פלוני נ. פלוני

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 76981-09-24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית המערער: פלוני נגד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בתלה"מ 16785-08-24 מיום 17.9.2024 שניתנה על ידי כב' השופטת יוכבד גרינוולד-רנד בשם המערער: עו"ד ארתור שני פסק-דין ערעור שעיקרו בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת י' גרינוולד-רנד) מיום 17.9.2024 בתלה"מ 16785-08-24 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. המערער והמשיבה ניהלו מערכת זוגית ולהם בן משותף, יליד ינואר 2022. בדצמבר 2022 התגלע משבר ביחסי הצדדים, וביום 7.2.2023 נערך ביניהם הסכם שכלל, בין היתר, הוראות הנוגעות לזמני השהות של המערער עם הקטין. עוד נקבע בהסכם כי הקטין יתחנך במסגרות חינוך בעיר מגוריהם הנוכחית של המשיבה, הקטין, ושתי בנותיה של המשיבה ממערכת יחסים קודמת. ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 19.3.2023 בבית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה (כב' השופט ר' ארנון). 2. במאי 2024 פתחה המשיבה בהליך יישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת י' גרינוולד-רנד) בעניינים הקשורים במתכונת זמני השהות של המערער עם הקטין. בעקבות בקשת המערער להעביר את ההליך לבית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה, קבע בית המשפט כי בהינתן מקום מגוריהם של המשיבה והקטין, הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט בפתח תקווה. במסגרת ההליך נדונו מספר בקשות של הצדדים, לרבות בעניין רצונו של המערער לטוס עם הקטין לחו"ל; מונה אפוטרופוס לדין לקטין; והתקבל תסקיר עובדת סוציאלית לסדרי דין (להלן: העו"ס), במסגרתו הומלץ על מתכונת זמני שהות הדרגתית בהתאם לגילו של הקטין. המערער התנגד למתכונת שהומלצה על ידי העו"ס, ובית המשפט הורה על סגירת הליך יישוב הסכסוך באופן שיאפשר לצדדים להגיש תובענות מתאימות. 3. ביום 7.8.2024 הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה את ההליך מושא הערעור שלפנינו, במסגרתו עתרה למתן תוקף שיפוטי להמלצות תסקיר העו"ס. עם הגשת התובענה עתרה המשיבה לסעד זמני בגדרו יורה בית המשפט למערער להשיב את הקטין לביתה ולקיים את הסדרי השהות שהומלצו בתסקיר או שהוסכמו על ידי הצדדים. בית המשפט הורה למערער להשיב את הקטין למשיבה ללא דיחוי וביקש את תגובת המערער ליתר רכיבי הבקשה למתן סעד זמני. משהגישה המשיבה בקשה נוספת להורות למערער להשיב אליה את הקטין ולא הוגשה תגובתו של המערער במועד שנקבע, הורה בית המשפט ביום 9.8.2024 על מעורבות עובדת סוציאלית משירותי הרווחה בהעברת הקטין למשיבה, והוסיף כי יינתן סיוע משטרתי במידת הצורך. בהחלטה מיום 11.8.2024 חזר בית המשפט על עיקרי החלטתו זו, ביקש עדכון מהעובדת הסוציאלית והורה למערער להגיש כתב הגנה מטעמו. עוד באותו היום הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, וטען בין היתר כי זכויותיו הדיוניות קופחו; כי בית המשפט פסק במעמד צד אחד מבלי לבחון את הדברים לעומקם ולנמק את החלטותיו; וכי החלטות המותב מוטות לטובת המשיבה. לחלופין ביקש המערער להעביר את ההליך לבית משפט אחר מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט או החוק). לעניין העברת ההליך נטען כי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה, וזאת הן לנוכח הוראות הדין הכללי והן מכוחו של ההסכם שנכרת בין הצדדים, הכולל תניית שיפוט לפיה הליכים עתידיים בין הצדדים יתנהלו