כאיד מוחמד חסן נמורה נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7678/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: כאיד מוחמד חסן נמורה נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש 2. שירות הביטחון הכללי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"א בכסלו התשפ"ב (15.11.2021) בשם העותר: עו"ד כאמל נאטור בשם המשיבים: עו"ד קובי עבדי פסק-דין השופט י' עמית: ענייננו בעתירה של עותר השובת רעב תקופה ממושכת, ונוכח מצבו הרפואי הקשה עותר לביטול מעצרו המינהלי. 1. אשר לצו המעצר עצמו, נקדים ונאמר כי בהסכמת בא-כוח העותר, עיינו במעמד צד אחד בחומר החסוי, ונחה דעתנו כי יש בסיס לאמור בפרפראזה הגלויה בתגובת המשיבים ולפיה העותר הוא "פעיל תנזים החשוד במעורבות בפעילות טרור צבאית". 2. העתירה שבנדון הוגשה כחודש ימים לאחר מתן פסק הדין בבג"ץ 6631/21 נמורה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (14.10.2021), שבו הותלה צו המעצר המינהלי נגד העותר; וכשבוע ימים לאחר מתן פסק הדין בבג"ץ 7399/21 נמורה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (4.11.2021) (להלן: פסק הדין השני), שבו חזר בית משפט זה והורה בשנית על התליית צו המעצר המינהלי נגד העותר השובת רעב נוכח מצבו הרפואי-תפקודי. וכך נקבע בפסק הדין השני: "רשמנו לפנינו את הבהרת המדינה שלפיה 'מצבו הרפואי-תפקודי של העותר בעת הזו, הנובע משביתת רעב בת למעלה מ-108 ימים, מאיין את המסוכנות הקונקרטית הנשקפת ממנו שבשלה הוצא נגדו צו המעצר המינהלי, באופן המצדיק את התלייתו מחדש של צו המעצר המינהלי שהוצא ביחס לעותר' (סעיף 2 להודעה מיום 4.11.2021; ההדגשה במקור – ע' פ'). בהסכמת הצדדים, ניתן בזה פסק דין המתלה מחדש את צו המעצר המינהלי שהוצא על ידי המפקד הצבאי ביחס לעותר, בכפוף לתנאים שנקבעו בפסק הדין שניתן ביום 14.10.2021 בעתירתו הקודמת של העותר, בג"ץ 6631/21 נמורה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, בה הותלה לראשונה המעצר המינהלי". 3. מאז פסק הדין השני מוסיף העותר להיות מאושפז בבית חולים "ברזילי". על פי סיכום ביניים רפואי עדכני מיום 14.11.2021, העותר שובת רעב מזה 119 ימים, מסרב לאכול, לבצע בדיקות דם ולקבל טיפול רפואי, למרות פניות מצד הצוות הרפואי. העותר מסכים, לעיתים, לקבל מים סוכר ומלח, וקיים קושי בהערכת מצבו בשל סירובו המתמשך לביצוע בדיקות, אף הבסיסיות ביותר. לעמדת הגורמים הרפואיים, הרעבה עצמית במשך פרק זמן כה ארוך מעמידה את העותר בסכנת חיים ממשית ומידית. 4. העותר מבקש בעתירה כי צו המעצר המינהלי נגדו יבוטל. לחלופין, מבוקש על ידו לעבור לבית חולים בשטחי הרשות הפלסטינית (להלן: הרש"פ) תוך התחייבות שלפיה לא ייצא מתחומי בית החולים במשך תקופת ההחלמה עד לתום תקופת צו המעצר המינהלי נגדו. 5. מנגד, המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות. זאת, בין היתר, כי ביטול צו מעצר שאינו בתוקף, חלף התלייתו, בגין מצב רפואי, אינו עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט; וכי לא נמצא טעם ענייני המצדיק את קבלת הסעד החלופי להעברת העותר לבית חולים אחר בשטחי הרש"פ. 6. ענייננו בעתירה התוקפת צו מעצר מינהלי שכבר הותלה, ושאינו עומד כיום בתוקף (להתליית צו מעצר מינהלי ראו, בין היתר, בג"ץ 5580/15 עלאן נ' שירות הביטחון הכללי (19.8.2015)) . משהותלה צו מעצר והוא איננו בתוקף, ממילא אין מקום לבטלו: "מכל מקום, משהותלה הצו על פי פסק הדין הקודם, הרי שהעותר כבר איננו תחת צו מעצר מינהלי, הוא שוהה בבית חולים כמטופל ולא כעציר, ללא איזוק וללא שמירת שירות בתי הסהור, וכאמור לעיל זוכה לביקור לביקורי מבקרים. אין אפוא מקום לביטול צו מעצר מינהלי שאיננו בתוקף ולכן, איננו רואים מקום להיעתר לסעד שהתבקש בעתירה" (בג"ץ 6799/20 אח'רס נ' מפקד צבאי לאזור, פסקה 6 (1.10.2020)). 