לנקרי יוחנן נ. איהאב סבאח - הנאמן לנכסי החייב

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7708/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער: יוחנן לנקרי נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד איהאב סבאח - הנאמן לנכסי החייב 2. כונס הנכסים הרשמי - חיפה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) מיום 1.9.2021 בפש"ר 22625-09-15 בשם המערער: עו"ד הילה לב בשם משיב 1: עו"ד איהאב סבאח בשם משיב 2: עו"ד חיים זקס פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) מיום 1.9.2021 בפש"ר 22625-09-15, בו דחה בית המשפט את בקשת המערער להמשך הליכי פשיטת הרגל שנפתחו לבקשת נושה והורה על ביטול ההליך. הרקע לערעור ביום 14.3.2016 ניתן צו כינוס לנכסי המערער לבקשת אחד מנושיו. על המערער הושת צו תשלומים חודשי בסך של 500 ש"ח ומשיב 1 מונה למנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). נגד המערער הוגשו 7 תביעות חוב בסך כולל של 512,195 ש"ח. כעולה מדו"ח המנהל המיוחד מיום 28.3.2017, המערער צבר חלק ניכר מחובותיו משהתמכר להימורים והעסק בו עבד, אשר היה בבעלות אביו, נסגר. יוער כי הליך פשיטת רגל התנהל גם בעניין אביו של המערער (פש"ר 2978-10-15), וביום 25.6.2019 הורה בית המשפט על איחודו עם ההליך הנדון לנוכח הקשר הכלכלי בין השניים. ביום 30.10.2019 הגיש המנהל המיוחד דו"ח עדכון בעניינו של המערער. במסגרת הדו"ח ציין המנהל המיוחד כי בקופת הכינוס הצטבר סך של 17,922 ש"ח. עוד ציין המנהל המיוחד כי מראשיתו של ההליך המערער אינו ממציא את המסמכים הנדרשים ממנו, אינו מגיש דוחות חודשיים כנדרש, מצרף אסמכתאות חלקיות ואינו עומד בצו התשלומים החודשי. כך צבר חוב פיגורים בסך של 4,500 ש"ח. מתעורר גם חשש כי המערער ואחיו פעלו בשנת 2013 להברחת נכס מקרקעין שהיה בבעלותם (להלן: הנכס) על מנת למנוע מנושי המערער לגבות ממנו את כספם. לאור האמור, המנהל המיוחד ביקש כי בית המשפט ייתן צווים שיסייעו בהתחקות אחר זכויותיו הכספיות של המערער ממכירת הנכס לשם בירור התועלת לנושים מקיום ההליך, ויורה על מאסר המערער בשל אי-עמידתו בצו התשלומים ואי-שיתוף הפעולה מצדו. יוער כי זו לא הייתה הפעם הראשונה בה ביקש המנהל המיוחד את מאסר המערער (כפי שצוין בדו"ח לעיל מיום 28.3.2017; בדו"ח מסכם מטעם המנהל המיוחד מיום 7.2.2018; ובבקשה למתן הוראות ודחיית מועד דיון מיום 24.2.2019). לאחר שהתעוררה שאלת גורל הכספים ששולמו עבור הנכס, הורה בית המשפט על הגשת הודעה בעניין מטעם עורך הדין אשר היה אמון על עסקת מכירת הנכס. בהודעה מיום 1.12.2019 ציין עורך הדין כי כל כספי תמורת המכירה הועברו למערער ולאביו כבר בשנת 2013. על רקע האמור, ובהינתן מחדלי המערער אשר צבר עד לאותו מועד פיגורים המסתכמים בסך של 3,000 ש"ח, ומשמצא כי לא תצמח כל תועלת מהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל, שכן לא נמצאו נכסים או דברי ערך שיטיבו עם הנושים, ביקש המנהל המיוחד ביום 8.12.2019 להורות על ביטול ההליך. בדיון שהתקיים ביום 26.1.2020 ציינה באת-כוח המערער כי אין מקום להורות על ביטול ההליך משעה שצו הכינוס ניתן כבר בשנת 2016. על כן היא ביקשה מבית