בבית משפט לענייני משפחה במחוז צפון. 4. ביום 16.9.2024 התקבלה תשובת המשיבה לבקשה וביום 17.9.2024 ניתנה החלטתו של בית משפט קמא הדוחה את בקשת הפסילה (להלן: ההחלטה בבקשת הפסילה). בתמצית, בית המשפט קבע כי חששו של המערער לפיו החלטות בית המשפט מוטות לרעתו ונוטות לטובת המשיבה, אינו מבוסס על מציאות אובייקטיבית; כי החלטות הביניים שניתנו בהליך ובהליך יישוב הסכסוך שקדם לו ניתנו על יסוד המלצות מקצועיות של העו"ס והאפוטרופא לדין של הקטין, שטובת הקטין ושיקולים אובייקטיבים עומדים לנגד עיניהן; וכי עניין זה שומט כל אפשרות של חשש אובייקטיבי למשוא פנים של המותב. בית המשפט הוסיף וציין כי ככל שהמערער מעוניין להשיג על החלטות מסוימות, פתוחה בפניו הדרך לערער עליהן בפני הערכאה המוסמכת, וכי אכן הוגש הליך ערעורי על מספר החלטות, שנדחה (רמ"ש 23778-09-24, החלטה מיום 10.9.2024). עוד ציין בית המשפט כי בנסיבות המקרה הגשת בקשת הפסלות "אינה אלא ניסיון להטות את שיקול הדעת השיפוטי באמצעות ניסיון להלך אימים על המותב היושב בדין". בית המשפט הורה על חיוב המערער בתשלום הוצאות המשיבה בסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ, והורה בשולי החלטתו להביא את סוגיית הסמכות המקומית בפני שופט של בית המשפט העליון בהתאם להוראת סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט. 5. ביום 18.9.2024 ביקש המערער להורות על העברת סוגיית הסמכות המקומית לדיון בבית המשפט העליון כאמור בהחלטה בבקשת הפסילה. בית המשפט ביקש את תגובת המשיבה, ובהחלטתו מיום 28.9.2024 אימץ את עמדתה כי ראוי להמתין עם העברת הסוגיה לבית המשפט העליון עד להכרעה בערעור שהגיש המערער על הליך יישוב הסכסוך, שבמסגרתו נקבע כאמור כי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט בפתח תקווה (להלן גם: ההחלטה המאוחרת). 6. על ההחלטה הדוחה את בקשת הפסלות מיום 17.9.2024 וכן על ההחלטה מיום 28.9.2024 נסב הערעור שלפניי. לטענת המערער, החלטת הפסלות וטעמיה, בצירוף "ההוצאות העונשיות" הגבוהות שנפסקו לחובתו ובצירוף ההחלטה המאוחרת שביטלה את העברת סוגיית הסמכות המקומית לבירור בבית משפט זה, מלמדות על כך שדעתו של המותב ננעלה וכי יש להורות על פסילתו למצער מטעמים של מראית פני הצדק. המערער שב וטען כי ההחלטות שניתנו על ידי המותב בהליך יישוב הסכסוך ובהליך קמא ניתנו בחוסר זהירות ובאופן שמוטה לטובת המשיבה. כך למשל, נטען כי בית המשפט עירב את רשויות הרווחה והמשטרה בהיעדר תגובה מצד המערער אך מבלי שהוכח כי נמסרה לו ההחלטה; כי בית המשפט ביקר את התנהלותו במספר הזדמנויות והתבטא כלפי המערער באופן לא ראוי; כי בית המשפט המשיך ודן בהליך לאחר שהוגשה בקשת הפסילה במשך מספר שבועות ובזמן פגרה עד שניתנה החלטת הדחייה, וזאת בניגוד להוראת סעיף 77א(ב) לחוק; וכי לאחר שהוגשה בקשת הפסילה, בהחלטתו מיום 22.8.2024, בית המשפט העניק למשיבה את הסעד הסופי בתביעתה בטרם הוכרעה סוגיית הסמכות המקומית ואף בטרם הוגש כתב הגנה. עוד נטען, בין היתר, כי בית משפט קמא שגה כשהפנה לנימוקי ההחלטה בבקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטותיו; כי היה עליו להעביר את מקום הדיון בהליך בהתאם לתניית השיפוט שבהסכם; וכי דעתו של המותב ננעלה בטרם הונחו בפניו כל הנתונים הנדרשים למתן החלטה אובייקטיבית, ויש במכלול הדברים כדי להצדיק את פסילתו. כן ביקש המערער לבטל את ההוצאות שנפסקו לחובתו במסגרת ההחלטה בבקשת הפסילה. 