דוד גלר נ. שר המשפטים

פסק-דין בתיק בג"ץ 7719/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7719/11 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר העותרים: 1. דוד גלר 2. אאורורה גלר ועוד בעלי זכויות ב-424 דירות נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. משרד המשפטים, הועדה להעסקת יועצים משפטיים חיצוניים במשרדי ממשלה 4. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי) ויו"ר מועצת שמאי מקרקעין עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד דניאל כהן בשם המשיבים: עו"ד אורי קידר פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. עתירה זו מיצתה את עצמה ודינה עתה להימחק על הסף. 2. בין העותרים למדינה מתנהלים מזה שנים הליכים מהליכים שונים שמקורם ברצון העותרים לקבל פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק). בעתירה שלפנינו שהוגשה ביום 24.10.2011 ביקשו העותרים 4 סעדים: הסעד הראשון עניינו העברת המשיבה 4 (עו"ד שרית דנה) מתפקידיה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה ויו"ר מועצת שמאי המקרקעין. בעניין זה לאחר הליכים שונים שאין צורך לפרטם פנו העותרים ביום 30.8.2011 וביום 4.10.2011 למשיב 1 (שר המשפטים) בבקשה להעביר את המשיבה 4 מתפקידיה. בהיעדר מענה לפנייתם הסעד הראשון המבוקש על ידם בעתירה הוא להורות למשיב 1 ליתן טעם "מדוע אינו שוקל להפעיל סמכותו" ולהעביר את המשיבה 4 מתפקידיה. הסעד השני המבוקש עניינו יפויי כוח רטרואקטיביים שניתנו על ידי המשיב 2 (היועץ המשפטי לממשלה) לעורכי דין פרטיים שהיו מעורבים במהלך השנים בתביעת העותרים לפיצויים. בעניין זה פנו העותרים ביום 22.8.2011 למשיב 2 וביקשו כי יבטל את יפויי הכוח הרטרואקטיביים ובהיעדר מענה לפנייתם הגישו את העתירה וביקשו כאמור כסעד שני כי נורה למשיב 2 ליתן טעם מדוע אינו מבטל את יפויי הכוח הרטרואקטיביים. הסעד השלישי המבוקש בעתירה מופנה נגד המשיבה 3 (הוועדה להעסקת עורכי דין פרטיים ע"י משרדי הממשלה היושבת במשרד המשפטים). העותרים מבקשים כי נורה לועדה ליתן טעם מדוע אינה מפעילה פיקוח שוטף על עורכי הדין הפרטיים המייצגים את המדינה באותם הליכים שלפי סעיף 197 לחוק בעניינם של העותרים. עניין זה נכלל בפניית העותרים לשר המשפטים מיום 30.8.2011 פנייה שכאמור טרם נענתה בעת הגשת העתירה. הסעד הרביעי מופנה נגד המשיבה 4 ובו מבקשים העותרים כי נורה לה ליתן טעם מדוע אינה מושכת ידה מטיפול בהליכים הנוגעים לעותרים לפי סעיף 197 מטעמים של מראית עין וניגוד עניינים. 3. כאמור, העתירה הוגשה לאחר שהעותרים פנו למשיבים ונטען בה כי "לנוכח היעדר תגובת המשיבים 1 ו- 2 [לפניות העותרים] נאלצים הם להגיש עתירה זו" (סעיף 44 לעתירה). הורתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה. תגובת המשיבים הוגשה ביום 11.1.2012 ובה טענו המשיבים כי דין העתירה להדחות על הסף ולגופם של דברים. 4. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. העתירה הוגשה כזכור מלכתחילה מאחר שלא ניתן מענה לפניות העותרים. מתגובת המשיבים מסתבר כי לאחר הגשת העתירה נשלח מענה לפניות העותרים. כך, באשר לסעד הראשון במסגרתו נטען כי שר המשפטים טרם ענה לפנייה בעניין העברת המשיבה 4 מתפקידיה נשלחה לבא כוח העותרים תשובה ביום 5.1.2012. לגבי הסעד השני במסגרתו נטען כי היועץ המשפטי לממשלה טרם השיב לפנייה לגבי ביטול יפויי הכוח הרטרואקטיביים ניתנה תשובה ביום 21.12.2011 שנשלחה לבא כוח העותרים. באשר לסעד השלישי שעסק בקיום פיקוח על עורכי הדין הפרטיים המייצגים את המדינה, עניין שנכלל כזכור בפניית העותרים מיום 30.8.2011 לשר המשפטים הרי שהמענה מלשכת השר מיום 5.1.2012 התייחס גם לעניין זה. מענה זה התייחס גם לטענות ניגוד העניינים שנטענו במסגרת הסעד הרביעי. אותם מכתבים מיום 5.1.2012 ומיום 21.12.2011 שנשלחו לבא כוח העותרים צורפו גם לתגובת המשיבים לעתירה. 5. הנה כי כן, העותרים קיבלו מענה לכל פניותיהם ולכן העתירה שהוגשה "לנוכח היעדר תגובת המשיבים" מיצתה את עצמה ויש למחקה. ודוק: על אף שהעתירה הוגשה עוד בטרם ענו המשיבים לפניות העותרים העלו העותרים בעתירתם גם טענות לגופם של דברים. ואולם, אין מקום לדון בטענות אלה במסגרת עתירה זו שהרי בינתיים ניתן כאמור מענה, מענה שהעתירה מטבע הדברים אינה מתייחסת לאמור בו. במילים אחרות, מאז הגשת העתירה חל שינוי שאינו מאפשר לדון בעתירה כפי שהוגשה. על כן, משניתן מענה כפי שנתבקש יש למחוק את העתירה הנוכחית וככל שלעותרים טענות לגוף המענה שניתן יכולים הם לנקוט בכל צעד שהם מוצאים לנכון. כפי שקבעתי בפרשה אחרת: "אכן עם מתן ההחלטה, שכבר נמסרה לעותרת, עתירה זו, שעניינה היה ב'התעלמותו' של המשיב 1 מהערר של העותרת, מיצתה את עצמה ודינה להימחק. יחד עם זאת, כפי שציינו המשיבים, ככל שלעותרת טענות נגד ההחלטה לגופה הרי שביכולתה לנקוט בכל צעד שהיא מוצאת לנכון." (בג"ץ 8512/08 רסטקס סחר והשקעות 1996 בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (טרם פורסם, 24.2.2009)). 6. למען הסר ספק אציין כי נוכח המסקנה אליה הגעתי אינני נדרשת לשאלה אם היה מקום לכלול בעתירה אחת את ארבעת הסעדים שנתבקשו. כמו כן אינני נדרשת לשאלה אם לא קיים סעד חלופי ולו לגבי חלק מהעניינים שהועלו בעתירה. בהקשר זה העותרים טענו כי בהליכים אחרים שמנהלים הצדדים המדינה טענה למעשה כי הסמכות היא רק לבית משפט זה (ראו, למשל, סעיפים 44.2 ו- 62 לעתירה). המשיבים משום מה לא התייחסו לטענה זו בתגובתם. מכל מקום, כאמור, נוכח המסקנה אליה הגעתי אינני מביעה כל עמדה לגוף העניין, לא לגבי טענות העותרים בעתירתם, ולא לגבי טענות המשיבים בתגובתם. כל טענות הצדדים שמורות להם. 7. העתירה נמחקת אפוא על הסף. המשיבים יחזירו לעותרים את האגרה ששולמה. ניתן היום, כ"ד בטבת התשע"ב (19.1.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11077190_C04.doc/צש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il