המשפט ליתן למערער שהות בת 30 יום לצורך הגשת בקשה להמרת ההליך מ"בקשת נושה" ל"בקשת חייב" (מהלך דיוני שאינו מוכר), תוך שצוין כי המערער מתחייב שלצד הגשת הבקשה יוסרו מחדליו. בתגובה, טען המנהל המיוחד כי ישקול את עמדתו בדבר המשך ההליך לאחר הגשת הבקשה. על כן, הורה בית המשפט כי ככל שלא תוגש הודעה מטעמו של המערער לפיה הוסרו מחדליו והוגשו הדוחות מטעמו למשך 6 החודשים האחרונים, ההליך יבוטל ביום 27.2.2020. עוד נקבע כי עד לאותו מועד יוכל המערער להגיש בקשה לשינוי ההליך. ביום 25.2.2020 הגיש המערער בקשה כאמור "להמרת" ההליך להליך שנפתח לבקשת חייב. במסגרת הבקשה ציין המערער כי סילק את חוב הפיגורים שצבר והגיש דוחות כנדרש. ביום 6.5.2020 הגיש המנהל המיוחד הודעה בה ציין כי חרף מחדלי המערער בהליך, ולפנים משורת הדין, לא יתנגד ליתן לו הזדמנות אחרונה להישאר בהליך ולסלק את מחדליו. בהמשך לכך הגיע המנהל המיוחד להסכמה עם המערער לפיה תינתן לו "תקופת מבחן" בת 8 חודשים, במסגרתה תיבחן התנהלותו ומחויבותו להליך. על פי הסיכום, במהלך תקופה זו המערער יעמוד בהוראות צו הכינוס וימלא אחר דרישות המנהל המיוחד, ובכלל זה ימצה את יכולת ההשתכרות שלו, בפרט בשים לב לגילו של המערער, יליד שנת 1982; יעמוד בצו התשלומים ולא יצבור פיגורים; יגיש דוחות חודשיים; וימציא מסמכים שיעידו על גמילתו מהתמכרות לסמים, לאלכוהול ולהימורים. ביום 7.5.2020 נתן בית המשפט תוקף להסכמת הצדדים, בציינו כי בהתאם למוסכם, על המערער לסלק את חוב הפיגורים לאלתר. ביום 1.3.2021 הגיש המנהל המיוחד הודעת עדכון מטעמו. במסגרת ההודעה צוין כי המערער לא עמד ב"תקופת המבחן" שניתנה לו, בכך שלא עמד בצו התשלומים וצבר חוב פיגורים בסך של 5,500 ש"ח; לא הגיש דוחות חודשיים עם אסמכתאות מתאימות וכפועל יוצא מכך אף לא ברור האם הוא ממצה את פוטנציאל השתכרותו; ולא המציא מסמכים שיעידו על גמילתו מהתמכרויותיו. באותו היום, 1.3.2021, הִתרה בית המשפט במערער להסיר את מחדליו בתוך 30 ימים, אחרת יבוטל ההליך ללא התראה נוספת. בתגובתו מיום 11.4.2021 טען המערער, בתמצית, כי בניגוד לטענות המנהל המיוחד, הוא עמד בתקופת המבחן, השתלב במעגל העבודה, נשא בחלק מחוב הפיגורים וכי היתרה תשולם בתוך שבועיים ימים. המערער ציין כי חוב הפיגורים נוצר על רקע משבר הקורונה שבעטיו הוצא לחופשה ללא תשלום והתקיים מדמי אבטלה. ביום 4.5.2021 הגיש המערער הודעה בהמשך לתגובתו, בה הצהיר כי סילק את חוב הפיגורים במלואו וביקש כי בית המשפט ייעתר לבקשתו להמשיך את הליכי פשיטת הרגל. בתגובתו מיום 8.7.2021, חזר המנהל המיוחד על בקשתו לביטול ההליך. צוין כי על אף הודעת המערער, הוא לא פעל להסרת מחדליו ובכלל זה נמנע מלהגיש דוחות חודשיים מגובים באסמכתאות כנדרש, ממשיך לצבור פיגורים ואינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו. ביום 29.7.2021 הגיש המערער הודעת עדכון נוספת, לפיה סילק את חוב הפיגורים. המערער גם חזר על טענותיו בתגובתו מיום 11.4.2021, והוסיף כי יש להתחשב בו לנוכח נסיבות חייו המורכבות. בתגובה מיום 13.8.2021 חזר המנהל המיוחד על עמדתו כי המערער ממשיך להגיש דוחות חודשיים לא תקינים ונשען על קצבת אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, תוך