אלעד אילוז נ. עו"ד גילה חכמון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7686/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן המערער: אלעד אילוז נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד גילה חכמון 2. הכונס הרשמי מחוז חיפה וצפון ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בפש"ר 46266-09-17 שניתנה ביום 28.09.2023 על ידי כבוד השופט ע' טאהא; בקשה לעיכוב ביצוע בשם המערער: בעצמו פסק-דין השופט ח' כבוב: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ע' טאהא) בפש"ר 46266-09-17 שניתנה ביום 28.09.2023, בגדרה נקבע כי פקודת המאסר שהוצאה למערער בשל אי-קיום החלטות קודמות, תוסיף לעמוד בעינה. רקע מזה מספר שנים מתנהל בעניינו של המערער הליך של פשיטת רגל. ביום 28.11.2017, ניתן נגד המערער צו כינוס נכסים, בגדרו חויב הוא בתשלום חודשי של 1,000 ש"ח לטובת נושיו, ובדיווח דו-חודשי על אודות הכנסותיו והוצאותיו למשיבה, כשבמסגרת החלטה זו מונתה כמנהלת מיוחדת. בהמשך הדברים, ביום 03.06.2018 הוכרז המערער כפושט רגל והמשיבה מונתה לנאמנת על נכסיו (להלן: הנאמנת), לפי סעיף 45 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה או פקודת פשיטת הרגל). מאז אותו יום, נמנע המערער, פעם אחר פעם, מלקיים את החלטותיו של בית משפט קמא במסגרת הליך פשיטת הרגל, ובכלל זה, את הוראותיו להמציא לידי הנאמנת מסמכים שנתבקשו על-ידה. בשל אי-קיום החלטות אלו, לרבות בעניין המסמכים, הוצאה זה מכבר פקודות מאסר למערער, מכוח סעיף 179 לפקודה. ביום 22.02.2023 הורה בית משפט קמא, פעם נוספת, על מאסרו של המערער. זאת נעשה לבקשת הנאמנת בשל אי-קיום החלטות בעניין המצאת מסמכים וביצוע תשלומים על סך 90,000 ש"ח. בית המשפט קמא עיכב את ביצוע המאסר לשם מתן הזדמנות נוספת להמצאת המסמכים ועמידה בתשלום. ברם, גם שהות זו שניתנה למערער לא הועילה, והוא לא פעל כפי שנדרש ממנו. משכך, הורה בית משפט קמא, ביום 04.04.2023, על ביטול ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע המאסר ביחס לאי המצאת המסמכים ואי עמידה בתשלומים. ערעור המערער על החלטה זו נדחה בפסק דין מיום 08.08.2023, תוך עיכוב ביצוע פקודת המאסר עד ליום 14.09.2023, וזאת "על מנת לאפשר למערער תקופת התארגנות לשלם את החוב" (ע"א 2822/23, מפי השופטים נ' סולברג, ד' מינץ ו-ר' רונן). בהקשר אחרון זה יוער, כי הנאמנת הגישה ביום 05.09.2023 בקשה לחידוש פקודת המאסר, נוכח אי-המצאת המסמכים. בו ביום, הורה בית משפט קמא על חידוש פקודת המאסר, כמבוקש. כבר למחרת אותו היום, הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, במסגרתה טען כי המציא את כלל המסמכים שנתבקש. למחרת, הורה בית משפט קמא "לפנים משורת הדין" על עיכוב חתימת פקודת המאסר וזאת לשם קבלת פירוט מאת הנאמנת על אודות המסמכים שהמערער טרם המציא לידיה. ביום 10.09.2023 הנאמנת הגישה הודעה ובה פירוט כאמור. למחרת אותו היום, ולאחר שבחן באופן מנומק כל מסמך ומסמך שפורט בהודעת הנאמנת, הורה בית משפט קמא על המצאת מרביתם של מסמכים אלו. כמו כן, ומאחר שנמצא כי "היה על החייב [המערער – ח' כ'] להמציא את המסמכים מזה זמן רב" – בית המשפט חידש את פקודת המאסר. ביום 15.09.2023 הגיש המערער 'תגובה', לה צורפו מסמכים נוספים וביום 27.09.2023 הוגשה הודעת עדכון מטעם הנאמנת, בגדרה ניתנה התייחסות לאמור בתגובה זו. להשלמת התמונה, יצוין כי ביני לביני, ביום 21.09.2023, חודשה פקודת המאסר בהתייחס לצו התשלומים. לאחר שעיין