איילה ברייר סער נ. ועדת הערר המחוזית לענייני תכנון ובניה - ת

4 1 בבית המשפט העליון עע"מ 7714/21 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן המערערת: איילה ברייר סער נ ג ד המשיבים: 1. ועדת הערר המחוזית לענייני תכנון ובניה - תל אביב יפו 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב 3. רשות הרישוי - עיריית תל אביב 4. ויתקין 7 (2017) בע"מ בקשה למחיקת הערעור על הסף מיום 16.1.2022; תשובה מטעם המערערת מיום 18.1.2022; תגובת המשיבה 4 לתשובה מטעם המערערת מיום 31.1.2022; בקשה להארכת מועד מטעם המשיבה 1 מיום 6.2.2022 פסק-דין 1. לפניי בקשה למחיקת הערעור שבכותרת על הסף. 2. הערעור הוגש ביום 11.11.2021 והוא מופנה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.8.2021 בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"מ 34536-07-20; כב' השופט א' יקואל). ביום 16.1.2022 המשיבה 4 הגישה בקשה למחיקת הערעור על הסף, בטענה כי נפל איחור בהגשתו. המערערת מצדה טוענת כי לא נפל איחור בהגשת הערעור, ואף אם נפל איחור, יש להורות על הארכת המועד להגשתו. 3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי אכן נפל איחור בהגשת הערעור, וכי לא קמה הצדקה להארכת המועד להגשתו. 4. המועד להגשת הערעור – לטענת המערערת, תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) חלה על ערעור המוגש על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים, ומשכך המועד להגשת הערעור הוא 60 יום מיום המצאתו. לא מצאתי לקבל טענה זו. תקנה 33 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים) שכותרתה "המועד להגשת ערעור ובקשת רשות לערער" קובעת כך: "(א) המועד להגשת ערעור בזכות על פסק דין של בית המשפט הוא ארבעים וחמישה ימים. (ב) המועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק דין ועל החלטה אחרת של בית המשפט הוא שלושים ימים. (ג) ניתנה רשות לערער, יוגש הערעור בתוך שלושים ימים". בהתאם להוראות תקנה זו, ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים יש להגיש תוך 45 ימים, ובקשת רשות ערעור על פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט לעניינים מינהליים יש להגיש תוך 30 ימים. ודוק, הוראות תקנה 33 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים שונות מההוראות הקבועות בתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיהן ניתן להגיש ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות שיפוטיות בתוך 60 ימים מיום ההמצאה. 5. בהמשך להוראות תקנה 33 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים, הוראת תקנה 34 לתקנות אלה קובעת כך: "הוראות פרק י"ז לחלק ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, למעט תקנות 134(א)(3) ו-140(א)(1), יחולו על ערעור לפי פרק זה, בשינויים המחויבים, אם אין בחוק ובתקנות אלה הוראה אחרת לענין הנדון, ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות החוק ותקנות אלה". בהתאם להוראה זו, החלת פרק י"ז לחלק ב' של תקנות סדר הדין האזרחי על הליכים מינהליים תיעשה בשינויים המחויבים וככל שאין בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים הוראה אחרת לעניין הנדון. בהתחשב בכך שתקנה 33 מסדירה מפורשות את המועד להגשת ערעור ובקשת רשות ערעור על פסק דין והחלטה אחרת של בית המשפט לעניינים מינהליים, אין מקום להחיל את הוראות תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי על הליכים מינהליים, וזאת על אף שתקנה זו נכללת בפרק י"ז לחלק ב' של תקנות סדר הדין האזרחי (ראו: בש"מ 3387/21 חברת ארגון המובילים אטיאס משה בע"מ נ' מועצה מקומית חצור הגלילית (20.6.2021) (להלן: עניין אטיאס)). היינו, עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, בוטלה ההאחדה שהייתה קיימת בעבר באשר למועדים להגשת הליכים ערעוריים לבית משפט זה בהליכים אזרחיים ובהליכים מינהליים (ראו: עע"מ 1338/21 חנן אום אלפחם, חברה למתן שירותי בית ורווחה בע"מ נ' משרד העבודה, הרווחה ‏והשירותים החברתיים, פיסקה 6 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז (6.10.2021)). 