7. דין הערעור להידחות מבלי להידרש לתשובת המשיבה, ואף איני נדרש לכך שכלל לא נתונה למערער הזכות להגיש ערעור על החלטת בית המשפט מיום 28.9.2024. המבחן הקובע לקיומה של עילת פסלות ידוע ומוכר, ועניינו בקיומו של "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק; רע"א 8702/16 רוזנבלט נ' מדינת ישראל פרקליטות מחוז המרכז, פסקה 16 (17.11.2016) (להלן: עניין רוזנבלט); ע"א 2004/18 פלונית נ' פלונית, פסקה 3 (18.7.2018)). איני סבור כי חשש כאמור מתעורר בנסיבות המקרה שלפנינו. 8. לא מצאתי כי התבטאויותיו של המותב כלפי המערער בהליך יישוב הסכסוך או בהליך הנוכחי, לרבות האמירה כי קיים טעם לפגם בכך שרכש כרטיס טיסה לקטין בטרם פנה בבקשה מתאימה, מלמדות על נעילת דעתו של המותב. כך גם ביחס להחלטה מיום 22.8.2024 לפיה על הצדדים לדבוק במתכונת זמני השהות שהומלצה על ידי העו"ס, החלטה שהינה בבחינת סעד זמני, ובניגוד לטענת המערער אין בה כדי להקנות למשיבה את הסעד הסופי שביקשה; או להחלטה מיום 28.9.2024 שלא להעביר את סוגיית הסמכות המקומית לדיון בבית משפט זה בטרם יוכרע ערעור שהוגש בנושא (ויצוין כי לאחר הגשת הערעור דנן, נדחה על הסף הערעור על הליך יישוב הסכסוך, ובית משפט קמא הורה בהחלטתו מיום 28.10.2024 להעביר את נושא הסמכות המקומית לבירור בבית המשפט העליון). למעשה, טענותיו של המערער מכוונות כלפי האופן שבו מנהל המותב את ההליך וכן ביחס לתוכנן של ההחלטות שניתנו בעניינו. אלא ש"החלטות שיפוטיות שניתנות במסגרת ניהול ההליך לא יקימו כשלעצמן חשש ממשי למשוא פנים, וזאת גם כשמדובר ברצף של החלטות שאינן לרוחו של בעל דין" (ע"א 2369/24 מזרחי נ' לונדנר, פסקה 6 (14.7.2024)). לא למותר לציין כי הדרך להשיג על החלטות מהסוג דנן היא לא בבקשה לפסלות שופט כי אם בהליכי ההשגה הקבועים בחוק (ע"א 1279/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (16.3.2015); ע"א 7702/20 טרסט חברה לביטוח בע"מ נ' הלוי, פסקה 7 (21.12.2020)), והמערער אף נקט בהליך ערעורי ביחס לחלק מההחלטות עליהן הוא מלין. אף אין בטענות לעניין ההוצאות כדי להקים עילת פסלות, ולא מצאתי כי יש להורות על ביטולן (ע"א 1477/18 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (‏7.3.2018)). במכלול הנסיבות, איני סבור כי קמה עילה לפסילתו של המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. 9. אכן, בהתאם להוראת סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט, חייב שופט להחליט בבקשה לפסילתו "לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת". ואולם, בהינתן שבקשת הפסילה כללה שני ראשים והתבקשה תגובת המשיבה (שהוגשה אך ביום 16.9.2024, יום אחד בלבד לפני שניתנה ההחלטה בבקשת הפסילה); וכן לנוכח מכלול נסיבות העניין וטיבו של ההליך שבפנינו – גם נושא זה אינו מקים עילת פסלות כלפי המותב (ראו והשוו: ע"א 5231/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (12.9.2019); ע"א 7261/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 12 (17.12.2020); עניין רוזנבלט, פסקה 16). לא למותר לציין כי לאחר שהוגשה בקשת הפסילה, היה זה המערער שהגיש בקשות אותן הכתיר כ"בהולות", וזאת חרף העובדה שבאותה עת בקשת הפסילה הייתה תלויה ועומדת. עוד יצוין כי בטרם הוכרעה הבקשה, בית משפט קמא העביר לטיפולו של שופט תורן את בקשת המשיבה מיום 2.9.2024 לאפשר לקטין לבקר במסגרת החינוכית אליה נרשם בשל איומיו על הגננת (החלטה מיום 4.9.2024). 10. סוף דבר, שלנוכח מכלול הטעמים שהובאו לעיל – הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ב' חשוון תשפ"ה (03 נובמבר 2024). יצחק עמית ממלא מקום הנשיא