קמחי שלמה נ. פוני אינק

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7716/99 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' ריבלין המערער: קמחי שלמה נגד המשיבים: 1. פוני אינק 2. לשכת רישום המקרקעין ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.9.99 בה"פ 403/98, שניתן על ידי כבוד השופט הווארי זיאד תאריך הישיבה: ד' בתשרי תשס"א (3.10.2000) בשם המערער: עו"ד מנחם וקסמן בשם המשיבה מס' 1: עו"ד משה איזק בשם המשיב מס' 2: עו"ד ציון אילוז פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. המערער שלמה קמחי (להלן: המערער), יחד עם שניים אחרים - חיים צור ודוד מנדל (להלן: צור ומנדל), רכשו ביום 22.5.87, את המקרקעין נשוא הדיון, המצויים בסמוך לעיר נצרת (להלן: המקרקעין). בנוסף לכך רכשו השלושה גם את הנכסים שהיו בניהול השותפות שהחזיקה במקרקעין קודם לכן. במקרקעין מתנהל משק לגידול חזירים. אף שאין מחלוקת בין הצדדים כי המערער רכש אך 50% מן המקרקעין ומנכסי השותפות, ואילו צור ומנדל רכשו, יחד, את 50 האחוזים הנותרים, הרי, שבפועל, נרשמו הזכויות במקרקעין, על שמו של המערער - בלשכת רשם המקרקעין. בין הצדדים הוסכם כי המערער מחזיק במחצית מכל אלה בנאמנות עבור צור ומנדל. ביום 4.12.1990 מכרו צור ומנדל את כל זכויותיהם במקרקעין, ברכוש המשותף, ובמשק, לחברת חיים צור בע"מ (להלן: החברה). בין החברה לבין המערער נחתם הסכם בנוגע לניהול המשק, והוקמה לצורך כך שותפות הקרויה "שותפות משק חי". ביום 25.11.91 אף אישר המערער, במכתב ששיגר לחברה, כי הוא מחזיק במחצית המקרקעין, ובמחצית הרכוש המשותף השייך לחברה, כנאמן. 2. ביום 30.12.94, על פי בקשת החברה, נתנה המשיבה מס' 1, חברת פוני אינק מארצות-הברית (להלן: המשיבה), לבנק הפועלים, שני כתבי ערבות בנקאית, בסכום כולל של 100,000 דולרים של ארצות-הברית, לכיסוי חובות שהחברה נקלעה להן. מיד לאחר מכן, המחתה החברה למשיבה, בהמחאה בלתי חוזרת, את כל זכויותיה במקרקעין ובמשק. ביום 19.4.95 נחתם בין החברה לבין המערער הסכם מכר (להלן: הסכם המכר) על פיו נמכרו לו נכסי החברה. פרשנותו של הסכם המכר היא שעמדה ביסוד המחלוקת בבית המשפט המחוזי, והיא העומדת להכרעה כאן. 3. על פי הסכם המכר מכרה החברה למערער את "כל זכויותיה בשותפות משק חי" תמורת הסכום של 310,000 ש"ח ובתוספת מע"מ כחוק. הסכם המכר אינו מונה את זכויות החברה במקרקעין בין הזכויות שהועברו על פיו למערער; עם זאת, במכתב ששלח מנהל החברה, אלי קצירי (להלן: קצירי), ביום ההסכם, למערער, נכתב כי "עניין המגרש לא נכתב במפורש [תיבה לא ברורה] הוא כלול בתוך סה"כ הזכויות משיקולי מיסוי. לצורך נושא זה אני מסכים להפקיד [תיבה לא ברורה] מכתב שמאשר שהנדל"ן כולו שלך [תיבה לא ברורה] חיים צור בע"מ לא תהיינה כל תביעות". המערער רואה במכתב שנשלח סימן וראיה לכך שהסכם המכר בא להעביר לו גם את הזכויות במקרקעין, ואילו המשיבה סבורה, כי, על פי לשונו, מתייחס הסכם המכר לזכויות החברה ברכוש המשותף ובמשק החי, ואין הוא נוגע כלל למקרקעין. המשיבה טענה כי אכן נתקיים תחילה משא ומתן, למכירת הזכויות במקרקעין למערער, בנוסף למכירת הזכויות בנכסים האחרים, אלא שהמשא והמתן, שמצא ביטויו על גבי טיוטת הסכם שנערכה, לא הביא בסופו של דבר להסכמה, בדבר מכירה כוללת של הנכסים והמקרקעין. עובדה היא, כך ציינה המשיבה, כי המחיר שהוצע מלכתחילה בגין רכישת כל הזכויות, 650,000 ש"ח, הופחת, לאחר שהזכויות במקרקעין הוצאו מכלל העסקה, והועמד, כאמור, על סכום של 310,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הווארי זיאד), אימץ את עמדת המשיבה, ומצא כי הסכם המכר אכן אינו מתייחס לזכויות החברה במקרקעין. כנגד החלטה זו מופנה הערעור. המערער סומך ידיו, כאמור, על מכתבו של קצירי, ויוצא כנגד הממצאים העובדתיים הכלולים בפסק הדין. המשיבה, לעומתו, תומכת בממצאיו של בית המשפט המחוזי. 4. דין הערעור להידחות. אכן, מכתבו של קצירי למערער עשוי לתמוך בטענה, כי עסקת המכר כוללת גם את הזכויות במקרקעין. מאידך גיסא, העובדה שסכום התמורה, שנקבע תחילה על ידי הצדדים, כאשר ניהלו משא ומתן, גם באשר למכירת הזכויות במקרקעין, בנוסף לזכויות ביתר הנכסים, הופחת בסופו של דבר לכדי פחות ממחצית, תומכת בגרסת המשיבה דווקא. בית המשפט המחוזי העדיף את גרסת המשיבה על פני גרסת המערער. בחירתו זו נסמכת בין היתר על התרשמותו ממהימנותם של העדים שהתייצבו בפניו. עדותו של מנהל המשיבה, קצירי, נמצאה בעיניו אמינה, ולעומת זאת לא היתה מקובלת עליו עדותו של המערער. בממצאים אלה אין מקום להתערב, ואין בנסיבות העניין עילה לשנות מן המסקנות אליהן הגיע בית המשפט קמא. התוצאה היא שהייתי דוחה את הערעור ומחייב את המערער לשאת בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה מס' 1, בסכום של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט א' מצא: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין. ניתן היום, יא' בחשון תשס"א (9.11.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99077160.W04/אמ