7. גם בקשת העותר לעבור לבית חולים אחר בשטחי הרשות דינה להידחות, וגם על כך נאמר בפסיקה: "טענת העותר כי בבית חולים אחד הוא 'בוחר' לשבות רעב אך לא כן בבית חולים אחר, אינה מצדיקה היעתרות לעתירה. העותרים לא הצביעו על עילה בגינה יש לחייב את המשיב להעביר את העותר לבית חולים אחר, על פני בית החולים 'קפלן' שם הוא שוהה כמטופל על כל המשתמע מכך, וכאשר צוות בית החולים נכון בכל עת להעניק לו את הטיפול הרפואי המיטבי" (בג"ץ 7394/20 אח'רס נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, פסקה 5 (28.10.2020)). כך גם בעניינו. העותר לא הצביע על טעם ענייני להעברתו לבית חולים אחר על פני בית החולים "ברזילי" שבו הוא שוהה כיום, כשהוא משוחרר מאזיקים, לא נתון לשמירת סוהרים וניתן להיעתר לבקשותיו בנושאים שונים (ב"כ העותר ציין בפנינו כי לבקשת העותר יועבר לו מזרן מתנפח חלף המזרן הנוכחי). אדרבה, כפי שציין בא כוח העותר עצמו, יש להניח כי בית החולים מיומן ומנוסה בטיפול בשובתי רעב, אף יותר מבית חולים בשטחי הרש"פ. משכך אין טעם ענייני של ממש להעברתו לבית חולים בשטחי הרש"פ, ואין בידינו להיעתר לבקשתו גם לעניין זה. 8. לפני סיום, אחזור ואזכיר כי הלכה פסוקה עמנו ש"שביתת הרעב, כשלעצמה, אינה יכולה להוות גורם בהחלטה בנוגע למעצר המינהלי לגופו 'דבר שהוא עירוב מין שאינו במינו'"(בג"ץ 6369/20 אח'רס נ' מפקד צבאי לאזור, פסקה 4 (23.9.2020); בג"ץ 3267/12 חלאחלה נ' המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון, פסקה 25 (7.5.2012)). 9. כאמור לעיל, העותר עומד על ביטול המעצר המינהלי נגדו, על אף התלייתו ועל אף שידוע לו כי צו המעצר שהוצא נגדו עתיד לפקוע ביום 14.12.2021, ללא קשר וללא תלות בהמשך שביתת הרעב מצדו, וכי המשיבים הצהירו זה מכבר כי אין בדעתם להאריך את מעצרו המינהלי אלא אם יתקבל מידע חדש לגבי הסכנה הצפויה מן העותר או אם יחול שינוי בנסיבות באופן שיהיה בו כדי להגביר את הסכנה משחרורו של העותר. מצבו של העותר אינו טוב, בלשון המעטה, ועל פי הגורמים הרפואיים הוא מצוי בסכנת חיים של ממש. בנסיבות האמורות, ומאחר שתוקפו של הצו המותלה אמור ממילא לפוג עוד כחודש, אין לנו אלא לחזור ולקוות כי העותר יתעשת וייענה לפניות הצוות הרפואי לטפל בו, ויפה שעה אחת קודם. חזקה על הצוות הרפואי כי ימשיך להשגיח על מצבו הרפואי של העותר ולעשות כמיטב יכולתו בנסיבות בלתי שגרתיות אלה, ורשמנו לפנינו את שנכתב בסיכום הרפואי מיום 14.11.2021: "הוסבר למטופל שאם מצבו הבריאותי ידרדר והוא יהיה מחוסר הכרה בסכנת חיים מיידית הוא יקבל טיפול מלא שמגיע לחולה במצבו. המטפל לא הביע את הנגדותו לכך" (השגיאות במקור – י"ע). 10. לנוכח האמור, העתירה נדחית. ניתן היום, ‏י"א בכסלו התשפ"ב (‏15.11.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21076780_E03.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1