פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7691/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. הפטריארכיה הארמנית של ירושלים 2. פלוני ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 2176-07-16 מיום 5.9.2022 שניתן על ידי כב' השופטת שירלי רנר תאריך הישיבה: כ"א בלול התשפ"ג (7.9.2023) בשם המערער: בשם המשיבה 1: עו"ד רוני סדובניק; עו"ד יובל דגן עו"ד יוסף אבנרי; עו"ד יעל אזולאי קורקין בשם המשיב 2: עו"ד נסאר מסיס פסק-דין 1. המערער, יליד 1977, הגיש בשנת 2016 תביעת נזיקין כנגד המשיבים, בגין פגיעות מיניות שנעשו בו, לטענתו, על ידי בעלי תפקיד במשיבה 1 (להלן: הכנסייה). המערער טען כי בשנת 1990, בגיל 13, נפגע מינית על ידי בעל התפקיד הבכיר ביותר בכנסייה, הארכיבישוף סהגיאן, ששם קץ לחייו לאחר שהוגש כנגדו בשנת 2016 כתב אישום בצרפת. עוד נטען כי בשנת 1991 נאנס המערער על ידי "מדריך ילדים" בשם אתריאן המכהן בתפקיד בכיר בכנסייה בברזיל; וכי במהלך השנים 2003-1991 הותקף המערער על ידי המשיב 2 ששימש כאחראי על התלמידים בכנסייה, וכיום הוא ראש כנסיית המולד בבית לחם. 2. לאחר שנשמעו ראיות הצדדים, דחה בית משפט קמא בפסק דינו את התביעה מטעמי התיישנות. כאמור, התביעה הוגשה בשנת 2016 – 26 שנים לאחר המועד הנטען לגבי הפגיעה הראשונה, 25 שנים לאחר המועד הנטען של הפגיעה השניה ו-13 שנים לאחר שהסתיימה על פי הנטען הפגיעה השלישית. נקבע, בין היתר, כי הוראות סעיף 18א לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) לא חלות בענייננו; נדחו טענות המערער להארכת תקופת ההתיישנות בשל הוראות סעיפים 7, 8, 11 ו-12 לחוק ההתיישנות או בגין הוראות החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 או בשל הגשת התלונה במשטרה. כן נדחו טענות המערער לתחולת סעיף 9 לחוק ההתיישנות ולהיעדר "כוח תביעה". 3. על פסק הדין נסב הערעור שלפנינו, שבו חזר המערער למעשה על טענותיו בפני בית משפט קמא בכל הנוגע להתיישנות התביעה. בתמצית שבתמצית, לטענת המערער לא היה מקום לחסום את התביעה מחמת התיישנות והיה על בית המשפט לדון בה לגופה. עוד נטען כי שיקולי צדק מחייבים ליתן פרשנות מרחיבה או גמישה להוראות חוק ההתיישנות, ולהתחשב בכך שמדובר במערער שהיה נתון ועודנו נתון לשליטת הכנסייה וככזה הוא חסר "כוח תביעה". עוד הלין המערער על כך שבית המשפט, לאחר ששמע את כל הראיות, לא התייחס למהימנות המערער והעדים שנשמעו, כך שהמערער לא קיבל בפסק הדין הכרה על הפגיעה בו. 4. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טענות הצדדים, מצאנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. אף לא ראינו כי יש בראיות הנוספות שהגשתן נתבקשה, גם אם היו מתקבלות, כדי לשנות את התוצאה. 5. מאחר שהתביעה לא נדחתה לגופה, איננו נדרשים ל"מלחמת הנרטיבים" בין הצדדים. לנוכח התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, הוא היה רשאי שלא להיכנס לעובי הקורה ולהימנע מלקבוע קביעות שבמהימנות ובעובדה. המערער לא הניח ידו מכל טענה שיש בה כדי להשעות ולהאריך את תקופת ההתיישנות – סעיף 18א לחוק ההתיישנות, סעיפים 7, 8, 9, 11 ו-12, וגם סעיף 14 לחוק ההתיישנות, לצד טענות לעוולה נמשכת ועוד. כאמור, בכל אלה לא מצאנו ממש. למעלה מן הצורך, נציין בהיבט המשפטי כי הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות עניינה בהודאת נתבע; התוכן שביקש המערער לצקת למונח "כוח תביעה" אינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה בנושא; והוראת סעיף 18א לחוק ההתיישנות חלה כלפי המעוול הישיר, ואינה חלה מכוח אחריות "שילוחית" או על צדדים אשר אינם נמנים על המעגל הפנימי של הפגיעה המינית (ע"א 2805/13 פלוני נ' מדינת ישראל-משרד העבודה והרווחה (16.4.2015); רע"א 3196/18 אגודת מגן דוד אדום בישראל נ' פלונית (6.8.2018)). 6. סוף דבר שהערעור נדחה, ולנוכח הנסיבות הנטענות, ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באלול התשפ"ג (‏10.9.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22076910_E08.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il