פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק רע"א 7725/02
בבית המשפט העליון
רע"א 7725/02
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט א' ריבלין
המבקש:
גיל מיכאלוביץ
נ ג ד
המשיבים:
1. כלל חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק בש"א 11837/02 ת"א 1253/94 שניתנה ביום 24.6.02 על ידי כבוד השופט א' סטרשנוב
בשם המבקש:
עו"ד א' אלבינצר
בשם המשיבים:
עו"ד א' שטיין
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. המבקש נפגע ביום 25.6.1994 בתאונת דרכים, ותבע את המשיבים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב לשם פיצויו. בית המשפט המחוזי מינה מספר מומחים רפואיים לבדיקת המבקש. לאחר שמומחים אלה הגישו את חוות דעתם, חל שינוי במצבו הרפואי של המבקש. על כן, המבקש נבדק שנית על ידי חלק מן המומחים הרפואיים, שהגישו חוות דעת מתוקנות. בשלב זה ביקש המבקש מבית המשפט המחוזי ליתן פסק דין חלקי בשאלת הפיצוי בגין כאב וסבל. המבקש טען, כי טרם שינוי מצבו הרפואי הגישו הצדדים סיכומים, והמשיבים הסכימו בסיכומיהם כי יש לפצותו בגין כאב וסבל לפי 31 ימי אישפוז ו-51.1% נכות. לפיכך, ביקש המבקש כי בית המשפט המחוזי יוציא פסק דין חלקי, ובו יחייב את המשיבים לשלם לו מיידית את הפיצויים, אותם הסכימו המשיבים שיש לשלם לו על סמך הכתוב בסיכומיהם. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש. מכאן בקשה זו לרשות ערעור.
הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה, וכן להעבירה להרכב שלושה.
2. סמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין חלקי בתובענה מוגדרת בתקנה 191 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 191), אשר נוסחה הינו כדלקמן:
"בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור".
משמעותה של תקנה זו נדונה בספרו של י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מה' 7, 1995) 526-525:
"הכוונה היא, שאם יתברר במהלך הדיון, כי מקצת המשפט הגיע לשלב כזה שאין צידוק להשהות לגביו את מתן פסק הדין עד אשר יהא בידי השופט לפסוק במחלוקת כולה, יוציא השופט פסק דין חלקי, והמשך הדיון יצטמצם בשאר הענינים השנויים במחלוקת".
על פי רוב יינתן פסק דין חלקי במקרים בהם הנתבע מודה בחלקים מכתב התביעה, כך שלא קיימת יותר מחלוקת לגביהם. לעתים אין מניעה כי ינתן פסק-דין חלקי גם בענין השנוי במחלוקת בין הצדדים, ובלבד שנתקיימו תנאי תקנה 191 הנ"ל, כלומר שעל אף המחלוקת בית המשפט סבור שלא יחול שינוי בממצאים ביחס לשאלות העומדות להכרעה (השוו: ע"א 171/88 דרוקר זכריה חברה קבלנית נ' ברמן, פ"ד מד(2) 346, 349).
בתביעות המתנהלות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), קיימים מספר שיקולים להם צריך בית המשפט לתת את דעתו בבואו להחליט אם ליתן פסק דין חלקי, אם לאו. ראשית, כעולה מן הדברים שלעיל, נדרש שבפני בית המשפט יעמדו ממצאים ברורים, שלא יחול בהם עוד שינוי בהמשך המשפט. כך, לדוגמה, כאשר אין למעשה מחלוקת על שיעור הנכות הרפואית וימי האישפוז, בדרך כלל יוכל בית המשפט ליתן פסק דין חלקי ובו יפסוק לתובע את הנזק הלא ממוני שנגרם לו. במקרה שאחוזי הנכות של הנפגע, המהווים ללא ספק עובדה מהותית בתיק, עשויים להשתנות בהמשך הדיון, לא יהיה מקום להוצאת פסק דין חלקי כאמור. כך, למשל, כאשר טרם ניתנו כל חוות הדעת הרפואיות בעניינו של הנפגע, או כאשר קיימת טענה של אחד הצדדים כי חל שינוי באחוזי הנכות שנקבעו בחוות הדעת, או כאשר בית המשפט חש שאינו יכול לאמץ את חוות הדעת של רופאים מטעמו כלשונן, ואינו יכול לפסוק על פיהן פיצויים טרם סיום הדיון וכתיבת פסק הדין הסופי.
שנית, יש לקחת בחשבון את התשלומים התכופים שנפסקו לטובת הנפגע. התשלומים התכופים המשולמים לנפגע מקוזזים מסכום הפיצויים הנפסקים לנפגע בפסק הדין הסופי. לפיכך, אם סכום התשלומים התכופים ששולם לנפגע עולה על סכום הפיצויים שהוא מבקש שייפסקו לו בפסק הדין החלקי, ייטה בית המשפט שלא להוציא פסק דין חלקי (השוו: א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מה' 3, תש"ס) 648). כך גם במקרה בו סכום התשלומים התכופים קרוב לסכום הפיצויים אותם מבקשים לקבל בפסק דין חלקי. זאת בשל הסיכוי, שהסכום הנפסק במסגרת פסק הדין החלקי יקוזז במלואו או ברובו בפסק הדין הסופי כנגד הסכומים ששולמו כתשלומים תכופים, ואז יהיה על התובע להשיב לנתבעת את כל הסכום שקיבל במסגרת פסק הדין החלקי.
