יאיר יכין נ. מדינת ישראל - רשות המיסים

פסק-דין בתיק בג"ץ 7680/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7680/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם העותר: יאיר יכין נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - רשות המיסים 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ז' בתמוז התשע"ב (27.06.12) בשם העותר: עו"ד שלמה הרדי בשם המשיבה 1: עו"ד רועי אביחי שויקה בשם המשיב 2: עו"ד אורנה רוזן-אמיר פסק-דין השופט י' עמית: 1. העותר הוא מושתל דפיברילטור אוטומטי (מכשיר שבנוסף ליכולתו לתפקד כקוצב לב רגיל, נותן ללב "שוק חשמלי" כדי להחזירו לפעילות לבבית תקינה, כמו במקרה של פרפור חדרים). לעותר נקבעה על ידי ועדת העררים לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן ובהתאמה: הועדה הרפואית לעררים ו-הפקודה) - שהיא למעשה ועדת העררים של המוסד לביטוח לאומי - נכות בשיעור של 75% על פי סעיף 9(1)ג(v) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל). תקנה זו מתייחסת ל"אי ספיקת הלב במידה בינונית, בצקת, נשמת לאחר מאמץ קל, מסוגל לעבודה קלה ביותר ובישיבה בלבד (דרגה תפקודית רביעית)". משכך, העותר אינו זכאי לפטור ממס הכנסה הניתן לפי סעיף 9(5) לפקודה לנכה שנקבעה לו נכות של 100% (ובתנאים מסוימים גם לנכה שנקבה לו נכות בשיעור של 90%) על פי אחד החוקים המפורטים בסעיף 9(5)(א)(2)(א) לפקודה כלהלן: (1) חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב]; (2) חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954; (3) חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957; (4) חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970; (תיקון מ (5) (בוטל); (6) פרק ג', פרק ו'2 ופרק ט'2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; (7) חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994; יצויין כי בתקנות המל"ל אין כל התייחסות לדפיברילטור. מנגד, מושתל דפיברילטור, שנכותו נקבעת על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים), מוכר "אוטומטית" כנכה בשיעור של 100% לפי תקנה 9ז(4) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969 (להלן: תקנות הנכים). 2. לטענת העותר, אין מקום להפלות בין מושתל דפיברילטור שדרגת נכותו נקבעה על ידי ועדות המוסד לביטוח לאומי על פי תקנות המל"ל, לבין מושתל שנכותו נקבעה על פי חוק הנכים ותקנות הנכים. בעוד האחרון מוכר כנכה בשיעור 100% וכתוצאה מכך יזכה לפטור ממס הכנסה, הראשון אינו מוכר ככזה וממילא אינו זכאי לפטור ממס הכנסה על פי הפקודה. מכאן העתירה שלפנינו, בה נטען על ידי העותר כי אין מקום להפליה בין מושתל נכה ביטוח לאומי לבין מושתל נכה חוק הנכים, וכי חובה על המדינה להנהיג קריטריונים שווים לנכים ולא להפלות ביניהם בקביעת דרגת הנכות. 3. טרם אדרש לגופה של עתירה, אקדים מילים מספר לעניין הסמכות. המדינה, טענה בתגובתה המקדמית כי לעותר עומד סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין לעבודה, לאור פסיקה עליה נעמוד להלן. בהמשך, שינתה המדינה את טעמה וגרסה כי הסמכות נתונה לבית משפט זה. המדינה הצביעה על כך שהחוק לא הסמיך את בית הדין לעבודה לדון בעררים על הועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה, וכי בעניין זה פורסם תזכיר הצעת חוק לפיו בית המשפט המחוזי הוא שיוסמך לדון בעניין בשאלה משפטית. עם זאת, גורסת