פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7720/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7720/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט צ' זילברטל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.09.2011 בתפ"ח 8784-03-11 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' אלרון, מ' גלעד וא' אליקים תאריך הישיבה: כ"ז בחשון התשע"ג (12.11.2012) בשם המערער: עו"ד יניב אביטן בשם המשיבה: עו"ד שמואל הרבסט בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 8784-03-11 (כבוד השופטים י' אלרון, מ' גלעד ו-א' אליקים) מיום 18.9.2011. כתב האישום וההליכים עד כה 2. נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום), ובו שבעה סעיפי אישום שונים שבמסגרתם הואשם בביצוע עבירות של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 16 שלא בהסכמתו החופשית, לפי סעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) (ארבעה אישומים); מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 16 תוך ניצול יחסי מרות, השגחה, עבודה או שירות, לפי סעיף 348(ד)(1) לחוק (שני אישומים); מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14, לפי סעיפים 348(א) ו-345(א)(3) (שני אישומים); ומעשה מגונה בפומבי, לפי סעיף 349(ב) לחוק. סעיפי כתב האישום משתרעים על שתי תקופות עיקריות. במהלך התקופה הראשונה, שהתרחשה בשנת 2000, נטען כי המערער, שהיה הבעלים של פיצרייה, ביצע בקטין בן 15 (להלן: נ'), שעבד אצלו בפיצרייה, מעשים מגונים גם במקום העבודה וגם אצל המערער בדירה. זהו הקטין הראשון לפי כתב האישום ושלושה סעיפי אישום נוגעים למעשים הקשורים אליו. המעשים המיוחסים למערער במהלך תקופה זו החלו, כך נטען, שלא בהסכמתו של נ', אך התפתחו לכדי מעשים מוסכמים בתמורה לתשלום כספי. המעשים המיוחסים למערער כוללים חיבוק של נ' מאחור במהלך העבודה, מישוש איבר מינו ואשכיו, עיסוי רגליו, וביצוע מין אוראלי בו. 3. במהלך התקופה השנייה, שתחילתה בשנת 2007 ובה עוסקים יתר סעיפי האישום, נטען כי המערער, שעבד כמאמן קבוצת כדורגל, ביצע מעשים מגונים בארבעה קטינים נוספים שנהג לאמן במסגרת אימון פרטי. הקטין השני (להלן: ט'), יליד שנת 1995, קיבל אימון אישי מהמערער במהלך שנת 2007 בתדירות של אחת לשבוע. בסוף אחד האימונים, הציע המערער ל-ט' שיבוא אליו לדירתו ושם, על פי הנטען, ביצע בו מעשים מגונים שכללו עיסוי רגליו; מגע באיבר מינו; וביצוע מין אוראלי. נוסף על כך, הבטיח המערער ל-ט', כך נטען, כי יקדם אותו בענף הכדורגל ללא תמורה, והורה לו שלא לספר לאיש על שאירע ביניהם. על פי כתב האישום, המעשים שלפי סעיף אישום זה בוצעו על פני השנים 2010-2007. הקטין השלישי (להלן: ג'), יליד שנת 1995, קיבל אף הוא מהמערער אימון כדורגל אישי. לפי כתב האישום, במהלך שנת 2009, הזמין המערער את ג' אל דירתו ותוך כדי צפייה בטלוויזיה. הציע לו המערער שיעסה את רגליו, והאחרון הסכים. תוך כדי העיסוי, לפי הטענה, נגע המערער מעל הבגדים באשכיו של ג' ומישש אותם. הקטין הרביעי (להלן: ד"ב), יליד שנת 1998, החל לקבל אימון אישי מהמערער בנובמבר 2010. בסוף אחד האימונים, ביקש המערער מ-ד"ב שיסייע לו בהעברת כדורי משחק אל דירתו, והאחרון הסכים. במהלך שהותם בדירה, הסכים ד"ב להצעת המערער כי יעסה אותו. עוד נטען כי באותו מעמד המערער גם חיבק את ד"ב; תפס את פטמתו עם שיניו; נגע באיבר מינו; ואונן לו. הקטין החמישי (להלן: ד"י), יליד 1994, הסכים לבוא אל דירתו של המערער שעיסה לו את רגליו ונגע לו באיבר מינו. במהלך שהות ד"י בדירת המערער, האחרון הקרין סרט פורנוגרפי והחל לאונן בפני ד"י, עד שהוא החליט לעזוב את דירת המערער. 