6. לא נעלמו מעיני טענות המערערת לפיהן תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים לא החריגה מפורשות את הוראות תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, וזאת בניגוד להוראות תקנה 32 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים, המצויה בפרק "ערעור על החלטת הרשם", המחריגה הוראה זו מפורשות. אולם, אני סבורה כי פרשנות של הוראות תקנות 33 ו-34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים, עליה עמדתי לעיל, מעלה באופן מפורש כי המועדים להגשת הליכים ערעוריים על פסק דין והחלטה אחרת של בית המשפט לעניינים מינהליים תיעשה לפי הקבוע בתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים, ולכן אין בטענת המערערת בעניין זה כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי. 7. אם כן, בענייננו, בהתאם לתקנה 33 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים, למערערת נתונים היו 45 ימים להגשת ערעור על פסק הדין. משכך, ונוכח הרישומים במערכת "נט המשפט" מהם עולה כי פסק הדין הומצא לידי המערערת באמצעות "הודעה באתר" ביום 24.8.2021, הרי שהמועד האחרון להגשת הערעור הוא יום 31.10.2021 ואילו הערעור שבכותרת הוגש ביום 11.11.2021. היינו נפל איחור משמעותי בהגשתו של הערעור. 8. בקשה להארכת המועד להגשתו של הערעור – האם מתקיימים בענייננו "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן הארכת מועד להגשתו של ערעור (כפי דרישת תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי)? אני סבורה כי התשובה לשאלה זו שלילית. האיחור בהגשת הערעור נבע בעיקרו מטעות של המערערת שסברה כי נתונים לה 60 ימים להגשת הערעור. כפי שציינתי בעניין אטיאס הנ"ל: "מצופה היה כי עם חלוף הזמן מאז כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי יוטמעו בקרב הציבור – ודאי ציבור עורכי הדין – השינויים שחלו במועדים להגשת הליכים ערעוריים לבית משפט זה" (שם, בפיסקה 7), וכי "ככל שגדל פרק הזמן שחלף מעת כניסת תקנות סדר הדין האזרחי לתוקף כך הולכת ופוחתת מידת ההצדקה להכיר בטעות שנפלה בהבנת הדין החדש ולראות בה משום 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת מועד" (שם, בפיסקה 8). 9. דברים אלה יפים לענייננו. חלף פרק זמן ניכר מאז נכנסו תקנות סדר הדין האזרחי לתוקפן, וטעות בהבנת הדין בהקשר זה אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשתו של הליך ערעורי (השוו: בש"מ 6350/21 פזית ודורון מחלב ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון (7.11.2021)). על כך אוסיף כי אף טענת בא-כוח המערערת באשר להשלכות נגיף הקורונה על עבודתו לא עולה בענייננו לכדי "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת, ולא למותר לציין כי ככלל עומס עבודה אינו מהווה "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי, ומכל מקום מצופה כי טענה באשר לעומס עבודה חריג או להשלכות נגיף הקורונה תועלה בפירוט ולא בלקוניות (השוו: בש"א 4312/20 פילת מקבוצת היי- קפיטל בע"מ נ' הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל (1.7.2020); בש"א 4356/20 פלונית נ' האפוטרופוס הכללי (2.7.2020); בש"א 4493/20 אם תקשורת המונים בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ (20.7.2020), ערעור על החלטה זו נדחה בבש"א 5438/20 אם תקשורת המונים בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ (17.8.2020)). 10. מועד הגשת הבקשה למחיקת הערעור על הסף – לבסוף, יש להתייחס לטענות המערערת לפיהן נפל שיהוי בהגשת הבקשה למחיקת הערעור על הסף. המערערת לא ציינה באופן מפורש מתי הודיעה לבא-כוח המשיבה 4 על הגשת הערעור ואף לא צירפה אישורי המצאה של הערעור למשיבה 4. בנסיבות אלה, ולאחר שעיינתי בנספח ב' לתגובה לתשובה מטעם המשיבה 4, לא מצאתי כי נפל שיהוי בהגשת הבקשה למחיקת הערעור. 11. מכל האמור לעיל, הגעתי לכלל דעה כי הערעור הוגש באיחור וכי לא קמה הצדקה להארכת המועד להגשתו. אשר על כן, אני מורה על מחיקת הערעור על הסף. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה להארכת מועד מטעם המשיבה 1. המערערת תישא בהוצאות המשיבה 4 בסך של 1,500 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ד באדר א התשפ"ב (‏15.2.2022). שרית עבדיאן ר ש מ ת _________________________ 21077140_D04.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1