שלישית, בדומה לתשלומים התכופים, קיימים סכומים נוספים המנוכים מן הפיצויים לטובת הנפגע בפסק הדין הסופי. כך, למשל, תגמולי המוסד לביטוח לאומי, המשולמים לנפגע כקצבה לנפגע תאונת עבודה, שהיא גם תאונת דרכים, או כקצבת נכות כללית. כאשר קיימות בפני בית המשפט ראיות, המוכיחות כי הנפגע זכאי לתגמולים כאמור, שסכומם עשוי להגיע כדי הסכום אותו מבוקש לקבל בפסק הדין החלקי, ואין ביטחון שניכויי תגמולי המוסד לא "יבלעו" את סכום התביעה, בית המשפט יימנע ליתן פסק דין חלקי. זאת, מן הטעמים המפורטים לעיל ביחס לתשלומים התכופים.
3. ומן הכלל אל הפרט: במקרה שלפנינו טוען המבקש, כי מאחר שהמשיבים הסכימו כבר בסיכומיהם כי הוא זכאי לסכום מסוים כפיצוי בגין כאב וסבל, הרי שנושא זה אינו שנוי עוד במחלוקת, וניתן לפצותו בפסק דין חלקי. הוא מוסיף, כי גם אם יחול שינוי בסכום הפיצוי בגין כאב וסבל, הרי שסכום זה עשוי רק לגדול, שכן על פי חוות הדעת המתוקנות של חלק מן המומחים חלה החמרה במצבו, ולפיכך המשיבים לא יינזקו מפסיקת פיצוי כיום בהתאם להסכמתם משכבר. המשיבים טוענים לעומתו, כי חוות הדעת המתוקנות עשויות להביא אף להפחתת אחוזי הנכות שנקבעו בעבר למבקש על ידי המומחים, וכתוצאה מכך להביא להפחתת הפיצוי לו הוא זכאי בגין כאב וסבל.
אכן, חישוב הפיצוי בגין כאב וסבל בתביעות לפי חוק הפיצויים דורש קביעתן של שתי עובדות: מספר הימים בהם היה הנפגע מאושפז עקב תאונת הדרכים, ואחוזי הנכות הצמיתה שנקבעו לו (ר' תקנה 3 בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976). בנוסף, יש לבדוק אם אין להפחית מהפיצוי בהסתמך על גיל הנפגע כאמור בתקנה 3 לתקנות. במקרה זה, נטושה מחלוקת בין הצדדים ביחס לגובה הנכות הצמיתה שתיקבע למבקש. לא ניתן לכבול את המשיבים בהסכמתם בסיכומיהם המקוריים בבית המשפט המחוזי, שכן לאחר שאלה הוגשו חל שינוי במצבו של המבקש, וניתנו חוות דעת חדשות בעניינו. שינוי זה מאפשר לצדדים לעדכן את סיכומיהם, והמשיבים רשאים לחזור בהם מהסכמתם ביחס לפיצוי בגין כאב וסבל. העדר הסכמה בין הצדדים ביחס לגובה הנכות הרפואית, וחוסר הוודאות ביחס לגובהה בעקבות עדכון חוות הדעת של המומחים, הינם בסיס סביר לסירובו של בית המשפט המחוזי ליתן פסק דין חלקי בשאלת הפיצוי בגין כאב וסבל.
במקרה זה גם שולמו למבקש בעבר תשלומים תכופים בסכום המשוערך להיום בסך של כ-45,000 ש"ח. כמו כן, המבקש הגיש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי לקבלת תשלומים תכופים. המבקש אומנם ביקש מבית המשפט המחוזי לפסוק לו סכום של 167,571 ש"ח כפיצוי בגין כאב וסבל, וסכום זה עולה באופן ניכר על סכום התשלומים התכופים ששולמו למבקש. אך העובדה ששולמו תשלומים תכופים בעבר, שיקוזזו מסכום הפיצויים הסופי שייפסק לטובת המבקש, מצטרפת למחלוקת הקיימת בין הצדדים בשאלת גובה הנכות של המבקש, ומחזקת את החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא ליתן פסק דין חלקי במקרה זה.
4. אשר על כן, הערעור נדחה. המבקש ישלם למשיבים את הוצאותיהם, לרבות שכר טרחת עו"ד ומע"מ, בסך של 5,000 ש"ח.
ש ו פ ט
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים. המשנה לנשיא
השופט א' ריבלין:
אני מסכים. ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, כג' בכסלו תשס"ג (28.11.2002).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 02077250_E06.doc
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית
/עכב
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il