4. ביום 12.6.2011, הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וזאת על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון. במסגרת הסדר הטיעון לא הגיעו הצדדים להסכמה בדבר העונש ועניין זה נותר פתוח לטיעוני הצדדים באופן חופשי. בנוסף, הוגשו בעניינו של המערער תסקיר שירות מבחן וחוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות, ואף הוגש תסקיר קרבן ביחס לקטין ט', בעוד שיתר הקטינים סירבו שייערך בעניינם תסקיר כאמור. בחוות הדעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות, הוערכה רמת מסוכנותו המינית של המערער כגבוהה לטווח הארוך. בתסקיר שירות המבחן ולנוכח הנתונים שאספה קצינת שירות המבחן, הומלץ לגזור על המערער עונש מאסר שימחיש לו את חומרת מעשיו. נוסף על כך, הפנה תסקיר שירות המבחן את תשומת לב שירות בתי הסוהר לכך שהמערער הפגין רצון להשתלב בטיפול ייעודי לעברייני מין. באשר לקטין ט', לצורך שמירה על פרטיותו, די אם נאמר כי ההשפעה של מעשי המערער ניכרת בו והנזקים מורגשים, הן אלה שנגרמו לו באופן ישיר והן אלה שנגרמו למשפחתו. לאחר שמיעת הטיעונים לעונש מטעם הצדדים ועיון במסמכים שנסקרו לעיל, גזר בית המשפט על המערער את העונשים הבאים: שמונה שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירות מסוג פשע; ותשלום פיצוי כספי בסך של 40,000 ש"ח ל- ט'. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים 5. המערער טוען כי בגזר הדין נפלה טעות עובדתית, שכן בניגוד למה שנאמר בו ולפי כתב האישום המתוקן, ריבוי מעשי העבירה היה ביחס לקטין ט' בלבד, בעוד שלגבי הקטין נ' בוצעו אך שלושה מעשים, ובאשר ליתר הקטינים הוא ביצע בכל אחד מעשה אחד. עוד טוען המערער כי נגזר עליו עונש כבד מאוד שנוטה באופן קיצוני לחומרה, כל זאת מבלי שניתן משקל הולם לשיקולים שהיה בהם להביא להפחתה בעונש, כגון: הודאתו במסגרת הסדר הטיעון, אלמנט הצפיות ביחס לעונש מעצם קיומו של הסדר טיעון, ויתור על סיכוי לזיכוי והחיסכון בזמן שיפוטי יקר. מעבר לכך, טוען המערער כי העונש שנגזר בעניינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה וכי הוא חורג לחומרה אף מהעונשים שנגזרו בפסקי הדין שאליהם הפנתה המשיבה, כאשר נסיבות הנאשמים באותם פסקי דין היו חמורות בהרבה מאלה המתקיימות בעניינו. המערער מפנה לגזרי דין שבהם נגזרו עונשים פחותים בחומרתם למרות, כך לטענתו, שהנסיבות העולות מהן חמורות יותר. 6. מנגד, טוענת המשיבה כי יש לדחות הערעור. באשר לטיעון המערער בדבר ציפייתו לעונש מופחת לנוכח הסדר הטיעון, טוענת המשיבה כי בהסדר הטיעון נתגבשה הסכמה אך ורק לעניין סעיפי האישום ולא לעניין העונש. עוד הדגישה המשיבה את חומרת המעשים ואת אלמנט הניצול שהיה בהם. בנוסף, היא התייחסה למסוכנותו של המערער שהוערכה ברמה של גבוהה לטווח ארוך. לבסוף, טוענת המשיבה כי העונש הוא עונש סביר שאין מקום להתערב בו. 7. לפני הדיון שנערך בערעור זה, הוגש בעניינו של המערער תסקיר מעודכן מטעם שירות המבחן, שבמסגרתו דווח כי הוא משתתף בקבוצה ייחודית לעברייני מין בכלא ונוכחותו במפגשים ושיתוף הפעולה שלו עד למועד הבדיקה היו מלאים. עוד נאמר כי המערער החל לגלות הכרה ראשונית בבעיותיו והבנה שהוא זקוק להמשך טיפול ייעודי לעברייני מין. דיון 8. המקרה שלפנינו אינו מקרה קל. המעשים שביצע המערער הם מעשים קשים וחמורים שהותירו מאחוריהם נערים פצועים וכואבים. לפחות בעניינו של אחד מחמשת הקטינים הנזקים תועדו וחוות הדעת הסוקרת אותם הובאה לפני בית המשפט המחוזי ולפנינו. ההשפעה של מעשי המערער על אותו קטין היא ניכרת, הן נפשית, הן פיזית והן חברתית. מנגד, אין מחלוקת כי העונש שהוטל על המערער אינו עונש קל. השאלה היא אם כן, מהי התוצאה הנכונה בענייננו? האם בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער באופן קיצוני שמצדיק את התערבותנו, או שמא על אף חומרת העונש, המסקנה בנסיבות העניין היא שזהו עונש שהולם את המעשים אשר הורשע בהם המערער? 9. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובצרופותיה, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 10. ההלכה שתפסה לה אחיזה בשיטתנו המשפטית היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, למעט ממקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). אכן, כפי שצוין לעיל, על פניו העונש שהוטל במקרה שלפנינו נחזה כעונש מחמיר. ואולם, נסיבות המקרה בענייננו מכריעות פה את הכף. לפיכך, לא מצאנו שבית המשפט המחוזי חרג כאן באופן קיצוני ממדיניות הענישה. נבהיר: 11. המערער ניצל חמישה קטינים לצורכי סיפוק תאוותו המינית תוך שהשיג בקרב חלקם שיתוף פעולה באמצעות הבטחות שווא לסיוע בעתידם בענף הכדורגל. כל זאת, רק על מנת להשיג את מבוקשו מבלי לחשוב על טובת הקטינים, שהיה, בתור מאמנם האישי של ארבעה מהם, אמון על ביטחונם ושלמותם הגופנית. במקום זאת, פעל המערער לפי צו צרכיו תוך התעלמות מוחלטת מהפגיעות הפיזיות והנפשיות שעלולים מעשיו לגרום לאותם קטינים שהסתכלו עליו בהערצה וכמי שיסייע להם בהגשמת חלומם להתקדם בענף הספורט שאותו הם כה אהבו. באשר למקרה הראשון על פי כתב האישום, שבו המערער ביצע מעשים מגונים בקטין שעבד אצלו בפיצרייה, הרי שגם כאן ניתן לזהות אצל המערער דפוס דומה של ניצול מעמדו כדי להשיג את מבוקשו ולספק את צרכיו. בדרך זו הותיר המערער עוד נפש פצועה של נער מתבגר שאין לדעת אם יזכה לשכוח את החוויה שנכפתה עליו. במקרים כגון אלה כבר הובהר הצורך בהחמרה עם עברייני מין שתוקפים קטינים וזאת בשל הנזק הרב המלווה לתקיפה כאמור לקרבן העבירה, ויפים הדברים הבאים לענייננו: "אומנם עבירות מין מסבות נזק, פיזי ונפשי, לכלל הנפגעים והנפגעות, אך אין ספק שפגיעה מינית בגיל צעיר יש בה כדי להשפיע בצורה קשה ומקיפה יותר על אישיותו של הנפגע ועל עולמה הפנימי של הנפגעת. אל לנו לשכוח כי בשלב זה בחייו של הפרט יש למרבית החוויות שהוא נחשף להן פוטנציאל לגבש ולעצב עוד נדבך ועוד פן באישיותו המתפתחת, והדברים הם בבחינת מקל וחומר כאשר החשיפה היא לחוויות טראומטיות ואלימות, כדוגמת תקיפה מינית" (ע"פ 6092/10 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.7.2012)). 12. יוער כי, אף לאחר ההודאה שלו בעובדות כתב האישום, ניסה המערער להקטין את חלקו בפני הגורמים המקצועיים – שירות המבחן והמרכז להערכת מסוכנות – ותחושות הבושה שלו מקושרות בעיקר לגילוי המעשה, השלכותיו עליו ומהפגיעה בדימויו החברתי. יתרה מזאת, בנוסף לפגיעה בקטינים ולנזק שעלה מתסקיר הקרבן ביחס ל-ט', ניתן ללמוד גם מחוות הדעת שנערכה מטעם המרכז להערכת מסוכנות על סבירות העונש שנגזר על המערער. בהקשר זה קשה יהיה להתעלם מרמת המסוכנות הגבוהה לטווח ארוך שיוחסה למערער בחוות הדעת. אומנם בשלב הזה החל המערער לגלות נכונות לקבל טיפולים ייעודיים לעברייני מין, ואנו תקווה כי אכן יקבל טיפולים הולמים שיסייעו לו, אך אין בנכונותו לקבל טיפול שימנע את הישנות המעשים לכשישוחרר כדי להכריע את הכף לטובת קבלת הערעור, שכן במצב הנוכחי חוות הדעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות בעינה עומדת ומדברת בעד עצמה. 13. המערער מנה את השיקולים שלדידו מצדיקים הקלה בעונש שנגזר עליו, כגון: הודאתו, נסיבותיו האישיות ונסיבות משפחתו, עברו הנקי וכך שמדובר במאסרו הראשון. לדידנו, גם בשיקולים אלו אין כדי להטות את הכף לטובת קבלת הערעור, וזאת לנוכח השיקולים הנוגדים. עוד טען המערער כי יש להתחשב בנזק שנגרם לו בעקבות הגילוי, שכן "חייו לא ישובו להיות כפי שהיו". אכן, הרשעה בהליך הפלילי כרוכה בקשת של פגיעות בנאשמים, החל מפגיעה בחירות וכלה בפגיעה בשם הטוב ובאפשרויות התעסוקה העתידיות. פגיעות אלה הן אינהרנטיות להרשעה ומובן מאליו שהעונש, כל עונש, צריך להתחשב בהן גם אם הדבר לא נאמר במפורש, וחזקה על בית המשפט המחוזי שעשה כן. במקרה שלפנינו מתחייב עונש חמור בעל אפקט חינוכי והרתעתי. ההרתעה אינה מיועדת להשפיע על הנאשם הספציפי בלבד, אלא אמורה היא גם לפעול כלפי הציבור בכללותו. העונש שנגזר במקרה שלפנינו אכן מגשים את האיזון הראוי בין כלל האינטרסים והשיקולים. 14. סוף דבר. המסקנה המתבקשת היא שהעונש שנגזר על המערער הוא עונש הולם בנסיבות המקרה, ולפיכך דין הערעור להידחות. ניתן היום, כ"ט בחשון התשע"ג (14.11.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11077200_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il