אלי זינו נ. מ. היכלי זינו (2003( בע"מ

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7700/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב המערער: אלי זינו נ ג ד המשיבים: 1. מ. היכלי זינו (2003) בע"מ 2. מיכאל זינו 3. רונית זינו 4. קינג לפיתוח דימונה בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.8.2021 בה"פ 4561-11-20 אשר ניתן על ידי כבוד השופט י' פרסקי תאריך הישיבה: כ"ח באדר ב התשפ"ד (7.4.2024) בשם המערער: עו"ד מיכל ראובן; עו"ד עמרי פרג'; עו"ד הדס יפרח זנו בשם המשיבים: עו"ד צבי נצר פסק-דין 1. בבית המשפט המחוזי נדונה תביעת המערער וחברה שהייתה בבעלותו, בשם קינג לפיתוח דימונה בע"מ (להלן: החברה), להצהיר על בטלות הסכם משנת 2006 שנחתם בינו לבין אחיו, המשיב 2, והמשיבה 1 שבבעלות האח – הסכם שעניינו מכירת נכס מקרקעין בדימונה ומניות החברה (להלן: ההסכם). 2. נקצר בדברים ונאמר כי בין הצדדים התגלעה מחלוקת לגבי יישום ההסכם, והתנהלו הליכי בוררות שהשתרעו על פני שנים רבות. הבוררות התנהלה בפני עו"ד אליהו בוסקילה, אשר בפסק בוררות שניתן על ידו ביום 9.9.2014 קבע כי המשיבים זכאים לאכיפת ההסכם, ועליהם לשלם למערער סכום מסוים שיחושב במדויק על פי מנגנון שנקבע בפסק הבוררות. בהמשך לפסק הבוררות, ניתן פסק דין משלים ביום 18.6.2019, שבו נקבעו הסכומים שעל המשיבים לשלם, כתנאי לזכותם לאכיפת ההסכם. על פסק הבוררות הוגש ערעור בפני הבורר נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס, אורי גורן, שבפסק בוררות מיום 30.1.2020, דחה את ערעור המערער על דחיית תביעתו להצהיר על בטלות ההסכם, ומנגד, הפחית במעט את הסכום שבו חויבו המשיבים לשלם עבור אכיפת ההסכם (להלן: פסק הבוררות). 3. לא נחה דעתו של המערער וביום 18.6.2020 הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי, לביטול פסק הבוררות שניתן על ידי הנשיא גורן. התביעה נדחתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 30.7.2020. ביני לביני, ובעוד התביעה לביטול פסק הבוררות תלויה ועומדת, דרש המערער מהמשיבים לשלם את הסכום שבו חויבו על פי פסק הבורר (מבלי לנקוב בסכום המדויק). הבקשה נדחתה על ידי המשיבים שציינו כי בהגשת התביעה לביטול פסק הבוררות גילה המערער דעתו כי אין בדעתו לקיים את פסק הבוררות, וכי הם נכונים לעמוד בתשלום שנקבע בפסק הבוררות כנגד אכיפת ההסכם. 4. בחודש דצמבר 2020, מספר חודשים לאחר דחיית התביעה לביטול פסק הבוררות, הוגשה התביעה דכאן לבית המשפט המחוזי להצהיר על כך שההסכם בוטל כדין על ידי המערער. התביעה נדחתה על ידי בית משפט קמא, ומכאן הערעור שלפנינו. 5. נאמר בקצרה כי לא מצאנו ממש בערעור, ולו מן הטעם שתמימי דעים אנו עם בית משפט קמא כי הדרישה לתשלום על פי פסק הבוררות אינה מתיישבת עם התביעה לביטול פסק הבוררות, וכלשונו של בית משפט קמא: "במצב דברים זה, האם נכון מבחינה אובייקטיבית, לאחר כל כך הרבה שנים של מחלוקת, ביום 1.7.20, תוך כדי הליך לביטול פסק הבוררות, למהר ולהיחפז להודיע על ביטול ההסכם בשל אי כיבוד למעשה של פסק הבוררות? מצאתי שבפעולה זו של המבקשים ישנו קושי ממשי". די היה בטעם זה כשלעצמו, כדי לדחות את התביעה, וממילא איננו נדרשים לטענות נוספות שיכולות היו לעמוד למשיבים, ואיננו נדרשים לבקשת המשיבים להבאת ראיה נוספת בנוגע להתפתחויות שאירעו לאחר מתן פסק הדין. 6. סוף דבר שאנו מאמצים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. המערער ישא בהוצאות המשיבים בסך 25,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ח באדר ב התשפ"ד (‏7.4.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21077000_E06.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1