המדינה, כי כל עוד לא הוסדר נושא הסמכות בחקיקה, הסמכות נתונה לבג"ץ. תקנה 18(ג) לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), התש"ם-1979 קובעת כי "החלטת הועדה לעררים תהא סופית", ובהיעדר ערכאת ערעור, אין לכאורה מנוס אלא מלעתור לבג"ץ כנגד החלטת ועדת העררים לפי סעיף 9(5) לפקודה. ואכן, בית משפט זה כבר דן בעבר במספר עתירות כנגד החלטת ועדת העררים (ראו, לדוגמה, בג"ץ 6817/06 ארדיטי נ' ועדה רפואית לעררים ע"פ סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה (לא פורסם, 24.9.2009); בג"ץ 7349/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי ונציבות מס הכנסה (לא פורסם, 23.1.2008); בג"ץ 743/08 חוברה נ' משרד האוצר נציבות מס הכנסה (לא פורסם, 16.6.2009); בג"ץ 4333/05 פרץ נ' נציבות מס הכנסה (לא פורסם, 19.9.2005)). מנגד, נדחו מספר עתירות כנגד החלטות ועדת העררים בשל קיומו של סעד חלופי. בבג"ץ 7078/08 הסה נ' משרד האוצר (לא פורסם, 24.8.2008) נדחתה העתירה ונקבע כי לעותר עומד סעד חלופי בדמות זכות ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. בבג"ץ 3628/08 יריב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.2009) (להלן: עניין יריב) נקבע כי: "אם וככל שיש לעותר עילה לערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה, יש בבירור עניינו בפני בית הדין לעבודה כדי לתת לו סעד חלופי הולם. לפיכך, מבלי להכריע בסוגיה העקרונית בכל היקפה, אנו סבורים שאם יש לעותר עילה לגופה לטענתו ואיננו קובעים כך, ניתן לבררה בבית הדין לעבודה". ובדומה, נפסק בבג"ץ 570/09 וינאפל נ' שר האוצר (לא פורסם, 18.11.2009) (להלן: עניין וינאפל): "[ ] ...בית משפט זה כבר קבע בעבר כי בנסיבות דומות לאלה ששטח בפנינו העותר, הנוגעות להחלטת ועדה רפואית לעררים לענין סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה, ניתן לפנות בערעור לבית הדין האזורי לעבודה (עניין הסה; עניין יריב). מכח החלטות אלה עולה כי בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, נתונה לאדם זכות ערעור בטענות בדבר פגמים שנפלו בקביעת נכותו לצורך קבלת פטור ממס הכנסה, לרבות בעניינים הנוגעים להרכב הוועדה, אופן התנהלותה ומגוון שיקוליה. הטענות האמורות הן מסוג הטענות שמעלה העותר במקרה שלפנינו. האפשרות הנתונה לעותר להביא את טענותיו להכרעה בפני בית הדין האזורי לעבודה, כאמור, משמעותה היא כי קיים סעד חלופי ככל שהדבר מתייחס לעניינו הפרטני, וממילא אין בית משפט זה נזקק לעתירה בהתקיים סעד חלופי". כשלעצמי, אני סבור כי שתי הגישות הנוהגות בבית משפט זה לענין הסמכות, יכולות לדור זו לצד זו. הסמכות נתונה לבג"ץ אך ברגיל, וכעניין שבמדיניות, ראוי כי ערעורים על החלטות הועדה הרפואית לעררים יוגשו לבית הדין לעבודה בגדר סעד חלופי. זאת, בהתחשב בכך שהועדה הרפואית לעררים לפי הפקודה מורכבת מרופאים ששמותיהם כלולים ברשימת חברי ועדות רפואיות לעררים לפי חוק הביטוח הלאומי, ומאחר שבית הדין לעבודה אמון על נושאים כגון דא. במקרה דנן, מאחר שהעתירה שלפנינו תוקפת ישירות בטענת הפלייה את חוסר ההתייחסות בתקנות המל"ל לדבפיברילטור – להבדיל מתקיפה של החלטה פרטנית של הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה כפי שנדון בעניין הס, בעניין יריב ובעניין וינאפל – מצאנו להידרש לעתירה לגופה ולא להפנות את העותר לבית הדין לעבודה. יש להצר על כך כי למרות שכבר בפרשת יריב הודיעו המשיבים לבית המשפט כי פורסם תזכיר הצעת החוק להסדרת נושא הסמכות לדון בעררים על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה, עדיין לא נעשה דבר בעניין. 