במסמכים שצירף המערער, ובשים לב לכך שלא מצא בהם משום מענה להחלטתו מיום 11.09.2023, קבע בית משפט קמא ביום 28.09.2023 כי פקודת המאסר ביחס להמצאת המסמכים "תמשיך לעמוד בתוקפה". מכאן הערעור שלפנינו. בתמצית, המערער טען כי בית משפט קמא שגה עת קבע כי הוא לא קיים את החלטותיו בעניין המצאת המסמכים. עוד נטען כי ממילא לא התקיימו התנאים להפעלת הסמכות מכוח סעיף 179 לפקודה. לבסוף, המערער הוסיף וטען כי החלטתו של בית משפט קמא מיום 28.09.2023, בה נקבע שפקודת המאסר תמשיך לעמוד בתוקפה, לא נומקה כדבעי וכי בטרם קבלתה היה עליו לקיים דיון במעמד הצדדים. יחד עם הגשת הערעור, הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצועה של פקודת המאסר וזאת עד להכרעה בערעור. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות ללא צורך בתשובה, מתוקף סמכותנו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; זאת, מאחר שמצאתי כי אין לערעור כל סיכוי להתקבל (ראו למשל: ע"א 3741/23 סימון נ' פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), פסקה 8 (25.07.2023); ענת אלבק ״תקנה ואין מורים כן? – על הסמכות החדשה של ערכאת הערעור לפי תקנה 138(א)(1) מאז הרפורמה בסדר הדין האזרחי״ פורום עיוני משפט (תגוביות משפט) מז, 3 (03.04.2023)). למערער ניתנו מספר הזדמנויות לקיים את ההחלטות בעניין המצאת המסמכים וביצוע התשלומים, הן על-ידי בית משפט קמא הן על-ידי בית משפט זה. דיונים בעניין פקודת המאסר נתקיימו; החלטות מנומקות בעניינה ניתנו; עיכוב ביצועה נוצל, פעם אחר פעם, שלא כראוי; ועל אף כל זאת, המערער שב ומתעקש שלא לשתף פעולה עם הנאמנת או להוציא מן הכוח אל פועל את החלטות בית משפט קמא. לא למותר לציין, כי בהחלטתו מיום 11.09.2023, העניק בית משפט קמא למערער הזדמנות נוספת להמציא את המסמכים המבוקשים. אולם, לאחר עיון במסמכים שהוגשו בהמשך להחלטתו זו, מצא בית משפט קמא כי אין בהם כדי למלא את שחסר. המדובר, בקביעה עובדתית אשר לא ראיתי לנכון להתערב בה (ראו והשוו: ע"א 1264/23 תוליק רקיע יזמות בע"מ נ' אולירד בע"מ, פסקה 32 (22.10.2023)). לאמיתו של דבר, ההחלטה הנתקפת בערעור זה, היא אך חוליה נוספת בשרשרת החלטות שניתנו על ידי בית משפט קמא בעניינה של פקודת המאסר, זאת לאחר בחינתה פעם אחר פעם, תוך מתן החלטות מנומקות. אומנם, "מאסרו של חייב בפשיטת רגל בגין אי-קיום חיובי ההליך היא סנקציה חריפה וקיצונית שלא תינתן בנקל אלא כמוצא אחרון" (ע"א 3967/13 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 20 (31.10.2013); ראו גם: רע"א 941/19 דבורקין נ' כונס הנכסים הרשמי בחיפה, פסקה 7 (13.02.2019); ע"פ 4919/14 אזולאי נ' מדינת ישראל, פסקה 56 (06.03.2017)). אולם, בשים לב לאמור לעיל, לא מצאתי להתערב במסקנת בית משפט קמא כי ענייננו בא בקהלם של מקרים חריגים אלו. למעלה מן הצורך, אעיר כי קיים ספק ממשי אם ההחלטה בענייננו מהווה "צו בפשיטת רגל", לצורך סעיף 182(א) לפקודה, באופן המקנה זכות ערעור (להרחבה ראו: ע"א 530/18 אזולאי נ' המנהל המיוחד, פסקאות 13-11 לחוות דעתו של חברי, השופט ד' מינץ (22.01.2018)). אולם, אין זה המקום לטעת בסוגיה זו מסמרות. סוף דבר: דין הערעור להידחות, ועמו הבקשה לעיכוב ביצוע. פקודת המאסר תמשיך לעמוד בתוקפה. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ט"ו בחשון התשפ"ד (‏30.10.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23076860_C01.docx יש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il