדים כי המשיבים יראו בעתירה זו, ערר לעניין סעיף 12(ג1) האמור, ובהחלטה מיום 17.2.98 נאמר כי תוך 30 יום מסיום הטיפול בערר, יימשך הטיפול בעתירה, אם יהיה צורך בכך. ביום 23.4.98 דנה ועדת הערר בבקשת העותר והחליטה שלא להיענות לבקשה לאור התנגדותה של משטרת ישראל. עברו הפלילי של העותר ביום 23.4.87 הורשע העותר בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. על רקע סכסוך בין משפחות, שעניינו כבוד המשפחה, ארבו העותר ואחיו לקטין כבן 16, על מנת להכותו, ומשתפסוהו, היכו אותו במקל בראשו ובגופו. כתוצאה מן המכות נגרמו לקטין שבר בגולגולת וחבלות חמורות בראשו ובגופו. למעשה זה קדמה התגרות ופרובוקציה מצדו של הקטין. בעקבות עסקת טיעון הודה העותר בכתב האישום והורשע על פיו. דינו נגזר ל- 20 חודשי מאסר על תנאי וקנס. בגזר דינו ציין השופט כי הוא מתחשב בעברו הנקי של העותר ובהעדרן של הרשעות קודמות, וכי נראה לו כי מדובר במעידה חד פעמית. ביום 26.9.96 הורשע העותר בעבירות של מעשי פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(4) לחוק העונשין, ואיומים לפי סעיף 192 לאותו חוק. על פי כתב האישום והכרעת הדין, ביום 20.1.94 פרק הנאשם משטח בלוקים ממשאיתו ועשה זאת בדרך רשלנית, שיש בה כדי לסכן בני אדם. באותו זמן עבר אדם (המתלונן) ליד המשאית ובינו לבין העותר החל ויכוח, כשבמהלכו שחרר העותר משטח בלוקים מעל ראשו של המתלונן. אחד הבלוקים פגע בידו השמאלית של המתלונן וגרם לו חבלה, שפשוף, ונפיחות באמה ובמרפק. במעמד הויכוח והפגיעה איים העותר על המתלונן כי יהרוג אותו. בהכרעת הדין אמרה כב' השופטת אוהד: "לעניין האיומים אני מקבלת את עדויות התביעה וקובעת כי הנאשם אמר למתלונן 'אני אהרוג אותך' ובסיטואציה שהיתה בזמן אמת [כך במקור. צריך להיות אמירת] המילים 'אני אהרוג אותך', מקבלות משמעות ממשית. אין לראות בהם משפט שמשתמשים בו דרך קבע אנשים בכביש... " דינו של העותר נגזר לשישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח. המסגרת המשפטית ועמדת המשיבים על פי סעיפים 4 ו- 5 לחוק אין אדם רשאי לשאת ולהחזיק בכלי ירייה, אלא על פי רשיון. הרשות המוסמכת להעניק רשיון היא פקיד הרישוי של משרד הפנים, על פי המלצת קצין משטרה בכיר שהוסמך לכך על ידי המפכ"ל. עמדת המשיבים היא כי העיקרון המנחה במסגרת השיקולים האם להעניק רשיון לנשיאת כלי ירייה, הוא השיקול של חשש סביר לשלום הציבור כתוצאה מנשיאת נשק על ידי מבקש הרשיון. לשם כך בוחנת המשטרה מידע ונתונים לעניין עברו הפלילי של המבקש, ובפרט עבירות שיש בהן יסוד של אלימות פיזית או מילולית, ואם יש במכלול העבירות המיוחסות למבקש כדי להצביע על נטייה להתנהגות אלימה המעלה חשש לסיכון שלום הציבור. לצד כל אלו, נשקלת אף מידת הצורך בקבלת הרשיון על ידי המבקש. בעניין דנא סבורים המשיבים כי הרשעותיו של העותר והנסיבות בהן נעברו העבירות מלמדות על היות חם מזג ועל נטייתו להיסחף למעשי אלימות במגעיו עם הזולת וכי הן מבססות חשש סביר לקיומו של סיכון לציבור, היה והעותר ישא נשק. המשיבים מציינים כי אין בעמדתם זו, כדי למנוע מן העותר להמשיך ולעסוק בתחביבו של ירי ברובה ציד, במסגרת מועדון הקליעה בו הוא חבר. העותר טוען כי על אף מעורבותו בשתי העבירות הפליליות שפורטו לעיל, יש להעניק לו את הרשיון. לטענתו, התנהגותו אינה בעלת דפוסי התנהגות עבריינית, הוא מנהל אורח חיים של אדם מן היישוב, שומר סדר וחוק. לתמיכת טענותיו אלו צירף העותר מכתב מאת ראש המועצה כפר קאסם. לטענת העותר אין כל מקום לחשש לאלימות מצידו והיא אינה דרכו. על כן, אין לחשוש מהפקדת כלי נשק בידיו. השיקול של עבר פלילי בעבירות אלימות ושל מעורבות במריבות ובתקיפה, הוכר בפסיקה כשיקול במסגרת שיקולי הרשות המנהלית אם לסרב להעניק רשיון לכלי ירייה (בג"צ 28/58 דלאל נ' רשות מוסמכת למתן רשיונות לפי חוק כלי הירייה, פ"ד יב 318; בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי הירייה, פ"ד לו(1) 317). בנסיבות העניין שלפנינו אין העתירה עומדת על אדני עילה מבוררת ואין מקום להתערבותנו בשיקול דעתם של המשיבים שלא להעניק לעותר רשיון לשאת נשק. השיקולים שנשקלו על ידי הרשות המופקדת על הנושא הם לגיטימיים רלבנטיים וסבירים. לפיכך דין העתירה להידחות והיא נדחית בזה. כשיעבור זמן מספיק, יוכל העותר לחזור ולהגיש בקשה חדשה. ניתנה היום, כ"ט בסיוון תשנ"ח (23.6.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן /מזכיר ראשי חז/ 97077290.J03