4. ולגופה של עתירה. הנה כי כן, על פי המצב דהיום, שני אנשים שבגופם הושתל דפיברילטור, עשויים לקבל אחוז נכות שונה. נכה שנכותו נקבעה על פי תקנות הנכים יוכר כנכה בשיעור 100% וכפועל יוצא יהנה מפטור ממס הכנסה מכוח סעיף 9(5) לפקודה, בעוד שנכה שנכותו נקבעה על פי תקנות המל"ל ייבחן על פי הפרמטרים "הרגילים" בתקנות, וככל שלא יוכר כנכה בשיעור 100% לא יהנה מפטור ממס הכנסה. לכאורה, יש אפוא ממש בטענת ההפלייה שהעלה העותר, הפלייה שמקורה בהיעדר התייחסות בתקנות המל"ל לדפיברילטור. ברם, כבר נאמר בבית משפט זה כי ההבחנה בין נכי צה"ל או נכי רדיפות הנאצים או נפגעי פעולות האיבה לבין נכי הביטוח הלאומי היא הבחנה מותרת בשל שוני רלבנטי. עמד על כך בית משפט זה בבג"ץ 5304/02 ארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2) 135, 141 (2004): "ההבחנה בין נכי תאונות עבודה לבין הנכים המשתייכים לקבוצה השנייה נעשית על רקע תחושת החובה המוסרית של החברה הישראלית כלפי לוחמיה ומגניה (נכי צה"ל), קורבנות תוקפיה (נכי פעולות האיבה) ונפגעי צורריה (נכי רדיפות הנאצים). המכנה המשותף של נכי הקבוצה השנייה הוא הקשר שבין נסיבות פציעתם לבין השתייכותם הלאומית-קולקטיבית". בדומה, נפסק בדנג"ץ 7395/08 קר"ן נ' שר הבריאות (לא פורסם, 30.6.2009), שם נדחתה עתירה שעניינה מימון אביזרי שיקום לקטועי גפיים: "כאמור, פסק הדין מושתת, בעיקרו, על ההלכה המבוססת בפסיקתנו לפיה מערכת הדינים השונה החלה על כל אחת מן הקבוצות, והתכליות השונות של החקיקה, מצדיקות את האבחנה הרחבה הקיימת בדין הישראלי בין זכאי משרד הביטחון לזכאי חוק ביטוח בריאות. כך, למשל, נדחתה בעבר הטענה כי הפחתה שבוצעה בחוק לגבי שיעור הקצבה הניתנת לנפגעי תאונות עבודה מבלי שבוצעה הפחתה דומה בשיעור הקצבה המשתלם לקבוצות נכים אחרות ובהן נכי צה"ל, מהווה אפליה אסורה (בג"ץ 5304/02 ארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2), 135 (2004)). בעניין אחר קבע בית משפט זה, בהרכב של שבעה שופטים, כי חוק הנכים, המבוסס על חוב שהמדינה חבה למי שנפגע בשירותה, שונה מחוקי נכים אחרים ומהסדרים סוציאליים של תמיכה בנכים, המבוססים, לרוב, על נזקקות כלכלית (רע"א 7678/98 קצין התגמולים נ' דוקטורי, פ"ד ס(1) 489 (2005)). בהיבט זה, קיים דמיון בין מימון אביזרי שיקום לבין תשלום תגמולים בגין נכות, אשר לשניהם פן כלכלי" (שם, בפסקה 5). 5. כאשר המחוקק קבע בתקנות הנכים נכות "אוטומטית" בשיעור של 100% למושתל דפיברילטור, אף מבלי לבחון את ההשפעה התפקודית-רפואית של הדפיברילטור על הנכה, הוא עשה זאת מאחר שחפץ ביקרם של נכי משרד הבטחון, תוך מודעות לנפקות קביעה זו במישור של פטור ממס הכנסה לאור הוראת סעיף 9(5) לפקודה. בכך אכן העדיף המחוקק את נכי משרד הבטחון על פני נכי המל"ל מושתלי דפיברילטות, ששיעור נכותם נקבע באופן פרטני לאחר בדיקה על ידי הועדה הרפואית. אלא שהעדפה זו קיבלה זה מכבר גושפנקא בפסיקה, כהעדפה המבוססת על שוני רלוונטי. משכך, ומשהושתתה העתירה על טענת ההפלייה, דינה להידחות. 6. סיכומו של דבר שהעתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ד בתמוז התשע"ב (4.7.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11076800_E04.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il