פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בירושלים
רע"א 7695/00
בפני: כבוד השופט א' ריבלין
המבקשים: 1. בן-חיון מוסך א. ישראל בע"מ
2. אליהו בן חיון
3. סיניה בן חיון
נגד
המשיבות: 1. דוד לובינסקי בע"מ
2. שרודר בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 25.9.2000 בה"פ 1040/00
שניתנה על ידי כבוד השופט א' חיות
בשם המבקשים: עו"ד רוני גרוסקי
בשם המשיבות: עו"ד י' ראב"ד
פסק-דין
1. המבקשים, בעלי מוסך באילת המשמש, מזה כשבע שנים, מוסך מורשה של המשיבות (להלן: המוסך), הגישו בבית המשפט המחוזי תובענה על דרך של המרצת פתיחה, ובה עתרו ליתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי המשיבות אינן רשאיות לבטל את מעמדו של המוסך כ"מוסך מורשה" בלא מתן הודעה על כך זמן סביר מראש, וזאת בהתחשב בהסכמות שהתגבשו, לטענתם, בין הצדדים לאורך תקופת ההתקשרות.
בנוסף על כך, עתרו המבקשים, בין השאר, ליתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי הודעת הביטול ששלחו המשיבות אל המבקשת 1, ביום 28.5.00, בדבר הפסקת פעילותו של המוסך כמוסך מורשה, החל מיום 1.1.2001, ובדבר הפסקה מיידית של מתן שירותי מוסך מורשה לדגמי המכוניות של שנת ייצור 2001, מהווה הפרה יסודית של החוזה בין הצדדים. לחלופין, ביקשו המבקשים לקבוע כי יש בהודעה הזו משום שימוש בזכות על פי חוזה שלא בתום לב ושלא בדרך מקובלת.
בד בבד, הגישו המבקשים גם בקשה למתן סעד של צו מניעה זמני שימנע את כניסת ההודעה לתוקף. בקשה זו נדונה בפני כבוד השופטת ה' גרסטל במהלך ימי פגרת בתי המשפט והצדדים הגיעו שם להסכמה לפיה יוותרו המבקשים על הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, ובלבד שהתובענה עצמה תוכרע בהקדם. השופטת נתנה להסכמה זו תוקף של החלטה, קבעה את הדיון בהמרצת הפתיחה ליום 7.9.00, וציינה כי "על פי דברי הצדדים יתקיימו חקירות נגדיות של המצהירים (עד שעתיים סך הכל) וכן סיכומים בעל-פה באותו מועד".
2. ואכן, הדיון בתובענה נקבע ליום 7.9.00 והפעם - בפני כבוד השופטת א' חיות. דא עקא, שבפתח הדיון העלה בא-כוח המשיבות טענה מקדמית, ולפיה דין התובענה להימחק על הסף. כיוון שקבלת טענה זו עשויה לייתר את שמיעת הראיות, במסגרת ההליך, החליטה השופטת חיות לשמוע טענה מקדמית זו תחילה.
בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה המקדמית של המשיבות, בקבעו, כי המבקשים לא הראו אינטרס לגיטימי המצדיק מתן סעד הצהרתי מיידי ובטרם יתבעו את מלוא הסעד האופרטיבי העומד לרשותם. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי אף אם צודקים המבקשים בכל טענותיהם, הרי לא יוכלו לזכות בסעד ההצהרתי המבוקש על ידם, אשר משמעותו המשך כפוי, אף כי זמני, של היחסים המסחריים בין הצדדים, המבוססים על יחסי אמון ועל קשרים אישיים, וזאת בניגוד לרצון המשיבות. הסעד האופרטיבי הראוי בנסיבות אלה - כך קבע בית המשפט קמא - הוא סעד כספי.
לאור כל אלה, הורה בית המשפט המחוזי להעביר את ההתדיינות בין הצדדים לפסים של תביעה רגילה.
3. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו. לטענת המבקשים, אין בטענה שמדובר בחוזה שעניינו "יחסים מסחריים", ואף לא בטענה שהחוזה מבוסס על "יחסי אמון או על קשרים אישיים" (כמאמר בית המשפט קמא), כדי לשלול את ראשוניותו ועדיפותו של סעד האכיפה. אכן, כך סבורים המבקשים, תרופת האכיפה נשללת אך בהתקיים חריג מן החריגים הקבועים בסעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א1970- (להלן: חוק התרופות). אחת האינדיקציות לקיומו של חוזה לשירות אישי או עבודה אישית (סעיף 3(2) לחוק התרופות), כך טוענים המבקשים, היא התקיימותם של יחסי אמון מיוחדים. אלא ששאלת התקיימותם של יחסים מסוג זה היא, כך הם טוענים, שאלה שבעובדה היא, הטעונה הכרעה על סמך שמיעת עדים וקבלת ראיות.
אף לגוף העניין, סבורים המבקשים כי אין המדובר, בנסיבות העניין, בחוזה לשירות אישי או עבודה אישית. זאת, בין היתר, משום שלמבקשים אין בלעדיות כמוסך מורשה של המשיבות באילת, ומשום שאין יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים לחוזה.
