רני צים מרכזי קניות בע"מ נ' ממשלת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7672/20 בג"ץ 7699/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר העותרת בבג"ץ 7672/20: ביג מרכזי קניות בע"מ העותרת בבג"ץ 7699/20: רני צים מרכזי קניות בע"מ נ ג ד המשיבים בבג"ץ 7672/20 ובבג"ץ 7699/20: 1. ממשלת ישראל 2. ועדת השרים לעניין התמודדות עם משבר הקורונה 3. משרד הבריאות 4. משטרת ישראל עתירות למתן צו על-תנאי ובקשות לצו ביניים בשם העותרת בבג"ץ 7672/20: עו"ד אלון גלרט; עו"ד ינקי פפר; עו"ד זיו שקדי; עו"ד טל רוזנווסר בשם העותרת בבג"ץ 7699/20: עו"ד ישראל עזיאל; עו"ד גור טננבאום בשם המשיבים: עו"ד יצחק ברט; עו"ד סיון דגן פסק-דין השופט נ' סולברג: להוותנו, נגיף הקורונה עודנו בקִרבּנו. ההשלכות – רחבות היקף; הן במישור הבריאותי, הן במישור הכלכלי. היציאה מן 'הסגר השני' איטית ומדודה, עקב בצד אגודל. המסחר ברחבי הארץ לא שב עדיין לקדמותו, הפעילות אינה מלאה – בעת הגשת העתירה הוּתרה פתיחתן של חנויות רחוב בלבד; הפעלת מתחמי קניות וקניונים עמדה באיסורה. זאת בהתאם לתקנה 7(1ב) לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות), התש"ף-2020 (להלן: התקנות), שנתקנה ביום 6.11.2020. העותרות, מפעילות מתחמי קניות פתוחים ברחבי הארץ. לטענתן, יש לגזור גזירה שווה בינן לבין חנויות הרחוב, שכן החנויות הפועלות במתחמי הקניות הפתוחים זהות באופיין ובמהותן לחנויות הרחוב. לא זו בלבד, לטעמן של העותרות, פתיחת חנויות אלה בטוחה יותר מפתיחת חנויות רחוב. בהקשר זה מצביעות העותרות על יכולתן העדיפה לפקח באופן מיטבי על שמירת הנחיות 'התו הסגול'; על גודלן של החנויות שבמתחמים המדוברים; על החניה המוסדרת, שממוקמת בריחוק מעיבורה של עיר, ובכך מונעת התקהלות במרכזי הערים; ועל עוד אי-אלו הבדלים והבחנות. על רקע זה טענו העותרות, כי ההבחנה בין מתחמי הקניות לחנויות הרחוב היא שרירותית, אינה נובעת מטעמים אפידמיולוגיים-מקצועיים, ביסודה שיקולים זרים, ולפיכך יש לבטלה. המשיבים מצדם הודיעונו, כי אמש, 16.11.2020, החליט 'קבינט הקורונה' (ועדת השרים לעניין ההתמודדות עם משבר הקורונה והשלכותיו) לאפשר את פתיחת מתחמי הקניות הפתוחים, תקנה 7(1ב) לתקנות תוקנה בהתאם, וכך גם הגדרת "חנות רחוב" שבתקנה 1 לתקנות. בנסיבות אלה, עמדת המשיבים היא כי העתירות התייתרו ודינן להידחות. המשיבים מוסיפים, "כדי להפיס את דעת העותרות", כי לעמדתם לא נפל פגם בתיקונים הקודמים שנעשו לתקנות, שבגדרם הבחין מחוקק-המשנה בין חנויות רחוב לאלה שבמתחמי הקניות. לדבריהם, קיים חשש מוגבר מפני הדבקה במקומות אלה, שכן: קיים הבדל בין אופי ההתקהלות ברחוב לבין אופי ההתקהלות במתחמי הקניות; מתחמי הקניות מהווים גם מוקדי בילוי, בפרט נוכח סגירת הקניונים הסגורים, השווקים והירידים; למתחמי הקניות מתקנים ציבוריים משותפים המגבירים את הסיכון להידבקות; במתחמי הקניות קיימת חניה גדולה ומרווחת, המעודדת הגעה ושהייה ממושכת. מדובר אפוא, לטענת המשיבים, בהבחנה לגיטימית, הנשענת על טעמים אפידמיולוגיים-רפואיים מובהקים. רשמנו לפנינו את דברי המשיבים, בנוגע לטעמיה של ההחלטה המקורית, שהביאה להבחנה בין חנויות הרחוב למתחמי הקניות הפתוחים. עם זאת, עתה, משהוּתרה פעולתם של מתחמי הקניות הפתוחים, אין צורך עוד להידרש לכל אלה; אין זה המקום לדון בשאלות רעיוניות, שאינן בעלות נפקות מעשית. "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (משנה, אבות א, יז). אשר על כן, העתירות נמחקות בזאת. טענות הצדדים שמורות להם, אם יתעורר שוב הצורך; לוואי ולא יידרש. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' בכסלו התשפ"א (‏17.11.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20076720_O03.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il