העלאת טענות בעלמא כי לנוכח מצבו הוא מתקשה למצוא עבודה. משכך, ומשעה שההליך מתנהל לריק משנת 2016 ושמחדלים מהותיים של המערער לא סולקו חרף הזדמנויות רבות שניתנו לו, אין מנוס מביטול ההליך. ביום 1.9.2021, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מושא ערעור זה. בית המשפט עמד על כך שהליך פשיטת רגל הינו "חסד של המחוקק", המותנה בהתנהלות בתום לב מצד החייב. למערער ניתנה הזדמנות להוכיח התנהלות בתום לב, אולם הוא לא עמד בכך. הוא לא ממצה את כושר השתכרותו ולא ממציא את המסמכים הנדרשים ממנו. לא ניתן להמשיך להמתין עד אשר המערער יפנים את מחויבותו להליך, והתנהלותו העקבית לא מאפשרת היעתרות לבקשתו. משכך, נדחתה בקשתו. בנסיבות אלו, ומאחר שלא נמצאה תועלת בהמשך קיום הליך פשיטת הרגל, הורה בית המשפט על ביטולו. בית המשפט הוסיף כי מאחר שהמערער נהנה מהגנת ההליך פרק זמן ארוך, למרות שלא נמצאה תועלת לנושים ועל מנת ליתן לו הזדמנות להתנהל באופן תקין ובתום לב והמערער לא עמד בכך, עליו להמתין 12 חודשים בטרם הגשת בקשת חדלות פירעון חדשה. מכאן הערעור שלפנינו, בו טוען המערער כי בית המשפט לא התייחס בפסק דינו לתגובתו מיום 29.7.2021, אשר ממנה עלה כי חוב הפיגורים שצבר נמחק במלואו; כי הוא הגיש דוחות דו-חודשיים כנדרש; כי הוא עשה מאמצים למצוא תעסוקה; כי הוא קיבל דמי אבטלה, עובדה המעידה על כך שהוא מיצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו; וכי הסיבה שבעטיה לא השתלב במעגל העבודה הייתה משבר הקורונה. בית המשפט נסמך בפסק דינו על עמדתו של המנהל המיוחד בלבד, ולא התמודד עם טענות המערער בתגובותיו. בית המשפט גם לא נתן משקל מספק לכך שבתי משפט של פשיטת רגל נוהגים להקל עם חייבים שנפגעו כתוצאה מהשלכות משבר הקורונה על שוק העבודה. המערער הוסיף כי אין לייחס לו חוסר תום לב בשים לב לכך שהוא חזר לעבוד בחודש אוקטובר 2021 לאחר מתן פסק הדין. כמו כן, דווקא הסבת ההליך שנפתח "לבקשת נושה", להליך שנפתח "לבקשת חייב", תצמיח תועלת לנושים. לחלופין ולמצער, הלין המערער על קביעת בית המשפט כי עליו להמתין שנה בטרם תוגש על ידו בקשת חדלות פירעון. לשיטתו, שעה שהוא התנהל בתום לב ולא נקט צעדים המלמדים על חוסר שיתוף פעולה אלא להיפך – הוא שילם לקופת פשיטת הרגל, הגיש דוחות דו-חודשיים הנתמכים באסמכתאות, המציא את המסמכים הרבים שהתבקש ומיצה את פוטנציאל השתכרותו – לא היה מקום להורות על "תקופת צינון" כאמור. לצד הערעור הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. בתגובתו מיום 25.11.2021 התנגד המנהל המיוחד לבקשה. נטען כי החל ממועד מתן צו הכינוס בשנת 2016 ועד היום ניתנו למערער אין ספור הזדמנויות לתקן את מחדליו החוזרים והנשנים, אך ללא הועיל. המנהל המיוחד הוסיף כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט וענייני, והובהרו בו היטב הנימוקים המצדיקים את ביטול ההליך. טענותיו של המערער לעניין משבר הקורונה אינן רלוונטיות, שכן צו הכינוס ניתן כאמור מספר שנים לפני פרוץ המגפה, וכניסתו לשוק העבודה נעשתה לאחר פסק הדין. אין אפוא חולק כי התנהלות המערער לאורך כל ההליך מעידה באופן חד וברור על היעדר רצון להשתלב בהליך ולהחזיר לנושיו ולוּ חלק מחובותיו, וברי כי בנסיבות אלה אין מקום להיעתר לערעורו, על כל חלקיו. משיב 2 (להלן: הכנ"ר) הצטרף בתגובתו לעמדת המנהל המיוחד, ועמד על כך שהימשכות ההליך נגרמה כתוצאה מהיעדר שיתוף פעולה מצד המערער ואינה עומדת לזכותו, בניגוד לטענתו. הכנ"ר הוסיף כי לחובת המערער עומד גם הסכום הנמוך שהצטבר בקופת הכינוס, המהווה שיעור זניח מכלל חובותיו של המערער, וזאת בפרט לנוכח גילו ופוטנציאל השתכרותו. