פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7721-04-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט יחיאל כשר העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי - ירושלים 3. פלוני עתירה כנגד החלטה שנתן בית הדין הרבני מיום 23.2.2025 (כב' הרבנים: א' שינדלר, צ' לוז-אילוז וי' לרר), בתיק 1264119/5 העותרת: בעצמה פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 23.2.2025, שבגדרה נדחה ערעורה של העותרת על החלטת בית הדין הרבני האזורי בירושלים מיום 5.8.2024, שבמסגרתה נקבע כי המשיב 3 יחויב בתשלום מזונות בסכום מוגדל, אך זאת רק החל מיום מתן ההחלטה. 2. העותרת – שאינה מיוצגת בעתירה שלפנינו, אך הייתה מיוצגת בהליך מושא העתירה – והמשיב 3 (להלן: המשיב) התגרשו בשנת 2019, ולהם שלושה ילדים. מהעתירה עולה כי לאחר הגירושין, נקבעה על-ידי בית הדין הרבני משמורת משותפת בעניין הילדים, והוטל על המשיב חיוב מזונות בסך 800 ש"ח עבור כל ילד. עוד עולה, כי ביום 1.6.2022 עברה העותרת דירה, באופן שהוביל לכך שהלכה למעשה, הילדים עברו למשמורתה הבלעדית. 3. בהמשך לאמור, ביום 1.10.2023 הגישה העותרת תביעה לבית הדין הרבני האזורי להגדלת סכום המזונות. בהחלטתו מיום 5.8.2024 קיבל בית הדין האזורי את התביעה, וקבע כי סכום המזונות יועמד על סך של 1500 ש"ח לכל ילד (להלן: סכום המזונות המוגדל), אך זאת החל מיום מתן ההחלטה, ולא מיום 1.6.2022, כפי שהתבקש בתביעה. ערעור שהגישה העותרת, בעניין הקביעה הנוגעת למועד החלת החיוב בסכום המזונות המוגדל, נדחה על-ידי בית הדין הרבני הגדול. 4. מכאן העתירה שלפנינו, שבגדרה מבקשת העותרת לחייב את המשיב בסכום המזונות המוגדל, וזאת החל מחודש יוני 2022. בעיקרו של דבר, העותרת טוענת כי היא מגדלת את הילדים לבדה ונושאת בכל הוצאותיהם החל מהמועד האמור; כי מצבה הבריאותי והכלכלי קשה; וכי היא נתונה בחובות לגורמים שונים. 5. לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות על הסף, מבלי לבקש את תגובת המשיבים. 6. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים. בהתאם, התערבותו של בית משפט זה בהחלטות בתי הדין מוגבלת למקרים חריגים, כאשר נפל בהחלטה פגם מהותי כמו חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי או סטייה מהוראות החוק, או במקרים חריגים אחרים אשר מצדיקים להעניק סעד מן הצדק (ראו, מני רבים: בג"ץ 5803/19 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פס' 9 (15.9.2019)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם חריגים אלו. 7. מההחלטות מושא העתירה דנן עולה, כי הקביעה בעניין מועד החלת החיוב בסכום המזונות המוגדל נשענה על שני טעמים עיקריים. ראשית, מאחר שסכום המזונות המוגדל נמצא "קרוב לרף הגבוה בפסיקה", באופן שמביא בחשבון את בקשת העותרת, לחייב את המשיב למפרע בסכום מזונות מוגדל; שנית, משום שבית הדין האזורי מצא כי "יש בסיס" לטענת המשיב, שלפיה היעדר הקשר שלו עם הילדים בתקופה הנדונה נגרם באשמת העותרת, על מנת שתוכל לתבוע את הגדלת סכום המזונות. אם כן, קביעתו הנדונה של בית הדין הרבני, בעניין מועד תחילת החיוב בסכום המזונות המוגדל, היא תולדה של הפעלת שיקול דעת מצדו בנושא המסור לסמכותו. למרות הקושי הכרוך בכך מבחינתה של העותרת, קביעה זו של בית הדין אינה באה בגדר החריגים הנזכרים לעיל, המקימים עילה להתערבות בית משפט זה. 8. אשר על כן, העתירה נדחית, ללא צו להוצאות. ניתן היום, ח' אייר תשפ"ה (06 מאי 2025). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת יחיאל כשר שופט