טענה נוספת בפי המבקשים, נוגעת לעובדה שלא ניתן תוקף, בבית המשפט קמא, להסדר הדיוני שהושג בפני כב' השופטת גרסטל. לגרסתם, עקרו של ההסדר הדיוני בויתור של המבקשים על הדיון בצו המניעה הזמני, מצד אחד, ובתנאי שהתובענה תידון לגופה במועד הקרוב שנקבע, מצד אחר. להסדר זה, כך טוענים המבקשים, היה מקום ליתן תוקף מטעמים של תקנת הציבור, כיבוד הסכמים, השתק ומניעות.
עוד מציינים המבקשים, כי בנוסף לעתירה לסעד הצהרתי, עתרו הם גם לסעד מהותי של אכיפה. בקשתם לפיצול סעדים, כך הם מוסיפים וטוענים, נועדה לאפשר להם תביעה כספית, למקרה שלא תתקבל תובענתם לצו אכיפה.
4. לעומתם, תומכות המשיבות עמדתן בהחלטתו של בית המשפט קמא, על נימוקיו. לטענתן, על פי ההלכה, אין לכפות על צד ליחסים חוזיים מסחריים כדוגמת יחסי סוכנות, מתן שירות, וכיוצא באלה יחסים מסחריים, המושתתים על הסכמים, במיוחד כאשר המדובר בחוזים מוגבלים בזמן. לטענת המשיבות, לזהות המוסך המורשה ישנן השלכות הן לעניין בטיחות הנסיעה, והן לעניין המוניטין המסחריים של המשיבות. זאת ועוד, כך טוענות המשיבות, התשלום בעבור תיקונים וטיפולים המבוצעים בכלי רכב הנהנים מאחריות, מוטל על המשיבות. לאור כל אלה, סבורות המשיבות כי המדובר בענייננו בחוזה למתן שירות אישי, ובנסיבות העניין, רשאי היה בית המשפט קמא לקבוע זאת, אף בלא שמיעת ראיות.
המשיבות סבורות, כי הסעד האופרטיבי הראוי בנסיבות העניין הוא סעד כספי. מאז הודעת הביטול, כך הן מציינות, נתבצעה על ידן היערכות לצורך מתן השרות החדש, לרבות פרסום ההחלטה, להינתק מן המוסך של המבקשים, בקרב ציבור לקוחותיהן.
5. בהחלטתי מיום 4.12.2000 ביקשתי את תשובתן של המשיבות לבקשת רשות הערעור. ביום 27.12.2000 הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. ביום 28.12.2000 החלטתי ליתן למבקשות צו ארעי במעמד צד אחד, וביקשתי את תגובתן של המשיבות גם לבקשה למתן צו מניעה זמני.
משנתקבלה תשובת המשיבות החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
דין הערעור להתקבל.
6. הסכמתם של המבקשים לוותר על הדיון בצו המניעה הזמני היתה בבחינת "הסכמה מותנית", כלומר, הסכמה המותנית בכך שהתובענה תידון לגופה בדיון הקרוב בפני כב' השופטת חיות. כך עולה מלשון החלטתה של כב' השופטת גרסטל, בה נאמר כי "על פי דברי הצדדים יתקיימו חקירות נגדיות של המצהירים (עד שעתיים סך הכל) וכן סיכומים בעל פה באותו מועד". משלא קוים תנאי זה בפועל, והשופטת חיות קיבלה את הטענות המקדמיות של המשיבים, אין לראות את המבקשים ככבולים עוד בהסכמתם לוותר על הסעד של צו המניעה הזמני.
לגוף העניין, סבורני כי יש ממש בטענת המבקשים, לפיה שאלת התקיימותם של יחסים שאינם בני אכיפה היא שאלה הטעונה הכרעה על סמך קביעת ממצאים בשאלות עובדתיות. אמנם, נראה כי לגופו של עניין יש בפי המשיבות טענות משפטיות חזקות, וזאת בעיקר לאור נוסחו המפורש של ההסכם בין הצדדים, הקובע תקופת הודעה מוקדמת בת חודשיים, לסיום ההתקשרות ביניהם. אולם, לצורך הבקשה המקדמית שבפניו, הניח בית המשפט קמא, כנדרש, כי גרסת המבקשים כאילו מהווה הודעת הביטול הפרה של החוזה שנקשר בין הצדדים, תוכח ותתקבל. על פי הנחה זו, ובנסיבות העניין, אינני סבור כי ניתן היה לומר, ללא בחינה עניינית של העובדות (בחינה אשר, כפי שעולה מהחלטתה של כב' השופטת גרסטל, אינה אמורה להתארך מעבר למספר שעות), כי דין הבקשה להידחות על ספה.
מאידך גיסא, לא מצאתי להיענות לבקשת המבקשים, להורות על כך שהתובענה לא תידון בפני כב' השופטת חיות אלא בפני שופט אחר בבית המשפט המחוזי. חזקה על השופטת כי תדון בתיק ללא פניות.
7. אני מורה אפוא על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי, ועל החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שידון בתובענה לגופה. אני מאריך את תוקפו של צו המניעה הזמני שניתן כאן עד למועד הישיבה הראשונה שתתקיים בתיק זה. אם לא יסתיים הדיון באותו יום ידון בית המשפט המחוזי בהארכת תוקפו של צו המניעה, אם בקשה בעניין זה תובא בפניו.
לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי צורך לדון בבקשת המבקשים להשהות מתן ההחלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני, עד לקבלת תגובה נוספת מטעמם.
המשיבות תשאנה בשכר טרחת עורך הדין של המבקשים בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתן היום, יז' באדר התשס"א (12.3.2001).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00076950.P04/אמ