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. ממילא נדחית עמו הבקשה לעיכוב ביצוע, לגביה התבקשו כאמור תגובות המשיבים. הליך פשיטת רגל כוּנה לא אחת בפסיקה "חסד של המחוקק", וזאת בשל ההזדמנות המוענקת לחייב להיחלץ ממצבו ולהשתקם כלכלית. ואולם, מדובר בשטר ששוברו בצדו, במובן זה שהיד המושטת כלפי החייב מלווה בדרישה להתנהגות בתום לב מצדו (ראו לדוגמה לאחרונה: ע"א 6823/21 ‏לוי נ' עו"ד תמי מייזיליק, מנהלת מיוחדת, פסקה 9 (10.11.2021); ע"א 4390/21 עיראקי נ' עו"ד אהד בתרון – מנהל מיוחד‏, פסקה 5 (1.9.2021)). כחלק מחובת תום הלב המוטלת על החייב, עליו להקפיד על תנאי ההליך, ובין היתר לעמוד בצו התשלומים שהושת עליו ולשתף פעולה עם בעל התפקיד שמונה בעניינו (וראו: ע"א 6892/18 ‏רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן – מנהל מיוחד‏, פסקה 9 (18.12.2019); ע"א 3544/21 פלדבאו נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 7 (24.8.2021)). דברים אלה אמנם נאמרו בהליכי פשיטת רגל שנפתחו לבקשת חייב, אולם הם נכונים גם להליכים שנפתחו לבקשת נושה, מקום בו נמצא כי אין כל תועלת לנושים מקיומם וחרף זאת החייב מבקש להותירם על כנם. וכפי שציינתי לאחרונה ממש בעניין ע"א 3631/21 שר נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב, פסקה 11 (7.12.2021): "[...] חובת תום הלב אינה מהווה תנאי להליכים שנפתחו לבקשת נושה, וככלל אין בהפרתה כדי להביא לביטולם, כל עוד קיימת תועלת מהותרת ההליך על כנו. אלא שחרף האמור אין החייב "פטוּר" מלנהוג בתום לב במסגרת הליך שנפתח לבקשת נושיו. זאת, שכן מקום בו נהג החייב בחוסר תום לב במסגרת ההליך, הדבר יעמוד לו לרועץ בעת שיבקש הפטר או בעת שיבקש להותיר את ההליך על כנו חרף היעדר תועלת לנושים מקיומו. במצבים אלה, בהם מבקש החייב ליהנות מהיתרונות הגלומים בהליכי פשיטת הרגל אף שהם לא נפתחו לבקשתו, שוב מתעוררת התכלית שביסוד הטלת חובת תום הלב על החייב – ש"לא יהא חוטא נשכר". כאמור, אין כל הצדקה להושיט יד לחייב שהתנהל במסגרת ההליך בחוסר תום לב, ואף אין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע לחייב שכזה [...]. אדרבה, הליכים הנפתחים לבקשת נושה אינם מותנים בתום לב של החייב בעת יצירת חובותיו ובמרבית המקרים אף כרוכים בכך. על כן, אי זקיפת התנהלות חסרת תום הלב של החייב עובר לכניסתו להליך, מדגישה את הצורך שיוכיח ביתר שאת את היותו ראוי ליתרונות הגלומים בהליך פשיטת הרגל." (לעניין חובת תום הלב המוטלת על החייב בהליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון), ראו שם, פסקאות 22-18). על רקע האמור, משעה שמדובר בענייננו בהליך פשיטת רגל שנפתח לבקשת נושה, בצדק קבע בית המשפט כי לאור מחדלי החייב ולאור הקביעה כי אין עוד תועלת בהמשך קיום ההליך, יש להורות על ביטולו. כך גם עיון בתיק בית המשפט המחוזי מגלה כי המערער לא עמד בחובות המוטלות עליו. המערער נמנע מלחשוף את כלל המידע הנדרש להערכת נכסיו; מלהגיש דוחות ולגבות אותם באסמכתאות כדבעי; ומלמצות את כושר ההשתכרות שלו. הוא גם לא עמד בצו התשלומים שהושת עליו. התנהלות זו הביאה את המנהל המיוחד להגיש בקשות חוזרות ונשנות למאסרו כמו גם למתן צווים לרשויות ולגורמים חיצוניים לצורך קבלת מידע בעניינו. חרף התנהלותו זו, בית המשפט והמנהל המיוחד הפגינו אורך רוח מופלג כלפיו ונתנו לו מספר הזדמנויות להסיר את מחדליו ולשתף פעולה בהליך, אולם הוא מיאן לתקן את דרכיו. על רקע כל אלה, אין בעובדה שהמערער החל לכסות את חוב הפיגורים שלו בסמוך לביטול ההליך, ואף אין בעובדה שהמערער חזר למעגל העבודה בחודש אוקטובר 2021 (לאחר מתן פסק הדין מושא ההליך), כדי להשליך על התנהלותו הבעייתית לאורך כל שנות ההליך. ממילא, אין בכך כדי לשנות ממסקנת בית המשפט המחוזי בדבר ביטול ההליך. בשים לב לכל האמור, אף לא מצאנו מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט להורות על "תקופת צינון" של שנה עד לנקיטת הליך חדלות פירעון חדש בעניינו של המערער. תקופת צינון כאמור מקורה בקביעת בית משפט זה בעניין אלקצאצי (ע"א 8673/13 אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (2.4.2014) (להלן: הלכת אלקצאצי)), שביסודה עומדת התפישה לפיה לא ניתן להשלים עם מתן אפשרות לחייבים לפתוח בהליך חדש בעניינם מיד בסמוך לאחר שבוטל הליך קודם בשל מחדליהם (ראו: רע"א 663/21 מנאר נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון- מחלקת ערעורים, פסקה 14 (20.6.2021) (להלן: עניין מנאר); בו גם נדונה תחולתה של הלכת אלקצאצי לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון). על רקע זה, בבוא בית המשפט לקבוע את "תקופת הצינון" המתאימה עליו להתחשב בנסיבות המקרה, ובכלל זה באופי המחדלים שהובילו לביטול ההליך הראשון; כמות המחדלים והישנותם; ומידת הנזק שהסבו המחדלים לנושים (עניין מנאר, פסקה 22). בענייננו, לנוכח התנהלותו של המערער בהליך כמתואר לעיל, אשר כאמור נמשכה לאורך שנים וממנה לא חדל חרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, לא נפל כל פגם בקביעת תקופת הצינון כאמור על ידי בית המשפט. זאת, בפרט שעה שמדובר בתקופת צינון המצויה ברף התחתון של הלכת אלקצאצי, ונוכח שיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט של חדלות פירעון (וראו למשל: ע"א 3069/17 משרד החינוך נ' עמותת גני חב"ד צפת (בפירוק)‏, פסקה 19 לפסק דיני (29.10.2017); רע"א 4406/18 בנק הפועלים בע"מ נ' עו"ד מור נרדיה עמית לדרמן – נאמנים‏, פסקה 17 (19.8.2018)). אדרבה, בנסיבות העניין ניתן אף לומר כי בית המשפט בא כברת דרך לקראת המערער. הערעור נדחה אפוא (ועמו הבקשה לעיכוב ביצוע). המערער יישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסך של 3,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ח' בטבת התשפ"ב (‏12.12.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21077080_N03.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1